קונפליקט בית קריירה..

[משוש30]

הי קודם כל אני בשוק! ../images/Emo2.gif

מה??? דוקטורנטים לא יכולים להיות מועסקים? אני מקווה שזה נכון רק לגבי אנשים שיושבים על מלגה מלאה. כיוון שאני רק התחלתי השנה עוד אין לי הצעת מחקר וכל המלגות השוות הן רק משלב ב ומעלה. אז השנה תהיה קשה כלכלית (ואני כבר התרגלתי למלגות במאסטר קיבלתי יותר מ 50,000 ש"ח מלגות ופתאום צריך להתחיל הכל מחדש...) ואיך הם רוצים לקדם את הדוקטורנטים שלהם? או שזה לא מעניין? אני באמת בהלם ממה שאמרת. התנאים הולכים ונהיים גרועים משנה לשנה. בקשר לעזרה מההורים כן יש לי המון עזרה מאמא אחרת לא הייתי מחזיקה מעמד. פעמיים בשבוע היא אוספת את מתן ואלו הימים בהם אני נשארת יותר מאוחר בעבודה. חוץ מזה היא עוזרת גם בין לבין לפעמים לוקחת אותו בשבת מוקדם בבוקר שנוכל לישון וחצי יום בשישי...ללא ספק בלעדיה הייתי מתמוטטת. מה את לומדת?

 

[batik]

לדעתי צפוי לך עומס רב מאוד.

עדיף שתשאירי אותו כל היום בגן, ושתאספי איתו תהי אחרי העבודה, אחרי המטלות השונים ואחרי קצת מנוחה כדי לקבל אותו עם אנרגיות וכדי שתוכלי לתת לו את כל כולך ללא דאגות. הילד כבר גדול, גם 2 חברים זה נחמד, ואפילו לעיתים יותר נחמד. כשהוא יגיע הבייתה הוא ימצא אמא שמחה ומאושרת עם קצת כוחות גם לא. המסגרת והעיקביות בעיני מאוד חשובה, הילד יודע מתי לצפות לך ולא כל פעם בשעה אחרת, זה נשמע ממש לא לעניין, במיוחד שאם מדובר כל פעם על שעות אחרות , במקרה שיהיה לך יום פנוי, קחי אותו קצת מוקדם יותר ופנקי אותו, אבל באופן קבוע . חבל .

 

[גבינייה]

הבת שלי הלכה מההתחלה (גיל שנה וחצי

לגן עד שעה 16:00-16:30. אף פעם לא הבנתי מה אפשר להספיק עד הצהריים. זה בערך לחזור הביתה, לשתות קפה, לעשות משהו קטן בבית (או להפעיל מכונה, או מדיח וכו'), אולי שיחת טלפון אחת, קצת אינטרנט, לבדוק אי-מיילים, לאכול משהו וזהו - לצאת חזרה. עכשיו יש לך הרבה דברים לעשות, גם עבודה, גם לימודים - ומה עם כל מה שציינתי למעלה? איך תדחסי. גם לשבת 10 דקות עם עצמך ולנוח מגיע לך. בגיל 3 הילדים כבר מתים על הגן. יש להם חברים וזה הכי מעניין ומרגש. יש גם כבר סדר יום מסוים, ולמה לשגע את הילד וכל יום להוציא אותו בשעה אחרת. פעם אחת לקחתי את הבת שלי (בת 4) קצת מוקדם יותר (איזה חצי שעה) ופיתאום היא נזכרה שהיא לא אכלה את הפרוסה של 16:00, והיא התחילה לבכות ולהתאבל על זה... אז כאמור, אצלי היא בגן תמיד עד 16:30, יום בשבוע בעלי לוקח אותה, יום נוסף הסבתא, כך שלי נשארים יומיים שלמים שאני לא איתה עד הערב. ואני נהנית מכל רגע כזה. בגלל שאני פרילאנס, לפעמים אין לי עבודה בכלל, ואני נהנית מאוד בזמן הזה לשבת רגל על רגל ולא לעשות כלום (טוב, זה עד הגיע התינוק החדש...) בלי שום רגשות אשם. היא אוהבת את הגן, אוהבת חברים, אוהבת את אבא וסבתא. זה יהיה אגוצנטרי מבחינתי לרחם עליה....

 

[new mermaid]

אוי, לפעמים יש להם פיקסציות-למות!

ארנט, אני עם עמיתותי המלומדות: בהתחלה נורא ריחמתי על הגדולה שלי שנשארת עם הילדים "הזנוחים" לאכול ולישון בגן (ודווקא אצלה זה היה הרוב המכריע, סתם שטות שנתקעה לי בראש

) עד שיום אחד באתי לקחת אותה באמצע היום וראיתי אותם קופצים על המזרונים ומשתוללים ואת הילדים שהולכים בצהרים מסתכלים אחורה בעצב ובקנאה... (זוכרות שדיברנו על איך ילדים זוכרים אחרת מההורים?) גם לדעתי יהיה מצויין להספיק דברים כשהוא (ממילא) ישן בגן, וגם לנשום או לשתות

בנחת זה נקרא "דברים"

ד"א, השנה היא מגיעה לצהרון מאוחר ועם עוד 2-3 גדולים לא ישנה והיא מבסוטה עד הגג: הגננות מספרות להם סיפורים אחד-על-אחד, או עובדות איתם על א-ב והם מרגישים גדולים ומיוחדים. אז גם אם הוא בקב' קטנה או לא ישן זה פתרון טוב

 

[אנידס]

קודם כל רוצה לברך אותך על הקידום

ועל סיום התיזה. שנית, רגשות אשם, לדעתי זה דבר שאת יכולה לבחור בו או לא. תבדקי לעומק ותראי לבטח שאפרוח לא חסר דבר. הוא נמצא מסגרת שאני בטוחה שבחרת בקפידה. הוא ילד גדול והוא צריך חברה של ילדים, כך שאת אינך עושה לו עוול. את נתת לו הרבה (הוא נשאר עד גיל שנתיים צמוד אליך, הוא לבטח אינו סובל מחסר). לדעתי כדאי להעלות את זמן השהיה בגן בהדרגה, כשאת בודקת כיצד הוא מגיב לעניין. לדעתי לא תהיה בעיה. חוצמזה יש עוד כמה אופציות שחשבתי עליהם: 1. ביום אחד או שניים אחד הסבתות, סבאים, דודות וכדומה תוציא את האפרוח מוקדם מהגן ותבלה איתו באופן קבוע. 2. להתארגן עם עוד אמא, שאת סומכת עליה, שעובדת חצי משרה או לומדת שתהיה עם האפרוח הפרטי שלה ושלך כשאת עובדת בצהריים ואת תהיי עם הצמד ביום החופשי שלך או אחרי צהריים (חילופי אמהות). 3. מדי פעם בימי החופש שלך את יכולה לארגן לכם יום פינוק ביחד. לגבי השאלה השניה, אני מניחה שתלוי בך וביכולת שלך לנהל מספר פרוייקטים במקביל וחלוקת זמן יעילה במהלך היום (לא כולם יכולים וזה לא ממש נורא). יש כאן כמה נשים מופלאות בפורום שמצליחות בכך. בכל מקרה ברוכה הבאה לפורום ובהצלחה

 

[ארנט]

תודה תודה תודה

על כל התגובות. ידעתי שאני פונה לפורום הנכון! עזרתן לי גם בתרומה מנסיונכן וגם בעצות נהדרות.