קיטור בעל.....

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo5.gifקיטור בעל.....

אולי אני אמצא שותפותלצרה.... אולי זה לא כ"כ שייך,אבל העיקרון מעצבן אותי.... אני עובדת עם בעלי חיים,ומתוך זה מתחייבת עבודה לסרוגין בשבתות וחגים (חלוקה ביני ובין מישהי אחרת),בזמן שאני עובדת,בעלי עם שני הבנים,אני עובדת קשה,פיזית,ותמיד,תמיד כשאני חוזרת הבייתה הוא מלא בהאשמות,וכמובן "זורק"עלי מייד את שני הילדים-כי הוא היה עם שניהם,ועכשיו הוא חייב לנוח....(אני הרי שיחקתי בינתיים,ונחתי...) חוצמזה,להב התחיל עם ירקות ופירות,טיפין טיפין,ובעלי כל הזמן מאכיל אותו בדברים שאסור (בזמן שאני לא בבית)-ועוד מתמוגג מזה-"להב חטא בקצת גלידה" הוא אומר לי שאני נכנסת- להב חטא????-אתה חטאת!!! (מוצרי חלב,ביצים,שוקולד...

),וזה לא שהוא לא יודע שאסור,לויודעת מה עובר לו בראש.... עכשיו הוא נח,אחרי שעבד קשה במשך שעה כשאני הייתי בעבודה והוא שמר על הילדים-ואני עם שני הילדים-לבד...

 

[משוש30]

התשובה מתחלקת לשניים

לגבי מוצרי מזון אני ממש לא מבינה את זה. תראי לו את המלצות משרד הבריאות ובכלל תבקשי ממנו שיתאפק בקטעים האלה. סך הכל עוד מעט להב יהיה בן חצי שנה וגם אז הוא יתחיל קודם כל בפירות וירקות ולא גלידה... לגבי חזרה מהעבודה...לא רוצה להישמע רע אבל נראה לי שאת מרגישה את מה שמרגישים רוב הבעלים שהנשים שלהם נמצאות בחופשת לידה והם עובדים וכשחוזרים הביתה הנשים העייפות זורקות עליהם את הילדים...ברור שקשה להיות יום שלם עם הילדים והוא מעביר אותם אליך ברגע שאת חוזרת...נשמע לי טבעי. באיזה האשמות הוא מלא כשאת חוזרת? בכל מקרה נראה לי שזה שווה שיחה רצינית. לתאם ציפיות עמדות ודרישות. בהצלחה

 

[cookie1]

דרושה שיחה....

אין מה לעשות מלבד לשוחח ולהבהיר עמדות ותחושות. אני זוכרת שכשהייתי בחופשת הלידה , כל כך חיכיתי שאהוד כבר יחזור הביתה כדי שייקח ממני את יובל קצת , שממש הייתי דוחפת לו אותו לידיים והוא היה מתעצבן כי הוא רצה לנוח אחרי העבודה... אצלינו הנקודה הובנה כשיצאתי לעבוד ואהוד התחיל לבלות עם יובל את ימי שישי. פתאום הוא ראה שבאמת אין תמיד זמן לכביסות/כלים וכו', אלא הילד דורש המון תשומת לב. בעניין האוכל. שבי תסבירי לו מאיין נובעים העקרונות שלך ולמה זה כל כך חשוב לך (אני דוגלת במשפט "תבחרי את המלחמות שלך"). מעבר לכך , אם זה באמת עניין כה חשוב עבורך תדאגי להשאיר אוכל מוכן והוראות מפורטות כל פעם לפני שאת יוצאת לעבודה. לפעמים הם פשוט לא קולטים את העניין, מה לעשות שאנחנו חושבות אחרת מהם. שיהיה

 

[1איתן ולהב שלנו]

הלכתי ס"ה לשעה....

ולהב ינק רגע לפני שהלכתי,לא היה שום צורך בשום אוכל...

