מכתב פרידה וסיכום
וואו,לא קל לי לפתוח הודעה שלי עם כותרת שכזו. איך מתחילים בכלל לסכם פרק כל כך ארוך?,ואיך עוזבים מקום שהיה עבורי כמו בית שני? הגעתי לפורום טיפקס בסביבות השנים 2000-2001 ,הפורום של אז ישב בשרת "דיבורים" הזכור לכולנו [או לרובינו]. ומאז נשארתי. על מה לא דיברנו-קשה לחשוב על נושא כלשהו שלא עלה אצלינו לדיון בשלב זה או אחר. כשגיליתי את המוזיקה של טיפקס לראשונה זו הייתה התחלתה של ידידות מופלאה,ומשם הפך לסיפור אהבה ארוך ומתמשך ,שבא עמוק מתוך הלב. טיפקס עבורי היו שילוב של הכל-בין האתני לפופ,לדיסקו,לרוק,לדאנס,למוזיקה האלקטרונית,לבלדות,להיפ הופ,לפאנק,ובקיצור-סלט של הכל מהכל.. טיפקס היו סימן לפשטות ותמימות ,עם תחכום ומודרניזציה. טיפקס שהציבו מראה על פני החברה ועל הארץ,ובמרוצת השנים עדיין נשארו רלוונטים מתמיד,אקטואלים כל הזמן.. אני חייבת לזקוף לטובתם של טיפקס שבזכותם הראש שלי והאוזניים שלי נפתחו לכיוונים מוזיקליים חדשים ,שמי היה מאמין שאוכל לאהוב-למדתי להעריך מהי עבודה קשה,התמדה,דבקות,סובלנות וסבלנות,ובעיקר-קשר קרוב,אמיתי,אוהב ,כנה וחם. הכרתי בפורום הזה אנשים מקסימים,נפלאים,חמים,אוהבים,תומכים ומחבקים. אנשים שיודעים להיות שם ברגעים הנכונים כשהייתי צריכה גב ויד מלטפת. היו במקום הזה ימים של צחוק ושמש זורחת,וימים של בכי ושמיים קודרים. צברתי איתי חוויות שאני מבטיחה לכם ,שיישארו בתוכי לתמיד!!! קשה לי לחשוב על עצמי בלי פורום טיפקס,כי כל כך התרגלתי אליו שהוא הפך להיות חלק ממי שאני,מהאופי שלי,ומהאישיות שלי. אין הרבה להקות בארץ שהצליחו במשך 20 שנה לזכות בשבעה אלבומי זהב ועוד אלבום פלטינה אחד-המכירות הללו הן המדד הכי מיידי לאהבה האמיתית של הקהל ללהקה,שבסך הכל עשתה מוזיקה שהיא אוהבת. טיפקס הגיעו מלמטה,מהעם,מתוכינו!!! ממה שאז היה וגם היום נחשב לפריפריה-והוכיחה לכולם שעם ראש פתוח והתחדשות בלתי פוסקת,בעבודה קשה,יזע וגם בהנאה ניתן להגשים כל חלום. טיפקס מוכיחה את דבריו של בנימין זאב הרצל "אם תרצו אין זו אגדה",והפכה את המשפט למציאות-במעשים. מרגע שקיבלתי ביום חמישי אחה"צ את הידיעה על הפירוק ניסיתי לכתוב לכם מילות פרידה,אבל גם עכשיו כשאני כותבת לכם אני מרגישה כאילו מישהו ירה לי כדור ישר לתוך הלב. קשה לי להיפרד ממקום שהיה לי לבית!! אני רוצה להודות לכל מי שהיה בפורום על גלגוליו השונים-לכל אחד ואחת מכם!!!! אתם מוכיחים לי שיש אנשים ששוחים נגד הזרם-ולא תמיד אוהבים את מה שמקובל. אני רוצה להודות לכולם על התמיכה האדירה!!! שקיבלתי פה כל השנים-ברגעים שהתרסקתי מנטאלית,ידעתם להרים אותי חזרה למעלה,ולגרום לי לחייך מחדש ולהבין כמה החיים שלנו יפים. ואני רוצה להודות לחברי הלהקה שהיו איתנו כאן בפורום במהלך השנים- קובי,גל,רמי,דני,מאיר שעצם האהבה,האיכפתיות והקשר לקהל היו חשובים לכם, הפך אתכם בעיניי להרבה יותר מסתם להקה,נתתם לנו הרגשה שאנחנו ממש חלק מכם, ומחיי הלהקה כולה. הפכנו להיות כמו משפחה אחד בשביל השני,תמיד