בוקר טוב
- פותח הנושא Felix 5
- פורסם בתאריך
אל אל ישראל
בוקר אור
בודהה הוא בודהה הוא חי לפני מאות רבות של שנים, ה"מקורות" שמתייחסים לבודהה הם לא המקור תשאל את המקור כשתפגוש בודהה בדרך תמסור לו ד"ש ממני בטוח תזהה אותו מהפסלים, לא? הנה כמה תשובות כלליות - 1) אין אלוהים (ניטשה) 2) אלוהים הוא תפיסה על פיה אנו מודדים את הכאב שלנו (גון לנון) 3) יש אלוהים (פיני גרשון אחרי ניצחון בפוקס של מכבי ת"א) 4) אלוהים שלי מתוק (גורג האריסון) 5) תקרא את הדיבר הראשון (אגב, בזמן שמשה חרת אותו על הלוח, העברים בנו אלוהים בדמות עגל-זהב) 6) תגדיר מה זה אלוהים בשבילך ואאמר לך מי אתה בודהיזם הוא למידת והגשמת דרך הבודהה למה לערב אלוהים? למה לערב הורים?
אתה יכול להיות בודהיסט-נוצרי, -מוסלמי, -יהודי, -הינדו כנראה עד אשר תגלה לתדהמתך שהדת שלך מבוססת על רעיונות ודעות ואשליות שיצרת ושיצרו בשבילך, ואז תיאלץ לחפש את אלוהים בעצמך, בלי עזרה מבחוץ, בלי דעות קדומות. מונותאיזם הוא מושג נזיל למשל, ישו הוא התגלגלות לאדמה של אלוהים, רעיון הינדי קלאסי ובכל זאת נצרות נחשבת אמונה באל אחד בהינדואיזם יש "אלף אלפי אלים", מאוד פגאני ובכל זאת יש אל-גג אחד - ברהמן הטיבטים יספרו על בודהות ואלים וחצאי אלים ובכל זאת הם בודהיסטים השואפים לניתוק מכל האשליות ומי האלוהים שלך?
בוקר אור
בודהא, אלוהים
אלוהים כפי שנתפש/מוכר/מובן בדתות המונותיאיסטיות אינו קיים על פי הבודהיזם, ואולם מנקודת מבט בודהיסטית קיומו של האל של הדתות המונותיאסטיות (כמה פראדוקסלי
) הוא כאל אחד מיני רבים המאכלסים את מימדי הקיום וההוויה השונים. הבודהא על פי תפישתה של התורה הבודהיסטית הוא למעשה הישות העליונה ביותר שמתקיימת בכל העולמות ובכל מימדי הקיום והיא למעשה התגשמות של מה שהבודהיסטים קוראים לו "בודהיות", שהיא המהות והשלמות הנעלה ביותר אותה ישות חיה כלשהי יכולה להגשים כפוטנציאל ממומש של טבע-הבודהא שלה. ככזה הבודהא זוכה לאהבה, הערצה, כבוד ויראה בדומה לחסידי הדתות המונותיאסטיות ביחם לאל שלהן אותו הן תופשות כהמוחלט. לומר שהבודהא הוא "בנאדם" היא אמירה שאינה מדויקת: הוא אינו אנושי במובן שרובנו מבינים את המושג "אנושי", ואם בכל זאת מישהו יתעקש על השימוש במילה זו "אנושי", אזי נאמר שהבודהא מייצג את המיטב שבמיטב ואת הנעלה שבנעלה של ה"אנושיות". ודבר נוסף: יהיה מי שיאמר או יחשוב שהעמדה אותה אני מביע היא שמרנית ואולי צמודה מדי לתובנות ה"אורתודוקסיות" בבודהיזם, אולם חושבני שלפני שאנו נוקטים גישות איקונוקלסטיות (שחיטת "פרות קדושות". ניפוץ סמלים מסורתיים) עלינו להכיר את התורה הבודהיסטית במונחים שלה עצמה את עצמה. גישות ועמדות כפי שהובעו בהודעה שמעל הודעה זו גם הם נכונות, אולם במקור הן (או דומות להן) בוטאו ע''י מאסטרים של זן (שהכירו את התורה הבודהיסטית מלפני ומלפנים) בשימוש של הצהרות ומחוות קיצוניות כדי לחתוך את שאריות ההיצמדויות שנותרו בתודעתם של תלמידיהם (שגם הם, בדומה למוריהם הכירו את התורה הבודהיסטית מלפני ומלפנים) כדי לאפשר להם את הדחיפה הראשונה או האחרונה כדי "לפרוץ את הדרך" אל הגדה השניה (ההארה). אמירות איקונוקלסטיות שמופנות כלפי תלמיד שאינו מכיר את התורה הבודהיסטית בצורה אינטימית, בדרך כלל יגרמו בלבול נוסף על זה הקיים ואולי אף נזק לתלמיד, אלא אם כן הוא (התלמיד) הוא מוכשר וחד עד מאוד.
אלוהים כפי שנתפש/מוכר/מובן בדתות המונותיאיסטיות אינו קיים על פי הבודהיזם, ואולם מנקודת מבט בודהיסטית קיומו של האל של הדתות המונותיאסטיות (כמה פראדוקסלי
דתות ובודהות
האם לימוד בודהיסטי של חיים אחרי המוות, עולמות, מימדים וקיומים ובודהות, אינו אלא צבירת ידע אשלייתי ע"י התלמיד (כל עוד הוא לא חווה בעצמו), באופן פרדוקסלי לשאיפה להשתחרר בדיוק מאותם רעיונות והתניות והיצמדויות? מסורות אלו היו קיימות עוד לפני בודהה, וצורפו לבודהיזם, ובכך באופן אירוני הבודהיזם נמצא באספקט הזה באותו מישור של הדתות האחרות, בתארו מציאות שאינה יכולה להיתפש על ידי כולם כאן ועכשיו, אלא כאמונה בלבד. לנו, כמי שלא נולדו אל תוך התרבות הבודהיסטית (שהיא הרבה יותר מתורת בודהה לבדה), יש הלוקסוס לא לצלול בעיניים עצומות אל תוך אותו ים. אפשר לערוך היכרות עם המסורת, אבל מדוע להעמיס עוד פרות קדושות חדשות על הגב? לפי הסיפורים, מכיוון שלא זכיתי להכרה בלתי-אמצעית, האיש שזכה לכינוי בודהה היה בן-אדם בשר ודם, שמימש את הפוטנציאל שבו להכיר את טבעו האמיתי. ובכך הגיע לדרגה הגבוהה ביותר של חיים. לפיכך הוא מסמל את הפוטנציאל הטמון בכל אחד מאיתנו, מכיוון שגם אנחנו בני אדם, עם אותן "חומרה ותוכנה". כל הדבר מזכיר לי את גן העדן הנוצרי. תשאל נוצרים והם יגידו לך שהם באמת ובתמים מאמינים בו, וכל שצריך הוא לשים מבטחך בישו. האם אוכל לאמר במאה אחוזים שאינו קיים? לא, אי אפשר לאשר או לשלול, כל עוד לא הייתי שם בכל זאת מבחינתי זאת תהיה עוד אשליה להאמין באותו מקום מגניב אי שם בעתיד על אותו משקל, ישנו סיפור על נזיר זן בגן עדן של נירוונה אי שם שהוכש ע"י נחש. הייתכן כדבר הזה? תיאורי גן עדן והארה זורקים אותנו הרחק מהרגע הזה, שבו ניתן בצורה בלתי אמצעית לחוות את המציאות וזאת גדולת תורת בודהה (לעומת הבטחות עתידיות של דתות), המעשיות והמימוש ברגע הזה ממש, להיווכח באמיתות שלה בעצמך.
