קיטור בעל.....

[פשושולה]

השיפור הוא בכמה מישורים...

בעיקר ביתר פעילות שלו בבית. למשל, הוא סידר את המנורות, הידית (לפחות ניסה), מסדר המדיח ומאכיל החתולה... והיום, היינו שעתיים פלוס בחצי חינם, שהיה מפוצץ באנשים...והוא אף פעם לא בא איתי לסופר... בקיצר, אנחנו מפגרים אבל אופטימיים.

 

[אור67]

../images/Emo24.gifהיי מתוקה

מבינה מאוד לליבך. ושולחת לך חיבוק וכיפכוף קטן לראש של חיים....

(חלש כזה) ושלא יעצבן אותך.

 

[נעמושמוש]

אני מאד מזדהה דווקא עם הצורך

של לנוח קצת מ"עבודת הילדים". הרבה פעמים אני חוזרת הביתה אחרי שאישמיש שמר על דרורי, ואני מאד רוצה להיות מיד עם דרורי (טוב, קודם פיפי ולשתות משהו, אבל כמעט מיד) ומרגישה שגם הוא מאד רוצה שאני אהיה עם דרורי. מהצד השני, אחרי כמה שעות/יום שלם שאני עם דרורי ושאישמיש לא בבית (מה שלא קורה הרבה) אני מרגישה את התחושה ההפוכה, שברגע שהוא חוזר אני רוצה שיקח אותו קצת. שתהיה לי קצת אפשרות להיות עם עצמי. אפילו שהוא בא הרגע מבחוץ, ואפילו שהוא אולי עבד קשה בחוץ, אז מה?! ואני לא עבדתי קשה עם דרורי בבית. אז דווקא יש בי הבנה לצד הזה שרוצה לנוח קצת מהילדים, גם אם זה לא היה הרבה זמן. לגבי מוצרי המזון, אני לגמרי חושבת שצריך לדבר על זה ולהבהיר את זה. וסבלנות סבלנות סבלנות. וגם שבוע מצוין שיהיה

 

[גלים של שניים]

שונאת את החשבונאות הזו../images/Emo122.gif

כל הזמן. אני מרגישה שלפעמים אנחנו יושבים אחד על השני עם ממחשבון ובודקים מי התאמץ יותר ברגע נתון. בעלי בכלל מרגיש מקופח כי יש לנו תאומים עובדה שמצריכה מעורבות שיא של בן הזוג כולל החלפות, אמבטיות, האכלות, שעשועים וקימות בלילה. הוא כל הזמן אומר לי על אבות אחרים שלא משקיעים כמוהו ושאני צריכה להעריך את העזרה שלו. אני מעריכה אבל למה העזרה שלהם עולה לנו כל כך ביוקר? למה אנחנו חייבות להם אח"כ כל כך הרבה? בסה"כ הלכת לעבוד למען כל המשפחה והוא כבר מרגיש מקופח שהיה צריך להיות עם הילדים שעה...מבינה את העצבים שלך. ואני התיאשתי מהשיחות כי הן פותרות את הבעיה הפרקטית (שהיא די פתורה אצלכם סה"כ, לא?) של מי , מתי ואיך אבל הם לא פותרות את הקושי להחזיק מעמד עם הילדים וההתניה הברורה מאליו שהילדים הם חובה שלנו האמהות ויש לנו מזל שמצאנו כאלה אבות ליברליים שמוכנים להישאר איתם שעה לבד....ובעלי לפחות לא נותן לי לשכוח כמה מזל יש לי...לפעמים בא לי שלא יעשה כלום ולפחות יגמרו החשבונות האלו - אנחנו יכולים למצוא את עצמנו רבים על מי שטף יותר בקבוקים באותו יום! הוא יזעף עד שלא יראה שגם אני שטפתי בקבוקים - באמת! הפתרון שלי (מהפכני משהו..) הוא משק בית של שתי נשים.. הכל היה הולך הרבה יותר חלק וזורם מכל הבחינות. אבל מכיוון שבהטרסקסואליות בחרנו אז אין ברירה וצריך להסתדר עם מה שיש אבל לפחות אפשר לקטר על זה!

 

[Arfilit]

ואני אומרת

הטעות (גם שלי) היא שאנחנו מוכנות שהם יקראו לזה "עזרה". זאת לא עזרה. גידול ילד זה שותפות. האחריות היא של שני ההורים.

 

[עמית@]

בדיוק, אני לא קוראת לזה עזרה.