ביחד,אחד בשביל כולם, וכולם שביל אחד. אולי זה יישמע לכם קלישאתי-אבל כך אני חשה. ככל שאני ממשיכה לכתוב אני יודעת שהרגע הזה של הסוף הגיע-ועדיין זה נשמע לי קצת כמו איזה חלום רע,כמו משהו בלתי מציאותי. ייחסרו לי האנרגיות של ההופעות,המפגש החברתי שלנו,ייחסר לי הבית שלנו-פורום טיפקס!!!!!!!!!!! זהו זה יקיריי-כמו שאומר השיר "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר,טוב יותר,רע יותר,לא יודעת מה יותר,משהו אחר". הגענו לקצה השביל, בצומת דרכים,וזה הזמן שלנו למצוא את אותו משהו אחר-כל אחד ייחפש ויימצא את מה שעושה לו טוב בחיים. ואני מאחלת לכולכם שתמצאו אותו,שתצליחו בכל מה שעוד צפוי לבאות לכם,גם כשיהיו הפתעות שלא ציפיתם לקראתן. עכשיו כשבגרנו ואנחנו כבר לא גוזלים-זה הזמן לפרוש כנפיים ולעוף מהקן החם,לקרוע את החיים,ליהנות מהם,ולזכור שעבור כולנו -השמיים הם הגבול. אבל תזכרו שעבור כל אחד ואחת מכם יש לי פינה חמה בלב,והדלת שלי תמיד פתוחה בפניכם, ואתם מוזמנים לקבל חיבוק חם,ייעוץ או סתם מילה טובה או שתיים. הגיע הרגע שלנו לכבות את האור,ולנעול את הדלת בבית שלנו בפעם האחרונה. מי היה מאמין שהרגע הזה יגיע-והוא קשה לי יותר ממה שחשבתי. אני רוצה להקדיש את השיר של להקת בנזין לחברי הלהקה ולכולכם. "בכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה" "זהו הזמן זה היום זה הרגע ,החופש קורא לי מכל הכבישים,זהו הזמן זה היום,זה הרגע, לצאת לחיים חדשים" אז סגרנו מעגל ,פרק בחיים של כולנו,ועכשיו אנחנו עומדים בפני פרק חדש,מרגש,שונה,מרתק!!!!!!! ומהסוף וההתחלה שמשתלבים ביחד ניקח את האנרגיות ונצא לדרך חדשה,ואולי ביום מן הימים נוכל לשוב ולהיפגש,להעלות זכרונות ממה שהיה וממ שעוד יהיה. אני מנסה לכתוב כמה שיותר כדי שהרגע הזה של הסוף לא יגיע,אבל זה בלתי נמנע,כי הוא בעצם כבר כאן. השיר שהכי ממצה במילים את התחושה הפנימית שלי ברגעים האלה הוא "עוד ניפגש" של אריק איינשטיין,ואני רוצה לצוטט מתוכו כמה שורות. בא לו הלילה, ושקט עכשיו. בא געגוע, לראות לחבק אותך מה שעובר בי, זה יותר ממילים יש כאן הכל אבל אין אותך. אז הלילה והחושך בשיר הוא המטאפורה שלי כרגע לפירוק הזה,לסוף הקצת אפל הזה,לרגע הזה שלא רציתי שיגיע אף פעם. הגעגוע שכבר השתלט עליי,ואני כל כך מתגעגעת. מה שעובר בי הם כל כך הרבה רגשות,הרבה יותר ממילים. ולכם טיפקס אני רוצה להדגיש את השורה- יש כאן הכל,אבל אין אותך לא חסר לי כלום בחיים,קיבלתי כאן בחיים הכל,ואני אסירת תודה,אבל דבר אחד חסר-אתם חסרים לי!!!!!!!!!!! כי פתאום-אין אתכם!!!!!!!!!!!!!!!!!! יש לי הכל אבל אין לי אתכם. אני אוהבת אתכם כל כך-באמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ואני כבר מתגעגעת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! תישארו בקשר אוהבת עד עולם בשמת
ביוגרפיה ודברים נוספים על הלהקה ניתן לקרוא באתר מומה
http://mooma.keshet-tv.com/Biography.asp?ArtistId=1465 ובאתר הרשמי של הלהקה
