[murmur]

זריחה ../images/Emo42.gif

אחרי לא מעט זמן שנתתי לסיפור להתקרר, החלטתי שהגיע הזמן לשכתוב חוזר. ייתכנו שגיאות כתיב ודפוס שכן הקובץ נמחק לי בסוף הכתיבה הראשונה, למזלי, אחרי הדפסה. תמיד אהבתי להסתכל על הזריחה. מן נס קטן שכזה, לילה שהופך ליום תוך מספר דקות. משהו בטוח שכזה, אתה יודע שמחר בבוקר השמש תזרח. פעם היו בטוחים שכדור הארץ שטוח, עד שבא אריסטו והוכיח אחרת. ביום שלישי, האחד עשר בדצמבר ישבתי במרפסת. התעוררתי בשעה חמש לפנות בוקר, למה לא חזרתי לישון? לעולם לא אבין. אבל חשבתי שיהיה נחמד להכין כוס של שוקו חם ומהביל, לקחת פרוסה של לחם עם דבש ולשבת ולראות את השמש זורחת. היה קר. תמיד בבוקר קר. בשעה שש ושלושים השמש הייתה כבר במלואה בשמיים, נכנסתי לבית והתארגנתי ללכת לעבודה. אני רואה חשבון, העבודה הכי משעממת שקיימת, אבל אבא שלי היה רואה חשבון וגם אבא שלו לפניו, שזה אפילו יותר בנאלי. אם כבר עבודה שעוברת בתורשה אז שיהיה כבר כבאי, אסטרונאוט או שוטר, מקצוע מגניב שילדים קטנים רוצים לעבוד בו. אף פעם לא שמעתי ילד קטן אומר "אני רוצה להיות רואה חשבון כשאני אהיה גדול". אז כמו שהתחלתי להגיד לפני שהפרעתם לי בגסות, הגעתי לעבודה בשעה תשע, במשרד "כהן את לוי בע"מ". זה היה יום שיגרתי במשרד, בלי שום הפרעות מיותרת. חזרתי הביתה, אכלתי ארוחת ערב "מוכנה בדקה", שעד שהייתה ראויה לאכילה עברו 10 דקות והלכתי לישון. התעוררתי בשעה 4:57, מכוסה בזיעה קרה, היה לי חלום בלהות, אני לא בטוח בדיוק מה היה בו, אני רק זוכר שהיה שם הנשיא והכריז על יום אבל לאומי. כל המשך הלילה ניסיתי להיזכר מה קרה בחלום, למה נקבע יום אבל לאומי ומתי? יצאתי מהמיטה בשעה שש, השמש עוד לא זרחה במלואה, החלטתי לעשות את מה שעשיתי בבוקר יום האתמול, הכנתי לעצמי שוקו ופרוסת לחם עם דבש ויצאתי למרפסת, פונה מזרחה, חיכיתי שהשמש תעלה, אבל שום דבר, ב-6:17 כבר התחיל להתבהר אבל השמש לא נראתה בשום מקום. נכנסתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה, היה מבזק חדשות מיוחד, הראו אנשים בוכים, כאילו היה איזשהו אסון, כמו נהרגו הרבה אנשים, ואז שדר החדשות דיבר "כמו שנאמר מקודם, השמש זרחה היום במערב", רצתי לצידו השני של הבית והשמש באמת הייתה שם, הסתכלתי בשעון, כבר היה 7:54 "אם אני לא אמהר", חשבתי "אני אאחר לעבודה". בשעה 10:02 הגעתי למשרד, רק כדי לגלות שהוא ריק מאדם, ועל הדלת היה שלט: "כולנו נמות! לכו להיות עם המשפחה שלכם. בברכה, נטע-לי כהן ומירון לוי". יצאתי לרחוב, בסרטים תמיד רואים ילדים שפתחו ברז כיבוי ומשתוללים סביבו. אבל זה היה דצמבר, והיה קר. אחרי שהסתובבתי ללא מעש במשך כמה שעות הגעתי למסעדה גדולה, גם עליה היה שלט על הדלת שאמר "סגור עקב סוף העולם", נזכרתי שפעם הקדמונים חשבו שליקוי חמה אומר שהאלים כועסים ויענישו אותנו, נראה שלא השתנה הרבה. חזרתי למכוניתי ונסעתי לכיוון הבית. בדרך היה פקק תנועה, בחדשות אמרו שהייתה תאונת דרכים ושהתנועה פקוקה לכל הכיוונים, אנשים היו עסוקים מדי בלהסתכל בשמש, או למעשה באין שמש, ולא בכביש. החלפתי תחנה, פרופסור כלשהו דיבר, הוא אמר שהם לא מצליחים למצוא שום הסבר הגיוני לכך שהשמש זרחה במערב, שלא היה ניתן לחזות את זה בשום דרך שהיא ושהם לא יודעים אם מחר השמש תזרח במזרח או במערב או אפילו בצפון. הוא הוסיף ואמר, בנימה של דאגה, שאין לדעת מה יהיו התוצאות של ה"אירוע", בגלל שייתכן שקוטביות כדור הארץ תתהפך וכל דבר העשוי מים, החל יצורים חיים כמו בני האדם וכלה בצמחים ועננים, ייהרס או יתפרק לחלוטין שכן מולקולת המים עשויה אטומים קוטביים בעלי מטען חשמלי. כמו כן אין לדעת מה יהיו התוצאות במישור האקולוגי, כיוון שסיבוב כדור הארץ הוא הגורם לעונות השנה ובמקרה שהעונות ישתבשו המערכת האקולוגיות תיהרס, הצמחייה תנבל, שרשרת המזון תקרוס ומצפה לנו חורף ארוך מאוד ולכן יש להצטייד במזון למקרה חירום. החלפתי תחנה. בתחנה ההיא הייתה תוכנית דת, השדר אמר שיום הדין הגיע, שה' יעניש את החוטאים וימחל לצדיקים, שמחר תחל מלחמת גוג ומגוג ושכולנו, איש ואישה, יהודי, נוצרי ומוסלמי צריכים ללכת כל אחד ואחת לבית כנסת, הכנסייה או המסגד שלו ולהתפלל לאלוהיו. כיביתי את הרדיו. המחשבה ללכת למסגד הקרוב ולהתפלל לאללה עברה במוחי, אבל החלטתי לוותר, מאז שהייתי ילד לא הלכתי למסגד ולא הייתי בטוח שאני זוכר מה לעשות. הרחובות היו מלאים באנשים, נראה כאילו בגלל שהשמש זרחה במערב כולם החליטו שכדאי לצאת לרחובות, רובם נשאו שלטים כמו 'יום הדין הגיע' ו-'קנו כאן ספרי תפילה, היחידים שיצילו אתכם מהשטן', היו לפחות שלושה אנשים שונים עם השלט האחרון, כל אחד הבטיח שרק הספר שלו יציל מהשטן, "זוז כבר, אידיוט" וקול צופר נשמע מאחורי, בזמן שהקשבתי לרדיו ועצרתי להסתכל על האנשים שמסביבי הפקק התחיל להשתחרר והתנועה החלה לזוז. החלטתי להקשיב לעצת הפרופסור וללכת להצטייד, מסתבר שאני לא היחיד שהקשיב לתוכנית, בלשון המעטה, נדמה היה שחצי מדינה לפחות התייצבה בכל חנויות הכולבו ואפילו המכולות השכונתיות היו מלאות, או סגורות עקב מכירת כל המלאי. הגעתי הביתה והחלטתי שאם סוף העולם באמת מגיע אז כדאי שאכין לעצמי משהו טוב לאכול. פתחתי את המקרר, אבל בהעדר קניות, כל מה שהיה שם זה רק דבש, חלב שיפוג תוקפו בעוד כשבוע, עגבנייה ושאריות אוכל תאילנדי שעמד שם לפחות במשך שבוע. חשבתי על לאכול בחוץ אבל נזכרתי במסעדה הסגורה והגעתי למסקנה שגם אם יש מסעדה פתוחה אז היא בטח מלאה אנשים, חיממתי את האוכל התאילנדי ואכלתי אותו, היה לו טעם עבש של חומרים משמרים. לקחתי ספר מהמדף, על מנת לקרוא בזמן האוכל, הרגל ישן. אחד מאותם הספרים שקיבלתי במתנה אך מעולך לא היה לי זמן או כוח לקרוא. לאחר מה שנראה כמו כמה שעות, גיליתי להפתעתי שכבר היה די מאוחר, הצלחת ריקה ואני עייף. הלכתי לישון. התעוררתי בשעה שש, השמש התחילה לזרוח במערב, קמתי והכנתי לעצמי כוס שוקו ופרוסה עם דבש, יצאתי החוצה והסתכלתי על השמיים חסרי השמש, אבל זה פשוט לא היה אותו הדבר. נכנסתי הביתה, התארגנתי לעבודה ויצאתי. זה היה יום שיגרתי במשרד, בלי הפרעות מיותרות. אכלתי ארוחת ערב "מוכנה בדקה", שעד שהיא הייתה ראויה לאכילה עברו 10 דקות והלכתי לישון. אחרי שבועיים החליפו את השמות של מערב ומזרח, כדי שאנשים לא יתבלבלו.

