Us & Them
כל פעם מחדש זה קורה.כשאני שומע את הפתיחה השקטה והמלנכולית מעט של us and them אני פשוט מגביר את הרמקולים לשיא עוצמתם,מחכה לכניסת הסקסופון הראשונה.מהרגע הזה אני כבר מכור.יושב קפוא מול הקיר ומנסה לדמיין...קודם כל את ההקלטה של השיר,את חברי הלהקה יושבים כל אחד עם הכלי שלו,מנסה להתרכז,להוציא מעצמו את המקסימום,ומצליח.אחר כך אני מדמיין את השיר על רקע מלחמה כלשהי...משהו בג'ונגלים,סטייל וויאטנם.ברגעי המתח של הקרב,מגיע הפיזמון,וכלל החיילים נעמדים ושרים.משני הצדדים.כולם מתחברים לשיר הזה,כאילו מדובר בצלילים ובקולות שמגיעים מהשמיים ומבקשים,רק לרגע,להפסיק עם המלחמות ולהקשיב ליצירת המופת האדירה הזו.כשחוזרים שוב לבית יש תחושה שמשהו כבר לא אותו דבר.משהו שם למעלה אמר את דברו,והפיזמון השני מאדיר את הדברים.סולו הפסנתר שאחרי הפיזמון השני מאדיר את ההנאה מהרגע,וכשהסקסופון מצטרף אליו בסולו משלו אני יודע שעכשיו אני והחיילים נהנים מאחד מקטעי המוזיקה הגדולים שיצאו. התופים והמצילות מכים במרץ במקביל לקולות הליווי ואז חוזרת המלנכוליה היפייפיה,כשהאפקטים הקוליים משתלבים בה בצורה מדהימה.בכלל,האפקטים בשיר הזה אדירים,המילים אדירות והצלילים מדהימים. השיר מסתיים.אני חוזר למציאות,כל פעם מחדש עם תחושה שמשהו השתנה.רגוע יותר,קסום יותר,מלנכולי יותר,ופשוט יפה יותר...עד הפעם הבאה...