הוא לא עוזר לי לגדל אותה, הוא מגדל אותה יחד איתי.

 

[sipor]

זה הכל איך שגדלנו..

גם האמהות שלנו היו כאלה וגם אנחנו נהיינו כאלה.. כמה שאנחנו חושבת שהתקדמנו לשנות ה- 2000 ואנחנו כבר לא במאה הקודמת .. מסתבר שבתוך תוכינו האימהות היא זאת שמכניסה לנו לראש שזה תפקידנו הבלעדי ומשם הבעל רק עוזר.! אני יכולה לספר לך על שיחה בין 2 האחיינים שלי , בחג הם שטפו כלים. האחיינית (הבת של אחי) התנדבה לשטוף כלים, ואז קמו כמה ילדים אחרים ואמרו שהם גם רוצים (דרך אגב אהלן וסהלן הדודה מאוד שמחה !) והבן של אחותי התנדב לנגב.. ומה אומרת לו הגברת הקטנה הזאת של אחי ? מה אתה בן אתה לא צריך לעשות עבודה כזאת שתבוא אחותך, אתה לא צריך להתנדב !!! אחותי (האמא של הבן !) שמגדלת אותם אחרת קצת מכולנו ! הזדעזעה!!! מה זאת אומרת... אין פה תפקידים,בקיצור נפתחה תיבת פנדורה.. תראו ילדה קטנה כל כך וכבר היא חושבת שזה תפקידה של אישה ומי אשם אתן יודעות, האמא.. ולמה האימא אשמה..כי האמא של האמא חינכה אותה אחרת..וכך הלאה.. ואז אנחנו מגיעות.. ורוצות לשנות ... אז זה מתחיל אצל כל אחת ואחת שלא תבדיל בתפקידים שהיא נותנת לילדים שלה.. לילד מותר לשטוף כלים כמו שלילדה מותר לעזור בתיקון תריס או משהו כזה.. ואז כאשר מתחתנים גם לאבא מותר לגדל ילד ולטפל בו בדיוק כמו של אמא... כולכם מוזמנים לשעור אצל אחותי... דרך אגב... גם אצלנו גדלו ככה בבית, אבא שלי עשה הכל והכל נראה נורא טבעי... לקח לי כמה שנים אחר כך להבין שאבא שלי לא ממש דומה לכל האבות.. והאמת חבל מאוד...

 

[מאז]

בקשר להאכלות ../images/Emo18.gif ארוך!

זו דוגמא אחת מיני רבות להבדלים בהשקפות על חינוך. אומנם לכאורה ברור כשמש מי כאן צודק (את) ומי טועה (הוא), אבל, בדר"כ ככה אנחנו מרגישות (שברור כשמש כי אנחנו הצודקות). גם אני מזדעזעת לפעמים מהגישות של הבעל (למשל - להעיר את איתי מהשינה כי לא נוח לנו עכשיו שיישן) ואז אני מזכירה לעצמי- זה גם הילד שלו. גם לו מותר לעשות טעויות. ואני חייבת לאפשר את הטעויות האלו, כי אחרת באמת חוזרים לנקודה שקשורה לתחילת הקיטור שלך - תחושה שהילדים והאחריות הם עלינו והבעל מקסימום "עוזר". לשנות את זה זה אומר גם להוריד אחריות מאיתנו, על אף נזק מסויים שזה עלול לגרום לילד (כמובן שאני מתכוונת לנזקים לא חמורים...). מאז - שנאה דורשת אך לא תמיד נאה מקיימת...

 

[1איתן ולהב שלנו]

זה ארוך זה?

ואת צודקת,אבל למה לא לנסות לאחוז במקל בשני קצותיו?

 

[lulyK]

פתחת פה תיבת פנדורה רצינית.

אני יודעת שאני לא נחשבת זכאית לקטר, שכן בהחלט זכיתי ("זכיתי"? לא היתה הגרלה, לגמרי בחרתי כך במודע) בשותף ולא בעוזר. ובכל זאת.....כורעת תחת העומס - בעיקר הרגשי. קשה קשה קשה להיות בהקשבה מלאה 24 שעות ביממה. כמו שאת מבינה - אין לי עצות. אומרים שעוזר לדבר על זה. אני מעדיפה ללכת לישון

 

[sipor]

הצעה ודעה !

