רופאים ואפידורל

[mise]

ויש גם את הצד השני.

את יודעת מה הבעיה? הבעיה בנו. האנשים. המטופלים. כל כך האדרנו את מקצוע הרפואה והאללנו אותו, שצריך להיות אדם באמת יוצא דופן כדי להיות רופא ולהגיד "אני לא יודע". רמת הציפיות מרופא היא כל כך גבוהה, מצד שני, הוא נחשב כזה אליל בעיני מטופליו (לפחות רובם), שלא יקרה כלום אם יגיד "אני לא יודע, תפנה ל - X", או: "אני צריך לבדוק ואחזור אליך עם תשובה". זה לא רק רופא קונבנציונלי. אני רואה מטופלים שמאללים גם את המדקר הסיני שלהם, המטפל ההומיאופתי, מטפל האייפק וכו' וכו'. צריך לזכור שמדובר רק בבני אדם. כדי שתהיה משמעות אמיתית, נכונה וחוצבת לדברים שהמטפל אומר, כדאי שידע להגיד "אני לא יודע", "אני לא מבין בזה", כדי שכשמדבר באמת על דברים שמבין, ידעו שיש על מי לסמוך. צריך גם להיות אדם חושב כדי לא לקחת את דברי הרופא כדברי אלוקים חיים.

 

[nubi]

יכול להיות אבל

השינוי הגדול ברפואה הוא הפיכתה לרפואה מתגוננת. הפחד לפעמים מתביעות גורם לרופא להיות הרבה פחות גמיש ולהצמד בחוזקה לפרוטוקולים מסוימים.

 

[nubi]

תפיסת הכאב ברפואה

השתנתה לחלוטין בעשור האחרון. כיום מתייחסים לכאב הכרוני כאל מחלה, והמשפטים שאת מצטטת כאן מתאימים מאוד לגישה הזאת. אין הכוונה לכאב שבלידה. יש הבדל גדול בין כאבי גב, כאבי ראש כרוניים, כאבים הנובעים ממקור עצבי, ושכולם מפריעים בתיפקוד היום-יומי בצורה זו או אחרת לכאב שבלידה (שהוא כאב חיובי במובן מסוים). דבר נוסף, לכל אחת יש את סף הכאב שלהץ סף הכאב נבנה אצלינו גם על סמך נסיונות קודמים שלנו עם כאב. לא כל אחת מוכנה לסבול כאבי ראש (חבל שלא דיברת איתי אתמול, בזמן מיגרנה קשה) ולא כל אחת מוכנה לסבול כאבי לידה. ואגב, אני מאלו שמסתובבים עם נורופן בתיק, ועמדתי יפה מאוד בכאב של הפיטוצין (שאת חייבת להודות שהוא לא כמו צירים "רגילים") ללא אפידורל או כל דבר אחר. יכולת העמידה שלנו בכאב היא לא זו שהופכת אותנו לאנשים טובים יותר או פחות, ואם מישהי רוצה אפידורל-זו זכותה. את מתרעמת, ובצדק, על הפטרונות של הרופאה הזאת ועל הקביעה שלה ש"חייבים אפידורל בלידה". פה אני מסכימה איתך, אבל אני חושבת שזה בגלל שהיא רופאה צעירה. היא תתרכך עם השנים, ואם לא-אז יהיה לה מאוד קשה.

 

[אמממאאא]

תפיסת הכאב אצלי...

אני חושבת שכאב/חום הם לא מחלה אלא סימפתום. אם יש לי מיגרנה אני בודקת מה הסיבה,האם זה כי אתמול לא ישנתי טוב? האם לא שתיתי מספיק? ומה יעזור לי שאקח תרופה?אם לא שתיתי אשתה ואם לא ישנתי אשן . אני משתדלת לטפל באדם ולא בסימפתום ולשמחתי מאז שהפסקתי עם תרופות קונבנציונליות לפני כ13 שנה אני סובלת ממש לעיתים נדירות מתופעות כמו מיגרנה שתקפו אותי בעבר פעמיים כל שבוע. אין לי בעיה שאת או אחרות תקחו אפידורל זו זכותכן,לעומת זאת לא נראה לי שנשים לא קוראות את כל הסיכונים וחותמות ללא בעיה על זריקה בעמוד השדרה שיש לה סיכונים רבים. אם אשה מחליטה בראש צלול שהיא מוכנה להיות נכה לכל החיים או לסבול כאבי ראש איומים או להיות משותקת רק זמנית בתמורה להפסקת כאב שהוא זמני זאת זכותה אבל כשחברה אומרת לי "אני לא קוראת את הדף אני חותמת רק שיפסיק לכאוב" זה לא מבוגר בעיני.

