...
אני לא מגדיר "כבד" לפי כמה המוזיקה רועשת/נותנת בראש אלא לפי האווירה. באנטר כל צליל הוא קודר, אפל וכבד, ואפילו ב"בלדה" שלו יש אווירה אפלה וכבדה (מה גם שזה סוג שונה של כבד- אני לא מת על הדום מטאל האיטי של אנטר). ובוא נגיד שאם באלבום החדש יהיו שירים שמתחילים אחרי 2 דקות של אופרה או עם גשר שפשוט לוקח אותך לעולם אחר (DOF), או עם איזה 5 גשרים שונים ומגוונים (TTBTR)- אני אהיה מאוד מרוצה
לגבי החדגוניות- אמרתי את זה לא בהסתמך על חלקי השירים שמשתנים כל שנייה, אלא לפי הסאמפלים המסודרים של כל שיר. אז נכון, WITE שונה מכולם (ודומה לכל מה שהם עשו באלבומים האחרונים), FASTER קצת יותר קליט מכולם (אבל לדעתי עדיין באותו סגנון), ו3 הבלדות כמובן שונות מהשאר. אבל חוץ מהם יש 6 שירים שכולם מהירים, עם הרבה גיטרות מהירות ועם פזמונים מהירים שלדעתי, דומים אחד לשני. לגבי מה שWT אמרו בראיונות- הם לא התכוונו שזה האלבום הכי מגוון מבחינת זה שהשירים לא דומים אחד לשני, אלא שזה האלבום הכי מגוון מבחינת כמות ההשפעות והסגנונות שהוא מערב (מטאל, רוק ופופ של סוף שנות ה80, הסימפוניות הרגילה שלהם, "סאונדטרק"יות...) ועשיתי את ההשוואה לסירניה דווקא בתור מישהו שבהחלט אוהב את האלבומים הרביעי והחמישי שלהם (השלישי באמת לא משהו), ושהבעיה שלו איתם זה שהם לא מגוונים בכלל וכל שיר נשמע כמו כמעט כל השאר (מה גם שהאלבום החדש לא נשמע כמו אלבום חדש אלא כמו הארכה של הקודם ל22 שירים במקום 9
). וזה ויכוח קצת מאוד מטומטם
מה שקורה פה זה שאתה שואל אותי למה אני לא קופץ ומתלהב מזה כמוך, אני עונה מה מונע ממני לחשוב ככה, ואז אנחנו חופרים על זה וזה נראה כאילו אני שונא את זה או משהו
