רעיון לסקר

[חגית של אורן]

איריס -אני מצאתי שהקושי הוא בגיל

מבוגר יחסית. אנחנו הכנסנו את אורן לפעוטון בקיבוץ בגיל 4.5 חודשים והיה פשוט מאוד. היא לא בכתה אפילו פעם אחת ונהנית מכל יום. את צריכה לראות את צהלות השמחה כשאנחנו רק מתקרבים לגן. לעומת זאת, גיסתי ועוד בחורות שאני מכירה, בחרו להכניס את הילד בגיל שנה לגן וההתאקלמות הייתה מאוד קשה. בימים הראשונים הילד הושאר רק לשעה אחת בגן והבכי הרקיע לשמיים. צרחות שהגננות נבהלו, אחרי כמה ימים שכל יום הוא הושאר לשעה או שעתיים, הילד היה עם 40 חום (לחץ נפשי). אחרי שבועיים ההתאקלמות הייתה מלאה והים גם הוא מאושר מהגן. אז למה לא לחסוך את כל הבלגן הזה? חוץ מזה, אני באמונה שבגן יש פיקוח ואי אפשר לעשות מה שרוצים. בעיקר בקיבוץ שכל הזמן מגיעות אמהות להניק וכל הזמן העיניים פקוחות. מטפלת - זה סיכון מול סיכוי. מה את יודעת מה היא עושה כשאת לא שם?? והיו מקרים.. בכל מקרה - התאקלמות נעימה ומהירה חגית

 

[iris & ben]

התשובה היא עבורי? חגית../images/Emo41.gif

הבן שלי בן שנה וחצי ואני שולחת אותו לגנון אני גרה הארה"ב אין לנו קיבוץ לידנו... אבל תודה בכל זאת

 

[חגית של אורן]

הי איריס

כן, שלחתי תשובה אלייך. אני מבינה את הקושי היכן שאת גרה. גם אני גרתי בארה"ב, אמנם ללא ילדים, אבל ראיתי את הבעיות של החברים מסביבי. נורא מפחדים לשלוח ילדים לגן, להשאיר עם בייבי סיטר וכו´. תמיד מחפשים את החבר´ה הישראלים עבור הבייבי סיטר. מקווה שההתקלמות תעבור בקלות

 

[anat30g]

זה תלוי בילד

לדעתי בסביבות גיל שנתיים. לפני כן הילד זקוק למבוגר משמעותי אוהב, יעיל ומעניק... לא לחברת ילדים. בגיל שנתיים הילד כבר זקוק לחברה של ילדים וגם יכול לקבל מהגן... ללמוד והעשיר... הוא רוכש גם כישורים חברתיים.

 

[חגית של אורן]

ענת - מצטערת אבל זו הכללה

גם אני קראתי את התאוריה הזאת שאומרת שילד לא זקוק לגרייה חברתית לפני גיל שנתיים ואני טוענת שזה בפירוש לא נכון!! כמו שכל ילד זוחל בגיל שונה, הולך בגיל שונה ומדבר בגיל שונה - כך גם במובן ההתפתחות המנטלית שלו. יש ילדים שמשחקים לבד כל הזמן ולא זקוקים לחברים סביבם ויש ילדים שנהנים מגיל מאוד צעיר מחברת ילדים אחרים.

 

[zimes]

גריה חברתית או אמא?

לדעתי - יש שלב די ארוך בו ילדים זקוקים לשני הדברים יחד. עכשיו אני אתם בבית, ועושה מאמצים לפגוש עוד משפחות. ככה יש להם גם אמא, גם עוד ילדים, ולי יש עוד מבוגרים. (אני לא מתחייבת לתת להם את זה לעולמים, אבל בינתיים, זה כיף גם לי)

 

[חגית של אורן]

צימס - כיף לך

אני מאוד פעלתנית 0 מתפלאית מהיכן הבת שלי ירשה את הפעלתנות) ופשוט לא יכולה לשבת בבית. חוץ מזה יש מחוייבויות. גם בזמן חופשת הלידה עבדתי מהבית כשאורן ישנה. כמו שאמרתי - כל אחד ומה שמתאים לו. אם כולנו היינו דומים אז אוי ואבוי

 

[zimes]

מסכימה אתך

 

[anat30g]

לא התכוונתי לשמור את הילד בבידוד

באופן כללי - בממוצע - ילד לפני גיל שנתיים לא משחק עם ילדים אחרים - הוא משחק לידם - לא איתם. הוא לומד על ידי צפיה בילדים, אבל הוא בהחלט לא זקוק ליום בן 8 שעות עם ילדים אחרים, שעתיים ביום זה מספיק לו לשחק לידם, לצפות בהם, לחקות אותם... מפגש בגן השעשועים, יציאה לחברים עם ילדים בגיל מתאים וכו´ הם מספיקים על מנת לגרות אותו... לעומת זאת - מגע של ילד עם מבוגר מעשיר, שישחק איתו, שיפעיל אותו בשאר השעות יועיל לו יותר מאשר שהייה עם ילדים נוספים בגילו, כשגננת אחת "מפעילה" מספר רב של ילדים.

