אני ממש נרגשת

[אמממאאא]

והוא יכול להיות בסביבה

למשל לקרא תהילים בבית הכנסת של ביה"ח...

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אני אציע לו את האפשרות הזו.

 

[אורניקי]

עופריקה כתבת ממש יפה

על הקולות הפנימיים. הקולות הפנימיים האלו שמטילים ספק ביכולת שלך ללדת וכו'. קצת צורם לי שוב ושוב לשמוע אותך הקטנה "מרחמת עליו" על מה שהוא עבר בלידות הטראומטיות שלך. אצלי מעולם לא עבר צל של מחשבה מהסוג של מה הוא מרגיש ומה עבר עליו. פשוט זה בכלל לא נכנס לראש אפילו. התחשבות היא דבר מבורך בזוגיות, אבל בלידה ממש לא. הריון ולידה זה הזמן שלך לשים את עצמך במרכז. את עושה צעד קטן לכיוון הזה. עצם ההחלטה לקחת את הלידה שלך בידיים, לקחת דולה, להוציא כסף מהתקציב המשפחתי לצורך הלידה שלך, להקדיש זמן למפגשי ההכנה, זוהי החלטה נבונה שמשמעותה לשים את עצמך במרכז. ההשתתפות של האיש בפגישות ההכנה או בלידה, אינה עומדת עכשיו על הפרק. אני מאמינה שהוא ישתתף, אבל זה לא סימן שאלה שצריך לצוץ כרגע. את את ההחלטות שלך עושה עכשיו, והוא מן הסתם יצטרף, גם לפגישות, וגם ללידה. אבל מתוך זה שהוא קופץ על רכבת שנוסעת כי הוא רוצה להגיע איתה ליעד. את הרכבת את מובילה, ואת לא עומדת עם המפתחות בסוויץ' ושואלת: "אתה בא או לא?" כדי להתניע. את פשוט מובילה.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

למה זה צורם../images/Emo35.gif

אדם שנוכח בחוויה קשה, או צפה בה מן הצד (נניח בתאונת דרכים), לא מושפע מהחוויה, גם אם לא נפגע גופנית

כמו שכתבתי- לא הרמתי ידיים, ואני אכן מקווה שהוא ישתתף בלידה, אבל מה שהכי חשוב לי כרגע- הוא שלא ירפה את ידי, כי הרי גם אצלי הפחד קיים. זה שהחלטתי ללמוד להתמודד איתו, לא אומר שהוא נעלם כלא היה, לצערי, ולכן תמיכתו חשובה לי

.

 

[אורניקי]

למה צורם? מישהי יכולה אולי להסביר

את זה יותר טוב ממני? כי אם הלידות היו טראומטיות, הן היו כאלה קודם כל בשבילך, ולחשוב על בן הזוג בתור המסכן שחווה טראומה, זו הסחת הדעת מהנושא העיקרי לטפל. לא יודעת איך עוד אני יכולה להסביר את זה. יולדת לא אמורה להיות עסוקה במה בעלה מרגיש, ולא במה מרגישים הילדים, ולא מה שומעים השכנים. היא אמורה להיות מרוכזת בעצמה, ואחרי הלידה לה מגיעים הזרים והברכות, ואם היה קשה, אז לה מגיעה כל התמיכה גם אחרי. כמובן שאני כדולה לא אזניח את מקומו של בן הזוג (וגם הדולה שלך תדע לעשות זאת, בטוחני) אבל את, כיולדת, בשלב של ההחלטות, איכשהוא מדברייך נשמע נפח גדול מדי לתחושותיו של בן הזוג, שכרגע הן משניות.