 

[1איתן ולהב שלנו]

א. להב כבר בן חצי שנה וחצי

ב. אני הולכת לשעתיים וחצי בבוקר ושעה בצהריים,כל שאר הזמן אני איתם,חוצמזה נראה לי הגיוני שכשאני אחזור,הנטל יתחלק,לא הוא נח ואני עם שניהם ,אלא הוא עם איתן-אני עם להב או משהו בסגנון. טענות-כמה זמן לקח לך,למה לא הרדמת את להב קודם,תשתדלי לא לעבוד שבתות,(וערב לפני שאני עובדת-אל תעירי אותי בלילה כי מחר בבוקר אני עם שניהם...)

 

[עמית@]

דברי איתו, אחת ולתמיד.

לא שהדברים ישתנו מקצה לקצה אבל אולי הוא יבין שגם את זקוקה למעט מנוחה אחרי העבודה, אבל את יודעת מה? כשאת איתם יום שלם- והוא מגיע פתאום- לא בא לך לזרוק אותם עליו ולהתמוטט? אני בצד שלך

אבל משתדלת לחשוב איך הייתי מתנהגת אם הכל היה הפוך.. (אבל זה ממש קשה, מסכימה איתך) בקשר לדברים שאסור- גם יוסי עשה את זה, ופשוט היה ריב גדול וצעקות והבהרות נחרצות וזה לא קורה שוב, תראי לו מאמרים, מחקרים, ותבהירי שזה לא מקובל עלייך.

 

[yaelia]

כל כך מעייף

נדמה לי שחוץ מהעצבים של 'לזרוק' את איתן ולהב ברגע שאת נכנסת הביתה וללכת לנוח, יש פה גם את ההרגשה שאת צריכה להיות שרת החוץ ושרת הפנים ושרת הרווחה והאוכל וכמובן ועדת חברה, קישוט וניקיון. חייבים לשבת ולדבר על הדברים האלה ולהבהיר עמדות מאוד. יש לך כבר שני ילדים את באמת לא צריכה שגם הוא יצטרף. בהצלחה

 

[דפנה מי]

אני חושבת ששניכם צריכים לשנות..

ובמקום להאשים/לקטר/לבוא בטענות זו לזה (וההיפך)-תשבו ותדברו, בשקט-לא בזמן לחץ ולא תוך כדי טיפול בילדים וכו' וכו' ותבהירו אחד לשני שלכל אחד יש דברים שהוא/היא חייבים לעשות ואין ברירה ומה השני יכול/ה לעשות כדי לעזור ולהקל. הילדים (ובפרט להב) לא מודיעים לנו מראש מה הם עומדים לעשות ואם יישן אחרי ההנקה או איך יתנהג כשאת חייבת ללכת לעבוד ולא יכולה לקחת אותו איתך וכן הלאה. לחיים הטיפול בילדים אולי יותר קשה בדברים שלך יותר קל איתם. אולי הם יותר "סוחטים" אותו רגשית והוא מוותר (גם אין לו את אופציית ההנקה והוא לא אמא שלה יש מקום חשוב והיא דמות עיקרית ורצינית ואת לא יודעת אם להב מתנהג כרגיל כשאת לא בסביבתו). ואולי יש לו איזשהו חשש להתמודד עם מה שבשבילך הוא מובן מאליו ואת מתקתקת דברים שהוא "מסתבך" איתם ולהיפך. אני מרגישה מאוד חסרת בטחון בלתת את הפירות ירקות, למשל, - הכי פשוט לי להניק וזהו והיה לי נוח "לזרוק" את עניין המוצקים על בעלי ואז ללמוד ממנו כשזה הצליח לו בערך....ולבוא בתלונות כשזה ל הלך כמו שרציתי והוא לא הכין והיה עסוק בדברים שלו. הבנתי שאני צריכה להסתדר גם לבד וגם להגיד לו מה אני מצפה ממנו ומתי יוכל לעזר לי וכמה זה חשוב ותורם לי. דוקא לתת את מה שאני אוכלת תוך כדי שליחת ידיים של עדי-יותר קל לי. לגבי הדברים האסורים לאכילה-הם אסורים ולא לתת באופן מפורש! גם אם להב שולח ידיים ו/או עושה מבטים של כלב מסכן כאילו הוא לא ראה אוכל יומיים

