אני שמחה לענות
אמא של בעלי היא אשה מקסימה, טובת לב וסבתא מעולה. היא תמיד מוכנה לעזור לי עם הילדים (אם הילד חולה, אני מתקשרת ב- 7.00 ופשוט מודיעה שאני מביאה את הילד אליה), היא באה אלי באופן קבוע פעמיים בשבוע אחה"צ ואז אני חופשיה ללכת להתעמלות ולנקות את הראש, היא כל היום עסוקה בקניות לילדים ולי, היא מבשלת עבורי והכי חשוב- היא לא מבקשת שום תמורה. היא מפרגנת לי בטירוף. המחמאה הכי גדולה שלה היתה "הלוואי שגם הבן הקטן ימצא אישה כמוך" וזה למרות שהמנטליות שלנו שונה לחלוטין. היא עקרת בית למופת ואילו אני שונאת לנקות והבית שלי בטח נראה בעיניה איום ונורא. אני בטוחה שהיא מתפלצת מזה שכשבעלי המסכן מגיע מהעבודה אני לא קופצת לדום ומתחילה להגיש לו ארוחת ערב (כמו שהיא עושה אצלה בבית) ובטח מאוד מפריע לה שהבית שלי לא מצוחצח כמו שלה, אבל היא לא תעיר לי לעולם. אני רוצה להעיר משהו קטן ומקווה לא לחטוף על כך בראש. אני קוראת אדוקה של הפורום ואני בהחלט חושבת שכדי שיהיו יחסים טובים גם הכלה צריכה ללמוד "להחליק" דברים. לחמותי יש לפעמים "יציאות", היא בסה"כ בן אדם, היא מאוד מעורבת בחיים שלנו וטבעי שלפעמים היא תגיד דברים שיעצבנו (כמו למשל "היום קר תלבישי טוב את הילד", לפעמים היא מתקשרת 4 פעמים ביום, היא צריכה לדעת כל פיפס בחיים שלנו ועוד). קראתי לא מזמן את ההודעה לגבי החמה שהעירה על עודף אנטיביוטיקה. וואלה, עם יד הלב, לא מצאתי בזה שום דבר מעצבן.