אכזבות קטנות שכאלו.

[AnnabeI Lee]

../images/Emo54.gifאכזבות קטנות שכאלו.

אתמול פיספסתי את האוטובוס פעמיים (

). כשהגעתי לתחנה ראיתי אותו מתרחק לו לאיטו וחשבתי "נו מילא, הייתי צריכה לצאת ישר כשחשבתי שהגיע הזמן ללכת הביתה". ישבתי בתחנה והתחלתי לעבור על סיכומי האבולוציה שלי. חיכיתי חיכיתי בכיתי בכיתי ומי לא בא? האוטובוס המזדרגג. בשלב מסוים החלטתי להכנס למכולת ולקנות בקבוק מים. הסתכלתי על הלוח הזמן שהודפס על העמוד וחשבתי, אני יכולה לחזור בשמונה דקות. הפעם ראיתי את האוטובוס חולף לו עוד כששילמתי לקופאית. הרגשת הבאסה הזו לא התחלפה אפילו כשראיתי שהאוטובוס הבא עתיד להגיע ב3:14 PM. אכזבות מתפתחות מתוך איזו ציפיה, מהרגשה שמגיע לנו שהעולם לא ידפןק אותנו. זה לא מן סוג של מאטריקס? מסכת של הנחות יסוד פרטיות שלנו שלאף אחד אין גישה או חלק בה. מעניין אותי איך דברים כאלה נבנים. האם זו סתם סטטיסטיקה מחוספסת (הו לתרגם מאנגלית זה ממכר)? אני מצפה שהאוטובוס יגיע לשם כי לא יוצא הרבה שהוא חולף על פני, או על פני רובינו, בחוסר אכפתיות (למרות שבמקרה שלי הוא כן). או האם זו סתם אגוצנטריות/ נרקיסיזם/ מגלומניה/ שילוב כלשהו של הקודמים, שגורם לנו להרגיש שמגיע לנו? ובנימה זו, אני הולכת לתפוס את האוטובוס.

 

[0Pandemonium0]

אני אומר:

"תמיד עדיף להיות פסימי. אם יקרה משהו רע לא תתאכזבי, ואם יקרה משהו טוב לפחות תתנחמי בזה שקרה משהו טוב."

 

[AnnabeI Lee]

וואו זה היה מהיר!

 

[MetalSinagouge]

אני מסכים חלקית...

אחרי הכל, תמיד יש מצבים שבהם רק אדם עם מוגבלות פיזית ונפשית יזכה להדפק (כמו לתכנן לעלות על רכבת תחתית, ולא לעלות עליה במשך חצי שעה בגלל תקלה זו או אחרת [הן מגיעות כל 2 דק' בערך]). לא בטוח שהסברתי בצורה ברורה מה שרציתי להגיד אז הנה עוד דוגמא: אם אתה חי 5 מטר מהתחנה (או אפילו בתחנה עצמה) ואתה יוצא מהבית (או מהקופסא) בידיעה שעוד 5 דק' יש אוטובוס, שווה לאמץ גישה קצת אופטימית, למקרה שכן תצליח לעבור מרחק של 5 מטר ב5 דק'.

 

[Gilliana]

../images/Emo45.gif

יפה אמרת! גם אני בעד הגישה הזו.

 

[פרובוקטור]

אני חושב שהבאסה במקרים כאלה

(בהנחה שאת לא מאחרת להתחייבות שלך או משהו כזה) מדובר בסוג של נרקיסיזם, כיוון שאנחנו מסתכלים על העולם מזוית הראייה שלנו ורואים את עצמנו במרכז. תחשבי על זה ככה: הסיכוי שהאוטובוס יגיע ברגע נתון הוא 50% שכן ו-50% שלא. מבחינתך זה מצב קבוע שלא משתנה. גם אם האוטובוס אמור להגיע עכשיו, זה 50% שהוא באמת יגיע ו50% שהוא לא יגיע עכשיו. אותו דבר אם הוא צריך לעבור בעוד חמש או עשר דקות. לכן, כשאת הולכת למכולת את לוקחת סיכון בהסתברו שלך 1:1 - יש 50% שכשתיהי במכולת האוטובוס יגיע ו50% שהוא לא. (החתול של שרדינגר מוסר ד"ש) **למעשה לומר שהסיכוי הוא 50-50 זו הטעייה. מכיוון שאי אפשר לאמוד את הסיכוי שמשהו כזה. שרדינגר מנסח את זה ככה: האפשרות שהאוטובוס יעבור פה בעוד דקה קיימת בדיוק כמו האפשרות שהאוטובוס לא יעבור פה בעוד דקה. הוא אינו יוצר יחס כמותי-ערכי בין שתי ההוויות. מה שאני מנסה לומר זה, שבעצם ידעת שהאוטובוס יכול להגיע ובחרת ללכת למכולת ואת למעשה מנעת מעצמך להצליח לעלות על האוטובוס שידעת שיגיע ("...told you").