האם לימוד בודהיסטי של חיים אחרי המוות, עולמות, מימדים וקיומים ובודהות, אינו אלא צבירת ידע אשלייתי ע"י התלמיד (כל עוד הוא לא חווה בעצמו), באופן פרדוקסלי לשאיפה להשתחרר בדיוק מאותם רעיונות והתניות והיצמדויות? מסורות אלו היו קיימות עוד לפני בודהה, וצורפו לבודהיזם, ובכך באופן אירוני הבודהיזם נמצא באספקט הזה באותו מישור של הדתות האחרות, בתארו מציאות שאינה יכולה להיתפש על ידי כולם כאן ועכשיו, אלא כאמונה בלבד. לנו, כמי שלא נולדו אל תוך התרבות הבודהיסטית (שהיא הרבה יותר מתורת בודהה לבדה), יש הלוקסוס לא לצלול בעיניים עצומות אל תוך אותו ים. אפשר לערוך היכרות עם המסורת, אבל מדוע להעמיס עוד פרות קדושות חדשות על הגב? לפי הסיפורים, מכיוון שלא זכיתי להכרה בלתי-אמצעית, האיש שזכה לכינוי בודהה היה בן-אדם בשר ודם, שמימש את הפוטנציאל שבו להכיר את טבעו האמיתי. ובכך הגיע לדרגה הגבוהה ביותר של חיים. לפיכך הוא מסמל את הפוטנציאל הטמון בכל אחד מאיתנו, מכיוון שגם אנחנו בני אדם, עם אותן "חומרה ותוכנה". כל הדבר מזכיר לי את גן העדן הנוצרי. תשאל נוצרים והם יגידו לך שהם באמת ובתמים מאמינים בו, וכל שצריך הוא לשים מבטחך בישו. האם אוכל לאמר במאה אחוזים שאינו קיים? לא, אי אפשר לאשר או לשלול, כל עוד לא הייתי שם בכל זאת מבחינתי זאת תהיה עוד אשליה להאמין באותו מקום מגניב אי שם בעתיד על אותו משקל, ישנו סיפור על נזיר זן בגן עדן של נירוונה אי שם שהוכש ע"י נחש. הייתכן כדבר הזה? תיאורי גן עדן והארה זורקים אותנו הרחק מהרגע הזה, שבו ניתן בצורה בלתי אמצעית לחוות את המציאות וזאת גדולת תורת בודהה (לעומת הבטחות עתידיות של דתות), המעשיות והמימוש ברגע הזה ממש, להיווכח באמיתות שלה בעצמך.
תראה...
אני חושב שכשאנחנו מתחילים ללמוד תורה כלשהי שהיא זרה וחדשה לנו, ישנם כמה תנאים שמן הראוי שנזכור לפני שאנו שופטים אותה על פי הנחות מוקדמות שלנו על מה שהוא "נכון" "לא נכון" "ראוי" או "לא ראוי".. ראשית עלינו לזכור שהתורה בה מדובר קיימת כבר כך וכך שנים ע''י קבוצת אנשים שאילולא הם, לטוב או לרע התורה הזו הייתה מפסיקה להתקיים מזה זמן רב, ומכיוון שכך מה שאנו מקבלים היא תורה בעלת צורת-חיים מסויימת שאינה תלויה בכלל בטעמנו האישי, אמונותנו והקריטריונים איתם אנו בודקים, חוקרים ולאחר מכן מסיקים את מסקנותנו עליה. שנית, כדי לדעת בכנות מה מתורה זו יכול לשמש אותנו בצורה יעילה ומה אינו כזה, או מה אנו מחליטים לקבל ממנה ומה אנו מחליטים לדחות ממנה, אנחנו חייבים להכיר תורה זו בצורה אינטימית מאוד כדי שיהיו לנו הכלים הראויים שאיתם נוכל לעשות בירורים שונים. מידע וידע חלקי או שגוי אינם מאפשרים בדיקה וחקירה נאותה ובהכרח מובילים לטעויות שונות ומשונות. שלישית, אנחנו חייבים, ולו גם זמנית לפחות, לקבל את הגדרתה העצמית של התורה לעצמה ואת עצמה, שאם לא כן היא כבר לא תהיה היא אלא משהו אחר. כמובן שהיום בעידן הפוסט-מודרניזם + העידן-החדש אנחנו יכולים לתת כל שם שנירצה למה-שלא-יהיה, ולהפוך כל מיני מסורות ותורות למוטציות שונות ומשונות, וגם ליצור סינקרטיות כאוות-נפשנו ומיטב דמיוננו לכל מיני דברים, אך בסופו של דבר כוונותיה ועוצמתה המקורית תידלל את שמה שיישאר ממנה יהיה במקרה הטוב צל חיוור של עצמה ובמקרה הפחות טוב ערימה של חרבון גדול. רביעית, ואני בטוח שזה יפתיע אותך מעט, אבל הבודהא-דהארמה תובעת מידה לא מבוטלת של נתינת-אמון וגם אמונה, ובזאת היא לא שונה מכל דת/מסורת/דרך אחרת. למרות זאת, לא נדרשת נתינת-אמון ואמונה עיוורת: אם ווידאת עד נקודה מסוימת בדרכך את הדרך כאמת בחייך שלך, אתה יכול לתת אמון וגם להאמין שהבודהא (במקרה של הדהארמה אותה הוא הורה) לא שיקר גם לגבי דברים אחרים שמופיעים כחלק מתורתו. אם תירצה כמובן, תוכל לפקפק כאוות נפשך בעיניינים כאלה ואחרים, אך אם תקרא את הסוטרות הבודהיסטיות ובייחוד את המוקדמות (הקאנון הפאלי), אתה עלול לגלות שאין לך כמעט שום דרך נאותה להפריד את מה שראוי בעיניך ממה שאינו ראוי בעיניך. ישנם דברים בבודהא-דהארמה שהם יסוד כל כך מהותי מובנה ועיקרי, שגם אם אינך מבין אותם או שהם אינם חלק מהתנסותך הישירה ותנסה לחתוך אותם ממנה, אתה תכרות למעשה את הענף עליו אתה יושב. חמישית, איך שלא תסובב את הבודהא-דהארמה היא תמיד מצביעה אל המופלא והנשגב, וכל ניסיון לעשות לה רדוקציה פסיכולוגיסטית יהפוך אותה ללא יותר מעוד סוג של פסיכותארפיה של איך להפוך למאהב/חבר/עובד/בעל וכן הלאה טוב יותר ותו לא. סלח נא לי אך בזה הרגע ממש אני חייב לסיים את ההודעה הזו, יש לי עדיין כמה דברים להוסיף ואעשה זאת בהודעה הבאה באותו עניין. ועד לפעם הבאה, סופשבוע נהדר שיהיה לך ולכולנו.
