I Wanna Hold You פרק 17

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifI Wanna Hold You../images/Emo42.gifפרק 17../images/Emo42.gif

 

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifחלק ||../images/Emo42.gif

 

[white in Angel]

../images/Emo42.gifהחלקים נמצאים הודעה שלי למטה...../images/Emo42.gif

 

[white in Angel]

../images/Emo122.gif***********בהודעה

 

[rachel malasa]

../images/Emo42.gifחלק ../images/Emo42.gif

*סוף היום* "טוב נתראה, מתי שהוא." אלה היו מלותיה של קריסטין בזמן שלוויתי אותה עד לשערי בית הספר. "קריסטין, אני לא הולכת למות. זה רק לשעתיים." "בסדר, בסדר. סליחה." היא אמרה ויצאה משם. לרגע אחד קינאתי בה. בלונדינית, עיניי דבש, ותלמידה מצטיינת. וגם, שום הורים שיכריחו אותה לעזוב את המדינה. הרגשתי דמעה יורדת על לחיי, למזלי בית הספר התרוקן. ניגבתי את לחיי במהירות ונכנסתי פנימה. נכנסתי לספרייה וחיכיתי למנהל שיביא לי את התלמידה שקבע לי. הוא נכנס, וקמתי. "אלכסנדרה, החלפת תלבושת." "כן." אמרתי בחיוך עקום. "שמסתבר, קצרה מן הרגיל." הוא הביט על בחצאית שלי. נכון, הוא די צדק. רק לפני חודשיים קבעו לנו, לבנות, להאריך את החצאית הסקוטית הקצה ב-5 סנטימטרים, והחצאית הזו הייתה שם מאז תחילת השנה. "סליחה, זו תלבושת ישנה." אמרתי במהירות. "אז איפה הילדה?" "בואי. זואי." ילדה קטנה נכנסה דרך הדלת. "היי זואי אני אלכס. בואי שבי." אמרתי לה בקול נעים, וסימנתי לה לבוא להתיישב לידי. "טוב!" היא אמרה בקול תקיף. "תקשיבי! יש היום שברים, היסטוריה, ביולוגיה, אנגלית,ומבחן בעוד שבועיים על היוונים!" "אה..." פערתי את פי, ומנסה לחשוב כמה דברים מסוגל להכיל המוח הקטן והבלונדיני שלה. "בהצלחה לך." אמר המנהל בחיוך ערמומי ויצא מן הספרייה. "מפגר אחד." מלמלתי מבין שפתיי והתיישבתי על יד זואי. "כן," אמרתי בקול עייף במקצת. "במה את רוצה להתחיל?" "נתחיל היסטוריה למרות שהמקצוע הזה מעמם אותי במקצת כי המורה לא מפסיקה לדבר." אמרה את כל זה במשפט אחד. "אוקיי, היסטוריה." אמרתי לה בייאוש. כעבור חצי שעה נכנס נער עם כובע שחור לספרייה והתיישב בשולחן מולי ומול זואי. "טוב, בואי נתחיל. תקראי" הורתי לה לקרוא את העמודים הדרושים. כעבור רבע שעה. הנער התחיל להביט בי במבטים מוזרים. החלטתי להתעלם ממנו, אך הוא עשה זאת שוב. כשסיימנו עם הסטוריה עברנו לשברים, נושא שהיה לי די קל. "אז התשובה יוצאת שתיים חלקי ארבע נכון?" זואי שאלה אותי. "כן. ניתן לצמצם וזה יוצא?" נתתי לה להמשיך אותי "חצי!" "נכון." הנער המשיך להביט. החלטתי לקום אליו. "זואי חכי פה טוב? אני צריכה לשאול אותו משהו. התקדמתי לעבר שולחנו, נראה שהוא התעניין בחלל, עקב הספר שלקח. 'החלל ומה שבו'. "סליחה." אמרתי לו בשקט. "אתה מוכן להפסיק לנעוץ בי מבטים?" הוא לא ענה לי. "אתה שומע אותי?" הוא עדיין לא ענה לי. "כדור הארץ נער עם ג'ינס מתרחבים, כובע שחור, וחולצה ירוקה." אמרתי והתיישבתי בכיסא לידו. "שקט שם!" צעקה הספרנית. "שקט אלכס, אסור להרעיש בספרייה." הוא הרים את מבטו, וקלטתי זוג עיניים כחולות ירוקות נועצות בי מבטים. "דאגי!" "ששש!" "מה אתה עושה פה?" אמרתי בלחש מנסה להסתיר את התרגשותי. "מישהי יצאה מבלי להגיד שלום." אמר, הסתכל לצדדים ונישק אותי על השפתיים. "מה אתה עושה?" אנחנו בבית הספר, וחוץ מזה עלולים לזהות אותך." "אז מה." "לא נראה לי שאתה רוצה להימחץ על ידי 200 בנות, וגם כמה בנים." "חשבתי שהלימודים נגמרו, ואת פה בעונש." "נכון. איך ידעת?" שאלתי. "קריסטין." "נכון. שוב." "אחלה תלבושת." הוא אמר והוריד את מבטו לעבר רגליי החשופות. "תודה רבה." אמרתי בחיוך. "טוב. מתי את מסיימת כאן?" "אני לא יכולה. אני עוזרת לילדה הזו בשיעורים." "אה." "טוב ,חכה פה רגע." אמרתי וקמתי מן הכיסא. התקדמתי לזואי. "הכול