סיכום מפגש
- פותח הנושא beagle
- פורסם בתאריך
ועכשיו ברצינות...../images/Emo3.gif
ואיך עבר עלי הערב? המממ... ובכן. היום התחיל בטרגדית סלסה שהיתה אמורה להגיע איתי למפגש. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל בואו נגיד שיצא יותר כמו גספאצ'ו. הנחתי את הסלסה הגספאצ'ית במקרר לנוח, וזינקתי אל הרכב של יניב, אני, הדיסקים, החצילים והבננות. מיותר לציין שיצאנו באיחור של חצי שעה... אספנו את נאני וחמי, שמנו מוזיקה פאקיסטנית בפול ווליום, הודלק סיגר, ויצאנו לכיוון הצפון שמחים ומאושרים. הנסיעה עברה בנעימים, דרך איסופה של טלי, חיטוט בקינוחים של יניב ונאני (התאפקנו! לא טעמנו!) וניווטים שלי. אני חייבת לציין, שלהפתעתי המוחלטת היו קולות ממורמרים מהמושב האחורי ומושב הנהג כשנודע להם שאנחנו בדרך לג'נין. נו, באמת. איפה חוש ההרפתקאה (מחווה לסדנאה) שלכם, צעקתי בעודי מחזיקה את המפה הפוך. הנהג (שלנו חברמן) התעלם ממני ומההנחיות הברורות שלי ועשה סיבוב פרסה. אח"כ עשינו השוואות זמנים עם חברי הפורום. הנציגים מהדרום טענו שלקח להם שעתיים להגיע. מאשדוד. לנו לקח שלוש שעות. מת"א. לא בגלל קשיי ניווט חלילה. פשוט, הנהג בהריון, והיינו צריכים לעשות 4 הפסקות פיפי בדרך. הלו, נהגוס, אמרתי כשהוא שוב עצר את הרכב וזינק לעבר קבוצת עצים תמימה ולא חושדת מה הולך לקרות לה, מה קורה איתך? נהגוס פיתח חיבה עזה להטלת מימיו בחיק הטבע, וכל מילה נוספת תהא מיותרת. כאשר הגענו, עשן ריחני כבר נישא בחלל החורשה. חורשה חביבה להפליא, מותאמת בדיוק לצרכי פורום על כדורים. רנה יודעת איך לארגן מפגש בחיק הטבע. פלג קולח לו בעדינות לאורך החורשה, אוהלים פזורים פה ושם, ברזיות ופחים הממוקמים באיזורים אסטרטגיים נוחים, שולחנות וכסאות, מפות ופיצוחים. פיצוחים??? במפגש פורום? אתם השתגעתם? אתם לא יודעים למה גרמתם? אני והלורד נאלצנו להתגושש בקרב על הקשיו בהמשך הערב... מיותר לציין כי ניצחתי. אבל אני מקדימה את המאוחר. דרולי הסתובבה כמו כרטיסן באוטובוס עם פאוץ של כסף ורשימה עליה סימנה V ליד כל שם. "היי, את" היא צעקה לי "אני מכירה אותך? מה עם התשלום?". ברחתי מייד, כמובן. הבאתי לעצמי תג שם, והחלתי להסתובב בין החברים. פרצופים ישנים ראיתי למכביר, קריאות גיל ושמחה וחוויות מהדרך הוחלפו. אנשים שלא ראיתי המון זמן J איזה כיף!!!!! (שיר, מה עם איזו פסטה?). היה גם אחד דן-דן, עם צבעים שהיו פתאום חדשים. האיש בא עם גרדרובה שלמה, והקפיד להחליף חולצות כל שעתיים תוך כדי סיפורים על נסיעות לחו"ל (גם אני רוצה!). יהודה ניצח על השולחנות עם האוכל תוך כדי תזזית ממקום למקום וחלוקה לפי נושאים: שולחן שיועד לבשרים. לשולחן זה הוצאו לפי הסדר בשרים לוהטים שירדו מהמנגל. שולחן הסלטים המופלא (מה עם המתכון לסלט הסלרי הבוטנים והשזיפים? מי שלא טעם – מצטערת, אבל הייתי צריכה לחסל אותו לבד, יש דברים שאדם חייב לעשות). שנחו עליו חומוסים, חצילים מסוגים שונים, סלטי ירקות, אורז (מעולה!) ועוד ועוד. שולחן החמוצים. שמעו, המלפפונים האלה... לפחות שישה סוגי חמוצים נרשמו. שולחן ה"בעונש". שם היו החלביים (תפוחי אדמה בשמנת, פטריות ממולאות, ופירות ים...) נופפתי לשלום למר גרגר, אשר ניצח ביד רמה ובוטחת על המינגול והלכתי להכיר פרצופים חדשים. עובדה ידועה היא, שאני נוהגת לקבל פרצופים חדשים בפורום ע"י הצמדת כפית לאפי. הפעם התאפקתי, כי ראיתי את ההלם על פניהם של האנשים. גביזון מדי פעם הגיע אלי ושאל בקול המום "זה תמיד ככה איתכם?". כן. לא. תלוי. במצב הכדורים.
