אני חושבת שזה משהו
הורמונלי. לדעתי, אבי קושניר הגדיר את זה יפה בהצגה "איש המערות": הגבר הוא צייד והאשה מלקטת. הגבר יכול להיות ממוקד רק בדבר אחד. ובד"כ זה לא זבל או כלים. והאשה בהעפת מבט קצר קולטת מלא אינפורמציה ורואה המון דברים שצריך לעשות. חסר לבנים משהו במודעות. בעלי אומר לי: תגדירי לי בכל יום משימות ואני אעשה. אבל משימה כמו "תבדוק כל יום את מצב הכלים בכיור", זו משימה שהוא לא יעשה. הוא צריך לקבל משימה קונקרטית "תטפל עכשיו(!) בכלים שבכיור" לפעמים עולות בי מחשבות שזה קשור באמהות ובחינוך שהן נותנות לילדים. האם מחנכת את הבנות לעזור לה ואת הבנים מחנכת אחרת. אני מנסה לחשוב איך זה היה אצלי בבית, בילדות ואיך בסביבה הקרובה שאני מכירה. שמעתי כבר דעות שסותרות או מאשרות את המחשבה שלי. אני מתכוונת לעשות ניסוי כזה על ילדי. אז בעוד כ-20 שנה אוכל לומר לכן אם צדקתי, ובכלל אם אני עמדתי במשימה החינוכית.
הורמונלי. לדעתי, אבי קושניר הגדיר את זה יפה בהצגה "איש המערות": הגבר הוא צייד והאשה מלקטת. הגבר יכול להיות ממוקד רק בדבר אחד. ובד"כ זה לא זבל או כלים. והאשה בהעפת מבט קצר קולטת מלא אינפורמציה ורואה המון דברים שצריך לעשות. חסר לבנים משהו במודעות. בעלי אומר לי: תגדירי לי בכל יום משימות ואני אעשה. אבל משימה כמו "תבדוק כל יום את מצב הכלים בכיור", זו משימה שהוא לא יעשה. הוא צריך לקבל משימה קונקרטית "תטפל עכשיו(!) בכלים שבכיור" לפעמים עולות בי מחשבות שזה קשור באמהות ובחינוך שהן נותנות לילדים. האם מחנכת את הבנות לעזור לה ואת הבנים מחנכת אחרת. אני מנסה לחשוב איך זה היה אצלי בבית, בילדות ואיך בסביבה הקרובה שאני מכירה. שמעתי כבר דעות שסותרות או מאשרות את המחשבה שלי. אני מתכוונת לעשות ניסוי כזה על ילדי. אז בעוד כ-20 שנה אוכל לומר לכן אם צדקתי, ובכלל אם אני עמדתי במשימה החינוכית.