אני חושב שכשאנחנו מתחילים ללמוד תורה כלשהי שהיא זרה וחדשה לנו, ישנם כמה תנאים שמן הראוי שנזכור לפני שאנו שופטים אותה על פי הנחות מוקדמות שלנו על מה שהוא "נכון" "לא נכון" "ראוי" או "לא ראוי".. ראשית עלינו לזכור שהתורה בה מדובר קיימת כבר כך וכך שנים ע''י קבוצת אנשים שאילולא הם, לטוב או לרע התורה הזו הייתה מפסיקה להתקיים מזה זמן רב, ומכיוון שכך מה שאנו מקבלים היא תורה בעלת צורת-חיים מסויימת שאינה תלויה בכלל בטעמנו האישי, אמונותנו והקריטריונים איתם אנו בודקים, חוקרים ולאחר מכן מסיקים את מסקנותנו עליה. שנית, כדי לדעת בכנות מה מתורה זו יכול לשמש אותנו בצורה יעילה ומה אינו כזה, או מה אנו מחליטים לקבל ממנה ומה אנו מחליטים לדחות ממנה, אנחנו חייבים להכיר תורה זו בצורה אינטימית מאוד כדי שיהיו לנו הכלים הראויים שאיתם נוכל לעשות בירורים שונים. מידע וידע חלקי או שגוי אינם מאפשרים בדיקה וחקירה נאותה ובהכרח מובילים לטעויות שונות ומשונות. שלישית, אנחנו חייבים, ולו גם זמנית לפחות, לקבל את הגדרתה העצמית של התורה לעצמה ואת עצמה, שאם לא כן היא כבר לא תהיה היא אלא משהו אחר. כמובן שהיום בעידן הפוסט-מודרניזם + העידן-החדש אנחנו יכולים לתת כל שם שנירצה למה-שלא-יהיה, ולהפוך כל מיני מסורות ותורות למוטציות שונות ומשונות, וגם ליצור סינקרטיות כאוות-נפשנו ומיטב דמיוננו לכל מיני דברים, אך בסופו של דבר כוונותיה ועוצמתה המקורית תידלל את שמה שיישאר ממנה יהיה במקרה הטוב צל חיוור של עצמה ובמקרה הפחות טוב ערימה של חרבון גדול. רביעית, ואני בטוח שזה יפתיע אותך מעט, אבל הבודהא-דהארמה תובעת מידה לא מבוטלת של נתינת-אמון וגם אמונה, ובזאת היא לא שונה מכל דת/מסורת/דרך אחרת. למרות זאת, לא נדרשת נתינת-אמון ואמונה עיוורת: אם ווידאת עד נקודה מסוימת בדרכך את הדרך כאמת בחייך שלך, אתה יכול לתת אמון וגם להאמין שהבודהא (במקרה של הדהארמה אותה הוא הורה) לא שיקר גם לגבי דברים אחרים שמופיעים כחלק מתורתו. אם תירצה כמובן, תוכל לפקפק כאוות נפשך בעיניינים כאלה ואחרים, אך אם תקרא את הסוטרות הבודהיסטיות ובייחוד את המוקדמות (הקאנון הפאלי), אתה עלול לגלות שאין לך כמעט שום דרך נאותה להפריד את מה שראוי בעיניך ממה שאינו ראוי בעיניך. ישנם דברים בבודהא-דהארמה שהם יסוד כל כך מהותי מובנה ועיקרי, שגם אם אינך מבין אותם או שהם אינם חלק מהתנסותך הישירה ותנסה לחתוך אותם ממנה, אתה תכרות למעשה את הענף עליו אתה יושב. חמישית, איך שלא תסובב את הבודהא-דהארמה היא תמיד מצביעה אל המופלא והנשגב, וכל ניסיון לעשות לה רדוקציה פסיכולוגיסטית יהפוך אותה ללא יותר מעוד סוג של פסיכותארפיה של איך להפוך למאהב/חבר/עובד/בעל וכן הלאה טוב יותר ותו לא. סלח נא לי אך בזה הרגע ממש אני חייב לסיים את ההודעה הזו, יש לי עדיין כמה דברים להוסיף ואעשה זאת בהודעה הבאה באותו עניין. ועד לפעם הבאה, סופשבוע נהדר שיהיה לך ולכולנו.