ואיך עבר עלי הערב? המממ... ובכן. היום התחיל בטרגדית סלסה שהיתה אמורה להגיע איתי למפגש. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל בואו נגיד שיצא יותר כמו גספאצ'ו. הנחתי את הסלסה הגספאצ'ית במקרר לנוח, וזינקתי אל הרכב של יניב, אני, הדיסקים, החצילים והבננות. מיותר לציין שיצאנו באיחור של חצי שעה... אספנו את נאני וחמי, שמנו מוזיקה פאקיסטנית בפול ווליום, הודלק סיגר, ויצאנו לכיוון הצפון שמחים ומאושרים. הנסיעה עברה בנעימים, דרך איסופה של טלי, חיטוט בקינוחים של יניב ונאני (התאפקנו! לא טעמנו!) וניווטים שלי. אני חייבת לציין, שלהפתעתי המוחלטת היו קולות ממורמרים מהמושב האחורי ומושב הנהג כשנודע להם שאנחנו בדרך לג'נין. נו, באמת. איפה חוש ההרפתקאה (מחווה לסדנאה) שלכם, צעקתי בעודי מחזיקה את המפה הפוך. הנהג (שלנו חברמן) התעלם ממני ומההנחיות הברורות שלי ועשה סיבוב פרסה. אח"כ עשינו השוואות זמנים עם חברי הפורום. הנציגים מהדרום טענו שלקח להם שעתיים להגיע. מאשדוד. לנו לקח שלוש שעות. מת"א. לא בגלל קשיי ניווט חלילה. פשוט, הנהג בהריון, והיינו צריכים לעשות 4 הפסקות פיפי בדרך. הלו, נהגוס, אמרתי כשהוא שוב עצר את הרכב וזינק לעבר קבוצת עצים תמימה ולא חושדת מה הולך לקרות לה, מה קורה איתך? נהגוס פיתח חיבה עזה להטלת מימיו בחיק הטבע, וכל מילה נוספת תהא מיותרת. כאשר הגענו, עשן ריחני כבר נישא בחלל החורשה. חורשה חביבה להפליא, מותאמת בדיוק לצרכי פורום על כדורים. רנה יודעת איך לארגן מפגש בחיק הטבע. פלג קולח לו בעדינות לאורך החורשה, אוהלים פזורים פה ושם, ברזיות ופחים הממוקמים באיזורים אסטרטגיים נוחים, שולחנות וכסאות, מפות ופיצוחים. פיצוחים??? במפגש פורום? אתם השתגעתם? אתם לא יודעים למה גרמתם? אני והלורד נאלצנו להתגושש בקרב על הקשיו בהמשך הערב... מיותר לציין כי ניצחתי. אבל אני מקדימה את המאוחר. דרולי הסתובבה כמו כרטיסן באוטובוס עם פאוץ של כסף ורשימה עליה סימנה V ליד כל שם. "היי, את" היא צעקה לי "אני מכירה אותך? מה עם התשלום?". ברחתי מייד, כמובן. הבאתי לעצמי תג שם, והחלתי להסתובב בין החברים. פרצופים ישנים ראיתי למכביר, קריאות גיל ושמחה וחוויות מהדרך הוחלפו. אנשים שלא ראיתי המון זמן J איזה כיף!!!!! (שיר, מה עם איזו פסטה?). היה גם אחד דן-דן, עם צבעים שהיו פתאום חדשים. האיש בא עם גרדרובה שלמה, והקפיד להחליף חולצות כל שעתיים תוך כדי סיפורים על נסיעות לחו"ל (גם אני רוצה!). יהודה ניצח על השולחנות עם האוכל תוך כדי תזזית ממקום למקום וחלוקה לפי נושאים: שולחן שיועד לבשרים. לשולחן זה הוצאו לפי הסדר בשרים לוהטים שירדו מהמנגל. שולחן הסלטים המופלא (מה עם המתכון לסלט הסלרי הבוטנים והשזיפים? מי שלא טעם – מצטערת, אבל הייתי צריכה לחסל אותו לבד, יש דברים שאדם חייב לעשות). שנחו