../images/Emo41.gif../images/Emo79.gif../images/Emo220.gifהניתוח השבועי!../images/Emo63.gif../images/Emo220.gif../images/Emo79.gif../images/Emo41.gif
טוב... אז השיר שלנו השבוע הוא.... |תופים|
Dead Boy’s Poem! כן, כן.. השיר המדהים מהאלבום ווישמאסטר. השיר שתומאס אמר פעמים רבות שהוא היה רוצה שהשיר הזה יהיה הצוואה שלו- מה שאנשים יזכרו ממנו. אז אנחנו נשתדל
אני הייתי צריכה להיזהר בניתוח של השיר הזה... כדי לא לפגוע ביצירה הזאת, שהיא באמת קרובה לשלמות אם לא שם לגמרי. אז אני מקווה שלא הרסתי את השיר הזה תוך כדי הניתוח. אני באמת מתנצלת מראש אם כן הרסתי את השיר בטעות. ו... כמו תמיד...
זהירות, חופרים! לא רוצים, אל תקראו
זהו, תהנו מהניתוח!
דבר ראשון, לגבי שם השיר-
Dead Boy’s Poem. הפואמה של הילד המת. הילד הזה (שהוא הילד שבתומאס, התמימות שבו) לא מת באמת. לדעתי הכוונה פה שהוא מת לעולם (dead to the world). ועכשיו- לניתוח. (זה הולך להיות ארוך)
"I live no more to shame nor me nor you I'm sorry" דבר ראשון, המשפט הזה- שגם חוזר אח"כ בשיר- לקוח מסונטה LXXII של שייקספיר: "My name be buried where my body is, And live no more to shame nor me nor you" הסונטה, באופן כללי, מדברת על כך שהכותב (שייקספיר) אומר לבחור הצעיר שלו הוא כתב סונטה זו ורבות אחרות לא לשבח ולהלל את הסונטות שלו לאחר מותו (של שייקספיר). יותר מזה, שייקספיר מציג כאן סוג של הכחשה-עצמית, שמתבטאת בשורות שכתבתי למעלה. "שמי יהיה קבור במקום שגופי יהיה, ולא יחיה עוד לבייש לא אותי ולא אותך" (וסליחה על התרגום העילג) אגב, סקירה הרבה יותר מפורטת על הסונטה בלינק הבא-
http://www.cliffsnotes.com/WileyCDA/LitNote/Shakespeare-s-Sonnets.id-169,pageNum-75.html ותודה למורתי היקרה לאנגלית שנתנה לנו את האתר המעולה הזה
עוד על השורה הזאת (ויש עוד הרבה מה להגיד)- בפעם השנייה שהיא חוזרת. אל תדאגו- יהיה קאמבק
"Born from silence, silence full of it A perfect concert my best friend So much to live for, so much to die for If only my heart had a home" "נולד מתוך דממה"- הוא נולד מתוך, ואולי גם לתוך, שקט. ריק. כאשר בקונצרט בשורה הבאה הוא הממלא את החלל- "קונצרט מושלם חברי הטוב ביותר"- מוזיקה היא הדבר הכי טוב שיש. ללא ספק
"כל כך הרבה לחיות למען, כה הרבה למות למען"- (וואו, זה עילג לחלוטין). מוזיקה- לחיות למענה. ואהבה- לחיות למענה, למות למענה- "אם רק לליבי היה בית". האהבה שהורגת. אבל גם נותנת טעם לחיים. עוד שיר שנותן לנו להבין עד כמה המוזיקה משמעותית בשביל תומאס הוא Live to Tell the Tale. מכיוון שכבר חפרתי עליו מספיק (
) פשוט תלכו ותקראו את הניתוח שלו במאמרים. או שאל תקראו, איך שבא לכם
אה, ועוד שיר שקשור לעניין הוא Dead Gardens. תומאס אמר שזה השיר הראשון שהוא כתב מתוך Once, והוא בעצם על הכאב שביצירה, על "מחסום יצירתי" או מה שלא יהיה. והשיר לא ממש שמח ועליז... יש על זה חפירה יותר מפורטת בניתוח של LTTTT, אבל אפשר להבין שחוסר היכולת של תומאס לכתוב (הזמנית, יש להדגיש) הקשתה עליו מאוד.