נתחיל בהצעה.. אז ככה.. אני מבינה לליבו כמעט בטח כמו כל אחת שבחופשת לידה.. ילדים זה קשה, בעיני לפחות הרבה יותר מכל עבודה, זה עומס נפשי ופיזי וגם רצון להשביע את רצונם לתת להם הכל וגם לדאוג שהשעות לא יעברו לבטלה והם יתקדמו במשהו היום... אני מרגישה כמוהו.. בעלי יוצא לעבודה ב- 6 בבוקר וחוזר ב- 8 בערב ... עמוס ולחוץ.. חוזר הבייתה ואני ישר מלבישה לו את הילדה.. רצה לנוח לראות מיכאלה.. קצת לנט וקצת זמן לעצמי.. כאילו שעבדתי בעבודה פיזית.. מה הוא יגיד? הוא צריך לשחק איתה שעה לקלח להבליש לעשות מסג ואז להרדים!!! מסכן ? לא חושבת, אני פשוט גמורה. אז בקשר לבעלך הוא עובד כל השבוע סוף שבוע הוא רוצה לנוח כמו כל אדם ובכל זאת יודע שיש לו לשמור לבד על הילדים.. ולכן מחכה לרגע שתחזירי כדי לנוח.. מה שמגיע לכל אדם ביום המנוחה שלו.. אבל.. יש לי הצעה.. פשוט תחזרי שעה יותר מאוחר מהעבודה. אחרי העבודה תעצרי באיזה מקום תשתי קפה , תנשמי אויר ותנוחי ואז חזרי כביכול מהעבודה מתוך ידיעה שגם לו מותר לנוח.. הוא גם די מסכן בסה"כ , זה לא שהוא לא יודע שאת עיפה פשוט הוא גם מתוסכל מזה. בקשר לאוכל.. לי אישית נראה שהוא יודע שזה יעצבן אותך.. ואיכשהו הוא עושה זאת כדי לעצבן.. ואז איך שאת נכנסת הוא ישר מנפנף בזה.. אני במקומך הייתי אומרת לו.. מילה או שתיים ופשוט לא מתייחסת , מה שכן ביום אחר הייתי דואגת להנפיק לו את המאמר שאסור להאכיל וגם מספרת לו שהילד שילשל כל היום..(גם אם לא !!!) ובכה מכאבים.. וכאלה.. אז בפעם הבאה אולי הוא יחשוב על הילד ולא על זה שהוא רוצה לעצבן אותך.. בקיצור, קצת פחות תשומת לב לזה ולדאיג אותו,.. אחרי זה אני לא מאמינה שהוא יאכיל שוב.. כך לפחות אני מקווה. בכל מקרה, רק רציתי לאמר שאני מבינה לליבך מאוד ולא פעם אני מרחמת על בעלי שאני כזאת ואני יודעת שהוא עובד קשה, אבל פשוט אין לי כח ! אז אם הוא היה עושה כמוך ומגיע שעה יותר מאוחר כדי לנוח, עדיף שלא אדע דרך אגב, אני הייתי בתוך ליבי סולחת לו ומבינה שיש לו גם צרכים!

 

[sipor]

קראתי רק עכשיו את מה שהוספת..

כמו שאמרו פה בנות צריך לדבר על זה כמה קשה לך ושהוא ינסה לראות את הדברים גם מהצד שלך.. אבל אם אין לך כח לדיבורים פשוט תאריכי את שהותך בחוץ כמו שאמרתי לך ותנוחי בחוץ... ואז חזרי עם כוחות אם את יוצאת רק לשעה שעה וחצי אז תחזרי אחרי שעתיים וחצי לא יקרה כלום. ומשום מה נראה לי שאת ה"אשמה" את דואגת שהכל יהיה מוכן ומסודר בשבילו, מניקה לפני שיוצאת מלבישה ומנקה ודואגת שלא יהיה לו על מה לקטר.. בקיצור כמו שאומרים את יותר מדי טובה.. והוא מרגיש שאפשר לנצל אותך, ממה את מפחדת ? שהוא זה שיאכיל, שהוא זה שיעשה דברים, הרי זה הילדים שלו גם שהוא יתאמץ, ככל שתעשי עבורו דברים שיהיה לו יותר קל, כל דבר קטן יגרור לכעס, כי הרי זה התפקיד שלך... אז זהו שזה לא רק התפקיד שלך..והגיע הזמן להעביר לו חלק מהתפקידים לאט לאט ובנחישות.. תמיד אומרים שלהיות יותר מדי טובה זה לא טוב.. את יודעת למה ? כי מנצלים את זה... והנה בעלך הבין זאת שלא נעים לך ואת מנסה שהכל יהיה יותר קל בחיים (סליחה למה? הם לא רק שלך !) וכשהוא יבין שגם הוא צריך לעשות לא רק בהעדרך אלה שאת גם נמצאת אז העדרך לא יהיה כזה נטל.. בכל מקרה.. מהצד זה נראה ככה, אם דיברתי שטויות.. תמשיכי הלאה ואל תתיחסי..