מקובל, בלי דעה קדומה
הדברים מקובלים, ונשמח להמשך יחד עם זאת, כל הנקודה היא זאת - הדרך היא התרת הקשרים והסבל ע"י חקירה והתבוננות ללא דעה קדומה כאשר אתה מקבל על עצמך באמונה (אפילו אם בודהה לא שיקר, או הלאמות, או ישו, או גורו, או רב גדול וחכם, או כל אוטוריטה גבוהה) את מה שיש אי שם מעבר לקשת, הבאת מבלי משים עוד דעה קדומה זה שונה מאמון בתהליך שבו אתה חווה עם כל צעד בו את אמיתותו, הלכה למעשה זאת לא רדוקציה פסיכולוגית, נהפוך הוא המופלא והנשגב, הכל מצביע עליו מכל כיוון, רק צריך לפקוח עיניים, להסיר את המחיצות אבל בקבלת התיאור והסיפור של מה שיש מעבר לתפיסתך כרגע כעובדה מוגמרת, זאת רדוקציה של אותו מוחלט בדומה לסיפור על העיוורים שמיששו פיל, כל אחד במקום אחר, וכל אחד תיאר מה זה "פיל" לפי תפיסתו. האם אפשר לדעת את הפיל באופן שלם? אפילו לא אם הפיל ייתן לך תיאור מפורט. תדע רק אם אתה עצמך הפיל. מכיוון שזהו פורום זן, הרי לא בכדי תשובות נפוצות הן כגון - "נמלה צועדת על גבעול דשא ירוק" כל מה שיש לנו זה כאן ועכשיו, מודעות נקייה הורדו המסיכות והמחיצות? המבט צלול? מה שקיים מעבר כבר יתגלה מעצמו בברכה
הדברים מקובלים, ונשמח להמשך יחד עם זאת, כל הנקודה היא זאת - הדרך היא התרת הקשרים והסבל ע"י חקירה והתבוננות ללא דעה קדומה כאשר אתה מקבל על עצמך באמונה (אפילו אם בודהה לא שיקר, או הלאמות, או ישו, או גורו, או רב גדול וחכם, או כל אוטוריטה גבוהה) את מה שיש אי שם מעבר לקשת, הבאת מבלי משים עוד דעה קדומה זה שונה מאמון בתהליך שבו אתה חווה עם כל צעד בו את אמיתותו, הלכה למעשה זאת לא רדוקציה פסיכולוגית, נהפוך הוא המופלא והנשגב, הכל מצביע עליו מכל כיוון, רק צריך לפקוח עיניים, להסיר את המחיצות אבל בקבלת התיאור והסיפור של מה שיש מעבר לתפיסתך כרגע כעובדה מוגמרת, זאת רדוקציה של אותו מוחלט בדומה לסיפור על העיוורים שמיששו פיל, כל אחד במקום אחר, וכל אחד תיאר מה זה "פיל" לפי תפיסתו. האם אפשר לדעת את הפיל באופן שלם? אפילו לא אם הפיל ייתן לך תיאור מפורט. תדע רק אם אתה עצמך הפיל. מכיוון שזהו פורום זן, הרי לא בכדי תשובות נפוצות הן כגון - "נמלה צועדת על גבעול דשא ירוק" כל מה שיש לנו זה כאן ועכשיו, מודעות נקייה הורדו המסיכות והמחיצות? המבט צלול? מה שקיים מעבר כבר יתגלה מעצמו בברכה
שוב, כפי שאמרתי
בהודעתי הקודמת, לא נדרשת אמונה עיוורת וגם לא נתינת אמון עיוורת, אלא רק אם עד הנקודה בא אתה נמצא התירגול והלמידה שלך הוכיחו את עצמם, אז (כך אני חושב) מן הראוי לתת אמון ולהאמין שאכן שאר הדברים נכונים. מה שמרבית האנשים במערב שנתקלים בבודהא-דהארמה אינם רוצים להבין הוא שכל מה שלימד הבודהא הם למעשה כלים מעשיים של פרקטיקה, כולל ובהחלט גם אותם דברים שכרגע נתפשים כתיאוריה או דעה קדומה, כמו הקוסמולוגיה הבודהיסטית, הלימוד של הקארמה ובייחוד אותם חלקים בלימוד זה שמתייחסים למימדי קיום שונים ולאפשרות (האמיתית והקונקרטית לחלוטין בשביל הבודהיסט) שישנם חיים שקדמו לאלה הנוכחיים של פרט מסויים ושהוא אכן יוולד מחדש אל חיים חדשים. איני ממעיט בכלל בחשיבותו של הרעיון של ה'כאן ועכשיו', אבל זהו עדיין אך ורק אמצעי של תירגול חשוב ככל שיהיה, להתפתחות עתידית. מה שמניע את הבודהיסט (בהנחה שהוא תלמיד כן, רציני ומתמיד) ומהווה גורם מכריע (בין שאר גורמים אחרים) במאמץ שלו להגיע לשיחרור מסבל הוא הרעיון שהוא יוולד שוב ושוב ללא סוף בגלגל הלידות והמיתות (סמסארה). אילולא הבודהיסט היה חושב שהמוות הוא השיחרור מסבל, הוא לא היה מאמץ עצמו וטורח לעשות את הדרך. זו היא הנקודה שבה נופלים רבים וטובים מבינינו (בייחוד במערב ובייחוד אלא שרואים את עצמם בצורה זו אחרת 'אנשי-זן'): חוסר-מאמץ הוא מצב שמגיעים אליו לאחר שהמאמץ הסתיים, ולחיות באמת ב'כאן ועכשיו' במשמעות המליאה שלו יכול להתאפשר רק כשהתודעה שלנו השלימה את התפתחותה. ההוראות והלימוד שניתן ע''י קדמוני-הזן לתלמידיהם נועד לתלמידים שכבר היו מנוסים ומלומדים בדרך, ולא לזבי-חוטם שאימצו רעיונות אלה שנולדו בעקבות אמירותיהם של חכמי-הזן ונוצלו להצדקת גחמותיהם האגואיסטיות של אותם זבי-חוטם במסווה של רמייה-עצמית. אמירה כגון "נמלה צועדת על גבעול דשא ירוק" היא חסרת משמעות כשהיא נאמרת ע''י אדם שתודעתו עדיין שקועה ומסובכת בהתניותיו ובמעגלי-החשיבה הדיסקורסיבית שלו ללא סוף. האמירות של קדמוני-הזן הן מטאפורות המצביעות על מצבי-מודעות מעודנים ביותר, ולא אמירה חסרת משמעות שעלתה כרגע במוחו הקודח ונאמרת על ידי חכם הזן כי היא חלק מ"הכאן ועכשיו" אותו הוא רוצה לבטא. כשהמאסטרים אמרו את מה שאמרו, הם היו רגישים לקונטקסט (הקשר) שבהם נאמרים הדברים לתלמיד כמו גם לתלמיד עצמו, הווה אומר הטיפוס שלו כאדם ומידת התקדמותו והבנתו בדרך, אותה המאסטר חד-העין יכול לאבחן. העובדה שאנו כותבים בפורום "זן" אינה מחייבת שנקשקש בלשוננו ללא סוף כשאנו מעמידים פנים שהבנו משהו, ונענה באמירות מופשטות כתשובה לאדם שרוצה באמת ובתמים להתיר את סבך דעותיו וספקותיו וללמוד משהו. השואל לא יוכל לעשות זאת אם על שאלה שישאל הוא ייענה ש"הנמלה צועדת על גבעול דשא ירוק", או שהמשיב יאמר לו שישאל את עצמו "מיהו זה השואל" --תשובות שכיחות בין "חכמי-הזן" הרבים שפורום זה ודומים לו משופעים בהם. לכן אני כשלעצמי מעדיף לנקוט בקו "שמרני" לכאורה וליידע את השואל בפורום-- קודם כל ישירות על השאלה אותה הוא שאל. אני גם מעריך לפי אופי השאלה (פחות או יותר) מהו המקום בו השואל נמצא ומשתדל לענות בהתאם אליו. במקרה שלך, יוגי ברה היקר, לאחר שקראתי מעט את הודעותיך ותשובות שלך על שאלות שנשאלו, יכול להיות שעל שאלה שלך אכן הייתי עונה ש"נמלה צועדת על גבעול דשא ירוק". לא הייתי טורח כל כל להסביר את כל זה אילולא אני באופן אישי לא הייתי נוכח באירועים מצערים מאוד בהם אנשים נפגעו ממש מתובנותיהם השגויות שלהם עצמם וגם של האנשים שהנחו אותם, וגם פה בפורום אני רואה שלרובנו כאן רב הבלבול ורבה המבוכה על פני צלילות התודעה והמחשבה.