 

[הקטנה באלפי ישראל]

קיבלתי.../images/Emo13.gif

 

[g a n i]

שתיכן (עופריקה ואת) כתבתן מקסים../images/Emo23.gif

קטנה, נראה לי שהגיע זמנך להחליף את הניק... כמה שיעורים את לומדת ומלמדת, כמה עצות טובות קיבלת וחלקת, דרך ארוכה אנחנו עושות יחד. הייתי מנסה (בדגש על מנסה, כי לא בטוח שלחצי הפרטי שלי הייתה סבלנות להתעמק) לתאר לו את ההבדל המהותי בין לידה ללא משככי כאבים ללידה פעילה. הלידה הנכחית תהיה anything BUT דומה ללידות הראשונות, כי את במקום אחר לחלוטין ותגיעי חמושה בליווי הנכון לך ביותר. וגם, רק אם זה לא מחליש *אותך* לחשוב על זה (אותי לא, אותי זה הרגיע) תני לו את המוצא ע"י כך שתאמרי לו ששום החלטה אינה בלתי הפיכה. כל האופציות פרושות לפניך ומתוכן תבחרי ע"פ צרכייך באותו רגע. תביני את הקושי שלו אבל תסבירי לו איזה סוג של תמיכה את מעדיפה (לא "אולי בכ"ז אפידורל" אלא "קשה לי לראות אותך כך אבל אני גאה בך על איך שאת מתמודדת") ואולי תסכימו על מילת קוד

 

[g a n i]

../images/Emo45.gifצעד בכיוון הנכון../images/Emo13.gifש"ש../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif

 

[אשכר ש]

איזה יופי!!

שמחה איתך

שבת שלום.

 

[נוגה אור]

../images/Emo207.gif בענייני דולות

קודם כל איזה כיף שמצאת משהי כלבבך עכשו רק לשמור על הבריאות וכמה שאלות שרציתי לשאול על דולות והחלטתי לעשות את זה בפורום רק בשבילך קטנטנה 1. מה ההמרחק שצריך להיות בין הדולה לביני (הדולה קודם באה לבית שלי או שנפגש בבית חולים) 2. בהנחה שאנחנו נפגשות בבית חולים מה הקירבה שצריכה להיות לדולה משם? 3 איך עובדים "חוקי הדולות" נניח דברתי עם משהי וסגרתי איתה ובאותו יום יש לה עוד לידה או עד שהיא הגיעה אני כבר ילדתי וכו' איך משלמים בסוף? 4. שאלה שמאוד מטרידה אותי, עד כמה תפיסת העולם הכללית של הדולה חשובה - כלומר אם אני דתיה (לא אם, אני דתיה!) חשוב שגם לדולה תהיה זיקה מסויימת והבנה לגבי עולמי או רק הגישה שלה ללידה חשובה?? עד כאן ממני לבינתיים, שבוע טוב

 

[הקטנה באלפי ישראל]

נוגה../images/Emo24.gif../images/Emo51.gif

ממתינה איתך לתשובות....

 

[rnati]

קצת תשובות

1. איך שאת רוצה. את יכולה לסכם איתה לבוא קודם אלייך ואח"כ יחד איתך לבית החולים או שתיפגשו בבית החולים. תלוי כמה את רוצה למשוך בבית, כמה את צרגישה שאת צריכה אותה בשלב שאת בבית וכו' 3. בד"כ דולה לא תיקח על עצמה כמה לידות שיהיה אמורות להיות קרובות אחת לשניה. אם דולה כן תעשה את זה היא תדאג לגיבוי, ז"א דולה אחרת שתגבה אותה ואז כדאי להכיר גם אותה. 4. מה שחשוב זה למצוא דולה שמבינה אותך ואת רצונותייך ואת מרגישה שאת מתחברת אליה. לפעמים תמצאי זאת אל אישה דתיה אבל מאוד יכול להיות שתמצאי את זה גם אצל דולה לא דתיה (בערך כמו לשאול האם צריך להיות בערך באותו גיל או האם דולה חייבת להיות מישהיא שעברה לידה וכו')

 

[זהר כרמי]

לדולה תמיד צריך להיות גיבוי לא רק ל

לידות הסמוכות זו לזו. הדולות שאני מכירה עובדות עם גיבוי, ואני מכירה המון דולות...