 

[goshdarnit]

שלום Murmur

יש לי שתי הערות, אם אפשר. הראשונה היא על המבנה: חסרים לי תופים. משהו נורא מוזר קרה, משהו שקל להאמין שמבשר את סוף העולם או שהעולם כולו השתנה (שזה אותו דבר בעיני אנשים מסויימים). חייבת להיות פאניקה הולכת ועולה, או חרדה כללית, או תחושה של קטסטרופה. חסרים לי תופי המלחמה ברקע. חסר לי ה'בום-בום' החוזר על עצמו שתופי מלחמה מספקים. הסיפור כולו מסופר מתוך מצב אחד, שלא משתנה, שלא מתגבר. החרדה (של העולם בטוח, ואולי גם של הדמות) צריכה ללכת ולגבור. המעשים של האנשים ברחובות, בחוץ, צריכים לסמן על מוזיקה הולכת וגוברת, צריכים להראות מצב מצוקה הולך וגובר. אני לא צריך לשמוע אנשים צורחים, אני צריך לראות איך נראה עולם תוך כדי שהוא מתהפך, תוך כדי התהליך שאנשים מבינים שאולי זה הסוף. משעה לשעה זה נהיה *יותר גרוע*. נראה לי שמה שהקורא צריך לשמוע בראש תוך כדי קריאה זה: בום-בום-בום-בום-בום-בום-בום. כאשר ה'בום'-ים הולכים וגוברים. תפתור את זה ותראה איך הסיפור בבת אחת נהיה יותר טוב ויותר חזק (לדעתי, כמובן). הדבר השני הוא על המשפט בהתחלה: "תמיד אהבתי להסתכל על הזריחה. מן נס קטן שכזה, לילה שהופך ליום תוך מספר דקות." זה משפט שלא עובד. הוא לא מעביר אפילו קצת ממה שאתה רוצה להעביר. אתה חושב שיש משהו מן הנס בשקיעה? נפלא. אבל להגיד את זה לא מעביר כלום לקורא. תמצא בדיוק מה הנס, מה הדבר הייחודי שאתה רואה ואחרים לו, תמצא תיאור *מדוייק* ככל היותר של התחושה שלך, ואותה תכתוב, ותכתוב אותה בטון (נקודת מבט) של מישהו שרואה נס. אנחנו נסיק/נבין/נווכח לבד שזה נס. נשמע הגיוני?

 

[murmur]

תודה

בומים, אוקי.. אניאשתמש בסיטואציה כתבתי לפני כמה זמן על סוף עולם, נראה אם זה יציח לעזור לי... להעביר את הנס בזריחה, אני חושב אפילו על לוותר על המשפט... הוא לא קריטי ולא אומר כלום ומהשפט שאחריו מעביר יותר את הפואנטה, אם תרצה, שאני רוצה להעביר. אני אשכתב, אם יש לך עצות נוספות (או אפילו ניטפוקים פתירים [מעבר ל"זהה שאמרת שכל הדברים יכולים לקרות והם לא קורים לא הופך את זה לטוב יותר!"]) הן ייתקבלו בברכה.

 

[goshdarnit]

תבנה שלבים בראש קודם

שלבים של בומים, ואז תכתוב אותם. חוץ מזה, תשאב מהחיים ולא רק מהדמיון. תבדוק: איך אנשים התנהגו כשהיו הפסקות חשמל כלליות בערים שלמות (בניו יורק לאחרונה, והפסקות חשמל לפני כמה עשרות שנים, כשלאנשים לא היו פלאפונים). איך אנשים התנהגו בזמן מהומות. וזה עוד כלום. איך אנשים התנהגו כשאין שלטון לכמה זמן (עכשיו בגרוזיה, למשל). וזה עוד כלום. איך אנשים התנהגו כשהם היו משוכנעים שהעולם עומד להגמר (למשל במעבר לשנת 2,000 והמעבר היותר רציני, כשכולם היו דתיים מאמינים - המעבר לשנת 1,000). איך אנשים מתנהגים באמת? מה באמת קורה? אתה לא חייב לקחת הכל או אפילו קצת. אבל תשאב משם, תיקח התנהגות אנושית אמיתית, תגוון עליה, תוסיף, תגרע, וכו' - אבל שיהיה מבוסס על התנהגות אנושית אמיתי. ואם משפט לא קריטי, בוודאי שתפטר ממנו. אין על מה לחשוב בכלל. אין לי ניטפוקים - אתה הרי בכל מקרה תשכתב את הכל. טוב, הנה ניטפוק אחד בכל זאת: כותבים defeated ולא defeted.

 

[murmur]

תודה על הטיפים

אני אחפש חומר על המקרים הנ"ל יש משפטים שהם לא קריטים אבל הם תורמים לאווירה, זה היה אחד שלא היה אפחד משניהם

 

[murmur]