עליו חומוסים, חצילים מסוגים שונים, סלטי ירקות, אורז (מעולה!) ועוד ועוד. שולחן החמוצים. שמעו, המלפפונים האלה... לפחות שישה סוגי חמוצים נרשמו. שולחן ה"בעונש". שם היו החלביים (תפוחי אדמה בשמנת, פטריות ממולאות, ופירות ים...) נופפתי לשלום למר גרגר, אשר ניצח ביד רמה ובוטחת על המינגול והלכתי להכיר פרצופים חדשים. עובדה ידועה היא, שאני נוהגת לקבל פרצופים חדשים בפורום ע"י הצמדת כפית לאפי. הפעם התאפקתי, כי ראיתי את ההלם על פניהם של האנשים. גביזון מדי פעם הגיע אלי ושאל בקול המום "זה תמיד ככה איתכם?". כן. לא. תלוי. במצב הכדורים.
והמשך...
טקס החלפת מפתחות ה 9D התקיים מייד עם פתיחתו הרשמית של הערב. המנהל היוצא אוגף ע"י שתי המנהלות הנכנסות, שמיד זרקו עליו ספר ששוקל טונות כמתנת פרדה. ברכה שנכתבה ע"י אחד, אלכס, הוקראה בקול רם, וגרמה לכולנו להזיל דמעה (של עצב על פרישתו של המנהל, ושל רחמים על מצבו הנפשי של כותב הברכה). ובמחיאות כפיים סוערות הסתיים החלק הרשמי של הערב, ומכאן הכל היה פרוץ ופתוח להצעות. או בקיצור – אוכל. "לא להתמלא מהסלטים" נשמעה מדי פעם צעקה מכיוון הגריל, שם עמד מר גרגר ונופף את הכנפיים אלינו. אז כבר אתם יודעים – מנה ראשונה - כנפיים. אח"כ עשיתי הפסקה מתודית, בה שפכו עלי יין אדום. לבשתי חולצה בהירה. תכלת. עכשיו תכלת וורוד, זאת אומרת. מיד עשיתי סבב תשאול אצל חברי הפורום – מה מוריד כתם של יין אדום. יין לבן, ענו לי כולם בבטחה. הלכתי לשפשף את שרוולי ביין לבן. וערק. מהר מאד הבנתי שאני הולכת להריח כמו השיכורים שזרוקים על מדרכות עם קרטונים, והלכתי במקום לשנורר מטליות לחות מאשת היהודה. ירד. טוב, אמרתי לעצמי, מגיע לך משהו לשתות. אך אני מגיעה לכיוון שולחן השתיה (שכחתי אותו... היה גם שולחן שתיה), ומיד שפריץ עז של ספרייט נוגח בי. הלורד. לא יודע להפסיד קשיו בכבוד. נתתי לו מבט מאיים של "חכה שיביאו את אגוזי הלוז, אתה לא תתקרב אליהם", והלכתי לברזייה. כעת אני ספוגה ביין אדום, יין לבן, ערק, ספרייט, מטליות לחות ומים. ועוד אמרתי לעצמי שלבריכה אני לא נכנסת. נראה לי שהיה יותר פשוט לבוא עם בגד ים וזהו. מנה שניה – קבבונים. לא טעמתי, כי את דעתי הסיח שיר שהתנגן לו בליווי גיטרה. מבט מהיר לכיוון השמיכה בצד גילה את אשת הנהלה לשעבר, אשר השתלטה על הגיטרה של צוצון (נדמה לי שזה היה שלו) ושרה במלוא הגרון "חלומות של אתמול הם....". עד סוף הערב כולם קיללו אותה, כי לא הצלחתי להוציא את השיר מהראש וזמזמתי אותו ללא הכרה. יש אנשים שעדיין בהלם. אשת הנהלה החדש (לא המאבטח – של דרולי, אלא הצלם – של ווין תו) הבזיק מעל ראשי כולם וצילם את האוכל, את השולחנות, את המנגל, ואת החרפון הכללי ששרר. בשלב שבין הקבבים ליתר המנות תפסתי אותו נח כשגבו אל העץ, ממלמל לעצמו "איך אשתי הכניסה