 

[רותי ע]

מנסיוני-לא נכון

הם בהחלט משחקים אחד עם השני. זו היתה הפתעה בשבילי אחרי ששמעתי כל הזמן שלא. נהניתי לבוא ולראות אותו משחק יחד עם ילדים אחרים. לראות איך נוצרות חברויות עם ילדים מסויימים. ויש מגע עם מבוגר שמפעיל אותו-הרבה פעמים יותר מאשר בבית. אצלנו לדוגמא היו שתי מטפלות על 8 ילדים שרוב הזמן שרו/דיקלמו/ארגנו משחקים. יותר ממה שהפעיול שם - לא צריך. הם גם צריכים רגעים שקטים לעצמם.

 

[ליאת של בר]

אני נוטה להסכים עם ענת

כמו רובנו חונכתי (ספרים, חברים) שילד עד גיל שנתיים צריך להיות בבית ולא בגן. או לפחות רצוי. כשהפכתי לאמא השאלה הזו הפכה ליותר מתאוריה, מן הסתם. ואני מתלבטת בנושא יום יום. כרגע אני עם בר בבית (אחרי שעבדתי שנים במשרות מלאות +) ולא תמיד קל לי להיות מחץ למעגל המבוגרים... אבל. אני בטוחה שיש הרבה יתרונות לגן ולחברת ילדים אחרים ואני גם רואה את זה במפגשים של בר עם ילדים אחרים, והם חשובים מאוד. רק שמה שאני רואה זה שיש אינטראקציה בינהם אבל הם עדיין לא משחקים ביחד. לדעתי יש גם הבדל בין לשלוח ילד לגן (על היתרונות והחסרונות) לבין מפגש עם ילדים אחרים כשהאמא בסביבה. אישית נראה לי שאף גננת לא יכולה לתת לילד בגיל זה את תשומת הלב שהוא זקוק לה, ובנוסף נראה ליי משמעותי מאוד חוסר היכולת שלהם להתבטא בגיל הזה.

 

[anat30g]

ליאת

הדעה שלי בנוגע לנושא לא באה מספרים אלא מניסיון אישי - את הבכור שלי הכנסתי לגן לפני גיל שנה וחצי - ואני מתכוונת לגן - לא למשפחתון של 5 ילדים. הילד אהב את הגן ואת הגננת - היה לו נחמד שם, הוא ישב בריכוז ועשה מה שצריך - צייר, שיחק, ייצר תוך שהוא מחקה את הפעילות של הגדולים. אבל בחצר ראיתי שהוא שיחק לבד ולא עם אחרים... בדיעבד הוא נכנס לגן בגיל צעיר מידי. את הבת שלי הבאה אחריו החזקתי בבית (עם מטפלת נפלאה) עד גיל שנתיים, למרות שהיא הלכה ודיברה לפני גיל שנה (יש כאלה שטוענים שזה המדד להשתלבותו של ילד בגן) - הילדה הגיעה לגן בשלה עם ביטחון עצמי - הגן תרם לה מאוד אבל המטפלת המקסימה שלה השקיעה בה הרבה יותר מהגננת המקסימה שהיתה לה שנה אחר כך... כי במסגרת של אחד על אחד אפשר לתת יותר. גם את התאומים שלי החזקתי בבית עד גיל שנתיים - הפעם בחרתי להיות בבית איתם... ואני לא חושבת שהשקעתי בהם כמו שהשקיעה המטפלת בשירלי. מה שכן, הילדים הגיעו לגן כשהם בשלים לגן, תהליך ההסתגלות לגן היה קצר יחסית לילדים אחרים - בגלל שאני לא עובדת - לא פעם אני נשארת קצת בגן או באה לקחת את הילדים מוקדם יותר ורואה מה קורה שם - יש בגן של תאומי ילדים קטנים יותר - שעד היום קשה עליהם הפרידה בבוקר, יכולת הפעילות שלהם בסביבת הילדים פחות מפותחת, המשחק שלהם יותר אישי, הם פחות באינטראקציה עם הילדים האחרים ויותר באינטראקציה עם הגננות והמטפלות (יותר על הידים)... ככה שדעתי האישית שזה תלוי בילד - יש ילדים מפותחים יותר ויש פחות - בטוח שיש כאלה שכבר בגיל שנה הם בשלים לגן ויש כאלה שגם בגיל שלוש לא בשלים... לדעתי הגיל הממוצע האידיאלי לגן הוא שנתיים. ענת

 

[חגיתושתוש]

הם אולי לא משחקים במשחקים משותפים

אבל יש בין הילדים המון אינטרקציה, ברמה שא"א לדעתי להשיג ביציאה יומית לגינה עם ילדים אחרים. כמובן שצריך לשבת עם הילד גם בצורה אישית להעשרה ולהפעלה, ובשביל זה אנחנו נמצאים איתם לאחר הגן. נקודה נוספת לטובת גן - יש את המסגרת השנתית, הגננת עובדת לפי נושאים, מדברים על חגים ומשתמשים באמצעים שבד"כ אמהות/מטפלות לא משתמשות בהם.

