אין לי הצעה מסודרת, רק קווים מנחים
מה שבהחלט יקל על הוריך להבין אותך זה: 1) להזהר (במידת האפשר) לא לקשור את הדיון בנושא הטרנסיות לענין אחר. זה לא אמור להראות כמו עונש להם, זה לא אמור להראות כמו מרידה בהם, ולכן הזמן הכי רע להעלות את זה זה בזמן מריבה. זה לרוב די קשה להעלות נושאים בזמן של רוגע, אבל זה הזמן הכי טוב. גם להיות ילד טוב מבחינת כבוד ועזרה לזולת, ביחוד משפחתך לא מזיק. 2) כשאתה כבר מסביר להם מה שאתה מרגיש, תבוא מוכן. לא ברמת תיאוריה קווירית, כי בזה אין שום צורך, לא ברמת מילים לועזיות או אבחנות רפואיות, אלא ברמת החוויה שלך את העולם. כשאני אומר "מוכן", זה בשום פנים ואופן לא אומר "סגור על עצמך". מותר לך להתלבט, מותר לך לא לדעת דברים, רק רצוי שתעביר הלאה את המסר שאתה מודע לעצמך. וכדי להעביר מסר כזה, זה מה שאתה צריך להיות. שב עם עצמך, שב עם חברים שאפשר לסמוך עליהם, ותשאל את עצמך את כל השאלות שהוריך ישאלו. למשל מה שאבא שלך שאל. אז יש לך אינטואיציה טובה אם אתה יודע שאין לך מה לחפש במוסד למפגרים או אצל פסיכיאטר (לפחות בקשר ל"ריפוי"), אבל המשך ושאל את עצמך למה אתה משוכנע בזה? שאל את עצמך שאלות נוספות, נסה להשיב בכנות. אלה יהיו גם השאלות שהוריך ישאלו. נושאים לדיון למשל? נטיה מינית, מה אני מרגיש לגבי הגוף שלי, האם ההרגשה שלי משתנה עם הזמן? מה עוזר לי להיות יותר מאושר? מה מדכא אותי? עתיד: תיכון, צבא (קצת רחוק, אבל יגיע), מה החברים יגידו? אני מדגיש שוב, שאתה לא חייב תשובה נחרצת באף אחד מהסעיפים. 3) אתה לא יודע כמה אני מבין אותך בקשר לענין הביגוד. אני לא מודע לגמרי לאילוצים שלך, הייתי מנסה את הכיוונים שהציעו לפני, וגם שאתה לא חייב ללבוש מה שאימא שלך קונה לך. לגיל ארבע הם הרי לא רוצים להחזיר אותך. אז תן לה לקנות מה שבא לה, אבל בבוקר תלבש מה שבא לך. הייתי מרחיב את העצה של אורי, וחוסך כסף כדי לקנות גם מעבר לתחתונים וגרביים, לפי רצונך. אצלי ענין הביגוד היה מאבק עם אמא שלי, ומצד אחד בגיל די צעיר היה ברור שיש דברים שאני לא לובש, ומצד שני לקראת חגים תמיד היינו הולכים לקניות וקונים משהו שהייתי עושה טובה ולובש פעם-פעמיים.