 

[AnnabeI Lee]

לא נכון.

הסיכוי שהאוטובוס יהיה שם בעוד דקה אן שתיים או שלוש או לא אותו סיכוי בכלל. להגיד שלמשהו יש סיכוי של 50% לקרות רק בגלל שיש שתי אפשרויות זה לא נכון בכלל. אם זה היה נכון לא היה ערך לחישובי בינומיאל בסטטיסטיקה. מעבר לזה שבכל רגע נתון 50% מאוכלוסית העולם היתה מתה.

 

[miss mcmillan]

לא

בכל רגע נתון, כל אוכלוסיית העולם יכולה למות ולא למות באותה מידה בדיוק. למעשה, היא מתה ולא מתה באותה מידה בדיוק. סופרפוזיציה

יואב בן דב לימד אותי דבר או שניים על החיים.

 

[AnnabeI Lee]

אם אנחנו יכולים למות או לא למות

בדיוק באותה מידה בכל רגע נתון זה נס קוסמי שכולנו שורדים כל כך הרבה רגעים ברציפות את לא חושבת? מה שאת אומרת לא קשור בכלל לדיון המקורי. אם מה שאתם אומרים הוא נכון, הסיכוי שלנו לשרוד במשך שלוש דקות הרציפות הוא 0.125, כלומר, אחד מתוך שמונה ילדים שנולדים ישרוד במשך שלוש הדקות הראשונות, רק אחד מתוך 16 הראשונים ישרוד גם את הדקה הרביעית. מה שאני מנסה להגיד הוא שזה שיש רק שתי אפשרויות לא אומר שהסיכוי שאחת מהן תקרה הוא 0.5. אם זה היה ככך אז לא היתה לנו סטטיסטיקה, ולא היו לנו ליגות כדורסל. חיבשו על זה. הרעיון של הפיניקס סאנס כשהם מחליטים לשכור את סטיב נאש הוא שהסיכוי שבכל רגע נתון בו מזדמנת לא האפשרות לקלוע שלשה, הוא יקלע שלשה. אם הסיכוי היה 50-50 (או שהוא יקלע או שלא), אז למה לשלם לו מיליוני דולרים בשנה כשאני אשחק בשבילם בשביל רבע מהמחיר וגם הסיכוי שלי לקלוע הוא 50-50?

 

[miss mcmillan]

סטטיסטיקה (גסה, לא מחוספסת ../images/Emo3.gif)

אף פעם לא מתנהגת כמו שהיא צריכה. ככל הידוע למדע עד לרגע זה, הסיכוי בכל לידה הוא 50% לבן זכר, 50% לנקבה, בלי שידוע לנו על כל גורם מדעי שמשפיע על זה- התפצלות בינארית שרירותית. זה שבפועל יש לי 7 אחים בנים, ושבמאזן של כלל האנושות כנראה יש יותר נשים, לא מפריע לעובדה הזו בכלום ולא אומר שיש סיכוי גבוה יותר שתיוולד בת. I may be speaking nonsense- won't be unusual, as am speaking my own mind.... בכל אופן, זו היסחפות חסרת קשר לנושא המקורי של ההודעה. ודווקא בנושא אוטובוסים, בתור נפגעת אגד מוצהרת, הייתי אומרת שהסטטיסטיקה מתקזזת לכדי נורמליות. הבעיה היא במיקוד שלך- כל כך הרבה אוטובוסים מגיעים בדיוק בזמן, או טיפה אחריו, או מעט לפניו, אבל את לא שנה לב ולא מעבדת את זה. אצלך בראש כל המקרים הלא-קיצוניים נשארים מחוץ לסטטיסטיקה ואת לא שמה לב אליהם. (ע"ע אורקל, רילודד, שיחה עם ניאו בכיכר, דברים שצריכים לעשות את מה שהם צריכים לעשות ולכן לא רואים אותם). המדובר בגישות יסוד, וכן, בנרקיסיזם שאין לו קשר לניתוח אמיתי של המציאות, לדעתי. אם הוא הגיע בזמן, זה "בגללנו", ואם הוא איחר זה גם כן "לנו דווקא". אנחנו חושבים שהשמש זורחת לכבודנו, רק כי היא זרחה שם מהיום שבו נולדנו