 

[1איתן ולהב שלנו]

sipor יקרה,

בתור משהי שלא מכירה אותי,לא מכירה את בעלי,ולא מכירה את הזוגיות שלנו ואת משק הבית שלנו,נטלת קצת יותר מדי חרות. מקווה שזה נבע מתוך קושי שלך,ש"הושלך" אל דפי הפורום. ו-שקרים הם לא חלק ממערכת היחסים בינינו,וגם לא עיצבוני "בכוונה"

 

[sipor]

חוץ מלהגיד לך תודה על לא כלום..

לא נשאר לי.. לצערי הייתה לי כוונה לעזור ומכיוון שלא הובנתי כנראה כי יש בעיה אצלך... אז חבל על המילים הם מיותרות!

 

[Arfilit]

הי הי הי

להירגע מיד. מה קרה? אני מוכרחה לאמר שגם אני חשבתי שההודעה הראשונה שלך היתה קצת לא במקום, ועם איזושהי מידת יומרה להבין ולהכיר את מי שאת לא באמת מכירה - אבל לא אמרתי שום דבר. ואם יותר מבן אדם אחד חשב שקצת חרגת מגבולות הטעם הטוב - אז אולי יש בזה משהו קל (או כמו שאומרים: "אם זה הולך כמו ברווז ונראה כמו ברווז ומשמיע קולות של ברווז - אולי זה ברווז..."). ההודעה הנוכחית שלך, לעומת זאת, היא כבר מעבר ל"קצת לא במקום" בעיני. יש בעיה אצלה?! לא נראה לי. אולי עדיף היה ליחס את זה לאי הבנה. מכל מקום - ממה שאני קראתי, אצל אמא של איתן ולהב לא באמת יש בעיה.

 

[sipor]

תשמעי..

כתבתי לה כי חשבתי שאני יכולה לעזור לה.. כתבתי ארוכות ולא משעמום.. יכלה פשוט לאמר לי לא מתאים, לא ממש ככה אצלנו ולסיים ובמקום זה היא בחרה לאמר שהתשובה שלי נובעת מבעיה אצלי...שלקחתי לה את החרות על החיים שלה ועוד מיני מטעמים, תקראי ! אז עם כל הכבוד כנראה שהבעיה הייתה לא אצלי.. וזכותי להגיב.. ובלי שום קשר ערפילית.. את האמת... באמת מה קרה.?. אף אחד לא מכיר פה אף אחד.. וכל אחד מבין איך שהוא מבין ועונה כמו שהוא חושב שיכול לעזור.. אבל עדין לא ראיתי בפורום הזה הודעה כזאת כנגד משתלכת שהבעיה שלי והגזמתי וכאלה.. אני קוראת את מה שכתבתי וכמובן שלא מבינה מה קרה.? רציתי רק לנסות לעזור לה בדרך של שלום כנראה שלא הובנתי כראוי.. לא נותר לי אלא לאחל לשתיכם בריאות ושלמות זוגית !

 

[ילדונט]

את נשמעת כמו שבעלי יכול היה להישמע

הוא עם שחר משבע בבוקר עד שאני חוזרת בשלוש. תוך כדי הוא גם מנסה לעבוד קצת. בשלוש אני לוקחת את שחר אלי, גמורה מעייפות, ובסביבות שמונה בערב, כשהוא חוזר מהאוניברסיטה/עושה הפסקה בלימודים אני זורקת אותה בחזרה עליו, כי אני מרגישה מותשת לגמרי. לא משנה שגם הוא מותש. אני עושה את זה בגלל שאני מרגישה שהוא חזק יותר, פיזית ומנטלית, ולכן אני יכולה להישען עליו בלי שהוא יקרוס.

 

[yaelia]

גם אנחנו ככה

אני עובדת משמונה עד אחת ואז אצה הביתה וש. יוצא לעבודה עד תשע בערב ואז שנינו סמרטוטנים אמיתיים. מזל שהללי ישן עכשיו לילות שלמים

אבל פתאום גיליתי שאפילו ללכת לבנק אני לא מגיעה בגלל הסדר יום הזה, ובטח שלא להתעמל, או להסתובב קצת.