שכתוב על פי עצת גוש

אני חושש שהוספתי יותר מדי קיטש ומלודרמה מיותרת שיוצאת ממטרת הסיפור המקורית, נקווה שהאנטי קליימקס (תודה לאלי הרשטיין על המונח) ייכפר. זריחה פעם היו בטוחים שכדור הארץ שטוח, עד שבא אריסטו והוכיח אחרת. ביום שלישי, האחד עשר בדצמבר ישבתי במרפסת. התעוררתי בשעה חמש לפנות בוקר, למה לא חזרתי לישון? לעולם לא אבין. אבל חשבתי שיהיה נחמד להכין כוס של שוקו חם ומהביל, לקחת פרוסה של לחם עם דבש ולשבת ולראות את השמש זורחת. היה קר. תמיד בבוקר קר. השמש עלתה לעיתה בשמיים, לגמתי מכוס השוקו וחשבתי איזה מראה נפלא זה הזריחה ובכלל הטבע. כמו שעון, כל יום השמש זורחת, היום הופך ללילה. כמה קיטשי, בטח מהשוקו. בשעה שש ושלושים השמש הייתה כבר בשמיים במלואה, נכנסתי לבית והתארגנתי ללכת לעבודה. אני רואה חשבון, העבודה הכי משעממת שקיימת, אבל אבא שלי היה רואה חשבון וגם אבא שלו לפניו, שזה אפילו יותר בנאלי. אם כבר עבודה שעוברת בתורשה אז שיהיה כבר כבאי, אסטרונאוט או שוטר, מקצוע מגניב שילדים קטנים רוצים לעבוד בו. אף פעם לא שמעתי ילד קטן אומר "אני רוצה להיות רואה חשבון כשאני אהיה גדול". אז כמו שהתחלתי להגיד לפני שהפרעתם לי בגסות, הגעתי לעבודה בשעה תשע, במשרד "כהן את לוי בע"מ". זה היה יום שיגרתי במשרד, בלי שום הפרעות מיותרת. חזרתי הביתה, אכלתי ארוחת ערב "מוכנה בדקה", שעד שהייתה ראויה לאכילה עברו 10 דקות והלכתי לישון. התעוררתי בשעה 4:57, מכוסה בזיעה קרה, היה לי חלום בלהות, אני לא בטוח בדיוק מה היה בו, אני רק זוכר שהיה שם הנשיא והכריז על יום אבל לאומי. כל המשך הלילה ניסיתי להיזכר מה קרה בחלום, למה נקבע יום אבל לאומי ומתי? יצאתי מהמיטה בשעה שש, השמש עוד לא זרחה במלואה, החלטתי לעשות את מה שעשיתי בבוקר יום האתמול, הכנתי לעצמי שוקו ופרוסת לחם עם דבש ויצאתי למרפסת, פונה מזרחה, חיכיתי שהשמש תעלה, אבל שום דבר, ב-6:17 כבר התחיל להתבהר אבל השמש לא נראתה בשום מקום. נכנסתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה, היה מבזק חדשות מיוחד, הראו אנשים בוכים, כאילו היה איזשהו אסון, כמו נהרגו הרבה אנשים, ואז שדר החדשות דיבר "כמו שנאמר מקודם, השמש זרחה היום במערב", רצתי לצידו השני של הבית והשמש באמת הייתה שם,הסתכלתי בשעון, כבר היה 7:54 "אם אני לא אמהר", חשבתי "אני אאחר לעבודה". בשעה 10:02 הגעתי למשרד, רק כדי לגלות שהוא ריק מאדם, ועל הדלת היה שלט: "כולנו נמות! לכו להיות עם המשפחה שלכם. בברכה, נטע-לי כהן ומירון לוי". יצאתי לרחוב, בסרטים תמיד רואים ילדים שפתחו ברז כיבוי ומשתוללים סביבו. אבל זה היה דצמבר, והיה קר. אנשים קפצו מהגג אחד אחרי השני, סוף העולם מגיע ובמקום לחכות עד סוף היום ולמות עם כולם אנשים העדיפו לסיים את הדברים מוקדם. בין האנשים יכולתי להבחין באנשים עם דעות בעיניים, חלק אפילו פורצים בבכי גלוי. אחרי שהסתובבתי ללא מעש במשך כמה שעות הגעתי למסעדה גדולה, גם עליה היה שלט על הדלת שאמר "סגור עקב סוף העולם", נזכרתי שפעם הקדמונים חשבו שליקוי חמה אומר שהאלים כועסים ויענישו אותנו, נראה שלא השתנה הרבה. חזרתי למכוניתי ונסעתי לכיוון הבית. בדרך היה פקק תנועה, בחדשות אמרו שהייתה תאונת דרכים ושהתנועה פקוקה לכל הכיוונים, אנשים היו עסוקים מדי בלהסתכל בשמש, או למעשה באין שמש, ולא בכביש. החלפתי תחנה, פרופסור כלשהו דיבר, הוא אמר שהם לא מצליחים למצוא שום הסבר הגיוני לכך שהשמש זרחה במערב, שלא היה ניתן לחזות את זה בשום דרך שהיא ושהם לא יודעים אם מחר