בהודעתי הקודמת, לא נדרשת אמונה עיוורת וגם לא נתינת אמון עיוורת, אלא רק אם עד הנקודה בא אתה נמצא התירגול והלמידה שלך הוכיחו את עצמם, אז (כך אני חושב) מן הראוי לתת אמון ולהאמין שאכן שאר הדברים נכונים. מה שמרבית האנשים במערב שנתקלים בבודהא-דהארמה אינם רוצים להבין הוא שכל מה שלימד הבודהא הם למעשה כלים מעשיים של פרקטיקה, כולל ובהחלט גם אותם דברים שכרגע נתפשים כתיאוריה או דעה קדומה, כמו הקוסמולוגיה הבודהיסטית, הלימוד של הקארמה ובייחוד אותם חלקים בלימוד זה שמתייחסים למימדי קיום שונים ולאפשרות (האמיתית והקונקרטית לחלוטין בשביל הבודהיסט) שישנם חיים שקדמו לאלה הנוכחיים של פרט מסויים ושהוא אכן יוולד מחדש אל חיים חדשים. איני ממעיט בכלל בחשיבותו של הרעיון של ה'כאן ועכשיו', אבל זהו עדיין אך ורק אמצעי של תירגול חשוב ככל שיהיה, להתפתחות עתידית. מה שמניע את הבודהיסט (בהנחה שהוא תלמיד כן, רציני ומתמיד) ומהווה גורם מכריע (בין שאר גורמים אחרים) במאמץ שלו להגיע לשיחרור מסבל הוא הרעיון שהוא יוולד שוב ושוב ללא סוף בגלגל הלידות והמיתות (סמסארה). אילולא הבודהיסט היה חושב שהמוות הוא השיחרור מסבל, הוא לא היה מאמץ עצמו וטורח לעשות את הדרך. זו היא הנקודה שבה נופלים רבים וטובים מבינינו (בייחוד במערב ובייחוד אלא שרואים את עצמם בצורה זו אחרת 'אנשי-זן'): חוסר-מאמץ הוא מצב שמגיעים אליו לאחר שהמאמץ הסתיים, ולחיות באמת ב'כאן ועכשיו' במשמעות המליאה שלו יכול להתאפשר רק כשהתודעה שלנו השלימה את התפתחותה. ההוראות והלימוד שניתן ע''י קדמוני-הזן לתלמידיהם נועד לתלמידים שכבר היו מנוסים ומלומדים בדרך, ולא לזבי-חוטם שאימצו רעיונות אלה שנולדו בעקבות אמירותיהם של חכמי-הזן ונוצלו להצדקת גחמותיהם האגואיסטיות של אותם זבי-חוטם במסווה של רמייה-עצמית. אמירה כגון "נמלה צועדת על גבעול דשא ירוק" היא חסרת משמעות כשהיא נאמרת ע''י אדם שתודעתו עדיין שקועה ומסובכת בהתניותיו ובמעגלי-החשיבה הדיסקורסיבית שלו ללא סוף. האמירות של קדמוני-הזן הן מטאפורות המצביעות על מצבי-מודעות מעודנים ביותר, ולא אמירה חסרת משמעות שעלתה כרגע במוחו הקודח ונאמרת על ידי חכם הזן כי היא חלק מ"הכאן ועכשיו" אותו הוא רוצה לבטא. כשהמאסטרים אמרו את מה שאמרו, הם היו רגישים לקונטקסט (הקשר) שבהם נאמרים הדברים לתלמיד כמו גם לתלמיד עצמו, הווה אומר הטיפוס שלו כאדם ומידת התקדמותו והבנתו בדרך, אותה המאסטר חד-העין יכול לאבחן. העובדה שאנו כותבים בפורום "זן" אינה מחייבת שנקשקש בלשוננו ללא סוף כשאנו מעמידים פנים שהבנו משהו, ונענה באמירות מופשטות כתשובה לאדם שרוצה באמת ובתמים להתיר את סבך דעותיו וספקותיו וללמוד משהו. השואל לא יוכל לעשות זאת אם על שאלה שישאל הוא ייענה ש"הנמלה צועדת על גבעול דשא ירוק", או שהמשיב יאמר לו שישאל את עצמו "מיהו זה השואל" --תשובות שכיחות בין "חכמי-הזן" הרבים שפורום זה ודומים לו משופעים בהם. לכן אני כשלעצמי מעדיף לנקוט בקו "שמרני" לכאורה וליידע את השואל בפורום-- קודם כל ישירות על השאלה אותה הוא שאל. אני גם מעריך לפי אופי השאלה (פחות או יותר) מהו המקום בו השואל נמצא ומשתדל לענות בהתאם אליו. במקרה שלך, יוגי ברה היקר, לאחר שקראתי מעט את הודעותיך ותשובות שלך על שאלות שנשאלו, יכול להיות שעל שאלה שלך אכן הייתי עונה ש"נמלה צועדת על גבעול דשא ירוק". לא הייתי טורח כל כל להסביר את כל זה אילולא אני באופן אישי לא הייתי נוכח באירועים מצערים מאוד בהם אנשים נפגעו ממש מתובנותיהם השגויות שלהם עצמם וגם של האנשים שהנחו אותם, וגם פה בפורום אני רואה שלרובנו כאן רב הבלבול ורבה המבוכה על פני צלילות התודעה והמחשבה.