בסדר?" שאלתי. "את יודעת את יכולה ללכת." "מה?" "הנער הזה, ראיתי שהוא נישק אותך, אז הנחתי לעצמי שהוא חבר שלך, שבא לפה. וזה כ"כ חמוד. אז את יכולה ללכת." "אבל אני אמורה לזוז עוד חצי שעה." "זה בסדר, ממילא יש כאן עוד תלמידים, אני אוכל להיעזר בהם, ואני לא צריכה את זה כ"כ." "תחפי עליי?" "כן, לכי." נישקתי אותה על הלחי והתקדמתי אל עבר דאגי. "בוא." "אבל אמרת שאת עוזרת לה." הוא אמר מופתע. "אם אתה כ"כ רוצה להישאר פה ולחקור על הסטרואידים, או על מאיפה בא לטום הרעיון לכתוב את סטאר גירל, אתה מוזמן להישאר." "אוקיי הבנתי את הרמז, אני בא." הוא אמר בחיוך. יצאנו משערי בית הספר, מוודאים שלא רואים אותי, ואף מורה לא אורב לי בשטח, והתקדמנו לעבר המכונית שלו. "אה." אמרתי כשהתיישבתי לצד מושב הנהג. פה חמים." "תראי מה את לובשת, חצאית קצרצרה בתחילת החורף, אחלה בחירה אלכס." הוא התניע. עיניי התמקדו בדפים צבעוניים, שהונחו מתחת לשמשה. לקחתי אחד מן הערמה. היה רשום: 'מקפליי, סיבוב ההופעות חודש, סיבוב בין שבועיים, כרטיסים בקופות וגם היה רשום בקטן. הכרטיסים להופעה באוקספורד אזלו. "יש לכם סיבוב הופעות?" שאלתי בעצב, עקב העובדה שנוכל לבלות זמן קצר עד שאסע, בעצם, נוכל לבלות רק שבוע. "אה, כן." "מגניב." הבטתי בחלון. "לאן אתה נוסע?" אמרתי בזמן שפנה שמלאה במקום ימינה לבית שלי. "אלינו." "אה. ולמה זאת?" "כי אנחנו חוטפים אותך." "וכשאתה אומר אנחנו אתה מתכוון ל..?" "טום הארי ודני." "מה שתגיד." הגענו לבית, ודאגי חנה. "היי חברה, תראו את מי מצאתי." הוא אמר בזמן שנכנסנו לבית. "אני דורש לדעת!" דני צעק. "לאן נעלמת? חשבנו שאכלו אותך!" "היי דני. אני רק הלכתי לבית ספר." "בית ספר?" "כן, מקום כזה עם ספרים, מורים, תלמידים, וכיתות." "לא, פשוט שכחתי שאת תלמידה בתיכון." "בסדר. דאגי אמר לי שאתם חוטפים אותי, אשפר לדעת למה?" "אה נכון. הארי, טום בואו!" "מה הם קשורים?" "תכף תראי." דאגי אמר. "שבי פה." דני החזיק לי בכתפיים והושיב אותי על הכיסא. "אלכס, מה שרצינו לשאול אותך זה.." טום אמר. "שאם את רוצה.." "עקב הנסיעה שלך.." "אה, דאגי סיפר לכם." "כן. בקיצור, בא לך לבוא." "איתנו לסיבוב הופעות בין שבועיים באוקספורד, קיימברידג' ואוקספורד?" דממה הייתה ברקע. "אתם לא רציניים." פלטתי. "אנחנו נראים לך צוחקים?" דני אמר. "כן." "טוב, ננסח את זה אחרת. אנחנו נשמעים לך שאנחנו צוחקים." "לא." "אז זהו. את באה איתנו וזה." דאגי קבע. "מה? אני..אני.. לא יודעת, אמא שלי תהרוג אותי." "היא לא חייבת לדעת, היא הרי לא פה שבועיים בדיוק בזמן הדרוש." "ומה עם הלימודים?" "נשיג לך אישור, ג'יואנה תדבר בטלפון עם המנהל ותעשה כאילו זאת אמא שלך." טום הוסיף. "נו, אז מה את אומרת? את באה?" "אני לא יודעת.." "אז תחליטי מהר, כי ג'יימס בא לכאן עוד שתי דקות והוא תמיד מדייק." "ג'יימס?" "האמרגן שלנו. החלטת?" "אה.." "עוד דקה אלכס.." דני הסתכל על שעונו. "אני צריכה לחשוב על זה, מתי אתם נוסעים?" "מחר. עוד חצי דקה." "זו התראה קצרה." "10 שניות." "טוב. אני באה." הדלת נפתחה. "נו בנים, מה היא החליטה?" "היא באה." "מצוין. תארזו, אני רק-" נשמע צלצול טלפון. "רק שנייה, זה שלי." הוא יצא מן הבית. "אני לא מאמינה ששכנעתם אותי לעשות את זה." אמרתי מבולבלת, ועם זאת שמחה. קמתי מן הכיסא וניגשתי לדאגי. "אבל עשית את זה." כל אחד מן הבנים פנה לעיסוקו ונשארנו לבד, עומדים בסלון. "כן אבל.." "חוץ מזה, נוכל לעשות שם חיים עד שתעזבי, לא?" "נכון." אמרתי בחיוך. "לא חשבתי על זה. "את רואה. זה מסתדר יופי, אמא שלך לא יודעת כלום, את מסכימה, אנחנו לבד, והכול טוב." "אני אוהבת אותך אתה יודע." "כבר שמעתי את זה." הוא אמר בחיוך ונישק אותי. "אני לא מאמינה שאני יוצאת לסיבוב הופעות עם מקפליי." "אז כדאי שתתחילי, כי זה מתחיל מחר." ******* תגובות ייתקבלו בברכה

