מצטרף לשבחים:
נהניתי בצורה שאי אפשר לתאר באמפיפארק ביום חמישי. אדיר. אוליב סוחב על כתפיו את כל הערב, הלהקה מוצלחת ועם סאונד טוב מאוד (גורם לתלונות ששמעתי על הסאונד בהופעות האלה להיראות תמוהות במקרה הטוב, וביקורתיות-מרירות במקרה הרע). התזמורת והמקהלה לא בלטו כמו הלהקה, אבל כשהם השתתפו, הם עבדו היטב. אז... כמה דברים שאהבתי: * הליווי הסימפוני ב"Goodbye Blue Sky", שהחליף את הסינתיסייזר הנמוך והזועם של השיר המקורי, היה מצויין. * הפתיחה של המופע גם היתה מצויינת. ליווי סימפוני עדין של Outside the Wall (בטוחים שזה השיר?), ופת-אום נוחת In The Flesh, בשיא הבומבסטיות התיאטרלית שמתאימה לשיר כזה. * אי אפשר לדבר מספיק על ההברקות והעבודה המוצלחת של אוליב. הוא יודע מתי לקחת את השירים ולהפוך אותם לשלו, ומצד שני, הוא יודע מתי להדגיש צרחות ווטרס וקטעים מהשירים המקוריים (למשל, ב-Another Brick In The Wall Pt. 3, Don't Leave Me Now, One Of My Turns). שומעים היטב את ההשפעות של פיתוח הקול אצל אוליב. הוא לא משוויץ במנעד רחב או שטויות בסגנון הזה, אלא מבצע את השירים בצורה שמראה שהוא מתחבר אליהם ובאמת נהנה ממה שהוא עושה. * יופי של ביצוע לשיר What Shall We Do Now, אחד האהובים עליי מהחומה. * באס מצויין לאורך כל ההופעה. במיוחד Young Lust. * בסה"כ, דמעתי במשך כל החלק הראשון של היצירה. יכול להיות שיש לזה קשר לעובדה שלא ישנתי יום שלם, ולא הספקתי לנוח לפני שהגעתי לאמפיפארק, אבל אני די בטוח שזו היתה המוזיקה הנהדרת. וכמה דברים שלא אהבתי: * ה"השתוללות" של המקהלה בזמן הסולו של Another Brick In The Wall Pt. 2. קצת מלאכותית מדי. * ב-One Of My Turns אוליב היה יכול לסחוף את הקהל אפילו יותר, לו היה מנצל את ההזדמנות להפגין יותר טירוף. בהופעה בברלין, אפילו ווטרס, שאף פעם לא היה פרדי מרקורי מבחינת כריזמה בימתית, הרס את האביזרים בהתלהבות ושבר את הגיטרות. אוליב בסה"כ בעט בכורסאות בחוסר חשק. למה? * לא שאני אומר שאוליב לא סחב את הערב לבדו - הרי הזכרתי פעם או פעמיים שבדיוק כך היה - אבל אני הייתי מרוצה יותר, לו אוליב היה שר את התפקידים של ווטרס, והנגנים האחרים היו שרים את התפקידים של גילמור. גם ב"The Trial", אף על פי שהיה מוצלח, היה צורך בקצת גיוון. ודבר אחרון שלא אהבתי, ולא תלוי באף אחד מהנגנים והזמרים שהיו על הבמה: רוב הקהל היה די פושר וקריר במשך רוב ההופעה. מאוד התעצבנתי, כי לכל הפרפורמרים והנגנים מגיע יותר. אפילו בשירים היותר קלילים, מוכרים ורקידים הקהל התעייף מלמחוא כפיים בקצב בשלב מוקדם מדי, ולא התלהב כל-כך בשאר השירים. חבל. בהחלט היה ממה להתלהב. בקיצור, רוצו לראות. מעניין אם אובלינס מבצעים גם שירים אחרים של הפלוידים... אם כן, אני אהיה הראשון לנסות ולשמוע.
