רעיון לסקר

../images/Emo62.gif רעיון לסקר

בואו נצא מנקודת הנחה שאין הכרח למשכורת שניה.. ואפשר להישאר עם הילד בבית.. מהו הגיל האידאלי לשלוח את הילד לגן?
 
כמו שעשיתי: בגיל שנה וחצי!

אני בבית אבל לא מרצון. וזה די קשה לנו כספית אבל אין כמו גן להתפתחות טובה, סדר יום, מגע עם חברים, הרגלים,חוגים ועוד... ולכן מתן הולך לחצי יום לגן. כשאמצא עבודה (טפו טפו טפו) מתן יבלה שם עד 4 (בלי נדר)!
 
יש נקודת מוצא בעייתית בשאלה שלך

איה תלך לגן בגיל שנה ושמונה כרגע היא עם מטפלת בבית. אני לא יודעת אם זה אידאלי או לא, אבל משהו אחר מפריע לי בשאלה שלך. יצאת מתוך נקודת הנחה שנשים הולכות לעבוד רק כי זה הכרח למשכורת שניה, ואם לא היה צורך כלכלי היו מעדיפות להשאר בבית. אני בטוחה שיש נשים כאלו, אבל זה לא כולן. יש נשים שעובדות כי זה גורם להן סיפוק והנאה כי חשוב להן לעסוק במקצוען ולא לרוץ אחרי תינוקות כל היום (גם אם זה התינוק שלהן), חשובה להן חברת מבוגרים ולהפעיל את התאים במוח על דברים יותר מאתגרים מאשר לאיזה גינה נלך היום או אם נקרא את מיץ פטל או תירס חם. השאלה הנכונה (לדעתי) היא מאיזה גיל ילד צריך ללכת לגן כי הוא זקוק לחברה ומסגרת לעומת טיפול פרטני בבית (עם אמא, מטפלת או במשפחתון קטן). נקודה למחשבה
 

אורית ג.

New member
לדעתי זו שאלה וזו שאלה אחרת לגמרי

ואפשר לעשות בהחלט גם את הסקר הראשון וגם את השני. יציאה מנקודת הנחה מסויימת היא חלק מסקר.
 
אז אולי צרי ך לנסח יותר בבהירות?

האם הסקר שואל: מאיזה גיל ילד צריך ללכת לגן? או שהסקר שואל: עד איזה גיל ילד צריך להשאר צמוד לאמא?
 

אורית ג.

New member
צודקת... יש בזה משהו

רק שעוד לא מצאתי את הניסוח המדוייק בעצמי. יש עוד בעייתיות : כי בין "צמוד לאמא" ובין מטפלת יש (נגיד) גם טיפול על ידי קרוב משפחה או מטפלת לחלק מהזמן... בקיצור : איך יוצאים מזה? אני משאירה את זה להנהלה
 

רותי ע

New member
מרגע שהילד מחליט..

ולא רק בנושא הזה. אני מאמינה שהם מראים לנו מוכנות לגן, לגמילה ולכל צעד חשוב בחייהם. אנחנו דוגמא טובה לכך. אני החלטתי שעידן יהיה בשנתיים הראשונות לחייו עם המטפלת הכי טובה שיכולה להיות (אחרי אמא) - סבתא שהיא כמו אמא שנייה בשבילו. פתאום בגיל 11 חודש הילד הראה סימני טיפוס על הקירות. ראיתי שמשהו חסר לו. תוך כמה ימים, בדקה ה-90 רשמתי אותו לגן. למזלי מצאתי גן נהדר. הוא התחיל ללכת בגיל 13 חודש. והילד פשוט פרח שם.ראיתי הוא טיפוס שזקוק לזה. כמה שיותר זמן חברת ילדים אחרים. חודשים הוא היה בגן עד 13:00. חשבתי שזה מספיק ושלא יהיה שם יותר מדי. ושוב הרגשתי שזה לא זה. עברנו עד 16:00. והילד היה מאושר לישון עם החברים. בחופשות הוא מתגעגע לגן. אני רואה שהגן נותן לו דברים שאני לא יכולה לתת כמו מסגרת חברתית קבועה, פעילויות וחוגים שונים. ואני מכירה ילדים שהם שנתיים בבית וטוב להם והם פורחים שם. אז המסקנה-לזרום עם הילד. ולשים לב טוב טוב שאנחנו לא משליכים את משאלות ליבנו על הילד. זאת אומרת-אמא שמתה לצאת מהבית משכנעת את עצמה שהילד זקוק למסגרת או לחילופין אמא שרוצה להישאר בבית משכנעת את עצמה שזה הפתרון הטוב ביותר לילדה. לגבי ההערה של שירלי-היא נכונה. אני למשל לא הייתי מסוגלת לשבת עם הילד בבית על בסיס יומי. זה היה משגע אותי. (מצד שני זה לא אומר שאני מתה לקום כל יום ב-5 ולצאת לעבודה..
).
 

iris & ben

New member
רותי תוכלי להרחיב בבקשה...