"Sing what you can't say Forget what you can't play" "שיר מה שאתה לא יכול להגיד"- מוזיקה ושוב מוזיקה. מוזיקה היא לא רק חבר, היא גם הדרך שלו, של תומאס, להגיד את אשר על ליבו. ואת זה אנחנו כבר יודעים- כל הדיסקוגרפיה של נייטוויש היא דוגמא נפלאה. לדעתי זאת הכוונה ב"sing" במקרה הזה, למרות שלמזלנו הוא הפסיק לשיר
"שכח מה שאינך יכול לנגן"- זה יכול להתפרש גם כ"לשחק", אבל בעיניי- במיוחד לאור השורה הקודמת- הפרשנות של "לנגן" הגיונית יותר. תומאס נותן לנו פה "טיפ" לחיים- מה שאינכם יכולים להגיד, לבטא- תבטאו דרך המוזיקה. ומה שאינכם יכולים לבטא במוזיקה- תשכחו ממנו. זה לפחות מה שהוא עושה.
"Hasten to drown into beautiful eyes" ובהמשך לטיפ ההוא, הוא נותן לנו פה עוד עצה קטנה- או שמא אזהרה? "מהרו לטבוע בעיניים יפות"- התרגום רק נעשה יותר ויותר עילג. בכל מקרה, הוא אומר לנו לפחות שזה מה שהוא עשה. מצד אחד- זה ללא ספק נותן טעם לחיים-
אהבה. מצד שני, זה מסוכן. זהו פיתוי מסוכן. סירנות, מישהו? סירנות... Deep Silent Complete... השיר שמדבר על הפיתוי המסוכן של הים. אותו רעיון- הים הוא יפה, מושך, מפתה- אבל מסוכן. קטלני. פאם פטאל ממש
Walk within my poetry, this dying music - My loveletter to nobody" את השורות האלה אני לא רוצה לתרגם יותר. נמאס לי. אני משחיתה את היצירה הנפלאה הזאת בלי רחמים. בכל מקרה, תומאס מזמין אותנו לpoetry שלו, המוזיקה המתה- כמוהו? כמו הילד (המת)? כמו התמימות אולי? המוזיקה היא אכן מקבילה רלוונטית לתמימות. "I studied silence to learn the music I joined the sinful to regain innocence"- מהשיר Dead to the World. גם כאן אנחנו רואים את ההקבלה בין מוזיקה לתמימות- שני הדברים שנותנים טעם לחיים. מוזיקה נותנת טעם לחיים- ראה Live to Tell the Tale (יש ניתוח שלי במאמרים
) תמימות נותנת טעם לחיים- ראה Bless the Child. בלי תמימות אין תקווה, אין אמונה (צלב). בלי תמימות החיים הם ריקים מתוכן. וכמובן, איך אפשר בלי- "I only wished to become something beautiful Through my music, through my silent devotion"- מהשיר Ocean Soul. מוזיקה. זה הכל. "מכתב האהבה שלי לאף-אחד"- מכתב אהבה- הוא אוהב. אבל לאף אחד? או שאהובתו מתה (מה שיכול להיות. חפירה מלאה בהזדמנות אחרת
) או שכאן הוא מתכוון להגיד שהוא כותב לאף אחד כי הוא בודד בעולם. הוא רק מייחל למצוא מישהו לכתוב לו, מישהו לאהוב. שתי האופציות הגיוניות בעיניי.
