אוקיי, זה יצא קצת ארוך... |חפרנית|
זהו שיר ארס-פואטי, כלומר שיר שעוסק בנושא הכתיבה והמוזיקה, כמו המניעים לכתיבה, התחושות של האמן כאשר הוא כותב וכו'. השיר מתחיל בנעימה דרמטית שקטה ובלחישה של ילד האומר "אני לא אחיה יותר לבייש לא אתכם ולא אותי, אני מצטער". כבר מהשניות הראשונות של השיר אנחנו לומדים להכיר את הדמות הראשית של הסיפור, הילד המת, או למעשה הילדות והתמימות שמתה. בזמן שהשיר פורסם הילד הזה כבר לא חלק מהחיים, ומופיע רק כמעין רוח רפאים הרודפת את השיר. פה נכנס קולה של טאריה השרה את השורות: "Born from silence, silence full of it. A perfect concert my best friend" הילד המת נולד מהשתיקה, וכל חייו היו מלאים בשתיקה ובדממה. ילדים רגילים נולדים מתוך אהבה, או מתוך רצון כנה של ההורים שלו להביא אותו לעולם, אבל לא ככה זה עבור הילד הזה. הוא חיי כל כך הרבה זמן בשקט שמתוך התמימות שלו הוא רואה בה כמוזיקה הנפלאה ביותר, וכחברו הטוב ביותר. הוא לא למד להכיר כל דבר אחר. למרות חייו הקשים הילד רואה בעולם מקום קסום, יש כל כך הרבה דברים ששווה לחיות למענם, כל כך הרבה דברים ששווה להקריב את עצמך בשביליהם. אך היופי של העולם והקסם שבו לא מספקים את הילד. הוא, כמו כל ילד וכמו של אדם, זקוק לאהבה. הוא זקוק לבית, מקום חם להיות בו. "שיר את מה שאתה לא יכול לומר, תשכח את מה שאתה לא יכול לשחק" הילד מספר לנו על דרכו להתמודד עם העולם. את כל הדברים שהוא לא מעיז להגיד לעולם, הוא מספר דרך השירה שלו. את המילה לשחק אפשר לפרש בשתי דרכים שונות, משחק מלשון לשחק משחק, או משחק מלשון לשחק מחזה. בתור ילד יותר הגיוני שהוא יחשוב על משחק, כי זה מה שילדים בגילו עושים, אך הילד הזה הוא לא כמו כל שאר הילדים. אני חושבת שהכוונה פה היא למשחק-מחזה, הוא למעשה מתכוון להגיד שכל הדברים שהוא לא מצליח לשחק אותם הם חסרי חשיבות. רק האומנות והיצירתיות חשובה לו. "Walk within my poetry, this dying music, my love letter to nobody" הילד מזמין אותנו להלך בעולמו, עולם השירה שלו. אך הילד מת ואיתו גם המוזיקה מתה. כל השירים שלו היו למעשה מכתבי אהבה אשר ממוענים לאף אחד, הילד לא זכה לאהוב ולא ידע אהבה, אבל האמין שבעצם זה שהוא יעמיד פנים שהוא אוהב ויכתוב אותם לאדם דמיוני, אולי בכך הוא יזכה להכיר קצת מהתחושה הזאת. בפזמון הילד כבר איבד את התקווה, הוא יודע שאין טעם להיאנח ולקוות לקוות לעתיד טוב יותר, לשינוי, הכול כבר חובר/הולחן, שוחק וסופר ולכן אין מקום לשינויים, שום דבר שהוא יעשה לא ישנה את הגורל שקבע אלוהים. הילד משתמש שוב במושגים מעולם התיאטרון והמוזיקה בשביל לתאר את המציאות, עולם הכתיבה הוא כל מה שהוא זכה להכיר. כל מחשבה שלו, כל מוזיקה שהוא כתב, הכול הוא רק משאלה בשביל הלילה. (=משאלת לילה, השם של