השמש תזרח במזרח או במערב או אפילו בצפון. הוא הוסיף ואמר, בנימה של דאגה, שאין לדעת מה יהיו התוצאות של ה"אירוע", בגלל שייתכן שקוטביות כדור הארץ תתהפך וכל דבר העשוי מים, החל יצורים חיים כמו בני האדם וכלה בצמחים ועננים, ייהרס או יתפרק לחלוטין שכן מולקולת המים עשויה אטומים קוטביים בעלי מטען חשמלי. כמו כן אין לדעת מה יהיו התוצאות במישור האקולוגי, כיוון שסיבוב כדור הארץ הוא הגורם לעונות השנה ובמקרה שהעונות ישתבשו המערכת האקולוגיות תיהרס, הצמחייה תנבל, שרשרת המזון תקרוס ומצפה לנו חורף ארוך מאוד ולכן יש להצטייד במזון למקרה חירום. החלפתי תחנה. בתחנה ההיא הייתה תוכנית דת, השדר אמר שיום הדין הגיע, שה' יעניש את החוטאים וימחל לצדיקים, שמחר תחל מלחמת גוג ומגוג ושכולנו, איש ואישה, יהודי, נוצרי ומוסלמי צריכים ללכת כל אחד ואחת לבית כנסת, הכנסייה או המסגד שלו ולהתפלל לאלוהיו. כיביתי את הרדיו. המחשבה ללכת למסגד הקרוב ולהתפלל לאללה עברה במוחי, אבל החלטתי לוותר, מאז שהייתי ילד לא הלכתי למסגד ולא הייתי בטוח שאני זוכר מה לעשות. הרחובות היו מלאים באנשים, נראה כאילו בגלל שהשמש זרחה במערב כולם החליטו שכדאי לצאת לרחובות, רובם נשאו שלטים כמו 'יום הדין הגיע' ו-'קנו כאן ספרי תפילה, היחידים שיצילו אתכם מהשטן', היו לפחות שלושה אנשים שונים עם השלט האחרון, כל אחד הבטיח שרק הספר שלו יציל מהשטן, שאר האנשים ארגנו קבוצת תפילה מאולתרת, פתאום כולם נהיו דתיים. אני בטוח שחלקם מעולם לא ראו את החלק הפנימי של כנסיה בחייהם. "זוז כבר, אידיוט" וקול צופר נשמע מאחורי, בזמן שהקשבתי לרדיו ועצרתי להסתכל על האנשים שמסביבי הפקק התחיל להשתחרר והתנועה החלה לזוז. החלטתי להקשיב לעצת הפרופסור וללכת להצטייד, מסתבר שאני לא היחיד שהקשיב לתוכנית, בלשון המעטה, נדמה היה שחצי מדינה לפחות התייצבה בכל חנויות הכולבו ואפילו המכולות השכונתיות היו מלאות, או סגורות עקב מכירת כל המלאי. לקראת הערב החלו להתארגן בעיר מסיבות, בני האדם יימצאו סיבה לחגיגה בכל דבר גם אם זה אומר סוף העולם. המסיבה המרכזית הייתה כמובן, בכיכר. הם הבטיחו ספירה לאחור, כמו בסוף שנה לועזית חדשה בטיימס סקוור בניו יורק. לא הלכתי לאף מסיבה, אני לא טיפוס של מסיבות. הגעתי הביתה והחלטתי שאם סוף העולם באמת מגיע אז כדאי שאכין לעצמי משהו טוב לאכול. פתחתי את המקרר, אבל בהעדר קניות, כל מה שהיה שם זה רק דבש, חלב שיפוג תוקפו בעוד כשבוע, עגבנייה ושאריות אוכל תאילנדי שעמד שם לפחות במשך שבוע. חשבתי על לאכול בחוץ אבל נזכרתי במסעדה הסגורה והגעתי למסקנה שגם אם יש מסעדה פתוחה אז היא בטח מלאה אנשים, חיממתי את האוכל התאילנדי ואכלתי אותו, היה לו טעם עבש של חומרים משמרים. לקחתי ספר מהמדף, על מנת לקרוא בזמן האוכל, הרגל ישן. אחד מאותם הספרים שקיבלתי במתנה אך מעולך לא היה לי זמן או כוח לקרוא. לאחר מה שנראה כמו כמה שעות, גיליתי להפתעתי שכבר היה די מאוחר, הצלחת ריקה ואני עייף. הלכתי לישון, לא ידעתי אם אקום מחר בבוקר ואולי במידה מסוימת לא היה לי אכפת. התעוררתי בשעה שש, השמש התחילה לזרוח במערב, קמתי והכנתי לעצמי כוס שוקו ופרוסה עם דבש, יצאתי החוצה והסתכלתי על השמיים חסרי השמש, אבל זה פשוט לא היה אותו הדבר. נכנסתי הביתה, התארגנתי לעבודה ויצאתי. זה היה יום שיגרתי במשרד, בלי הפרעות מיותרות. אכלתי ארוחת ערב "מוכנה בדקה", שעד שהיא הייתה ראויה לאכילה עברו 10 דקות והלכתי לישון. אחרי שבועיים החליפו את השמות של מערב ומזרח, כדי שאנשים לא יתבלבלו.