 

[Maddie]

אני גם רוצההה סיבובב הופעוות../images/Emo7.gif../images/Emo185.gif

כתבת פעמיים אוקספורד, או שזו רק אני?

 

[rachel malasa]

אה כן../images/Emo122.gif

שכחתי לתקן את זה, זה אמור להיות אוקספורד, פורסטמות' ועוד משהו XD

 

[white in Angel]

אאאאאאאאאאאעעעעעעעעעעעאאאאאאעעעעעעעעעעע......

דדדאגיייייייייייייייייייייייי

|לב

ה

איזה חמודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד אבל זאת רק ההתחלה שנייה.... .... אני דורשת הספבר למה את ג'יימס [כפרהעליו] הפכת לאמרגן???למה??..???.... |משתגעת...| ממשיכה לקרוא ...... ארג..................................דאגיייי שיייך לייייייייייייייייי סתםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.............. אחלה פרק אני רוצה עכשיו עוד אחד..................... אחרת "יעופו כאן סתימות" [הפיג'מות עונה שניה פרק 3]

 

[נטע LOVE מקפליי]

יאוווו כל פרק אני מקנאה באלכס הזאת יותרר!!

אה,ואת יודעת שבמציאות הם לא גרים יותר ביחד נכון?.. בקיצור,פרק מהמם,בכלל כל הפרקים מהממים!!! אוחח תכתבי אותם יותר מהר-התמכרתיייי

 

[אמנדה האחת]

../images/Emo204.gifאיזה חמוד!!! ../images/Emo99.gif

אני רוצה את כל הפיק הזה באימייל! בבקשה בבקשה בבקשה!! הוא פשוט כזה חמוד, ואת כותבת דיאלוגים מצוינים ומשעשעים, שאני כולי קנאה. אבל במובן הטוב של "קנאת סופרים תרבה חוכמה".

מעולה.

[נכון את שולחת לי? *פאפיפייס*]

 

[lirazraz]

זו רק אני או שאת ההודעה הראשונה והשנייה

לא רואים?! כאילו את התוכן של ההודעה לא רואים.. את החתימה שלך רואים וזה.. אבל בתוכן אין כלום.. רק את החלק השלישי של שהפרק אני רואה.. :S

 

[אמנדה האחת]

../images/Emo204.gifלא, זה גם אני. ../images/Emo6.gif

אין תוכן לחלק I ו-II. אפשר לקבל אותם?