"Never sigh for better world It's already composed, played and told Every thought the music I write Everything I wish for the night" הפזמון הענק. תומאס ממשיך עם ה"עצות" שלו- "אל תיאנח לעולם טוב יותר, זה כבר מולחן, מנוגן ואמור" (ושוב, תרגום עילג, אבל אני לא מצליחה להתחמק מזה)- הוא אומר לנו לא להיאנח בשקט, ופשוט לשבת ולחכות שהעולם ישתנה. הוא לא ישתנה. כל כך הרבה אנשים כבר עשו את זה לפנינו- ישבו וחיכו שהעולם פשוט ישתפר מעצמו, ושכל בעיותיהם יפתרו- אבל זה לא קורה. לעומת זאת- "כל מחשבה המוזיקה שאני כותב, כל מה שאני מייחל לו בשביל הלילה"- יש פה גם רפרנס לשם הלהקה
חוץ מזה, הוא אומר לנו במקום לשבת ולחכות, מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לקוות, ו-לעשות דברים, אפילו קטנים, שיהפכו את העולם שלנו לטוב יותר. המוזיקה שהוא כותב היא מה שהופך את העולם שלו ליפה יותר (והאמת שגם את העולם שלנו
) והמשאלות שלו הן מה שנותן לו כוח להמשיך הלאה- וכן קצת לנסות לשנות את העולם. ולא במקרה זה נשמע לכם תמים ונאיבי- זה תמים ונאיבי. כמו שצריך
בקיצור- תומאס אומר לנו שהדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא למצוא את הדבר הקטן הזה שגורם לנו אושר, נותן לנו הקלה- ולעשות אותו. בין אם זה נגינה, ציור, כדורגל או בהייה בכוכבים בלילה. כל דבר. ואני חייבת להסכים
(אה, ובלי קשר- בהייה בכוכבים בלילה זה מומלץ ביותר!D: אחד מהדברים הכי מדהימים שיש
במיוחד כשמזמזמים את סליפינג סאן תוך כדי
זה פשוט אחד מהדברים הקטנים האלה שיכולים להפוך את החיים שלנו למשהו הרבה יותר יפה- בניגוד ל-לבכות ולהתלונן, גם אם בצדק)
הוא מנותק לחלוטין מכל הנושא של חלום ופנטזיה (או לחלופין- "אווץ', מציאות") שהוא הנושא של ווישמאסטר כולו. הוא לא על חלומות, הוא לא על פנטזיה, והוא גם לא על המציאות הקשה באופן מובהק (כמו Two For Tragedy או The Kinslayer, למשל). הוא פשוט שיר שבו תומאס מדבר אלינו, כמעט ישירות. מספר על צמו, משאיר לנו כמה "עצות לחיים". ובעיקר נמצא במציאות- אבל לא במציאות קשה במיוחד (כמו שאמרתי קודם, בלה בלה בלה)יש בשיר הזה נימה אופטימית, בפזמון. חוץ מזה, כשתומאס מספר לנו על מה הוא כתב, הוא מתייחס לשירים מאושןבורן. אז אני חושבת שDBP קצת פליט אושןבורן בעצמו... לסיכום, השיר המדהים הזה הוא על הקשר המיוחד של תומאס עם המוסיקה, הכאב של תומאס (בנוגע לאהבה ולאהובתו), ועל כמה דברים שתומאס כתב עליהם ולהם. באופן כללי- השיר הזה הוא באמת צוואה. צוואה מקסימה. טוב, נגמר, אתם יכולים לנשום לרווחה.
בכל מקרה, מגיע לשיר הזה, כי הוא בכנות מדהים. שיר שהוא יצירת מופת. אני באמת מקווה שלא הרסתי אותו יותר מדי... אני מקווה שנהניתם מהניתוח, וכמובן אל תהססו להוסיף הערות, הארות וכו'. בטוח יש מה להוסיף, כי על השיר הזה באמת שאי אפשר פשוט להגיד את הכל. אז תוסיפו
המשך שבוע מקסים!