אותי לזה. חולי נפש אלה. שמעו אותם, יושבים שם וצוחקים. ממה הם צוחקים? חייב ללכת לבדוק". הלכתי אחריו. חמי. חמי תפס את תשומת הלב הקולקטיבית ליד שולחן גדול. לכל אלה שלא היו במפגש, או שפספסו אותו איך שהוא, חמי הוא חמורון רוטט. לא, אני לא צוחקת. חמי נסע איתנו ברכב, והיה אחת הסיבות לניווט הכושל, כי קשה להתרכז כשיושב על ראשך חמור, ו... נו. בהעדר מילה אחרת. רוטט. הוא נולד בסין ויובא למקדונלד'ס, שם הוא חולק עם ארוחת ילדים. מושכים בחוט והוא... נו. רוטט. חמי עבר מיד ליד סביב השולחן ועשה מסז' חמורי לכל דיכפין. ומי שלא היה פספס. והרשו לי לסיים את התיאור ב"אי-אה". בשלב הזה, מר גרגר החליט שגם הוא רוצה בריכה. הוא הניח אחריו מספר ממנגלים בניצוחם של יניבניב ויהודה, הולך לשכשך לו במיים. מנות עיקריות – פרגיות במרינדה (הו, מר גרגר, כה שיחקת אותה עם הפרגיות, פשוט מדהימות), אנטריקוט שנח לו על הגריל מאחה"צ והיה מוכן בשעת לילה זו, וצלעות כבש. בשר!!! מיד הפלתי על עצמי נתח כבש. החולצה שלי עשתה סימנים של לקום וללכת עם אמשיך להתעלל בה. נו, אז עם ההגיון של כתם יין אדום יורד עם יין לבן, וכתם קולה עם סודה, הרי כתם כבש יורד עם פרגית, לא ככה? הלכתי להתפלש לי בפרגיות, ואז שונררתי עוד כמה מטליות לחות. ירד. בחיי. הלומי חלבונים ניגשנו למלאכת הקינוחים. כארבה הפושט על שדה ירקרק, כך חברי הפורום על הקינוחים. רמות הסוכר בדם החלו להתחרות עם רמת החלבון, וממש יכולתם להרגיש את חומצות האמינו הולכות מכות עם הגלוקוז. ובכן, מלחמה היא דבר מתיש, על כן פרשנו כולנו את גופינו היגעים סביב השולחנות, והחלנו לשיר, באדיבות שירונים שרנה ארגנה הדפיסה ואף הידקה. בהפסקות הקצרות בין שיר לשיר זמזמתי לי "חלומות של אתמול הם...", מה שזיכה אותי בכמה איומית פיוטיים במיוחד, ומספר לא קטן של מבטי רחמים. בשלב מסויים זנחנו כל כבוד עצמי, ושרנו "שניים סינים עם כינור גדול" ו"לכובע שלי שלוש פינות" שהוקדש ללורד ולפינה. אחרי שגרונינו ניחר, ומשחקי השש-בש הסתיימו, לקחנו את עצמנו לחזרנו הביתה. נפרדנו מהנוכחים עם אייקונים של ירח ומהאלכסים עם לל"ט, והחלנו בנסיעה חזרה. לקח רק שעתיים. לא ניווטתי. אבל לא שיש קשר. וזה הזמן להגיד תודה לכל העושים במלאכה: לרנה על הארגון, המקום, המחשבה על הפרטים הקטנים ועל זה שהיא פשוט אדם מקסים. לשתי המנהלות על האדמיניסטרציה המורכבת בארגון כזה מפגש לכ-100 איש חולים למדי. למר גרגר על העבודה הקשה מהבוקר ועד הלילה, על זה שהלך לקניות וארגן לנו בשר משובח, ועל המרינדות. ליניבניבניבניב וליהודה הרוקד על הנפנוף. לכל הממנגלים שטרחו והדליקו וליבו את הלהבות. לנאני על חמי המסז'יסט. ולכל חברי הפורום, שיחד הרכיבו אוירה חמה ומלוכדת, מלאה אהבה, והמון אוכל טוב