אבל האמת שהציפיות שלנו מגוחכות, כי לרב הדברים בעולם אין שום קשר אלינו. אנחנו רק צופים או משתתפים פאסיביים למחצה.

 

[Gray PaIadin]

דווקא שמעתי שהזרעונים שגורמים לזכר

הם יותר קטנים ופגיעים, ולכן יותר מהם נהרגים בדרך, מה שמעלה את הסיכוי לנקבה ככל שהזרע פוגש ביותר סכנות(כמו ההגנות של האשה)

אבל היחס בין הכמויות שלהם יכול להיות שונה מההתחלה, אולי בכיוון ההפוך. אבל גם אם הסיכוי הוא תמיד חצי-חצי לפי התהליך שבו זה מוחלט, אחרי יותר משש-ביליון פעמים הסיכוי שזה באמת ייצא קרוב לחצי-חצי הוא ממש קטן

 

[miss mcmillan]

יפה. היא שאמרתי.

מה שרציתי לומר הוא, שאם אמא שלי תהרה שוב (

), יש עדיין אותו סיכוי שייוולדו בן או בת, לא משנה מה הנדירות הסטטיסטית של משפחה עם 8 בנים.

 

[MetalSinagouge]

גם יותר כבדים לא? מה שגורם להאטה.

שמעתי באיזה שיעור ביולוגיה אחד שיש השערות שכרומוזום Y שאחראי על מין זכרי הוא בעצם סוג של מוטציה (הוא קצר יותר יחסית לX).

 

[Gilliana]

אתה צודק - ויעל טועה

הסיכוי הגנטי אמנם ללידת זכרים או נקבות הוא 50-50, אבל אי אפשר להתעלם מפרמטרים אחרים המשפיעים על סיכויים אלו. יעל - המדע בהחלט יודע ומכיר על גורמים המשפיעים על הסטטיסטיקה השגויה הזו. מבלי להכנס לגינקולוגיה למתקדמים - אורך חייו של זרע נושא כרומוזום Y קצר יותר מזה הנושא כרומוזום X כך שיש לו פחות זמן להגיע אל הביצית על מנת להפרות אותה. ישנן כיום דרכים די מוצלחות לתכנון מין העובד מבלי להכנס להנדסה גנטית ו/או הפריה חוץ גופית המסתמכות על עובדה זו.

 

[miss mcmillan]

יודעת מה, נעזוב זה

נניח לרגע לדוגמה. מה לגבי הטלת מטבע?

 

[Gilliana]

המממ... יותר מסובך, אבל...

אני מניחה שגם כאן יש גורמים "חיצוניים" מעבר להסתברות אשר משפיעים. הבעיה היא שקשה מאד למדוד את השפעתם - אני מתכוונת לכח הכבידה ולמשבי אוויר. אני מאמינה שאם נטיל מטבע על הירח למשל, או בכל סביבה אחרת נטולת אטמוספירה או בעלת כח כבידה קרט יותר, התוצאות תהיינה שונות. אבל כאמור - אלו כבר פרמטרים שמאד קשה למדוד אותם, אם בכלל אפשר.

 

[JustThomas]

וכמו הצטטה הידועה מאת מארק טווין...

"יש שלושה סוגים של שקרים: שקרים, שקרים נתעבים וסטטיסטיקה."

 

[0Pandemonium0]

זה לא

"שקרים, שקרים לבנים וסטטיסטיקה"?

 

[JustThomas]

לא ../images/Emo13.gif

'There are three kinds of lies: lies, damned lies and statistics' המקור הוא למעשה מאת בנג'מין דישראלי, והיטוט הופיע באוטוביוגרפיה של מארק טווין

 

[פרובוקטור]

נכון מאוד

מבוא לקוואנטים 1. חפשי קצת חומר על שרדינגר וחתולו.