white in Angel
New member
../images/Emo42.gif חלק || ../images/Emo42.gif
* שיעור מדעים* נזרק אליי פתק מקומט וקטנטן. פתחתי אותו. הרמתי את הראש באיטיות והסתובבתי לאחור, לעבר קריסטין. היא חייכה אליי. 'אלכס, מה קרה שאת מבואסת? מי התקשר אלייך?' נטלתי את העט לידי ורשמתי לה: 'סתם, זה היה אבא שלי. אני כבר אדבר איתך אח"כ.' זרקתי לה את הפתק בחזרה, ולא הסתובבתי. השיחה הזאת די ביאסה אותי. הצלצול נשמע בקול רועם. "תלמידים, לא לשכוח לקרוא את פרק 45, בבקשה. וקריסטין ואלכסנדרה, גשו אליי." "מה?" אמרתי לה, הופתעתי. מה פתאום המורה רוצה לדבר איתי ועם קריסטין?, התבוננתי בקריסטין, וראיתי שגם היא הייתה מופתעת במעט, ניגשנו למורה ברגע שהכיתה התרוקנה. "כן המורה?" שאלתי בחשש. עד עכשיו לא הסתבכתי בשום דבר בבית הספר. "המנהל אדוארד קורא לך." הוא הצביע לכיווני. "ואת קריסטין, אני צריך לדבר איתך על התנהגות בשיעורים." "למה? מה עשיתי?" היא שאלה בתמימות, שנינו ידענו שהיא סתם עושה הצגה. קריסטין הייתה המלכה בהפרעות בשיעורים, רק כשאצלה, זה היה הולך הכול בשקט. "הפתקים היום." הוא הביט בי גם בקרסטין. "אה סליחה, אנחנו מבטיחות שזה לא יקרה שוב." אמרתי במהירות. "אני סומך עליכן, אתן רשאיות לצאת." יצאנו מן הכיתה במהירות. "זה היה מוזר " היא אמרה. "כן, מוזר. בואי." הלכנו לעבר חדר ההנהלה. "המנהל?" דפקתי על הדלת. והבטתי פנימה. "רק שנייה," הוא דיבר אל הטלפון. "בואי היכנסי." התיישבתי וקריסטין חיכתה לי בחוץ. הוא ניתק את הטלפון, והתבונן בי. "אז אלכסנדרה, מה שלומך?" "בסדר, למה?" "סתם, האמת שקראתי לך לכאן בגלל.." "בגלל?" המשכתי אותו. "תראי, את תלמידה מצטיינת, אני לא רוצה לעשות את זה, אבל אני מוכרח." "למה? מה כבר עשיתי?" "ההפרעות בשיעורים, היעדרויות, וגם בריחה מבית ספר." "נו באמת!" אמרתי בקול. "זה היה לשעתיים!" "אבל את עדיין יצאתי בלי אישור." "טוב, נגיד! ומה אתה עושה לי עכשיו?" "ריתוק." התחלתי לצחוק. "ריתוק? בשביל זה קראת לי?" "אני לא מבין מה מצחיק." הוא הביט בי בסבר פנים כעוסות. "מה? אה כלום, אני פשוט- אפשר ללכת.?" "כן, אבל את נשארת היום לשעתיים, אחרי הלימודים, ויש כמובן עוד קבוצת תלמידים מרותקת. נצמיד לך תלמידה מחטיבת הביניים, תעזרי לה קצת בשיעורים." "אה, מן חונכות כזו?" "בדיוק." "בסדר." אמרתי והצטערתי לרגע שצחקתי לו מול הפנים. יצאתי מן המשרד וחיפשתי בעיניי את קריסטין קלטתי אותה מדברת עם אחד הבנים. התקדמתי אליה. "קריסטין!" אמרתי בקול רם. "מה?!" היא נבהלה והסתובבה לאחור. הנער שעמו דיברה התרחק מן המקום. "מה עם הארי?" "מה זאת אומרת מה עם הארי?" "הארי, חשבתי שאת, את יודעת.." "כן בטח, בחלומות היבשים של המורה לכימיה." "מה?" "סתם, אני פשוט לא בפוקוס קצת." "שמתי לב." אמרתי בגיחוך והתקדמנו לעבר הכיתה. "נו, אז מה העונש הגדול?" "סתם, ריתוק לשעתיים היום אחרי הלימודים." "באסה. יהי לך משעמם לא? לשבת עם עוד חבורת ילדים מופרעים מהשכבה, שכל מה שהם יודעים זה איך לפנצ'ר