הלהקה, אבל כבר חפרתי על זה מספיק ב"מאחורי הכתיבה"), מהי המשאלה הזאת? לזכות לאהוב, זה כל מה שהוא רצה מאז ומעולם. " Wrote for the eclipse, wrote for the virgin Died for the beauty, the one in the garden Created a kingdom, reached for the wisdom Failed in becoming a god" כמו שאמרתי קודם, הילד חיי בעולם משלו, עולם המוזיקה שלו, את אותו עולם הוא הרכיב בעצמו ממילות שיריו ומחלומותיו. הוא למעשה האלוהים של העולם הזה, אך הוא מרגיש שהוא נכשל במשימתו. הוא כתב בשביל ליקויי החמה, יסודות הטבע, בשביל הבתולה הקדושה (מריה), כלומר האמונה הדתית, אך כלום לא עזר לו. הוא לא הצליח לזכות לאהוב, לא הצליח לממש את חייו ומת בטרם עת, כשהוא עוד ילד קטן. אפשר לפרש את הגן גם כן בשתי צורות, גן טבעי, כלומר מת בשביל היופי של העולם, או בתור גן העדן = מת בגלל חטאי העולם, והאמת שתי הגרסאות האלו ממש מתאימות לתומאס, שבכל השירים שלו מפאר את יופי העולם, אך מצד שני מדבר על החטאים, על הפשעים והמעשים הרעים של בני האדם. הוא יצר את הממלכה שלו, וניסה להגיע אל החוכמה, להיות אל טוב, אך נכשל בכך קשות. הניסיון להגיע אל החוכמה מזכיר את סיפור גן העדן ואת עץ הדעת. כאן הפזמון חוזר ואז הילד זוכה לדבר שוב, עדיין בלחישה מצמררת שממחישה את היותו רוח רפאים ולא אדם חיי ונושם. הילד לא זכה לאחר מותו להגיע לגן העדן שעליו חלם אלא נדון להלך על העולם מכיוון שהוא חטא כלפי הדת = התאבד, ומכיוון שלא סיים את משימתו על האדמות, המשימה מועברת לנו בשיר, עלינו להכיר את סיפורו על מנת שלא נחזור על הטעויות שלו. "אם אתם קוראים את השורה הזאת אל תזכרו את היד שכתבה אותה, זכרו רק את הבתים" הוא לא רוצה שנזכור אותו כפי שהוא היה, הוא רוצה רק שנזכור את הסיפור שלו שהוא מספר דרך שיריו, רק הם חשובים לו. כמו שהוא חש כשהוא עדיין היה חיי, שהעולם האמיתי לא חשוב, אלא רק עולם היצירה. המילים הכתובות הם למעשה בכיו וכאבו של הכותב, אך ללא הדמעות. הוא נתן לתוך המוזיקה את הכוחות שלו, את חייו, וכעת זה הכוח היחידי שנשאר לו כי הוא כבר לא בין החיים. "Comforting home, mother's lap" שני דברים שהילד מעולם לא זכה להם, דברים שנראים לנו הרבה פעמים כמובנים מאליו, בית תומך ואהבת אם. התחושה שחשים כשיושבים בחיק האם, החמימות, הביטחון, הוא מעולם לא זכה לתחושה הזאת. אנשים אחרים רוצים לזכות בחיי הנצח כדי שיוכלו להספיק הכול, הוא רוצה בחיי הנצח רק עבור שיריו, הוא כאדם לא חשוב ולא רצוי בעיני אף אחד. להיות רצוי זאת תחושה שהוא מעולם לא הכיר, כעת הנגינה המתוקה של הפסנתר היא שכותבת, (כלומר מספרת) את חייו.
נהנתי ביותר, מעולם לא נכנסתי לפרשנות של השיר יותר מדיי, עכשיו אני מגלה שהוא הרבה יותר ממה שחשבתי. מגניב שאת בקיאה כל כך בשירים שלהם ומקשרת הכל