טקס החלפת מפתחות ה 9D התקיים מייד עם פתיחתו הרשמית של הערב. המנהל היוצא אוגף ע"י שתי המנהלות הנכנסות, שמיד זרקו עליו ספר ששוקל טונות כמתנת פרדה. ברכה שנכתבה ע"י אחד, אלכס, הוקראה בקול רם, וגרמה לכולנו להזיל דמעה (של עצב על פרישתו של המנהל, ושל רחמים על מצבו הנפשי של כותב הברכה). ובמחיאות כפיים סוערות הסתיים החלק הרשמי של הערב, ומכאן הכל היה פרוץ ופתוח להצעות. או בקיצור – אוכל. "לא להתמלא מהסלטים" נשמעה מדי פעם צעקה מכיוון הגריל, שם עמד מר גרגר ונופף את הכנפיים אלינו. אז כבר אתם יודעים – מנה ראשונה - כנפיים. אח"כ עשיתי הפסקה מתודית, בה שפכו עלי יין אדום. לבשתי חולצה בהירה. תכלת. עכשיו תכלת וורוד, זאת אומרת. מיד עשיתי סבב תשאול אצל חברי הפורום – מה מוריד כתם של יין אדום. יין לבן, ענו לי כולם בבטחה. הלכתי לשפשף את שרוולי ביין לבן. וערק. מהר מאד הבנתי שאני הולכת להריח כמו השיכורים שזרוקים על מדרכות עם קרטונים, והלכתי במקום לשנורר מטליות לחות מאשת היהודה. ירד. טוב, אמרתי לעצמי, מגיע לך משהו לשתות. אך אני מגיעה לכיוון שולחן השתיה (שכחתי אותו... היה גם שולחן שתיה), ומיד שפריץ עז של ספרייט נוגח בי. הלורד. לא יודע להפסיד קשיו בכבוד. נתתי לו מבט מאיים של "חכה שיביאו את אגוזי הלוז, אתה לא תתקרב אליהם", והלכתי לברזייה. כעת אני ספוגה ביין אדום, יין לבן, ערק, ספרייט, מטליות לחות ומים. ועוד אמרתי לעצמי שלבריכה אני לא נכנסת. נראה לי שהיה יותר פשוט לבוא עם בגד ים וזהו. מנה שניה – קבבונים. לא טעמתי, כי את דעתי הסיח שיר שהתנגן לו בליווי גיטרה. מבט מהיר לכיוון השמיכה בצד גילה את אשת הנהלה לשעבר, אשר השתלטה על הגיטרה של צוצון (נדמה לי שזה היה שלו) ושרה במלוא הגרון "חלומות של אתמול הם....". עד סוף הערב כולם קיללו אותה, כי לא הצלחתי להוציא את השיר מהראש וזמזמתי אותו ללא הכרה. יש אנשים שעדיין בהלם. אשת הנהלה החדש (לא המאבטח – של דרולי, אלא הצלם – של ווין תו) הבזיק מעל ראשי כולם וצילם את האוכל, את השולחנות, את המנגל, ואת החרפון הכללי ששרר. בשלב שבין הקבבים ליתר המנות תפסתי אותו נח כשגבו אל העץ, ממלמל לעצמו "איך אשתי הכניסה אותי לזה. חולי נפש אלה. שמעו אותם, יושבים שם וצוחקים. ממה הם צוחקים? חייב ללכת לבדוק". הלכתי אחריו. חמי. חמי תפס את תשומת הלב הקולקטיבית ליד שולחן גדול. לכל אלה שלא היו במפגש, או שפספסו אותו איך שהוא, חמי הוא חמורון רוטט. לא, אני לא צוחקת. חמי נסע איתנו ברכב, והיה אחת הסיבות לניווט הכושל, כי קשה להתרכז כשיושב על ראשך חמור, ו... נו. בהעדר מילה אחרת. רוטט. הוא נולד בסין ויובא למקדונלד'ס, שם הוא חולק עם ארוחת ילדים. מושכים בחוט והוא... נו. רוטט. חמי עבר מיד ליד סביב השולחן ועשה מסז' חמורי לכל דיכפין. ומי שלא היה פספס. והרשו לי לסיים את התיאור ב"אי-אה". בשלב הזה, מר גרגר החליט