 

[goshdarnit]

הנה תגובה חוצפנית שלי

כתבת: "אני חושש שהוספתי יותר מדי קיטש ומלודרמה מיותרת שיוצאת ממטרת הסיפור המקורית, נקווה שהאנטי קליימקס (תודה לאלי הרשטיין על המונח) ייכפר." ולכן אני שואל: אתה באמת רוצה שנקרא את הסיפור? שינית את הסיפור למשהו שלא מוצא חן בעיניך (למה? למה!), הוספת דברים שיצאים ממטרת הסיפור המקורית (למה? למה!). אתה לא אוהב את מה שיש. א) אם לא הסכמת עם הביקורת, לא היית צריך לשנות. ב) אם הסכמת עם הביקורת, היית צריך לחכות שתמצא דרך מתאימה ליישם אותה שלא תהרוג לך את הסיפור. ג) ביקורת על משהו שאתה ככותב לא עומד מאחוריו נראית לי לא מועילה. המטרה של הביקורת היא לנתב את הכישרון שלך שתוכל לכתוב יותר טוב דברים שלך. שתוכל לשפר ולא להרוס. והנה שוב השאלה: אתה באמת רוצה שאני אקרא את הסיפור? אם תגיד לי 'כן', אני מבטיח לקרוא. אבל אני גם מוכן לחכות שתכתוב משהו שתאהב. ועל זה אני גם אשמח להגיב.