 

[רותי ע]

גם אני פעם חשבתי ככה. כבר לא..

אחרי שראיתי איך ילדי בן השנה זקוק לחברת ילדים. אחרי שראיתי איך בני שנה+ מקיימים מערכות יחסים ומתקשרים יחד על בסיס יומי. איך שראיתי כמה חשובים להם הקשרים האלו. וקשר קבוע של ילדים בגן אינו דומה למפגש אמהות וילדים בגינה הציבורית. אפילו אם הם נפגשים יום יום. והמטפלות במעון מלאו יפה את תפקיד המבוגר האוהב והמשמעותי. כל הילדים היו מאוד קשורים אליהן. וכמובן שחשוב למצוא גן טוב שייתן להם חום, אהבה ותמיכה שיותר חשובים בגיל הזה מכמה חוגים יש.

 

[אמיר.]

פעם חשבתי שהכי טוב בבית..

היום אני יותר חכם.. את מספר 4 שלחנו לפעוטון בגיל שנה ושליש (תחילת השנה) והוא פשוט פורח !!!!! ישנו תיאום מופלא עם המטפלות והילד כבר מדבר, נורא חברותי, כמעט גמול (2.5) אוכל כמו גדול עם כפית ולא מלכלך... חוזר עם שירים וידע רב.. פשוט - נחת... אבל זה כמובן בזכות המטפלות הנפלאות...

 

[Iris-1]

בואו נ עזוב את החוק לרגע.......

שאומר שבגיל 3 חיייבם חוק חינוך חובה להתחיל. ולדעתי הגיל האידיאלי להשליך את הילדים מהבית למסגרת חינוך אחרת היא מתי שנמאס לאמא/אבא (זה שנשאר בבית מרצון) להשאר עם הילדים בבית. כאחת שרק התחילה עכשיו להשאר בבית לא נראה לי שימאס לי כל כך מהר מה גם שהשנה הראשונה עומדת להסתיים ובינתיים אני נהנית מכל שניה שאני בבית ויכולה לעשות מה שמתחשק לי בלי בוסים ומנהלים על הראש. נקודה למחשבה לא........... איריס.

 

[לימור של עמית]

שאלתי את השאלה מנקודת הראות שלי..

 

[אירית של מורן ומתן]

שני הגורמים חשובים...

שהרי אמא שמתוסכלת מלהיות בבית לא טוב שתישאר עם הפעוט בבית. לדעתי חשוב למצוא מסגרת המתאימה לפעוט והכי חשוב בה שהפעוט ירגיש בה טוב. אבל ישנם לדעתי גילאים שלא כדאי לשלוח לגן. וזה פחות מגיל שנה, בגלל ההדבקות במחלות (באופן כללי כמובן). וישנו גם הגורם הכלכלי. לא כל משפחה מסוגלת לממן גן ממשכורת אחת.

 

[מירי,]

מחלות - תרוץ קלוש...

אני מכירה ילדה שרק בגיל 3 הלכה לגן (תת חובה) והיתה לה שנה קשה מאוד - הרבה יותר קשה מילדי בשנה הראשונה שלהם בגן (החל מגיל 3 חודשים) , אני גם מכירה לא מעט ילדים שהיו בפעוטון כבר מגיל 3 חודשים או חצי שנה , וגם השנה הראשונה שלהם היתה קלה, וכמוסן יש את אלה שגם לא ´הולכים´ לגן וגם חולים המון.. מה שהניסיון מסביבי מראה לי (וזה כמובן לא סטטיסטי...) שהשנה הראשונה קשה מבחינת מחלות....

 

[or3]

הילדה שלי מגיל 4 חודשים במעון

ואני מאוד מרוצה מכך היא גזעית, חברמנית, מאוד נבונה יודעת לשרוד ואפשר להשאיר אותה תמיד בכל מקום בלי שתבכה,,,,,,, אם היתה לי אפשרות להשאר בבית הייתי מכניסה את הילד/ה לגן בגיל חצי שנה בערך ללא שום היסוס נוסף,,, לדעתי ילד צריך חברים סביבו ומממש אין לו מה לעשות בבית כל היום עם אמא מה גם שכך יש יותר סבלנות לאם לאחר שהילד בא מהגן/מעון כך שהייתי נשארת בבית עושה את כל הסידורים שיש לי וכשהילד בא מהגן יש לי את כל הזמן/סבלנות בעולם בשבילו יפית