כמוסת חמלה, אהבתי
כמה שאת צודקת. אם משהו משם הביא אותי לדמעות זה היה זה. קודם כל אקדים ואומר שהטיפול עצמו אינו פסיכולוגי ולמרות שלשיחה עצמה יש אפקט תרפויטי (תרופתי?) הוא זניח, שטחי וזמני ביחס לאפקט של התרופה עצמה. עובדה ידועה לכל היא שההומיאופתיה מצטיינת בעיקר בבואה לטפל בתינוקות חסרי יכולת סוגסטיבית. כמו כן יש לה הצלחה לא רעה בטיפול בבעלי חיים ובחיות משק. הומיאופת קלאסי חייב להיות בעל יכולת מולדת להבין את נפש האדם. על הבסיס הזה באים הלימודים וההכשרה עצמם ומטפחים אתו. אם אין לו אהבה ומשיכה טבעיים לכיוון הזה ברכתו תהיה בטלתו. הומיאופת קלאסי חייב להיות בעל חושים חדים כדי להבין לאן המטופל מוביל אותו ומה הוא מספר לו בין השורות. הומיאופת הוא כמו צייד, הוא מחפש תרופה מסויימת עבור תמונת החולי שמופיעה מולו, הוא יודע מה עליו לחפש. לפעמים מילה אחת או משפט אחד מפעילים את המנגנונים שבו, למשל, יכול אני לשבת ולהקשיב למטופל שעה שלמה והוא לא יאמר שום דבר משמעותי עד לרגע מסויים ואז כשהוא יאמר את המשפט המסויים הכל יתחבר והתרופה תהיה ברורה. למשל יאמר המטופל שיש לו פחד נורא ממקומות גבוהים, פחד כזה שאפילו מונע ממנו לטפס על סולם, זה מכוון לכיוון של תרופה מסויימת. או למשל יאמר שחייו אינם חיים אם הוא לא יאכל שוקולד יום יום וכל היום. בין השאר יש חשיבות רבה למחוות לא מילוליות, תנועות גוף, מניירות שונות וכו'. ההומיאופת מחפש סימפטומים ומאפיינים בולטים, מוגזמים, יוצאי דופן, משונים וכו'. כל אלה יעזרו לו לאתר את התרופה המיועדת. פעם אחת שאלה אותי מטופלת כיצד ההומיאופת בוחר את התרופה מתוך כל הבאות בחשבון, שהרי רק תרופה אחת היא המתאימה מכולן, כמו שרק מפתח אחד יפתח את המנעול, עניתי לה כך - שווי בעצמך את הנקראת אתד, שיש לך מבנה פנים מסויים, גבות, אוזניים, אף, שיער מסויים וכו'. נכון לכולנו יש אותם אבל אצלך זה מאופיין אחרת. ההומיאופת מכיר את הפנים האלה של אתד וכשיראו לו חלקים מן הדיוקן הוא ידע לומר מיד או לאחר תחקור,- כן, בוודאי, אלה הם פניה של אתד, וכל ההומיאופתים יגידו אמן. המטופל המגיע אל הפגישה מביא איתו רק חלקיקים מהדיוקן, גבה , תנוך וכו' אך לעולם לא את כל התמונה. עכשיו על ההומיאופת להשכיל ולזהות על פי הרמזים המופיעים מולו את הדיוקן כולו, לשם כך לומדים שנים רבות על מנת להכיר את התרופות והדיוקנים שלהן. וכן לומדים באופן מעמיק את יסודותיה של הרפואה המערבית, אנטומיה, פיזיולוגיה, פתולוגיה וכו', אומנם לא ברמה של רופאים אבל בצורה מספקת על מנת לדעת להתמצא במרחב. בכל מקרה לא על הידע הזה ההומיאופת מתבסס והידע הזה הוא רק על מנת להבין את הצדדים היותר מדעיים של המחלה ולדעת להשמר מפני מכשולים וסכנות וכן לדעת להעריך את מצב החיוניות של החולה. הם אינם מסייעים להומיאופת לבחור תרופות. כשלון מבחינתי הוא כאשר מתנתק הקשר בין ההומיאופת למטופל, כאשר הוא פורש בטרם עת. כל זמן שיש דו שיח ומאמץ נמשך אי אפשר לקרוא לזה כשלון. כשלון = כ.ש.ל = כאש לנה, כלומר כאשר "האש" ניכבת, דועכת. אנשים באים אלינו בדרך כלל בסוף, אחרי שעברו את כל מסכת הבדיקות והתרופות הכימיות ולאחר שהרופאים אומרים להם זהו אין מה לעשות, ואז הם באים אלינו "המכשפים" ומצפים שנבריא אותם מהיום למחר, לעיתים מחלות שנמשכות שנים רבות. וכשזה לא קורה הם מתייאשים ופורשים. הם רוצים שנהיה קוסמים, ולמרות שלעיתים קורים קסמים מעין אלה, אי אפשר לבנות על זה וכאשר זה לא קורה הם אומרים הומיאופתיה זה שטויות. הציפיות. ההומיאופתיה היא רפואה מושלמת, ההומיאופתים לא. כמו כן חסר לנו עדין ידע רב על תרופות. אמרתי שהעולם הוא בית מרקחת אחד עצום ואכן זה כך, ויש עוד כל כך הרבה תרופות שעדין אינן ידועות לנו, וכאלה שלעולם לא תהיינה ידועות, לכן יש מגבלות. וגם מבין אלה התרופות שידועות צריך לדעת לברור את המוץ מן התבן ולבחור את זו שהכי מתאימה, וזו מלאכה לא פשוטה. טוב, אני חייב לסיים עכשיו ואמשיך אחר כך. שיהיה המשך יום טוב לכולנו.
)
