R i c h i e R i c h
New member
הסרט הגדולים
עשרת הרגעים הגדולים של טקס מצטייני הנשיא לשנת 2005 10. צריך לתת מלגה נוספת על חשבון הברון למי שהבין מילה אחת מההרצאה על "אסטיקה ארגונית ככלי שליטה", שחרגה פתאום למחוזות של בניין ירושלמי מהיפים בתבל עם הרבה אנשי שב"כ. וואט דה פאק?? קשה לומר אם רעש התינוקת הבוכיה ברקע הצילינו ממוות משעמם בייסורים או טמטם אותנו לחלוטין. 9. "זה המחשב, זה לא אני..." – דיקן הסטודנטים מנסה להצטדק אחרי שטעה בהקראת ציוני סטודנטית מבריקה: 100, 100, 100, 98 (צ"ל: 100, 100, 100, 99). אכן, תמונות קשות... 8. הצלם התמהוני נראה כאילו נלקח מהסט של "קינג-קונג", עם מצלמה ארכאית משנות השבעים ושכפ"ץ צה"לי נגד קסאמים. והוא גם הסתיר כל הזמן. מעצבן. 7. מסקנה: כשכותבים בהזמנה "כיבוד קל", הכוונה היא – "כיבוד מגעיל". סבבה, עכשיו כשהבנו את זה אפשר להמשיך הלאה. 6. פרופ' שרה גורי-רוזנבליט מפליאה בהרצאה נמרצת עם נתונים מעניינים מאוד אודות ההשכלה הגבוהה במאה ה- 21: תמורות ואתגרים. ההורים יצאו מבסוטים, זה בטוח. 5. הפרופסור שישב בצד ימין של השולחן הוא אולי לא נשיא האו"פ, אבל בהחלט דומה מאוד לנשיא קצב באופן המעורר חשד. שווה בדיקה. 4. "...והיא גם סגנית מנהל בסניף של מקדונלד'ס" - דיקן הסטודנטים מכביר בשבחים אודות תלמידה מצטיינת. 3. מעורבות הציר **מושגים בג'יבריש** במוח החולדה בתהליך ההתמכרות לסמים פסיכואקטיביים – תאמינו או לא, אבל מישהו קיבל מלגה בשביל לחקור את הנושא הזה. נשבע בכל היקר לי! 2. מסכי הפלזמה המגניבים זזים לצדדים בסלואו-מושן היי-טקי. ההורים שנדפקו במושבים בצידי האולם מפסיקים לקלל. 1. להקת "שני פיי אר" מנבאת עתידות בביצוע מרשים לשיר "הנה עוד ערב אבוד". גם אם לא שמעתם על הלהקה, ייתכן ששמעתם על הנגנים: אוריאל בר שלום, אורלי שנקר, איריס ארליך, אריק פופקו, דודי דוידוביץ, דידי לופו, יובל הרמן, משה צור. הייתם אחלה.
עשרת הרגעים הגדולים של טקס מצטייני הנשיא לשנת 2005 10. צריך לתת מלגה נוספת על חשבון הברון למי שהבין מילה אחת מההרצאה על "אסטיקה ארגונית ככלי שליטה", שחרגה פתאום למחוזות של בניין ירושלמי מהיפים בתבל עם הרבה אנשי שב"כ. וואט דה פאק?? קשה לומר אם רעש התינוקת הבוכיה ברקע הצילינו ממוות משעמם בייסורים או טמטם אותנו לחלוטין. 9. "זה המחשב, זה לא אני..." – דיקן הסטודנטים מנסה להצטדק אחרי שטעה בהקראת ציוני סטודנטית מבריקה: 100, 100, 100, 98 (צ"ל: 100, 100, 100, 99). אכן, תמונות קשות... 8. הצלם התמהוני נראה כאילו נלקח מהסט של "קינג-קונג", עם מצלמה ארכאית משנות השבעים ושכפ"ץ צה"לי נגד קסאמים. והוא גם הסתיר כל הזמן. מעצבן. 7. מסקנה: כשכותבים בהזמנה "כיבוד קל", הכוונה היא – "כיבוד מגעיל". סבבה, עכשיו כשהבנו את זה אפשר להמשיך הלאה. 6. פרופ' שרה גורי-רוזנבליט מפליאה בהרצאה נמרצת עם נתונים מעניינים מאוד אודות ההשכלה הגבוהה במאה ה- 21: תמורות ואתגרים. ההורים יצאו מבסוטים, זה בטוח. 5. הפרופסור שישב בצד ימין של השולחן הוא אולי לא נשיא האו"פ, אבל בהחלט דומה מאוד לנשיא קצב באופן המעורר חשד. שווה בדיקה. 4. "...והיא גם סגנית מנהל בסניף של מקדונלד'ס" - דיקן הסטודנטים מכביר בשבחים אודות תלמידה מצטיינת. 3. מעורבות הציר **מושגים בג'יבריש** במוח החולדה בתהליך ההתמכרות לסמים פסיכואקטיביים – תאמינו או לא, אבל מישהו קיבל מלגה בשביל לחקור את הנושא הזה. נשבע בכל היקר לי! 2. מסכי הפלזמה המגניבים זזים לצדדים בסלואו-מושן היי-טקי. ההורים שנדפקו במושבים בצידי האולם מפסיקים לקלל. 1. להקת "שני פיי אר" מנבאת עתידות בביצוע מרשים לשיר "הנה עוד ערב אבוד". גם אם לא שמעתם על הלהקה, ייתכן ששמעתם על הנגנים: אוריאל בר שלום, אורלי שנקר, איריס ארליך, אריק פופקו, דודי דוידוביץ, דידי לופו, יובל הרמן, משה צור. הייתם אחלה.