 

[צימעס]

נדמה לי שאנחנו בנקודה קיצונית

(אנחנו - הרפואה והחברה) בה כל כאב הוא נוראי. הכל צריך להיות מהר, פשוט, קל, בלי מאמץץ, בלי סבל.

 

[טחינה עם דבש]

לא נכון

לקח לרפואה איזה זמן להבין שכאב צריך יחס בפני עצמו, ושלפעמים ההקלה על הכאב מסייעת פלאים בתהליך הריפוי הטבעי של הגוף, כי הכאב יוצר מעגל קסמים של פחד והתכווצות ואדרנלין וכאב נוסף. ולפעמים, אם את מביאה אותה במשכך כאבים רציני לתקופה מוגבלת - הגוףנפש נרגע ויכול להתפנות לריפוי. (יש על זה שני סיפורים מקסימים של הוטרינר ג'יימס הריוט. מומלץ) אז המודעות לכאב והשלכותיו מצד הרפואה הקונבנציונלית היא דווקא טובה ונבונה. רק מה, שכשהולכים ומיישמים את זה דווקא על מצב של לידה - זה יוצא עקום... עוד חבל שלא מסיקים מזה מסקנה אחרת והיא: לתגבר את כוח האדם בבית החולים ולתת למטופלים הרבה מגע אנושי, כי גם הוא מפחית כאבים.

 

[mise]

כל מילה בסלע/אבן וכו'.

 

[nubi]

מסכימה לכל מילה

בבתי הספר לרפואה בארץ, לדעתי לפחות, אין מספיק דגש על גישה ועל יחסי אנוש. יותר מזה, כבר כתבתי למטה-רופא לא לומד הכל על הכל. אני אתן דוגמא מהתחום שלי. רופאים לא לומדים בכלל על חלל הפה. בכלל. אין להם מושג איך מאבחנים פיטריה בפה, אפטה או סרטן. אתן יודעות כמה מקרים של סרטן הפה מפוספסים בגלל שרופא משפחה/רופא עור/אף אוזן וגרון נותנים כל מיני משחות במקום פשוט לשלוח לרופא שיניים? ופה מדובר על הצלת חיים (למי שלא יודעת-סרטן הפה, ברוב המקרים הוא סופני)! ואגב, בתחום שאיננו התחום שלי אני אפילו לא אומרת שאני אקרא ואחזור עם תשובה. שילכו לדיסיפלינה המתאימה שתמצא גם את החומר הרלוונטי ביותר.

 

[debby12]

היי nubi

אני רוצה להגיב כי אני יודעת שאני חוטאת לפעמים במה שכתבת. קודם כל - את יודעת שאת נהנית פה בפורום מאהדה מיוחדת

ושרופא השיניים שלי אהוב עלי במיוחד מאז גן חובה.... אבל חזרה לדיון במה שהעלית. קודם כל אני יכולה מאוד להבין את מה שאת כותבת עליו. במקצוע של עבודה צמודה עם אנשים - פני העבודה כפני החברה. ובאמת בחברה עם רמות גבוהות של אלימות מילולית ופיזית ותרבות דיבור בעייתית - אני יכולה להבין שזה מאוד לא נעים. אני חושבת שחלק מהאנטי לפחות בפורום כמו זה נובע מ*תסכול* שבהתמודדות עם אנשי רפואה השוללים מכל וכל גישה השונה משלהם, גם כשהיא evidence based לחלוטין (ע"ע לידות בית בלידות Low risk). השלילה הזו נעשית באופן מתנשא מזלזל ולעיתים קרובות גס רוח (ע"ע התבטאויות כמו: "בחברה מתוקנת צריך לאסור אנשים כמוך" <= שרוצים ללדת מחוץ לבית חולים>). בנוסף, יש להרבה (מדי) נשים טראומה קשה מ"חווית" הלידה הרפואית שלהם - מה שגורם להרבה תסכול על כך שחוויה אינטימית ופרטית כזו התחרבנה באופן כל כך קשה [ואני לא מדברת על ההתחרבות הפרקטית - כלומר סוג הלידה וכו' - אלא אל ה*יחס* המתנשא/מתעלם/מדבר-לך-מעל-הראש-משל-את-כלב-במרפאה-וטרינרית שמלווה את זה] גם אני לא באה להגן על כל המטופלים הבהמיים באשר הם (ואני בטוחה שיש הרבה

) - רק מנסה להאיר טיפה מאיפה חלק מזה בא. ואגב, אני מנחשת שהכותבות בפורום הזה נותנות דרור למקלדתן בנושא במסגרת הפורום אבל ודאי ששומרות על תרבות שיחה עניינית ורגועה כשהן מדברות עם רופא, שלא כמו המטופל שלך הבוקר <לא אוהבת את המילה חולה בהקשר של טיפול שיניים. רופא השיניים שלי אגב קורא למטופליו "מתרפאים"> ועכשיו שאלה סקרנית לי.... נדמה לי שכתבת שחווית הלידה הביתחולימית שלך היתה לא-משהו. זה לא גורם לך למחשבות שניות לגבי מקום הלידה השניה? או מחשבות אחרות משהיו לך קודם לגבי צוותים רפואיים של לידה? במילים אחרות - זה לא שינה כלום בגישתך לגבי הגישה הרפואית ללידה?