 

[rachel malasa]

תפוזבל!!!!!!!!1

לפני רגע זה הראה לי שיש תוכן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אמורה ללכת עכשיו כי הספרייה נסגרת, אז אני ישלים מחר [כן, כן תהרגו אותי]

 

[white in Angel]

אין בעיה לכן אני פה להשלים את העבודה...להרוג

אותך.......... סתםםםםםםםםםםםםםם חולה עלייך................. אם את לא תעלי את ההמשכים אני לא יודעת מה אני יעשה לך........

*שעה לעוף לבצפר*

 

[dar dahan]

גם אני לא רואה את התוכן של חלק | וחלק ||!

ועוד משהו, מה זה היה אמור להיות, את זה לא בדיוק הבנתי, פירוש של השיר?

 

[NoNo xD]

../images/Emo176.gif זה פיק ../images/Emo9.gif

זה סיפור שכותבים ומפרסמים [מי שרוצה] . והשיר זה רק הכותרת, ככה היא בחרה לקרוא לפיק שלה

 

[dar dahan]

אהה, הבנתי, זה דבר נחמד

 

[white in Angel]

העלתי את החלקים הראשונים

 

[m o r 1 0 2]

עאעאעאעא../images/Emo99.gifפשוט מושלם../images/Emo99.gif../images/Emo168.gif

כ"כ אהבתיי

פיק מדהים

אהבתי כ"כ

איזה פשוש דאגי

 

[white in Angel]