 

[murmur]

התגובה החוצפנית שלי

הוספתי דברים שיוצאים ממטרת הסיפור המקורית כי זה בסה"כ סיפור בבנייה, השינויים האלו מעצבים את הסיפור לאט לאט, כמו כדרות (

) כשמכינים כד... כמובן שאני רוצה שתקרא, אחרת לא הייתי מפרסם. מה אני עושה כאן? אני בכלל צריך ללכת לחקור על פאניקה

 

[goshdarnit]

אוקיי

האחרים מציקים לך על הדברים הקטנים, אני רוצה להציק לך עד הדברים הגדולים. קודם הערתי לך על התופים, כי הרגשתי שזה באמת חסר. עכשיו יש תופים (לא מספיק, לא בצורה עקבית, לא בצורה מדוייקת - שכל רגע זה קצת יותר חזק/מלחמתי/עולה מהרגע הקודם), אבל אני כבר לא בטוח שעל זה הסיפור. האמת היא שקראתי את הסיפור ואני אין לי שום מושג על מהו. השאלה שלי אליך היא כזאת: מה רצית להגיד בסיפור? או: מה רצית להעביר בסיפור? או: על מה הסיפור? אפשר לשפר את הסיפור לכל מני מקומות, כאשר כל 'תיקון' תלוי תלוי למעשה במקום אליו אתה רוצה להביא את הסיפור. תענה על השאלות, ונראה איך אתה יכול להביא את הסיפור למקום ההוא בצורה הכי אפקטיבית. בסדר? והנה עוד דבר קטן, ששכחתי: אריסטו? אתה בטוח בעובדות שלך?

 

[murmur]

התופים עדיין בתהליך

הסיפור בפשטות נובע , כמו הרבה הרעיונות, מהשאלה "מה אם...", במקרה הזה "מה אם השמש הייתה זורחת במערב?" התשובה פשוטה: כלום, אנשים ייכנסו לפאניקה עד שהם ייקלטו שאין טעם וכלום לא ייקרה. אני כועס על עצמי בקשר לשכתוב הזה, הוא עצמו דורש שכתוב, יש שם דישיזם (סימנים מפרד) ואלטרנטיבות מזוייפת בצרורות הסתמכתי על המאמר הזה בנוגע לאריסטו

 

[goshdarnit]

לא זאת התשובה.

'מה אם' זו לא תשובה מספקת, כי יש אינסוף כאלה, והשאלה היא 'למה דווקא זה'. מצד שני, מה שבוג'י אמרה, והסכמת שלזה התכוונת, זאת סיבה לכתוב סיפור, וזה משהו שאתה יכול לרצות להעביר בסיפור. עכשיו, אם זאת מטרת הסיפור, אתה יכול לבנות אותה יותר טוב. קודם כל, תנפה את מה שלא קשור. אחר כך תבנה את התופים בצורה יותר אפקטיבית, שהולכת ונבנית. על כל תוף, תשים תגובה של הדמות המרכזית הקשורה באוכל ובשירותים. תבנה קשר מאוד ברור בין התגובה של האנשים בחוץ לתגובה ה'נורמלית-מדי'. תדאג שיהיה קשר אירוני בין מה שקורה שם לבין מה שקורה פה. תראה שככל שהלחץ בחוץ גבר, מצב הרוח בפנים הוא X. ותסלק את כל מה שלא קשור. ועכשיו לעניין עקרוני אחר שלא קשור לסיפור שלך. זוכר את השאלה הראשונה שלי, בה שאלתי אם אתה רוצה שנקרא? אתה כתבת עכשיו: "אני כועס על עצמי בקשר לשכתוב הזה, הוא עצמו דורש שכתוב, יש שם דישיזם (סימנים מפרד) ואלטרנטיבות מזוייפת בצרורות". כלומר, הביקורת עכשיו של כולם שווה פחות כי היא לא מתייחסת למשהו שבאמת רצית לכתוב. היא לא באמת תואיל כי היא מבקרת משהו שלא באמת היית כותב אילו היית לוקח את הזמן שלך. ולכן, כל דבר שאתה כותב, שאתה מרגיש צורך להגיד לפניו "זה לא באמת טוב, אבל..." אל תפרסם, תחכה, תקבל פרופורציה, תשכתב, תרגיש טוב לגבי הסיפור שלך, ואז תפרסם אותו. גם הביקורת תהיה יותר שווה.