. אולי אפילו כדאי לתת לחיים עצות מה לעשות כשזה כן קורה ואיך לא לוותר ואיזה תחליפים (אולי תעסוקה כלשהי ללהב, פרט לאוכל). העיפות ומרוץ היומיומי והמתחים הנפשיים גורמים לנו להיות מרוטים וסחוטים ולהתנפל מהר אחד על השני. מקווה שיעבור מהר, תשלימו, תעזרו זה בזו ותסייעו זה לזו במקום לבזבז אנרגיות על האשמות/טענות וכו'.

 

[מ ת י ל ד ה]

גם אני בעד שיחה...

אצלי זה עובד ככה: בעלי עם מעין בעוד אני לומדת, נניח. לאחר שעה הוא כבר מתמוטט, ואני מוכיחה אותו ש"אני עם מעין כל יום, כל היום, ואין לי ברירה אלא להתמודד עם הטיפול בה ובעוד דברים מסביב (כביסות וכו')". לאחר מס' פעמים כאלו הוא מבין את הקושי שלי, ולא חושב שאני בבית מס'תלבטת כל היום. דברים שאסור לעשות עם הילדה - זה מאבק אינסופי

, אלף פעם להגיד שאסור ולהסביר למה: להושיב אותה, להעמיד אותה ומה לא. מזל שהוא לא מנסה להאכיל אותה בכל מיני מאכלים (או שלא ידוע לי על כך

...). פעמיים בלבד יצאתי מהבית (לכמה שעות) והשארתי אותו עם מעין, ובשתיהן "חטפתי" צעקות כשחזרתי. בפעם השניה הוא כבר התנצל. לאט לאט הוא מפנים, אבל זה עולה לי באנרגיה וב

רבים... מסקנה: לא לוותר על העקרונות, להפעיל את האמצעים המתאימים (

,

או

) ויהיה בסדר...

מירב

 

[1איתן ולהב שלנו]

העלת לי חיוך-תודה!

קצת הובנתי לא נכון,אנחנו מדברים המון,יש בינינו זוגיות טובה,אבל יש כמה דברים שאני לא עומדת בהם,וכשהוא ישן,ואני עם שני הילדים על הברכיים,אחרי לילה בלי שינה ויום חג שביליתי בעבודה....אני לא מתאפקת ומקטרת בפורום....

 

[מ ת י ל ד ה]

בבקשה ../images/Emo8.gif - קיטורים זה כאן ../images/Emo13.gif

 

[ornaok]

יש לי חדשות מרעישות!!

לירי היום בת חמישה חודשים ועשרה ימים, והיום, לראשונה(!!!!!!!!) דותן החליף לה חיתול עם קקי... זה לא שהוא לא צעק בהיסטריה "אני צריך עזרררררההההה"...הוא צעק! אבל אני הייתי באמצע ארוחת ערב ועניתי לו באדישות שאני לא באה. ואיך שהוא, ממש לא ברור איך, הוא הצליח! הייתן מאמינות?? נכון מגיע לי מזל טוב??

 

[עמית@]

מורידה את הכובע והולכת לפינה.

 

[pepperony]

../images/Emo6.gif אז אולי יש לי למה לצפות??