לגבי איך ראית שהילד זקוק/מוכן למסגרת של גן אנחנו בקרוב עוד שבוע נשלח את בן לגנון והוא בן שנה וחצי בעלי טוען כי הוא מוכן לזה לי מאוד קשה עם לשלוח אותו לגן-בעלי אומר שאם זה היה תלוי בי אז גם עד גיל 5 הייתי משאירה את בן איתי... תודה
 

רותי ע

New member
הסימנים היו..

שיעמום, חוסר מנוחה, קפיציות יתר, אנרגיה שלא היה לו דרך להוציא אותה, רצון לצאת כל הזמן החוצה ולהיות כמה שיותר עם ילדים אחרים..
 

iris & ben

New member
רותי תודה ועוד שאלה....

מצטערת שאני מציקה.... איך בא נושא השעמום לידי ביטוי אצל עידן?
 
רותי - יש הרבה במה שאת אומרת

גם אני בעד לזרום עם הילד. אורן היתה חודש אחד עם מטפלת מומלצת מאוד. אז חשבתי שזה הדבר הטוב ביותר, אבל אחרי חודש הכנסנו אותה לפעוטון בקיבוץ. היום אני יודעת שזה הדבר הכי טוב שעשינו. הרבה פעמים אני נשארת בבוקר קצת בגן ואני רואה את היחס, את קבלת הפנים שלה בבוקר, את השמחה שלה להגיע לגן. את מגוון הגירויים שהיא חשופה להם שם - שגם אם מאוד הייתי רוצה, אי אפשר לחשוף אותה לכל כך הרבה גירויים בבית. היא כל כך מתלהבת כל פעם שאנחנו פוגשים ילדים ושמחה לשחק איתם. אני אישית זנחתי את רעיון המטפלת ושמחה על הבחירה שלנו. לגבי טיפול אישי שלי באורן - מאוד נהנתי מחופשת הלידה, העברתי אותה עם חברה שהייתה אמא טרייה כמוני וכל היום טיילנו ונהננו. אך מגיע הרגע כמו שאמרת שצריך משהו בשביל הראש, גירויים מנטליים והיה טוב לחזור לעבודה.
 

limori

New member
רותי הוצאת לי את המילים מהפה.

שמתי לב שישנה מן תופעה של השארת הילד בבית עד גיל שנתיים. ואותי זה קצת מעצבן... המון פעמים אני שואלת אמהות למה? למה? אתן מחליטות להשאיר את הילד בבית? והתשובה (די מעצבנת) כי ככה מומלץ. מה זאת אומרת ככה מומלץ??? מומלץ גם להביא ילד נוסף לעולם עם הבדל של חמש נים מהילד הראשון נו אז???? למה את זה לא כולם מייסמים??? גם אני בדיוק כמו רותי חשבתי שכדי להשאיר את הילד בבית עד גיל שנתיים. וגם אני לא מסוגלת להיות עם הילד האהוב שלי יום יום בבית ולהעסיקו. בגיל שנה הילד שלי טיפס על הקירות היתה לו מטפלת מדהימה חלומה של כל אמא, הוא אהב אותה אהבת אם הוא לא הסכים להיפרד ממנה. היא טיפלה בו נהדר והיא מטפלת בו עד עצם היום הזה. אבל בגיל שנה ראינו שזהו לילד משעמם והוא זקוק לחברת ילדים ולקצת יותר פעילות. רשמנו אותו לגן מ 8:00-12:00 ורואיקי פרח.. היה מאושר מאד. ההתאקלמות בגן התחילה היתה די קשה אבל הוא נהנה מכל רגע. ישנם ילדים שהמסגרת לא מתאימה להם וההורים מחליטים להוציא אותם ולהשאירם בבית. אין לי שום בעיה עם זה. אבל הם לפחות ניסו. לדעתי ילד שנישאר בבית בגיל שנתיים מפסיד ובגדול!!!!!!!!
 

iris & ben

New member
ללימורי-אל תתרגזי ושאלה לי גם אליך:

מאוד קשה לי לשלוח את בן לגן והוא בן שנה וחצי קשה לי גם להסביר למה קשה לי... בשבוע הבא אני כנראה אשלח אותו לגנון 3 פעמים בשבוע כל פעם מ-8:20 עד 12:00 רציתי לשאול אותך על ההתאקלמות הקשה-איפה בא לידי ביטוי הקושי ומתי זה עבר תודה
 

limori

New member
הי איריס חלילה אני לא מתרגזת.....