את הכדורגל בשיעור." "אה לא, אני לא איתם. אני אמורה להיות עם ילדה קטנה מחטיבת הביניים. נראה לי שהמופרעים מהשכבה בחדר קצת יותר, איך נגיד את זה? מוגן." "נכון." היא אמרה וצחקה. "למה שאלת אותי מה עם הארי?" "אה, סתם." "נו, תגידי לי." היא הפצירה בי. "טוב. פשוט הוא התקשר פעם אחת, וביקש לדעת אם את אצלי, ואת היית אצלי באותו זמן. וגם כשישנתי אצלם פעם קודמת, הוא רצה את מספר הטלפון שלך, אבל שכחתי לתת לו." "מה?! אלוהים." "מה את נרגשת?" "תארי לעצמך שמישהו שאת מאוד מעריצה רוצה לדעת את מספר הטלפון שלך." "אה זה כבר קרה לי." "אוה, זה ברור, את חברה שלו." היא אמרה. "החיים הטובים." נכנסו לכיתה. "היי אלכס." אמרה לי מרי-ג'יין, "איך זה שלא העירו לך על תלבושת בית ספר?" רק אז שמתי לב שאני עדיין עם המכנס של אתמול, והחולצה של דאגי. "קריסטין, אני לובשת את החולצה של דאגי. שיט!" "מה שיט? את לובשת חולצה של כוכב רוק. חשבתי שתגידי 'אהההההה!'" "לא, לא, רק לפני שבוע המורה העיר לי על זה שלא באתי עם חולצת בית ספר." "כן, אבל זה בגלל שנקרעה לך החולצה בדרך, דבר שדרך אגב, רק לך יכול לקרות." "את ממש לא עוזרת לי כרגע, אם המורה שאול, תגידי לו שאני בשירותים." יצאתי מן הכיתה במהירות אל עבר הארונית שלי. פתחתי אותה והוצאתי את תלבושת בית הספר הרזרבית שלי. אחר הפעם הקודמת, אי אפשר היה להסתכן יותר. הלכתי לשירותים, החלפתי בגדים, החזרתי את הבגדים הקודמים לארונית ורצתי לכיתה. ***************************** זכויות יוצרים לרחל מלסה XDDD
רשאיים לתגובות
* שיעור מדעים* נזרק אליי פתק מקומט וקטנטן. פתחתי אותו. הרמתי את הראש באיטיות והסתובבתי לאחור, לעבר קריסטין. היא חייכה אליי. 'אלכס, מה קרה שאת מבואסת? מי התקשר אלייך?' נטלתי את העט לידי ורשמתי לה: 'סתם, זה היה אבא שלי. אני כבר אדבר איתך אח"כ.' זרקתי לה את הפתק בחזרה, ולא הסתובבתי. השיחה הזאת די ביאסה אותי. הצלצול נשמע בקול רועם. "תלמידים, לא לשכוח לקרוא את פרק 45, בבקשה. וקריסטין ואלכסנדרה, גשו אליי." "מה?" אמרתי לה, הופתעתי. מה פתאום המורה רוצה לדבר איתי ועם קריסטין?, התבוננתי בקריסטין, וראיתי שגם היא הייתה מופתעת במעט, ניגשנו למורה ברגע שהכיתה התרוקנה. "כן המורה?" שאלתי בחשש. עד עכשיו לא הסתבכתי בשום דבר בבית הספר. "המנהל אדוארד קורא לך." הוא הצביע לכיווני. "ואת קריסטין, אני צריך לדבר איתך על התנהגות בשיעורים." "למה? מה עשיתי?" היא שאלה בתמימות, שנינו ידענו שהיא סתם עושה הצגה. קריסטין הייתה המלכה בהפרעות בשיעורים, רק כשאצלה, זה היה הולך הכול בשקט. "הפתקים היום." הוא הביט בי גם בקרסטין. "אה סליחה, אנחנו מבטיחות שזה לא יקרה שוב." אמרתי במהירות. "אני סומך עליכן, אתן רשאיות לצאת." יצאנו מן הכיתה במהירות. "זה היה מוזר " היא אמרה. "כן, מוזר. בואי." הלכנו לעבר חדר ההנהלה. "המנהל?" דפקתי על הדלת. והבטתי פנימה. "רק שנייה," הוא דיבר אל הטלפון. "בואי היכנסי." התיישבתי וקריסטין חיכתה לי בחוץ. הוא ניתק את הטלפון, והתבונן