מה שאני ראיתי-
שבריריות ,טוב לב שנשפך מהאזניים וממש קשה לפספס,עלם חמודות פשוטו כמשמעו. היה חסר לי קצת חוש ההומור הנפלא,(הוא היה די רציני)אבל זה די ברור,וזה יגיע בהמשך-הלחץ של לפני ההופעה בת"א אולי. אני נסחפתי מלכתחילה בגלל,איך אני אקרא לזה שלא ישמע פלצני-איזו שליחות חברתית.לא יכולתי לסבול ולהבין את רוע הלב והאטימות של האנשים (בנוסף לכשרון העצום...)-ועכשיו אני כאן בגלל האדם עצמו פנימה -שהוא יחיד ומיוחד. וצודקת מגושקה-אמא מרים את יכולה להיות גאה בבן שלך כאדם-ועזבו את החרטות של כן/לא שירת,אני מכירה לא מעט קצינים בכירים (לא כולם,ממש לא-נא לא להבהל.....) שהם חרות של אנשים....