שגם הוא רוצה בריכה. הוא הניח אחריו מספר ממנגלים בניצוחם של יניבניב ויהודה, הולך לשכשך לו במיים. מנות עיקריות – פרגיות במרינדה (הו, מר גרגר, כה שיחקת אותה עם הפרגיות, פשוט מדהימות), אנטריקוט שנח לו על הגריל מאחה"צ והיה מוכן בשעת לילה זו, וצלעות כבש. בשר!!! מיד הפלתי על עצמי נתח כבש. החולצה שלי עשתה סימנים של לקום וללכת עם אמשיך להתעלל בה. נו, אז עם ההגיון של כתם יין אדום יורד עם יין לבן, וכתם קולה עם סודה, הרי כתם כבש יורד עם פרגית, לא ככה? הלכתי להתפלש לי בפרגיות, ואז שונררתי עוד כמה מטליות לחות. ירד. בחיי. הלומי חלבונים ניגשנו למלאכת הקינוחים. כארבה הפושט על שדה ירקרק, כך חברי הפורום על הקינוחים. רמות הסוכר בדם החלו להתחרות עם רמת החלבון, וממש יכולתם להרגיש את חומצות האמינו הולכות מכות עם הגלוקוז. ובכן, מלחמה היא דבר מתיש, על כן פרשנו כולנו את גופינו היגעים סביב השולחנות, והחלנו לשיר, באדיבות שירונים שרנה ארגנה הדפיסה ואף הידקה. בהפסקות הקצרות בין שיר לשיר זמזמתי לי "חלומות של אתמול הם...", מה שזיכה אותי בכמה איומית פיוטיים במיוחד, ומספר לא קטן של מבטי רחמים. בשלב מסויים זנחנו כל כבוד עצמי, ושרנו "שניים סינים עם כינור גדול" ו"לכובע שלי שלוש פינות" שהוקדש ללורד ולפינה. אחרי שגרונינו ניחר, ומשחקי השש-בש הסתיימו, לקחנו את עצמנו לחזרנו הביתה. נפרדנו מהנוכחים עם אייקונים של ירח ומהאלכסים עם לל"ט, והחלנו בנסיעה חזרה. לקח רק שעתיים. לא ניווטתי. אבל לא שיש קשר. וזה הזמן להגיד תודה לכל העושים במלאכה: לרנה על הארגון, המקום, המחשבה על הפרטים הקטנים ועל זה שהיא פשוט אדם מקסים. לשתי המנהלות על האדמיניסטרציה המורכבת בארגון כזה מפגש לכ-100 איש חולים למדי. למר גרגר על העבודה הקשה מהבוקר ועד הלילה, על זה שהלך לקניות וארגן לנו בשר משובח, ועל המרינדות. ליניבניבניבניב וליהודה הרוקד על הנפנוף. לכל הממנגלים שטרחו והדליקו וליבו את הלהבות. לנאני על חמי המסז'יסט. ולכל חברי הפורום, שיחד הרכיבו אוירה חמה ומלוכדת, מלאה אהבה, והמון אוכל טוב
תגידי את נורמלית??!!!!????
את הורסת לי את ה|אייקון של נאני תמימה|, עכשיו כולם יודעים שיש לי חמורון רוטט....למה לא סיפרת מה שעבר על דןדן ברגע שהוא קיבל אותו לידיו... הלך נפלא עם החולצה שלו... פספסת את זה שגרגר אכן כן רצה להשתכשך במימי הבריכה - אבל לצערו הבריכה נסגרה - ולשמחתי יצאתי יבשה... לגבי "חלומות של אתמול הן... שלהבות... נרעדות..." (ההמשך ידוע, אני לא אמשיך מכיוון שאני רוצה להשאר בחיים) שכחת את המבטים של שֲשָק.. אבל מה שאני באמת רוצה להגיד לך, שהיית חברה נפלאה, בנסיעה במפגש וגם בדרך חזרה, רק פעם הבאה תזהרי כשאת יוצאת מהשירותים... סיכום מבריק... אני לא הפסקתי לצחוק... מה שמוכיח לאלה שלא היו - שהם הפסידו בגדול!!!!