איך שגלגל מסתובב לו
הבהרת את זה יפה, ואסיים בדיוק בכך - גלגול נשמות ועוד מהמפה הקוסמולוגית, אני בכלל לא נוגע בכך בהסבר על קארמה למישהו שרק לומד להכיר את הבסיס של מעגל הסבל של עצמו (אני ראשית לומד להכיר את אותו אדם בשאלות על "אלוהים", חיים ומוות, בשביל לדעת את התייחסותו). יש מספיק סבל במעגל חיים אחד, ואם אותו אדם "חדש" גם יאמין (ואנשים מאמינים בקלות יתרה למה שנוח להם) בגלגול נשמות כסיבה לרצון להשתחרר מסמסארה, זה מחטיא את המטרה לטעמי - רצון לא להיוולד מחדש לגבי מישהו שעדיין בטוח בתוכו שהמוות הוא סוף פסוק? אפשר ליפול כאן בחזרה לסיבה אגואיסטית, במקום ללכת בשביל של השתחררות מ"אני אני אני", כמו גם אשליה של צבירת נקודות קארמה לשם תגמול רוחני (במקום היטהרות והתפתחות מתוך הבנה ומודעות). לכל דבר יש מקום וזמן. יחד עם זאת, הבנתי את ההבהרה שלך, הגלגל הוא חלק בלתי נפרד מתורת בודהה, וכאשר למישהו נפתח צוהר קטן בתוכו לכך, או-אז זאת תהיה יותר מתיאוריה, ואישית לי תורות אלה (יוגה או בודהה) עוזרות וקרובות אליי בנקודה בה אני נמצא. ובכל זאת אעלה שאלות בנוגע לבודהיזם כדת לעומת דרך לשחרור. לדעתי, מצד אחד לא צריך להתחכם מול מישהו ששואל שאלה, מצד שני לא להעמיס ידע רב שלא לצורך, ולעודד אותו למצוא את התשובות בעצמו. ואודה, לא תמיד מצאתי איזון לכך, אבל אני לומד. לפעמים לומד לאטי מתי להיות שקט ולחזור לרגע הנוכחי, לאותה נמלה או טיפת גשם, ותזכורות תמיד מבורכות. לא התיימרתי למשהו מעבר להבנתי הקטנה (ולכן לא תראה אותי מסביר "הארה"), השאלות שלי והתשובות שלי לדעתי רלוונטיות, ולפעמים מאזנות תגובות אחרות מזוויות אחרות. גם לא אכריז על עצמי כבודהיסט, חכם זן, או גורו, או מומחה מכל סוג שהוא. רק הולך בדרך שלי למיטב הבנתי...
הבהרת את זה יפה, ואסיים בדיוק בכך - גלגול נשמות ועוד מהמפה הקוסמולוגית, אני בכלל לא נוגע בכך בהסבר על קארמה למישהו שרק לומד להכיר את הבסיס של מעגל הסבל של עצמו (אני ראשית לומד להכיר את אותו אדם בשאלות על "אלוהים", חיים ומוות, בשביל לדעת את התייחסותו). יש מספיק סבל במעגל חיים אחד, ואם אותו אדם "חדש" גם יאמין (ואנשים מאמינים בקלות יתרה למה שנוח להם) בגלגול נשמות כסיבה לרצון להשתחרר מסמסארה, זה מחטיא את המטרה לטעמי - רצון לא להיוולד מחדש לגבי מישהו שעדיין בטוח בתוכו שהמוות הוא סוף פסוק? אפשר ליפול כאן בחזרה לסיבה אגואיסטית, במקום ללכת בשביל של השתחררות מ"אני אני אני", כמו גם אשליה של צבירת נקודות קארמה לשם תגמול רוחני (במקום היטהרות והתפתחות מתוך הבנה ומודעות). לכל דבר יש מקום וזמן. יחד עם זאת, הבנתי את ההבהרה שלך, הגלגל הוא חלק בלתי נפרד מתורת בודהה, וכאשר למישהו נפתח צוהר קטן בתוכו לכך, או-אז זאת תהיה יותר מתיאוריה, ואישית לי תורות אלה (יוגה או בודהה) עוזרות וקרובות אליי בנקודה בה אני נמצא. ובכל זאת אעלה שאלות בנוגע לבודהיזם כדת לעומת דרך לשחרור. לדעתי, מצד אחד לא צריך להתחכם מול מישהו ששואל שאלה, מצד שני לא להעמיס ידע רב שלא לצורך, ולעודד אותו למצוא את התשובות בעצמו. ואודה, לא תמיד מצאתי איזון לכך, אבל אני לומד. לפעמים לומד לאטי מתי להיות שקט ולחזור לרגע הנוכחי, לאותה נמלה או טיפת גשם, ותזכורות תמיד מבורכות. לא התיימרתי למשהו מעבר להבנתי הקטנה (ולכן לא תראה אותי מסביר "הארה"), השאלות שלי והתשובות שלי לדעתי רלוונטיות, ולפעמים מאזנות תגובות אחרות מזוויות אחרות. גם לא אכריז על עצמי כבודהיסט, חכם זן, או גורו, או מומחה מכל סוג שהוא. רק הולך בדרך שלי למיטב הבנתי...
בוא נתחיל דווקא בדומה:
מאחורי התיאוריה של גלגול הנשמות ישנה ההנחה שחייו הנוכחיים של אדם הם אינם החיים היחידים אותם יחיה, כלומר לפניהם היו לו חיים שקדמו לאלה הנוכחיים, ולאחר מותו הוא יוולד שוב. (במאמר מוסגר אני מוסיף שישנם הבדלים גם בתיאוריות של גלגולי-הנשמות במסורות השונות, למשל התיאוריה היהודית תהיה שונה מהתיאוריות ההינדיות וגם לאלה בינן לבין עצמן יש תובנות שונות בנושא זה). גם בבודהיזם אנחנו מכירים (לפחות במישור הרעיוני
) שחייו של אדם אינם מתחילים ומסתיימים באלה הנוכחיים, אולם מרכיב אחד חסר והוא הנשמה. אם כן, נוכל לשאול (ובצדק רב) מהו או מיהו אותו אחד שנולד, חי, מת ונולד שוב ללא הפסקה מזמן ללא התחלה ועד לזמן ללא סוף? ונמשיך בשונה: גלגול נשמות מניח את קיומה של מהות קבועה, נצחית ובלתי משתנה אשר מתגלגלת מגוף אחד למשנהו, אולם בבודהיזם אנו מניחים ש"הדבר" הזה שנולד שוב הוא אינו מהות קבועה, נצחית ובלתי משתנה אלא זרימה המשתנה תדיר של "אנרגיה" לא-אישית שהיא גם שותפה פעילה להיווצרותו של הגוף החדש איתו היא נולדת. האם הוספתי בלבול על בלבול...