אז ככה רואי התחיל את הגן בגיל שנה ושלשה חודשים. ביום הראשון הוא נשאר שעת ובכה שעה ביום השני הוא נשאר שעתיים ובכה כמעט שעתיים. ביום השלישי שוב שעתיים ובכה שעה ביום הרביעי בכה קצת וכן הלאה. הוא הפסיק לבכות רק אחרי כמעט שבועיים. אבל אני חייבת לציין שכעבור שבוע הוא בכה רק בשלב הפרידה ז"א ברגע שדיויד (אביו) עזב אותו הוא התחיל לבכות וכעבור כמה דקות שכח מהכל ונהנה מכל רגע. לי היה קשה יותר ממנו ולכן לא ליויתי אותו אפילו יום אחד. דיויד כל בוקר לוקח אותו לגן עד עצם היום הזה (4 וחצי). רואי את כל משחקי הפינוק והבכי עושה רק איתי עם דיויד הוא ילד לתפארת מדינת ישראל.... את כל המיניפולציה אני מקבלת ולכן דיויד לוקח אותה לגן והפרידה הרבה יותר קלה ואני מחזירה אותו. בפורום חינוך לגיל הרך של נעה ולאה המון אמהות סיפרו על הפרידה בשלבים. נעה בזמנו כתבה את כל המהלכים שהיא עשתה בשלבי הפרידה. אני אישית מציעה לך לפנות אליה ולבקש ממנה למצוא את זה עבורך. היא תעשה זאת ברצון. ודרך אגב נשמע לי אידיאלי 3 פעמים בשבוע.... שיהיה בהצלחה ואני ממש חושב שאת עושה את הצעד הנכון. הבן של חברה שלי הוא בן שנה וחודשיים מטפס על הקירות בבית יש לו נני צמודה אבל הנני ממש לא מה שהוא רוצה. הוא משתוקק לחברת ילדים הוא משתוקק לגירויים. וחברה שלי לא שולחת אותה לגן כי היא לא רוצה שהוא ידבק במחלות..... והילד ממשיך לטפס על הקירות...עד גיל שנתיים... ואני מבינה שקשה לך גם לי היה קשה למרות שחשבתי שאני מאד חזקה... אבל לא עמדתי בזה ובכיתי ביום הראשון והשני כשבאתי לקחת אותו וראיתי את העיניים הנפוכות מבכי. אך אין מה לעשות גם בגיל שנתיים ובגיל שלש הוא יבכה... 3 פעמים בשבוע נהדר בשבילו מנוחה בשבילך... הרגשת הגעגועים אליו היא ריגוש אחד גדול. עד היום אני מתרגשת בכל פעם מחדש שאני הולכת להביא אותו מהגן. והנה עוד סיפור היום הוא חזר לגן אחרי חופשת קריסמס של 3 שבועות ודיויד מספר שהוא בכה בכי היסטרי ולא רצה להיפרד כי הוא מאד יתגעגע. אז דיויד ביקש מהגננת שתיתן לו להתקשר אלינו ברגע שהוא מתגעגע... ואני יושבת בבית ומחכה לשעה 12:30 ללכת לאסוף אותו... איריס אם את רוצה לדעת עוד דברים קדימה תשאלי... אני בכייף עונה.. ואל תשכחי לשאול את נעה... ביי לימור
 

iris & ben

New member
לימורי תודה ועוד שאלה...

הכונה שלי היתה לא להתרגז מאלו שטוענות שטוב להשאיר עד גיל שנתיים... לשאלתי-האם בימים הראשונים דיווד נשאר עם רואי בגן לקצת?
 

limori

New member
הי איריס

לא דיויד לא נשאר עם רואי. מנהלת הגן בכלל לא אוהבת את הרעיון. אך בילד הבא שלנו אנחנו בהחלט נאמץ את הגישה של השארות עם הילד בימים הראשונים. ודרך אגב כשהגעתי לגן רואי היה כ"כ שמח והמשפט הראשון שהוא אמר לי היה - אמא כ"כ נהנתי לראות את החברים שלי... הגננת אמרה ש 5 דקות אחרי שדיויד יצא הוא נירגע.... איריס המון הצלחה לימור
 
למעלה