 

[cwen]

הסיפור הראשון שכתבתי היה בדיוק על

הנושא הזה! גם שם היה יום בו השמש זרחה במערב. אבל הסיפור שלך יותר טוב. שלי נגמר ב"ואז התעוררתי". (טוב, הייתי בכיתה ט', אפילו אני כבר סלחתי לעצמי). ובקשר לסיפור שלך: מצטרפת לכל מה שגיא כתב. מעבר לכך, יש דברים קטנים שהפריעו לי כמו: "אז כמו שהתחלתי להגיד לפני שהפרעתם לי בגסות...", מי הפריע לך בגסות? אני? בכלל לא... המשפט הזה קטע לי את רצף הקריאה וחבל. דבר נוסף. האם העובדה שהגיבור הוא צאצא לשושלת של רואי חשבון חשובה לסיפור? אם לא, למה לנגן על זה כל כך הרבה? אתה דש בזה המון. אם כן (אם זו הסיבה לשלוות רוחו לנוכח מצב השמש - גם בשכתוב הוא עדיין שלוו), אז צריך להדגיש את זה יותר. אותו דבר עם ארוחת הערב המוכנה בדקה שעד שהיתה מוכנה עברו עשר דקות. איזו משמעות יש לזה? למה לבזבז על זה מלים? זה ממש לא תורם לשום דבר. אתה צריך לעבור משפט משפט ולהחליט אם צריך אותו או לא. זה רק ישפר את הסיפור. כנ"ל לגבי החלום על הנשיא ועוד דברים מסוג זה. מה שאהבתי במיוחד זה את הסוף הפשוט: "בסוף החליפו את השמות". זה פתרון נורא ישראלי כזה למצב כל כך מלחיץ.

 

[murmur]

הסיפור עצמו נכתב על סף כיתה ט'

ללא המשפט הפרעתם לי בגסות המשפט הבא נראה מאוד תלוש אני דש בזה במשך פסקה אחת, וגם את זה קיצצתי... היא כן חשובה, לא מבחינת מידע אלא יותר מבחינת האוירה של "הכל משעמם ובנאלי בחיים שלי בואו ותזרקו עליי אבנים" כנ"ל לגבי ארוחת הערב, פסקה ככפולה בהתחלה ובסוך על מנת להבהיר שהכל כרגיל שוב החלום על הנשיא מנבא רעות. נחמד מאוד שהחלטת שהפתרון הוא ישראלי, כמו שרבים החליטו שהנשיא הוא בוש ושהגיבור הוא ערבי ישראלי... אף על פי שבאמת שינוי השמות (במקור זה היה אברהם סמית' וצ'רלי כהן) לעברית מנחה לחשוב כך.

 

[cwen]

הבהרות

1. לא צריך להגיד "הפרעתם לי בגסות" רק בשביל המשפט הבא. אם יש לך בעיה עם המשפט הבא - אל תפתור אותה על ידי יצירת בעיה אחרת. דרך אגב המשפט מתקבל לא רע פשוט על ידי השמטת ה"הפרעתם לי בגסות". זאת אומרת להשאיר את ה"כמו שהתחלתי להגיד" או מה שלא היה שם. הבעיה עם ה"הפרעתם לי בגסות" היא שזה ניסיון להתחכם עם הקוראים שלא מתאים לסגנון של הסיפור ויוצא לא טוב. 2. הבעיה שלי עם ארוחת הערב היא כל הקטע של ארוחה בדקה שלוקח עשר דקות להכין. זאת אומרת, לא העובדה שהבן אדם יושב לאכול ארוחת ערב, אלא ההכרח לציין שלקח עשר דקות להכין אותה למרות שזה צריך להיות בדקה אחת. אילו היה מדובר בסיפור שדן בחידושים והמצאות, היה לזה מקום. אבל הסיפור בכלל לא מתעסק בכך, וזה שלוקח עשר דקות להכין ארוחה של דקה לא תורם לאוירה בכלל. זה נראה כמו עוד ניסיון להתחכם עם הקורא, כאילו אתה תופס אותי בכתפיים וצועק: "חייכי! נו, אני מצחיק נורא." אני בטוחה שזו בכלל לא היתה הכוונה שלך, ולכן הרגשתי צורך לציין את זה. יש עוד כל מיני דברים קטנים כאלה שנראים כמו התחכמויות וכל מה שהם משיגים זה פגיעה ברצף הקריאה שלי, כי אני מתעכבת עליהם שלא לצורך. 3. לא הבנתי את הקטע על החלום. למה צריך חלום שינבא רעות? במה זה תורם לסיפור? 4. לגבי הנשיא לא היה לי מושג. הגיבור מוסלמי זה ברור, אבל זה לא הופך אותו לערבי בהכרח. אולי כולם בישראל מוסלמים בתקופת הסיפור? (הנחתי שזו ישראל כי לא היתה סיבה להניח אחרת). למה הסוף ישראלי? זה כל כך ישראלי! השמש זורחת בצד הלא נכון? מה עושים? (צוות חשיבה) אהה! נקרא למזרח מערב והפוך, ופתרנו את הבעיה. זה קצת מזכיר את הבדיחה הזו על נאסה שפיתחה עט כדורי מיוחד לשימוש בחלל שפיתוחו עלה איזה מיליון דולר, ושמסוגל לכתוב בכל התנאים האפשריים כולל מתחת למים, בעוד שהישראלים כדי לפתור את בעית חוסר הכבידה הציעו להשתמש בעיפרון. והכי נחמד זה שבזמן שקראתי את כל מה שהעט של נאסה מסוגל לעשות, עברה לי המחשבה בלב של "למה לא להשתמש בעיפרון?" והנה הפואנטה היתה בדיוק זה. הסיום שלך ממש ממצה את תרבות האילתור הישראלית, ולכן מאוד אהבתי את זה. (כדור הארץ מסתובב הפוך? שטויות... נחליף את השמות של הכיוונים ונסגור עניין).