 

[nubi]

טרמינולוגיה

ספציפית המתרפאה (כך גם אני נוהגת לקרוא להם) היא חולה-היא באה לטיפול במסגרת מסוימת שאיננה טיפולי שיניים. היתה לי לידה מזעזעת. חלק גדול בגלל הרופאים, חלק בגללי וחלק כי ככה-זה מה שיצא. מכאן ועד להכליל-כל הרופאים חארות/לא בסדר/שחצנים - עוד ארוכה הדרך. גם אני נתקלתי ברופאים סימפטיים פחות וסימפטיים יותר. אבל צריך להזהר מלזלזל.חלק מהטיפול ומהתהליכים שעברתי הוא גם "לשחרר", לתת לחויה הזאת לעבור על מנת לא להתקע וכדי להיות מסוגלת להמשיך הלאה.אני לא טיפוס של לידת בית. אני לחוצה מדי. אבל אני כן אתכונן אחרת ללידה הבאה, כדי לפחות לנסות ולשנות את החויה מהצד שלי. זה נכון שיש רופאים שהבעיה היא שהם לא יודעים לומר "עד כאן אני מבין. מכאן-מישהו אחר".אתן מספיק חכמות כדי להבין את זה בין השורות ולחפש מישהו שכן מבין. אישית, אני חושבת שככל שהרופא צעיר יותר (ואני רואה את זה על עצמי) הוא בטוח שהוא יודע הכל. עם הזמן (וההתמחות) מבינים שזה בלתי אפשרי לדעת הכל ושעדיף להתמקצע בתחום אחד, ספציפי ולהיות הכי טובים בו, ורק בו. אולי יצא לי קצת מבולבל אבל אני מקווה שהבנת.

 

[debby12]

../images/Emo140.gif

הבנתי. אני חושבת שיש איזושהי הטייה סטטיסטית. זה לא שההכללה היא ש"כל הרופאים לא בסדר" אבל דווקא במקרה שהרופא יותר לא-בסדר יש לצד המתרפא נטייה לאוורר את זה בפורום מאשר במקרה ההפוך אז יוצא שזה מקבל יותר חשיפה. וגם, ספציפית לפורום הזה, יש יותר נטייה לביקורת כזו בגלל הבדלים תהומיים בגישה שכמעט ולא ניתנים לגישור [מנסיוני, רופאים ששומעים את המונח "לידת בית" יוצא להם קצף מהפה מרוב כעס על "חוסר האחריות, הטירוף וכיו"ב" - אגב גם כשמדובר ברופאים שתחום התמחותם רחוק מזה, למשל, מישהו שהוא רופא עור כבר 30 שנה. לא ניתן בכלל לנהל איתם שיחה על זה] בלי קשר לשום כלום - מאחלת לך שהלידה הבאה תהיה מוצלחת יותר

 

[nubi]

תודה ../images/Emo13.gif

זה בגלל שבישראל זה (לידה בבית) לא מקובל. במערב אירופה למשל, זה הרבה יותר מקובל (אם כי יש הרבה פחות לידות

). אישית, אני חושבת שיש מקום בכלל למרכזי לידה. את חושבת שאני לא חוטפת פריחה למחשבה שאני שוב אצטרך ללדת בבי"ח? אבל לידת בית (כרגע) לא מתאימה לי ואין כאן אלטרנטיבה אחרת.

 

[debby12]

זה עצוב בעיני

שאין אלטרנטיבה אחרת למישהי כמוך. אני חושבת שגם לא תהיה אי פעם וזאת מסיבות כלכליות. יולדות מטילות ביצי זהב שממנות את הקופה המרוקנת של בתי החולים. אין סיכוי שבעולם שבתי החולים יתנו לכזה דבר לחמוק מהם. ומכיון שרופאים הם אלה שמנהלים את משרד הבריאות מבחינה מקצועית - אין מצב שהם יתנו למרכזי לידה לא-ביתחולימיות לחיות בשקט אגב, גם בארה"ב זה לא פשוט. לפחות באזור שלי יש מעט מאוד מרכזי לידה של מיילדות. והאחד שעבדתי איתו נרדף תקופה ארוכה על ידי בתי חולים שניהלו נגדו תביעה משפטית בשל "מתן שירותי בית חולים ללא היתר". וזה נס שהמרכז הצליח לשרוד בלי לפשוט את הרגל. לכן רק חוות הדעת המשפטית של מרכז כזה בטרם ייפתח בטח תעלה איזה 20,000 $. אני גם חושבת שאין שוק לזה. רוב הנשים שהבית לא מתאים להן - זה מכיון שהן רוצות בית חולים כדי להרגיש בטוחות - לא? אז מה יעזור מרכז לידה בלי לקוחות? וזה עוד בלי שדיברנו על ביטוח....

