ראיתי את זה בהקרנה של האגודה,
והיו שם מלא חבר´ה שהכרתי, כך שהיה ממש נחמד. הסרט עצמו מוצלח מאד, עשוי טוב מאד מבחינה קולנועית, ואפילו נהניתי ממנו (מה שאי אפשר לומר על הספרים). הבעייה האחת שהתלוננתי עליה כבר שוב ושוב בכל מקום אפשרי - דמויות הנשים בסרט. פיכסה. נכון שטולקין כתב אותן ככה, אבל יוצרי הסרט לקחו לעצמם די והותר חירויות במה שטולקין כתב, למה לכל הרוחות הם היו צריכים להשאיר את שתי הדמויות הנשיות היחידות בסרט (אני לא מתייחסת לסטטיסטיות ההוביטיות בהתחלה כאל "דמויות") כנחנחיות מלחששות בקול רך ומתוק ושוחר טוב? איכסה! פויה! בעעעה! השנה היא כבר כמעט 2002, אנחנו כבר לא מחוייבים לסטראוטיפים המטופשים של טולקין לגבי "איך מתנהגות נשים רבות עוצמה". אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לראות אותם כקצת יותר אנושיות ומעניינות, כמו שגנדלף הוצג כדמות אנושית יותר מכפי שהוא מוצג בספרים. ממש ממש הפריע לי סרט באורך שלוש שעות, שמהווה את תחילתו של האפוס הגדול של כל הזמנים, בלי אף דמות אשה אחת שיכולתי להזדהות איתה. עם כל הכבוד לטולקין, היתה נדרשת כאן איזושהי התאמה לעולם שאנחנו חיים בו בימינו.
והיו שם מלא חבר´ה שהכרתי, כך שהיה ממש נחמד. הסרט עצמו מוצלח מאד, עשוי טוב מאד מבחינה קולנועית, ואפילו נהניתי ממנו (מה שאי אפשר לומר על הספרים). הבעייה האחת שהתלוננתי עליה כבר שוב ושוב בכל מקום אפשרי - דמויות הנשים בסרט. פיכסה. נכון שטולקין כתב אותן ככה, אבל יוצרי הסרט לקחו לעצמם די והותר חירויות במה שטולקין כתב, למה לכל הרוחות הם היו צריכים להשאיר את שתי הדמויות הנשיות היחידות בסרט (אני לא מתייחסת לסטטיסטיות ההוביטיות בהתחלה כאל "דמויות") כנחנחיות מלחששות בקול רך ומתוק ושוחר טוב? איכסה! פויה! בעעעה! השנה היא כבר כמעט 2002, אנחנו כבר לא מחוייבים לסטראוטיפים המטופשים של טולקין לגבי "איך מתנהגות נשים רבות עוצמה". אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לראות אותם כקצת יותר אנושיות ומעניינות, כמו שגנדלף הוצג כדמות אנושית יותר מכפי שהוא מוצג בספרים. ממש ממש הפריע לי סרט באורך שלוש שעות, שמהווה את תחילתו של האפוס הגדול של כל הזמנים, בלי אף דמות אשה אחת שיכולתי להזדהות איתה. עם כל הכבוד לטולקין, היתה נדרשת כאן איזושהי התאמה לעולם שאנחנו חיים בו בימינו.