לגבי קירבה - מרחק סביר לכל הכיוונים הוא עד שעה, אולם - רציתי להעיר את תשומת לבך לכך שמנסיוני, השלב הלטנטי (המוקדם) שבו שוהים בדר"כ בבית, הוא שלב מאד "זוגי" כזה, רומנטי, רוב הזוגות לא רוצים בשלב הזה לקרוא לדולה ולהכניס נוכחות שבאה מחוץ לזוגיות לתוך החוייה שלהם. זה גם שלב בו בדר"כ את לא נידה והאיש יכול להיות אקטיבי איתך במגע ובכלל. הצירים עוד לא כ"כ כואבים, התדירות שלהם עוד לא מאד קרובה ובכלל - זמן לאהבה, לעשות הרבה אוקסיטוצין...

ולכן, מנסיוני חשוב יותר מה המרחק של הדולה מהבית חולים. לגבי חוקי הדולות...

לרוב הדולות שאני מכירה, וכך גמני נוהגת, יש גיבוי כאמור, ולפעמים אפילו גיבוי כפול, למרות שללידות יש טבע שכזה ל"הסתדר"...

נהוג לשלם לדולה מקדמה מתוך סכום הליווי הכולל ואז המקדמה נשארת אצלה והגיבוי מקבלת את ההפרש לאחר הליווי של הלידה בפועל. כך גם אם הדולה לא הספיקה להגיע ללידה - מסיבות מוצדקות כמובן - המקדמה משמשת לכסות את כל מה שעד הלידה - פגישות, כוננות 24/7, זמינות טלפונית למענה על כל השאלות ועוד ועוד, והתשלום הסופי על הלידה לא יבוצע ברוב המקרים שאני מכירה, אם הדולה לא היתה בלידה בפועל. עם זאת, אני מכירה הרבה דולות שכן גובות את התשלום המלא אם היולדת קראה להן ללידה והן יצאו מהבית - כלומר - עשו את כל הסידורים (סיימו את ענייניהן, אירגנו בייביסיטר וכו' וכו'...) ויצאו לדרך - ובינתיים היולדת ילדה. לי אישית זה לא קרה עד היום אז אולי בגלל זה אני לא נתתי לגמרי את דעתי על כך, אני מניחה שדולה שהחליטה כך - זה קרה לה. והכי חשוב, לשאלתך לגבי תפיסת עולם... תראי, לדעתי, תפיסת עולם זה חשוב ; כלומר - כמו שגישה מיילדותית היא חשובה, ולא פחות. כמו שאם הגישה שלך להתערבויות, נגיד, היא X, אז הדולה אמורה להיות עם גישה דומה. ואני לא מדברת על "אפידורל או לא" אלא על גישה מיילדותית כללית שצריכה להתאים לדעתי. וכנ"ל בנושא האמונה (לא דווקא דת, לדעתי). אני אישית לא אשה דתיה אלא מאמינה. מאד מאמינה. ואני מרגישה שמי שמטפל בי, בכל תחום, גם ההומאופת של הילד לצורך העניין, צריך להיות אדם מאמין, אחרת אני מרגישה שאין לנו בסיס משותף מספיק לתקשורת. על אחת כמה וכמה בלידה.

 

[אם פי 3]

אני לא חושבת שעניין האמונה הוא מכשו

מכשול. אני חילונית למהדרין, ויצא שרוב הלידות שליוויתי היו של נשים על הטווח שבין מסורתיות-מתונה, לבין דתיות מלאה. לא התחלנו להתווכח על אלוהים בלידה... ויש לי כבוד לאמונה שלהן, ולמנהגים הנובעים מהאמונה (כמו גם למנהגים אחרים). לא חושבת שזה הפריע למי מהן.

 

[זהר כרמי]

אני לא אומרת שעניין האמונה הוא

מכשול כשלעצמו, אני אומרת שלי כיולדת לא מתאים לקבל תמיכה ו/או טיפול ממישהו שאינו אדם מאמין, ואני לא בודקת לו בציציות (שאין גם לנו) מה רמת האמונה שלו - זה עניין מבחינתי של שפה משותפת לא של מבחן או מכשול.