<דבי מתייאשת>

 

[bluehorizon]

חייבת להודות

שבלידה המזעזעת שלי לא נתקלתי ברופאים לא נחמדים או מזלזלים (בעצם מלבד אחד, במיון, שציווחתי עליו נמרצות וסירבתי להבדק על ידו שוב). כל השאר, כל השעות הארוכות ש"ביליתי" שם, היו ממש בסדר וכיבדו את קבלת ההחלטות (האומללה) שלי בכל שלב ושלב. את האמת, היחידה שאני נוטרת לה טינה היא המיילדת, שאחרי שהיא נאמה לי נאום מלא ביטחון עצמי על זה שהיא מה-זה-בעד-לידה-טבעית-הנה-אוטוטו-הולכת-להיות-מיילדת-בית-ואיך-הייתי-מגניבה-ויילדתי-מישהי-בעמידה, נאמה לי עוד נאום על זה שאין שום דבר רע בפיטוצין, ושסך הכל זה יחזק לי את הצירים למה שהם אמורים להיות. 4 שעות אחר כך, עם אותה פתיחה, כשכבר לא יכולתי לסבול יותר את הכאבים והאכזבה, וביקשתי אפידורל, היא באה לקחת את הכדור פיזיו מהחדר ודפקה בי כזה מבט, שחי נפשי שבאותה שניה ייחלתי למותה.

 

[נתי בהריון]

אני דווקא אוהבת את הרופא נשים שלי

אני רק נגד רופאים הזאנר המפחיד , כלומר , שמשתמשים באפקט ההפחדה על המטופלים שלהם במקום להסביר ולתת אופציות בחירה לחולה. רופאים לא יודעים הכל ויש להם טעויות וחבל שחלקם לא מסוגלים לקבל את העובדות הללו. ולגבי הרופא האהוב עליי: רופא הנשים שלי הוא ד"ר אמנון הדר ואני יכולה רק להגיד שהוא מקסים ומקצועי מאוד. מאוד חיובי ויש לו זמן לכל מטופלת כך שהוא לא מחפף...(אפילו אם זה אומר שלפעמים מחכים אצלו בתור המון זמן) ודרך אגב , הוא בעד לידות בית ועושה מחקר עם מיילדות בית בישראל. הלוואי וכל הרופאים היו כמוהו ,עם ראש פתוח וסבלנות!

 

[שָׂרָה]

אם כבר לדבר על לידות בית עם הרופאה

הייתי אומרת לה, תתפלאי אבל יש נשים שלא רק יולדות בלי אפידורל הן יולדות בבית ועוד לבד. רק בשביל להשתעשע מהתגובה ההסטרית שלה

באותו עניין, סבתא שלי שהיתה אצל הרופאה הקארדיולוגית שלה זה עשרים שנה שכבר מכירה אותה ואת המשפחה שלה מהסיפורים שלה, התעניינה מה שלום המשפחה והנכדה הבכורה אז הסבתא סיפרה לפי תומה שהנכדה הבכורה ילדה את בנה השלישי בלידת בית ולבד. אוהו איך שהרופאה הגיבה: בצעקות נזעמות: זה לא יכול להיות, זה אי אפשר!! זה מסוכן איך היא מעיזה לעשות את זה? ואז כאשר הסבתא אמרה שזה לא הפעם הראשונה שהיא כבר ילדה את בנה השני כך לבד, הרופאה כמעט אבדה עשתונות וצרחה: זה בלתי אפשרי זה לא יכול להיות איך את מרשה לה?!! סבתא שלי מאמינה ברופאים בכל ליבה, ואפילו אותה התגובה ההיסטרית שיעשעה אותה והיא צחקה על זה כבר כמה חודשים במשפחה בעיקר בגלל שהרופאה צעקה שזה בלתי אפשרי. כלומר בבחינתה זה לא קיים ולא אפשרי ומקומם אותה שמישהי עשתה את הבלתי אפשר.

 

[אתי של ירדן]

חבל...

חבל שהראיה של רופאים לגבי לידות בית היא כ"כ שלילית עד כדי איבוד עשתונות... זה כאילו אמרת למתמטיקאי שיש לך הוכחה ש 1+1=3...