../images/Emo50.gif לד"ר כרמית טל, ושאלה ...
שלום לך, רק לאחרונה נודע לי שאמא שלי אושפזה בכפייה בבי"ח פסיכיאטרי לפני כ- 5 שנים. האשפוז גרם לשבר עמוק בחייה והשפיע לרעה גם על כל המקורבים אליה - משפחה, ידידים וכד' לפני האשפוז היא היתה מלאת חיים, רעיונות, תוכניות, יצירתית מאוד, מצליחה מאוד בעבודה, איכפתית, מתנדבת בכל מיני מקומות, ולדעתי, אישה מאוד מיוחדת במינה (לא בגלל שהיא אמא שלי ...). מאז האשפוז אני חושב שהיא שבורה לגמרי, כאילו החליטה שהחיים שלה הסתיימו, היא מסתגרת בבית או נעלמת לפתע לתקופות ארוכות וחוזרת בלי הסברים, מנותקת כמעט לגמרי מהעולם ומהסובב אותה. אני ילד לא מוצהר(?) שלה, וכפי שנודע לי רק לאחרונה זה בגלל שהיא תמיד חששה שיגידו שהיא אמא לא כשירה, ולכן היא "הסתירה" את קיומי, או יותר נכון את העובדה שאני הבן שלה. אני תמיד כעסתי עליה ולא הבנתי את כל המסתורין בקשר אליי, ולא ידעתי אפילו (עדיין) מי הוא האבא הביולוגי שלי. תמיד הלכתי נגדה, למשל, היא מאוד אוהבת מדעים מדוייקים, מחשבים וכד', ואני ממש שונא את כל העולם הטכנולוגי שנראה לי קר ומנוכר. לאחרונה אני גר איתה, והיא לאט לאט נפתחת אליי, אנו מדברים די חופשי על הרבה נושאים, שתמיד היא הייתה מתחמקת מלדבר עליהם. אני למדתי שהיא השתתפה בפורום בתפוז: "די לכפייה פסיכיאטרית" בניק "ענבי זעם" וכנראה גם בשמות אחרים, אולם בסוף נטשה אותו "בטריקת דלת". נראה לי שזה היה בעבורה "הקש ששבר את גב הגמל". ואני יכול להבין מדוע, כי כאשר אני נכנסתי לפורום במטרה להבין יותר על מה מדובר, זכיתי לתגובות עויינות ביותר. ואני מבין כעת משיחות איתה שכל מה שהיא רצתה זה בעיקר שמישהו יאמר לה שהוא מבין את החוויה הנוראית שהיא עברה, וגם יאושש את תחושתה שנעשה לה עוול איום ונורא. אני נואש וממש לא יודע מה לעשות, אני מניח שכל אדם במצבה היה הולך לקבל עזרה נפשית, אולם בגלל מה שעברה בביה"ח הפסיכיאטרי, היא לא מוכנה בשום אופן אפילו לשקול את האופציה הזאת, אני די חושש לגורלה. היא ניהלה משפט בשביל לקבל את התיק הרפואי שלה מביה"ח והפסידה. כעת יש לה עו"ד חדש אשר מגיש ערעור לבג"צ. בניגוד לתהליך שהתנהל בבית משפט מחוזי, שאז היתה מאוד מעורבת, עכשיו היא די אדישה, אבל לפי התרשמותי הדבר היחיד שמחזיק אותה היום זה הציפיה לזכות בערעור, ואני מאוד חושש ממה שיקרה במידה והיא תפסיד בערעור. אני לא ממש בקיא בנושא המשפטי, אבל ממה שכן הצלחתי להבין קיים בנושא הזה עניין של פרשנות 2 חוקים שצריך להחליט מי תופס, אחד זה "החוק לזכויות החולה" והשני זה "החוק לטיפול בחולי נפש". אני מביא קישור לעתירה בבית משפט מחוזי שזה מה שהצלחתי למצוא ואני אודה לך מאוד אם תוכלי להתייחס לבעיה בהקשר המשפטי שלה, ואולי גם עצה מה לעשות בינתיים עם אמא שלי. בתודה מראש