לגבי ההבדל בין התובנות הבודהיסטיות-המהאיאניות בכלל והטיבטיות בפרט לבין אלו של התראוודה: על פי המהאיאנה בודהיזם חייבים לעבור 49 יום לפני שישות כלשהי תיוולד מחדש. על פי התראוודה ישות נולדת מחדש מייד כשמסתיים תהליך מיתתה הנוכחי. יותר מיזה לא אוכל לומר כיוון שאין בידי מידע מספק בנושא זה.
מאחורי התיאוריה של גלגול הנשמות ישנה ההנחה שחייו הנוכחיים של אדם הם אינם החיים היחידים אותם יחיה, כלומר לפניהם היו לו חיים שקדמו לאלה הנוכחיים, ולאחר מותו הוא יוולד שוב. (במאמר מוסגר אני מוסיף שישנם הבדלים גם בתיאוריות של גלגולי-הנשמות במסורות השונות, למשל התיאוריה היהודית תהיה שונה מהתיאוריות ההינדיות וגם לאלה בינן לבין עצמן יש תובנות שונות בנושא זה). גם בבודהיזם אנחנו מכירים (לפחות במישור הרעיוני
קצת מוזר
אוקיי, השימוש במונח היה שלא במקומו. היה צריך להיות - מעגל החיים המוות והלידה מחדש? הכוונה היא אותה כוונה - סיפורים על חיים, מיתה, לידה מחדש, כמו גם רעיון גלגול הנשמות על סוגיו השונים, עלולים להסיט את תשומת הלב, למי שמקבל אותם כתורה מסיני כי קל ונוח להאמין בהם (מה בוער, תמיד יהיו עוד חיים לנסות שוב, המוות הוא לא באמת מוות, וכו). לדידך, אין כאן אמונה עיוורת, אולי כי אתה התקדמת מספיק להיווכח לפחות חלקית בכך. מי שנולד אל תוך מסורת זו, או מי שהוא חדש לגמרי ורוצה להאמין מסיבות אישיות בנכונות הדברים, משלים את עצמם. מכיוון שאינני חסיד לא של קבלה, או הינדואיזם או בודהיזם, אינני מקבל על עצמי הגדרה נוקשה של המנגנון הזה (וכמו שאמרת, אפילו בינן לבין עצמן דתות חלוקות בסוגיה) והרי אמת היא אמת, מציאות היא מציאות, אם זה אומר ככה ואחר אומר אחרת, אני מקשיב לשניהם באזניים פתוחות ולא יותר, כי מי מתאר את המציאות באופן מדויק אינני יודע. ואולי אלה הן דרכים שונות להסתכל על אותו תהליך. אני מכיר בקיום מעבר לחיים אלה, בצורה כזו או אחרת, בהמשך מהות כזה או אחר. מכיוון שאני לא יודע את הצורה והדרך המדויקים, אני פתוח להסברים, אבל לא מקבל אותם כמובן מאליו. יחד עם זאת, אותו רעיון עובר כחוט השני דרך כולם. שוב, המילה נשמה, כמו מילים אחרות, טעונה במשמעויות. גם אני נופל למלכודות האלה, לפעמים ביודעין. אם אני אומר לשכנה "אל תדאגי, תני לאלוהים לדאוג בשבילך", אני מתקשר בשפה שהיא תבין במסגרת האמונות שלה. כשמדברים על "גלגול נשמות" בדרך כלל היום, מערבבים כל מיני דברים, ומכניסים את האישיות לתוך מה שהוא לא מעורב בדברים המשתנים. בודהיזם מוותר על "נשמה" (אטמאן), הנצחי שבאדם, האלוהי. יחד עם זאת, יש כן משהו, מהות שהיא מתפתחת באופן אינדיבידואלי. אם ניקח לאמה טיבטי ברמת רוחניות נעלה, הוא למעשה בוחר (על פי עדותם) את לידתו מחדש בגוף נוסף, למען העולם כולו (הוא חוזר לעזור וללמד). כנ"ל יוגי מופלא יחזור בגוף חדש אם ירצה להמשיך ללמד. ולא מדובר במי שהוא "גלגול של אלוהים" כמו קרישנה (על פי אמונתם), אלא בבני אדם שזכו להגיע לרמה גבוהה מאוד, ואז גם יש דרך מיוחדת "לגלות" אותם מחדש בגופם החדש, ולאמן אותם (במהירות רבה) ולהזכיר להם את משימתם מחייהם הקודמים. אם ניקח כל בן אדם (ולא מי שכבר הגיע לדרגה גבוהה), הרי מדובר בקארמה מאוד-אישית של אדם המתפתח (או נסוג בהתפתחותו), סמסארה מאוד אישית שעוברת ממעגל חיים אחד למשנהו. הרי בעצמך אמרת, מדוע בודהיסטים יתאמצו, אם יחשבו שהמוות מסיים הכל. מדוע יתאמצו, אם זה לא עניין אישי, אם אין שליטה אישית ואחריות אישית? הם מתאמצים גם כי יודעים שיחזרו שוב ושוב ושוב עד לשחרור המיוחל. התקדמות בחיים האלה לא תישכח בחיים הבאים. זהו מעגל הסבל הפרטי האישי שלהם, שעליהם לנקות ולהשתחרר. לכן נעזוב את המילה נשמה ואת המונח גלגול נשמות הטעונים והניו אייגים, שכל כך הרבה אנשים רוצים להאמין בהם היום כי זה באופנה וזה נחמד לדעת שאתה ממשיך הלאה. ה"דבר" אמנם אינו קבוע, הוא משתנה, הוא מתפתח, הוא דינמי. אבל איך תסביר את הלידה מחדש לחיים מאוד מסוימים, לתוך נסיבות מאוד מסוימות, אם לא לשם המשך ההתפתחות המאוד אישית של אותה אנרגיה, אותה מהות? אם הבנתי אותך נכון, ההבדל הוא כזה - במקורות אחרים יש מהות נצחית השוכנת בכל אדם, ויחד איתה גם עוברים מחיים לחיים האנרגיה האישית המשתנה תמיד ואיתה גם הסבל בבודהיזם אין מהות נצחית, יש רק אותה אנרגיה משתנה. רק לא ברור לי למה אתה מכנה אותה "לא אישית"? במקורות אחרים השתחררות מאותו מעגל תוביל להכרת האלוהות בבודהיזם אותה השתחררות תוביל להכרת הריק, כי אין נצחיות בלתי משתנה או מהות קבועה מופלאה? אותו מופלא ונשגב שהזכרת, שהוא המטרה והכיוון בסופו של דבר, אינו שוכן בתוכנו? אינו נצחי? אינו קיים מעבר לזמן ולמקום? מה נשאר אם בכלל מעבר לכל האנרגיה המשתנה תמיד?
