אל המחט זה אחד השירים שלטעמי הכי נהרסו באלבום, אל המחט היה שיר מקסים בעיני, למעשה בגללו (או בזכותו?) התחלתי לשמוע את שילה, וכששמעתי את השיר המעובד באלבום פשוט כעסתי עליה.
קשה לתת משפט ספציפי כשכל השיר כלכך מדבר אליי, במעין דיוק מעוות של המצב [והמקום] שאני נמצאת בהם עכשיו. אני חושבת שיותר בולט בכל העניין זה הבית הראשון - "רק חצות ובבית הדמעות נאסף עכשיו כאב אחרון שאי אפשר לדבר עליו רק חצות ובבית הדמעות כבר ישנים עכשיו מיטות יחידות כריות נשוכות ואקדח"