בי. "אז אלכסנדרה, מה שלומך?" "בסדר, למה?" "סתם, האמת שקראתי לך לכאן בגלל.." "בגלל?" המשכתי אותו. "תראי, את תלמידה מצטיינת, אני לא רוצה לעשות את זה, אבל אני מוכרח." "למה? מה כבר עשיתי?" "ההפרעות בשיעורים, היעדרויות, וגם בריחה מבית ספר." "נו באמת!" אמרתי בקול. "זה היה לשעתיים!" "אבל את עדיין יצאתי בלי אישור." "טוב, נגיד! ומה אתה עושה לי עכשיו?" "ריתוק." התחלתי לצחוק. "ריתוק? בשביל זה קראת לי?" "אני לא מבין מה מצחיק." הוא הביט בי בסבר פנים כעוסות. "מה? אה כלום, אני פשוט- אפשר ללכת.?" "כן, אבל את נשארת היום לשעתיים, אחרי הלימודים, ויש כמובן עוד קבוצת תלמידים מרותקת. נצמיד לך תלמידה מחטיבת הביניים, תעזרי לה קצת בשיעורים." "אה, מן חונכות כזו?" "בדיוק." "בסדר." אמרתי והצטערתי לרגע שצחקתי לו מול הפנים. יצאתי מן המשרד וחיפשתי בעיניי את קריסטין קלטתי אותה מדברת עם אחד הבנים. התקדמתי אליה. "קריסטין!" אמרתי בקול רם. "מה?!" היא נבהלה והסתובבה לאחור. הנער שעמו דיברה התרחק מן המקום. "מה עם הארי?" "מה זאת אומרת מה עם הארי?" "הארי, חשבתי שאת, את יודעת.." "כן בטח, בחלומות היבשים של המורה לכימיה." "מה?" "סתם, אני פשוט לא בפוקוס קצת." "שמתי לב." אמרתי בגיחוך והתקדמנו לעבר הכיתה. "נו, אז מה העונש הגדול?" "סתם, ריתוק לשעתיים היום אחרי הלימודים." "באסה. יהי לך משעמם לא? לשבת עם עוד חבורת ילדים מופרעים מהשכבה, שכל מה שהם יודעים זה איך לפנצ'ר את הכדורגל בשיעור." "אה לא, אני לא איתם. אני אמורה להיות עם ילדה קטנה מחטיבת הביניים. נראה לי שהמופרעים מהשכבה בחדר קצת יותר, איך נגיד את זה? מוגן." "נכון." היא אמרה וצחקה. "למה שאלת אותי מה עם הארי?" "אה, סתם." "נו, תגידי לי." היא הפצירה בי. "טוב. פשוט הוא התקשר פעם אחת, וביקש לדעת אם את אצלי, ואת היית אצלי באותו זמן. וגם כשישנתי אצלם פעם קודמת, הוא רצה את מספר הטלפון שלך, אבל שכחתי לתת לו." "מה?! אלוהים." "מה את נרגשת?" "תארי לעצמך שמישהו שאת מאוד מעריצה רוצה לדעת את מספר הטלפון שלך." "אה זה כבר קרה לי." "אוה, זה ברור, את חברה שלו." היא אמרה. "החיים הטובים." נכנסו לכיתה. "היי אלכס." אמרה לי מרי-ג'יין, "איך זה שלא העירו לך על תלבושת בית ספר?" רק אז שמתי לב שאני עדיין עם המכנס של אתמול, והחולצה של דאגי. "קריסטין, אני לובשת את החולצה של דאגי. שיט!" "מה שיט? את לובשת חולצה של כוכב רוק. חשבתי שתגידי 'אהההההה!'" "לא, לא, רק לפני שבוע המורה העיר לי על זה שלא באתי עם חולצת בית ספר." "כן, אבל זה בגלל שנקרעה לך החולצה בדרך, דבר שדרך אגב, רק לך יכול לקרות." "את ממש לא עוזרת לי כרגע, אם המורה שאול, תגידי לו שאני בשירותים." יצאתי מן הכיתה במהירות אל עבר הארונית שלי. פתחתי אותה והוצאתי את תלבושת בית הספר הרזרבית שלי. אחר הפעם הקודמת, אי אפשר היה להסתכן יותר. הלכתי לשירותים, החלפתי בגדים, החזרתי את הבגדים הקודמים לארונית ורצתי לכיתה. ***************************** זכויות יוצרים לרחל מלסה XDDD