לירי שלנו בת 4 חודשים ואבא שלה החליף לה בערך 2 טיטולים (של פיפי - ירחם השם מקקי

) כולל הטיטול הראשון לאחר הקיסרי. אבל לפחות עכשיו הוא איתה מנסה להרדים אותה - איזה כיף (לא ממש נתפס לי הצוואר מהנקות הלילה בשכיבה ואני לא יכולה

) גם אצלנו יש אי הסכמות שונות לגבי הילדה והטיפול בה, וזה קשה - בדיוק קודם התכוונתי לקטר פה קצת על הקשיים

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo49.gif גדול ../images/Emo6.gif

נכון שהם משפרים לאט לאט?

עם הזמן הם גם יתחילו להניק

... בטח עוד כמה שנים תהיה איזו תמיסה, שהגבר שותה כל 3 שעות ולאחר יומיים הוא יכול להתחיל להניק. אבל רגע, מי בכלל רוצה את זה?!

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo6.gif../images/Emo45.gif

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo6.gif מזלטוב לדותן ../images/Emo6.gif

וכל הכבוד על החלפת הקקי

תמסרי לו ממני את זה: "חכה חכה לקקי של המוצקים..." דווקא אצלנו אין בעיות בנושא זה. הוא מחליף גם קקי...

 

[פשושולה]

לי בשבוע שעבר היה שבוע קשה...

עם הבעל. יש לי הרגשה (די מבוססת) שאני עושה הכל/הרב בבית ובכלל, כולל תשלום חשבונות, קניות, תיקונים, זבל, כלים, כביסה, כמובן שכל הטיפול בעדן, כולל הנקה בלילה ולכן חוסר בשינה, טיפול בחתולה (כימוטרפיה והאכלה בנפרד) ועוד ועוד. היו יומיים קשים, אבל פרקתי עליו, והוא הבטיח להשתפר. אכן, יותר טוב עכשיו, אבל נראה מה יהיה לטווח ארוך. קשה קשה, אבל אני לא יודעת איזה אופציה אחרת יש לנו. בקשר להאכלה במזון לא מתאים, אני לא יודעת איך להכריח אותו להאכיל נכון, אבל חייבים. ממש חייבים. הוא גם אמור להיות מודע במיוחד לחסרונות שבדברים שהוא מאכיל את להב, במיוחד מוצרי חלב. תודיעי לי אם את רוצה חיזוקים מהצד המקצועי...

 

[אמא של עופרי]

גם אצלינו יש שיפור מסויים...

אומנם לא גדול אבל משהו בכל זאת.... האיש היום קם איתם ונתן לי להמשיך לישון , וזה קרה אחרי שאתמול הוא התעצבן עלי שכל פעם שאנחנו מחוץ לבית אצל חברים או משפחה אני מפטפטת בלי סוף (מה שנכון

) והוא עם הילדים (מה שפחות נכון כי אני תמיד אם אחד מהם או עם שניהם ולעיתים יוצא שהוא גם עם שניהם אבל לדעתי זה מתחלק שווה בשווה) ואז אמרתי לו שלא יכול להיות שמאז שטלטל נולדה אני תמדי כמה בשבתות והוא ממשיך לישון... אז היום הוא עשה זאת!!!!!! מה אני אגיד לך? שיחה לא תמיד עוזרת (סליחה בנות נחמדות אבל...) הצבת העובדות בשטח ולעמוד על עקרונות שלך ועל הדברים שאת חייבת לעשות, הרבה יורת עוזרים. למשל שהילדים כבר לא יונקים - תראי איך פתאום אם את לא תמשעי את הילד בוכה בלילה או ישמע... (פתאום התפתח חוש השמיעה..) ואם הסלון ישאר מבולגן - אחרי כמה ימים הוא מבין ומסדר... בנזוגי גדל במשפחה בה האמא עושה הכל והאבא לא כלום, ולפעמים אני צריכה לחנך אותו, ולעשות דברים שיכולים לגרום לריבים בתווך הקצר אבל בתווך הארוך משתלמים. המשך שבוע טוב וחג שמח

 

[משוש30]

קודם כל שמחה שיש שיפור

מה השתפר בעצם? (מה נשתנה הלילה הזה?) תעדכני תעדכני!!