שלום לך, רק לאחרונה נודע לי שאמא שלי אושפזה בכפייה בבי"ח פסיכיאטרי לפני כ- 5 שנים. האשפוז גרם לשבר עמוק בחייה והשפיע לרעה גם על כל המקורבים אליה - משפחה, ידידים וכד' לפני האשפוז היא היתה מלאת חיים, רעיונות, תוכניות, יצירתית מאוד, מצליחה מאוד בעבודה, איכפתית, מתנדבת בכל מיני מקומות, ולדעתי, אישה מאוד מיוחדת במינה (לא בגלל שהיא אמא שלי ...). מאז האשפוז אני חושב שהיא שבורה לגמרי, כאילו החליטה שהחיים שלה הסתיימו, היא מסתגרת בבית או נעלמת לפתע לתקופות ארוכות וחוזרת בלי הסברים, מנותקת כמעט לגמרי מהעולם ומהסובב אותה. אני ילד לא מוצהר(?) שלה, וכפי שנודע לי רק לאחרונה זה בגלל שהיא תמיד חששה שיגידו שהיא אמא לא כשירה, ולכן היא "הסתירה" את קיומי, או יותר נכון את העובדה שאני הבן שלה. אני תמיד כעסתי עליה ולא הבנתי את כל המסתורין בקשר אליי, ולא ידעתי אפילו (עדיין) מי הוא האבא הביולוגי שלי. תמיד הלכתי נגדה, למשל, היא מאוד אוהבת מדעים מדוייקים, מחשבים וכד', ואני ממש שונא את כל העולם הטכנולוגי שנראה לי קר ומנוכר. לאחרונה אני גר איתה, והיא לאט לאט נפתחת אליי, אנו מדברים די חופשי על הרבה נושאים, שתמיד היא הייתה מתחמקת מלדבר עליהם. אני למדתי שהיא השתתפה בפורום בתפוז: "די לכפייה פסיכיאטרית" בניק "ענבי זעם" וכנראה גם בשמות אחרים, אולם בסוף נטשה אותו "בטריקת דלת". נראה לי שזה היה בעבורה "הקש ששבר את גב הגמל". ואני יכול להבין מדוע, כי כאשר אני נכנסתי לפורום במטרה להבין יותר על מה מדובר, זכיתי לתגובות עויינות ביותר. ואני מבין כעת משיחות איתה שכל מה שהיא רצתה זה בעיקר שמישהו יאמר לה שהוא מבין את החוויה הנוראית שהיא עברה, וגם יאושש את תחושתה שנעשה לה עוול איום ונורא. אני נואש וממש לא יודע מה לעשות, אני מניח שכל אדם במצבה היה הולך לקבל עזרה נפשית, אולם בגלל מה שעברה בביה"ח הפסיכיאטרי, היא לא מוכנה בשום אופן אפילו לשקול את האופציה הזאת, אני די חושש לגורלה. היא ניהלה משפט בשביל לקבל את התיק הרפואי שלה מביה"ח והפסידה. כעת יש לה עו"ד חדש אשר מגיש ערעור לבג"צ. בניגוד לתהליך שהתנהל בבית משפט מחוזי, שאז היתה מאוד מעורבת, עכשיו היא די אדישה, אבל לפי התרשמותי הדבר היחיד שמחזיק אותה היום זה הציפיה לזכות בערעור, ואני מאוד חושש ממה שיקרה במידה והיא תפסיד בערעור. אני לא ממש בקיא בנושא המשפטי, אבל ממה שכן הצלחתי להבין קיים בנושא הזה עניין של פרשנות 2 חוקים שצריך להחליט מי תופס, אחד זה "החוק לזכויות החולה" והשני זה "החוק לטיפול בחולי נפש". אני מביא קישור לעתירה בבית משפט מחוזי שזה מה שהצלחתי למצוא ואני אודה לך מאוד אם תוכלי להתייחס לבעיה בהקשר המשפטי שלה, ואולי גם עצה מה לעשות בינתיים עם אמא שלי. בתודה מראש