את הורסת לי את ה|אייקון של נאני תמימה|, עכשיו כולם יודעים שיש לי חמורון רוטט....למה לא סיפרת מה שעבר על דןדן ברגע שהוא קיבל אותו לידיו... הלך נפלא עם החולצה שלו... פספסת את זה שגרגר אכן כן רצה להשתכשך במימי הבריכה - אבל לצערו הבריכה נסגרה - ולשמחתי יצאתי יבשה... לגבי "חלומות של אתמול הן... שלהבות... נרעדות..." (ההמשך ידוע, אני לא אמשיך מכיוון שאני רוצה להשאר בחיים) שכחת את המבטים של שֲשָק.. אבל מה שאני באמת רוצה להגיד לך, שהיית חברה נפלאה, בנסיעה במפגש וגם בדרך חזרה, רק פעם הבאה תזהרי כשאת יוצאת מהשירותים... סיכום מבריק... אני לא הפסקתי לצחוק... מה שמוכיח לאלה שלא היו - שהם הפסידו בגדול!!!!
מה שאני ...
אוהב בפורום הזה זו הטרמינולוגיה ה....עפעס.......מעט ביזארית שלו. קחו לדוגמה את הודעותיה של ביגל בשרשור זה. השרשור מתחיל בנושא : סיכום מפגש ותוכנו : היה נחמד. איזה דיסוננס בין מה שהיה ( ג'יפה ) לתיאור של ביגל. יכול להיות שתפישת המציאות שלה נחלשה בגלל מינון גבוה של כדורים. ואם אתם חושבים שזה הסוף - טעות בידיכם. לגבהים חדשים הגיעה ביגל בתיאור הפרטני , ההזוי של המפגש עצמו (ראו הודעה שנייה בשרשור). ומה הכותרת ההגיונית של הודעתה ? האם זה "חבר'ה - 'צלחו לי אבל כתבתי את הסיכום תחת השפעת קוק" ? או "חבר'ה - נסו לכתוב משהו יותר שרוט. נראה אותכם." ? לא ולא. כנושא להודעתה היא בחרה במשפט ההגיוני ביותר , הטבעי ביותר : "ועכשיו ברצינות". עורך ספרותי טוב היה משאיר את הנושא ומוחק את התוכן. בשביל מה צריך תוכן אם הנושא ממצה את התוכן בשתי מילים קולעות ??? "ועכשיו ברצינות" פחחחחחחחחחחחחח..........
אוהב בפורום הזה זו הטרמינולוגיה ה....עפעס.......מעט ביזארית שלו. קחו לדוגמה את הודעותיה של ביגל בשרשור זה. השרשור מתחיל בנושא : סיכום מפגש ותוכנו : היה נחמד. איזה דיסוננס בין מה שהיה ( ג'יפה ) לתיאור של ביגל. יכול להיות שתפישת המציאות שלה נחלשה בגלל מינון גבוה של כדורים. ואם אתם חושבים שזה הסוף - טעות בידיכם. לגבהים חדשים הגיעה ביגל בתיאור הפרטני , ההזוי של המפגש עצמו (ראו הודעה שנייה בשרשור). ומה הכותרת ההגיונית של הודעתה ? האם זה "חבר'ה - 'צלחו לי אבל כתבתי את הסיכום תחת השפעת קוק" ? או "חבר'ה - נסו לכתוב משהו יותר שרוט. נראה אותכם." ? לא ולא. כנושא להודעתה היא בחרה במשפט ההגיוני ביותר , הטבעי ביותר : "ועכשיו ברצינות". עורך ספרותי טוב היה משאיר את הנושא ומוחק את התוכן. בשביל מה צריך תוכן אם הנושא ממצה את התוכן בשתי מילים קולעות ??? "ועכשיו ברצינות" פחחחחחחחחחחחחח..........
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.