אני יעלה את ההתחלה של I wanna hold you פרק 17

rachel malasa ביקשה ממני העלות את ההתחלה כי תפוזבל עוזה לה בעיות אז הינה החלקים החסרים... ************************************************************************** I wanna hols you התחלת פרק 17 : בוקר. פקחתי את העיניים לאט-לאט, השמש סינוורה אותי. התבוננתי סביב, גיטרה עמדה בצד וכמה בוקסרים זרוקים על הריצפה. הבטתי בשעון, השעה הייתה שבע וחצי, שיט! עוד חצי אני אמורה להיות בבית-הספר, רק אחרי כמה דקות שמתי לב שהיה עוד אדם נוסף על המיטה. דאגי. הבטתי בפלאפון שלי, שבע שיחות שלא נענו, שש מאימא ואחת מקריסטין. התעלמתי מהן. אחרי ששטפתי פנים, חזרתי לחדר של דאגי, ולבשתי את המכנס שלי. ירדתי למטה לאט, בלי להרעיש ובלי להעיר אף אחד. ומצאתי את ג'יואנה על הספה. "בוקר טוב." היא אמרה לי. "בוקר טוב גם לך. רוצה לשתות משהו?" "אה לא. אני מאחרת." "לימודים?" "כן." "אבל את חייבת לאכול משהו, איך תתרכזי." "לא אני לא כ"כ רעבה." "תאכלי כבר." היא אמרה בצחוק. "כן המפקדת." צחקתי גם אני. פחתי את המקרר, הוא כמעט ריק. אלוהים, האנשים האלה חייבים לקנות משהו. לקחתי תפוח שהיה על השולחן, אחרי כמה דקות של שעמום החלטתי לרשום להם פתק קטן. "מקפליי היקרים." אמרתי לעצמי. "לא זה מכוער." אחרי כמה ניסיונות כושלים, ומבט בשעון שאומר שאני אמורה לרוץ כבר. החלטתי על משהו קצר: 'היי חברה.אממ... קמתי, כמו ששמתם לב, אני בבית הספר, תודה על האירוח. -אלכס-. נ.ב המקרר שלכם ריק.' הנחתי את הפתק על השולחן ודאגתי שהוא לא יעוף. "אני בספק אם הם יראו את הפתק. הם די עיוורים בבוקר." "אל תדאגי, דאגי כבר יתקשר אליי." "אוקיי." "ביי." "ביי." אמרתי ויצאתי. התקדמתי לכיוון בית הספר במהירות ובדרך פגשתי את קריסטין. "אלכסנדרה אדמס, יום יבוא ואת תעשי לי התקף לב!" "בוקר טוב גם לך." "אני דורשת!" היא אמרה בפתח -שער בית הספר. "את דורשת מה?" "איפה היית אתמול?" היא אמרה בקול. תלמידים התחילו לנעוץ בנו מבטים. "בואי." וגררתי אותה לצד, לא רציתי שכולם ישמעו שישנתי אתמול אצל דאגי פוינטר. "אני מחכה." הילדה הזאת באמת דואגת לי. "אני לא הייתי אתמול בערב בבית." "את זה אני כבר יודעת, את זה אני כבר יודעת, את זה אני כבר יודעת-" "למה את חוזרת על אותו משפט כמה פעמים?" "לא יודעת, זה כיף." היא אמרה. "אני הייתי אצל דאגי." "עוד פעם?" "כן, תקשיבי," החלטתי לספר לה על הנסיעה. "אני-" הצלצול קטע את דבריי. טוב אני רצה, אני עוד צריכה להעתיק את שיעורי הבית מארנולד, הילד הזה שימושי." היא אמרה ונכנסה לכיתה בריצה. אוטובוס גדול ואדום נעצר מול הכניסה. נבחרת הכדורגל יצאה משם אחד אחד, ומייקל גם. "אז אני רואה שניצחתם?" אמרתי לו כשראיתי את החיוך על פניו. "כן, היה ממש טוב." "נהנתם?" שאלתי אותו. "בטח, אני אספר לך היום הכול." "טוב אתה בא?" אמרתי והצבעתי לכיוון השערים הגדולים. "אה, לא." "למה לא?" "המאמן פטרסון היה כ"כ מרוצה מן המשחקים הטובים שהיו לנו, עד שהשיג לנו יום חופש." "מה?" זעקתי. "זה לא פייר." "ככה זה שאתה שחקן כדורגל." הוא אמר בשחצנות. "כן, כן, שחקן כדורגל שאף אחד לא מכיר." אמרתי בזלזול."אולי אני אצטרף לנבחרת, לא יזיקו לי כמה ימי חופש מן השיעורים." "אייי- תשובה לא נכונה. לא מקבלים בנות לנבחרת. אם את רוצה, את תוכלי להצטרף בתור, את יודעת, נערת מים." המחשבה לחלק מים לבנים מזיעים ומסריחים, כל מחצית, ואחרי משחקים החליאה אותי. "אני אוותר על התענוג." "זה מה שחשבתי." אמר והתרחק מן כיוון בית הספר עם יתר שחקני הנבחרת. כשנכנסתי למסדרון קריסטין הייתה שם, מסתבכת עם הארונית שלה. "בעיות עם הארונית?" שאלתי. "כן היא לא נפתחת." "זוזי." אמרתי לה ובעטתי קלות בדלת. הדלת נפתחה כבמטה קסם. "נחמד." אמרה והכניסה את ספרי הלימוד שלה. "תודה תודה." אמרתי לה ופתחתי את הארונית שלי הצמודה אליה. "איפה התיק שלך?" "אה, הוא בבית." "מה הוא עושה שם? מבלה עם יתר התיקים שלך?" "אולי. פשוט לא הייתי בבית." "נכון." היא אמרה ופניה זהרו לפתע. "עוד לא סיימת לספר לי." "נכון, בואי." אמרתי לה ומשכתי אותה לאחד מכיתות הלימוד למתקשים. "שפכי." "אני לא ישנתי בבית, אני הייתי אצל דאגי ו-" "אלכסנדרה? קריסטין? למה אתם לא בכיתות?" זאת הייתה מיס ג'ייקוב, רכזת שכבת הבוגרים. "אה, אנחנו רק." קריסטין ניסתה למצוא תירוץ. "הבנתי הבנתי." "יופי." אמרנו שנינו בחיוך של ילדות טובות. "קריסטין. לכיתה. אלכסנדרה, מחכה לך שיחת טלפון במזכירות." הבטתי בה. מי יכול להתקשר אליי למזכירות?. קריסטין יצאה מהכיתה, ואני לעבר המזכירות. לקחתי את השפופרת וקירבתי אותה לאוזני. "הלו?" "אלכס, היי." זיהיתי את הקול מיד. "אבא!" אמרתי בקול די גבוה עד שהמזכירה השמנמנה התבוננה בי, היא נראתה כמו חייזר. "היי, מה שלומך?" הוא נשמע מקוטע. "אני בסדר, אני אמורה לשאול אותך את אותה שאלה." "אני בסדר גמור. אימא כבר הודיעה לך בקשר לנסיעה?" "אה, האמת רציתי לדבר איתך על זה. אתה שומע אותי?" הקו נשמע מטושטש ומקוטע. "רגע- אין קליטה- אני-." "רציתי לומר.." "מה?-" הקו נותק ניתקתי את הטלפון, ויצאתי מן החדר. "רק רציתי לומר שאני לא רוצה לעזוב." אמרתי לעצמי וחזרתי לכיתה בעצב.