 

[Boojie]

מעניין, אני מכירה את הבדיחה הזאת

עם אמריקאים לעומת רוסים. וזה בהחלט מתאים, לאור העובדה שנראה יותר ויותר שהרוסים, בתוכנית החלל שלהם, נוטים לכיוון היעילות והחסכון על ידי שימוש ברעיונות פשוטים וזולים במקום מסובכים ויקרים - ונראה שהם גם עובדים (כלומר, אילו היה להם כסף...) ו"הנקודה הישראלית" בסיפור הזכירה לי קצת את מה שקורה ב"הסגר" של גרג איגן - לפני שלושים שנה הופיעה בועה שחורה ענקית ועטפה את מערכת השמש, כשהיא לא מאפשרת לבני האדם לצאת אל הכוכבים. אנשים היו היסטריים, היו דכאונות, אפילו הייתה מחלת נפש בשם "קדחת הבועה", מין קלאוסטרופוביה בקנה מידה קוסמי. היום כבר אף אחד לא שם על זה, ואין יותר מקרים של קדחת הבועה. אנשים התרגלו. איך אפשר להתרגל לדבר כמו בועה שחורה ענקית שסוגרת את מערכת השמש? או לזה שהשמש פתאום מתחילה לזרוח במערב? אפשר. פשוט כי אי אפשר להמשיך להישאר בהיסטריה לנצח. מתישהו מתרגלים ושוכחים.

 

[צמרון צף]

../images/Emo32.gif בנוגע לבדיחה הזאת...

אני שמעתי אותה לראשונה כסיפור אמיתי, ומן הראוי שהציבור ידע את האמת: http://www.snopes.com/business/genius/spacepen.asp

 

[cwen]

טוב ,זה לא בדיוק כמו בבדיחה

הסיפור האמיתי קצת יותר הגיוני.

 

[Boojie]

גמני תגובה חוצפנית! גמני!

כמו יעל, אהבתי את הסוף. את השאר פחות, מהרבה סיבות. ראשית, כבר פתיחת הסיפור הציקה לי. ההתעוררות "ללא סיבה ידועה" מהשינה כדי לצפות בזריחה. בחיאת, זה הטריק הדרמטי הכי זול שיש. בן אדם שבחיים לא צופה בזריחה, ופתאום, בדיוק ביום הקריטי, מתעורר לקראת הזריחה מחלום בלהות? אני מבינה שאתה רומז פה שאיכשהו הוא היה מודע למה שקרה מתוך שינה, אבל באמת. זה ממש נשמע כמו טריק זול. שנית, זה מד"ב? כי הכנסת שם קצת טכנו-באבל כדי להסביר למה היפוך הכיוון של השמש (או למעשה, של כדור הארץ) כל כך הרסני. אם כל כך טרחת להכניס טכנו-באבל ולשכנע אותנו שאכן, יש סיבות מדעיות מוצקות שזה הרסני, למה לא טרחת לנסות אפילו להסביר איך לעזאזל יתכן שכדור הארץ עשה סיבוב פרסה באמצע הלילה והתחיל להסתובב לצד השני, ואיך זה שלא קרו שניים שלושה דברים איומים אחרים בעקבות זה? נגיד, רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, צונאמי, אובדן חלק מהאטמוספרה... דברים שוליים כאלה? אם פנטזיה אז פנטזיה, אם מד"ב אז מד"ב, אבל משהו שכל כך בבירור הוא מד"ב עד שהוא טורח להכניס פרטים טכניים, ואז לא טורח להסביר חור ענק ופעור שכזה בעלילה... לא הולך. ושים לב - לא היה כל כך מפריע לי אם לא היית טורח להכניס את ההסברים ההם. מותר להכניס לסיפור תופעה לא מוסברת ושגם לא מעניין את הכותב להסביר אותה. אבל הסיפור צריך להיות בנוי ברוח הנכונה, והסיפור שלך בהחלט לא בנוי ברוח הנכונה - הוא יוצר בקורא ציפייה למד"ב, ואז לא נותן לו מד"ב. בסך הכל, רעיון מוצלח, אבל לטעמי, לפחות, הסיפור דורש שכתוב. כן, שוב. האמת? אני גם חושבת שיחסית לרעיון ולרמת המורכבות שאתה מייחס לו (ולסוף), הוא גם ארוך מדי (השמש זרחה פתאום במערב, כולם נכנסו להיסטריה, לא ידוע למה, עדיין לא ידוע למה, עדיין לא ידוע למה, כולם התרגלו למצב, שכבר הפסיק להיות חדשות, ועברו עליו לסדר היום).

 

[Boojie]

חוצפנית יותר מהצפוי, כנראה.

מתנצלת, cwen, שכחתי מהכינוי שלך כשכתבתי את ההודעה...

 

[cwen]

זה בסדר, לא מסתירה כלום

בכל המקומות בהם הכינוי שלי הוא cwen מותר לעשות אאוטינג חופשי. אלה בדרך כלל מקומות שהניק "יעל" כבר היה תפוס.