אוקיי, השימוש במונח היה שלא במקומו. היה צריך להיות - מעגל החיים המוות והלידה מחדש? הכוונה היא אותה כוונה - סיפורים על חיים, מיתה, לידה מחדש, כמו גם רעיון גלגול הנשמות על סוגיו השונים, עלולים להסיט את תשומת הלב, למי שמקבל אותם כתורה מסיני כי קל ונוח להאמין בהם (מה בוער, תמיד יהיו עוד חיים לנסות שוב, המוות הוא לא באמת מוות, וכו). לדידך, אין כאן אמונה עיוורת, אולי כי אתה התקדמת מספיק להיווכח לפחות חלקית בכך. מי שנולד אל תוך מסורת זו, או מי שהוא חדש לגמרי ורוצה להאמין מסיבות אישיות בנכונות הדברים, משלים את עצמם. מכיוון שאינני חסיד לא של קבלה, או הינדואיזם או בודהיזם, אינני מקבל על עצמי הגדרה נוקשה של המנגנון הזה (וכמו שאמרת, אפילו בינן לבין עצמן דתות חלוקות בסוגיה) והרי אמת היא אמת, מציאות היא מציאות, אם זה אומר ככה ואחר אומר אחרת, אני מקשיב לשניהם באזניים פתוחות ולא יותר, כי מי מתאר את המציאות באופן מדויק אינני יודע. ואולי אלה הן דרכים שונות להסתכל על אותו תהליך. אני מכיר בקיום מעבר לחיים אלה, בצורה כזו או אחרת, בהמשך מהות כזה או אחר. מכיוון שאני לא יודע את הצורה והדרך המדויקים, אני פתוח להסברים, אבל לא מקבל אותם כמובן מאליו. יחד עם זאת, אותו רעיון עובר כחוט השני דרך כולם. שוב, המילה נשמה, כמו מילים אחרות, טעונה במשמעויות. גם אני נופל למלכודות האלה, לפעמים ביודעין. אם אני אומר לשכנה "אל תדאגי, תני לאלוהים לדאוג בשבילך", אני מתקשר בשפה שהיא תבין במסגרת האמונות שלה. כשמדברים על "גלגול נשמות" בדרך כלל היום, מערבבים כל מיני דברים, ומכניסים את האישיות לתוך מה שהוא לא מעורב בדברים המשתנים. בודהיזם מוותר על "נשמה" (אטמאן), הנצחי שבאדם, האלוהי. יחד עם זאת, יש כן משהו, מהות שהיא מתפתחת באופן אינדיבידואלי. אם ניקח לאמה טיבטי ברמת רוחניות נעלה, הוא למעשה בוחר (על פי עדותם) את לידתו מחדש בגוף נוסף, למען העולם כולו (הוא חוזר לעזור וללמד). כנ"ל יוגי מופלא יחזור בגוף חדש אם ירצה להמשיך ללמד. ולא מדובר במי שהוא "גלגול של אלוהים" כמו קרישנה (על פי אמונתם), אלא בבני אדם שזכו להגיע לרמה גבוהה מאוד, ואז גם יש דרך מיוחדת "לגלות" אותם מחדש בגופם החדש, ולאמן אותם (במהירות רבה) ולהזכיר להם את משימתם מחייהם הקודמים. אם ניקח כל בן אדם (ולא מי שכבר הגיע לדרגה גבוהה), הרי מדובר בקארמה מאוד-אישית של אדם המתפתח (או נסוג בהתפתחותו), סמסארה מאוד אישית שעוברת ממעגל חיים אחד למשנהו. הרי בעצמך אמרת, מדוע בודהיסטים יתאמצו, אם יחשבו שהמוות מסיים הכל. מדוע יתאמצו, אם זה לא עניין אישי, אם אין שליטה אישית ואחריות אישית? הם מתאמצים גם כי יודעים שיחזרו שוב ושוב ושוב עד לשחרור המיוחל. התקדמות בחיים האלה לא תישכח בחיים הבאים. זהו מעגל הסבל הפרטי האישי שלהם, שעליהם לנקות ולהשתחרר. לכן נעזוב את המילה נשמה ואת המונח גלגול נשמות הטעונים והניו אייגים, שכל כך הרבה אנשים רוצים להאמין בהם היום כי זה באופנה וזה נחמד לדעת שאתה ממשיך הלאה. ה"דבר" אמנם אינו קבוע, הוא משתנה, הוא מתפתח, הוא דינמי. אבל איך תסביר את הלידה מחדש לחיים מאוד מסוימים, לתוך נסיבות מאוד מסוימות, אם לא לשם המשך ההתפתחות המאוד אישית של אותה אנרגיה, אותה מהות? אם הבנתי אותך נכון, ההבדל הוא כזה - במקורות אחרים יש מהות נצחית השוכנת בכל אדם, ויחד איתה גם עוברים מחיים לחיים האנרגיה האישית המשתנה תמיד ואיתה גם הסבל בבודהיזם אין מהות נצחית, יש רק אותה אנרגיה משתנה. רק לא ברור לי למה אתה מכנה אותה "לא אישית"? במקורות אחרים השתחררות מאותו מעגל תוביל להכרת האלוהות בבודהיזם אותה השתחררות תוביל להכרת הריק, כי אין נצחיות בלתי משתנה או מהות קבועה מופלאה? אותו מופלא ונשגב שהזכרת, שהוא המטרה והכיוון בסופו של דבר, אינו שוכן בתוכנו? אינו נצחי? אינו קיים מעבר לזמן ולמקום? מה נשאר אם בכלל מעבר לכל האנרגיה המשתנה תמיד?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.