אכזבות קטנות שכאלו.

AnnabeI Lee

New member
גיא, אתה צוחק נכון?

הניסוי של שרדינגר לא קביל כאן בעליל: א. הוא מסודר בצורה שבה יש חמישים אחוז סיכוי לאיבוד אלקטרון. זה נתון שזה יהיה 50-50. ב. סופרפוזיציה עובדת כשמדובר באלקטרונים ופרוטונים וכו'. סופרפוזיציה לא עובדת על אוטובוסים. אז נכון שפרוטונים יכולים להיות גם חלקיק וגם גל, אבל אוטובוסים לא יכולים גם להיות שם וגם לא.
 
לא קשור ספציפית לחתול

החתול הוא חלק ממשהו הרבה יותר גדול (יעל, את עוד תצטטי את זה). אולי את מכירה את הניסוי הבסיסי הזה בפיזיקה קוואנטית ואולי לא. כרגע אני לא מדבר על תיאוריות או על פילוסופיה בכלל אלא על עובדות מדעיות. ישנו ניסוי שמתאור כך: מציבים לוח אטום מול תותח אלקטרונים. בלוח מסמנים את הנקודה שנמצאת מול התותח וחורצים שני חריצים במרחק קטן ושווה מן הנקודה. תמצאו שאם תירו אלקטרון בודד לעבר הלוח (וניתן להפריד אלקטרון) לנקודה שבדיוק באמצע בין שני החריצים, תראו שני הבזקים - כיוון שהאלקטרון עבר בשני החריצים. הוא לא התפצל (הוא לא יכול) ולא עבר באחד ואז בשני, הוא פשוט היה בשני החריצים בזמן נתון. זה החצי הראשון של הניסוי שמביא אותי להסבר (וזה ההסבר הכי פשוט שאפשר, באמת) שחפץ או עצם יכול להיות בשני מקומות באותו הזמן וכתוצאה מכך בשני מצבים באותו הזמן (חי/מת), כאן אגב נכנס החתול)
 

AnnabeI Lee

New member
אתה מתעלם מהעובדה שמדובר

רק בחלקיקים. מכניקת הקוונטים מאבדת ערך כשעולים מעל לרמה אטומית.
 
אני מנסה לנחם אותך פה

אבל את מתעקשת לשקוע בזה, אז כן- העולם דפוקו מסריח, האוטובוס תמיד יברח לך ובשר זה טעים.
 

MetalSinagouge

New member
As above so below.

מה אם אנחנו חלקיקים? מה אם יש בתוכנו הרגשה כזו מלידה (הרגשה לא מודעת, בדיוק כמו שאנחנו לא מרגישים את משקל לחץ האוויר שלוחץ עלינו מכל כיוון, כי התרגלנו אליו מלידה), כאילו מישהו צופה בנו (סרט מתח- בית מלון זול בלאס ווגאס, דמות ראשית מצולמת מהזווית הכי לא נוחה שיש). כל החלטה שאנחנו לוקחים, נובעת 'מהכאילו' צפייה של הX הזה עלינו. אני לא מדבר על אלוהים כלשהו, או אפילו על קיומו, אני מדבר על זה שגם באתאיסט הכי hard-core, בטוח הייתה תהיה לגבי המצאות גורל וכו'. עכשיו זה זמן טוב לומר שאני מחשיב את תורת הקוואנטים בתור הגבול אליו ההבנה שלי 'כמעט' מגיעה אליו- קראתי מס' מאמרים בנושא, כולל הניסוי עם החתול של שרדינגר, ולא הבנתי כלום. אבל אני מניח שאם מקבלים את האקסיומה שבכותרת "כמו שלמעלה כך גם למטה"- That which is Below corresponds to that which is Above, and that which is Above, corresponds to that which is Below, to accomplish the miracles of the One Thing. הכל הגיוני.
 

Gilliana

New member
אני בקטע הזה...

... אימצתי לעצמי את הגישה הידועה בשם "כל עכבה לטובה". מי יודע מה היה קורה אילו היית עולה לאוטובוס שפספסת? אולי עצם העובדה שפספסת את האוטובוס הצילה את חייך? לעולם אין לדעת... הדתיים למשל אומרים (ואני כידוע רחוקה מהדת כרחוק מזרח ממערב ואפילו יותר) כי "עונשים" קטנים כאלה הם בעצם הקטנה של עונשים גדולים יותר, כך שאנו צריכים להתנחם בזה שכל מה שקרה הוא פספוס כזה או אחר ולא אסון גדול יותר, אשר נמנע בזכות אותו פספוס.
 

0Pandemonium0

New member
אם הם באמת היו מאמינים בשטויות האלה

הם היו מקבלים את ההתנתקות
 

Gilliana

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

הם מאמינים רק במה שנוח להם להאמין, אתה עדיין לא יודע את זה?
 

MetalSinagouge

New member
הדבר הזה על הראש שלו...

לא יודע האם זה תוכנן להראות כמו 'פטרייה' של פצצה גרעינית, אבל אם כן, אז אחלה יוזמה
 

mantrix

New member
הרגשה סובייקטיבית

רק מבחינת הציפייה שלך פספסת שני אוטובוסים והגעת לשלישי. מבחינת העולם יכל גם להיות שאותם שני אוטובוסים לא היו קיימים בכלל, אלא היה מגיע רק אחד באותו זמן שבו עלית עליו. ולגבי האכזבה בפספוס שלו, אם נניח יש בתחנת הרכבת איש אחד שפספס את הרכבת בדקה, ואחר שפספס אותה בשעה, האם שניהם מאוכזבים באותה מידה? האם כגודל הציפייה כך גודל האכזבה, או שמא האכזבה רק או קיימת או שלא?
 

miss mcmillan

New member
RED ALERT! RED ALERT!

לא, לא משחק האסטרטגיה הזכור לטוב. פשוט מישהו חדש נוסף. אז. אממ.. שלום, אני אתן לך
שתארח לחברה עד שיחגיע הדבר האמיתי. ברוך הבא וזה.
 

mantrix

New member
תודה! ../images/Emo13.gif

אה, ו-(1) אני לא כזה חדש אלא פשוט לא כותב מספיק אבל כן קורא, וגם (2) יש לי כבר חתול. לבן. ואני בטוח בקיומו. לפחות בעולם הזה.
 

shikma r

New member
תתנחמי

קו 921 שמגיע פעם ב45 דק' חלף על פניי שלוש פעמים, בעודי יושבת בתחנה. הנהג אשכרה נופף לי. יופי דביל,אולי אם לא היית בנתיב השמאלי,היית מספיק לעצור! התחלתי לחשוב שאני לא אמורה להגיע לנתניה וקבעתי שאם בפעם הרביעית הוא יחלוף שוב,אני הולכת הביתה,כי גכנראה שלנתניה,אני לא אמורה להגיע. (אני מאלה שאם משהו מונע בעדי מללכת למקום מסויים שלוש פעמים,אני לא עושה, מתוך מחשבה שכנראה שאני לא אמורה לעשות את זה) הגיע הבן זונה. נתתי לו הזדמנות רביעית,והוא הגיע, אחרי שישבתי באמצע הכביש ונופפתי לו שיעצור..
 
למעלה