חפר"י אמצע שבוע

../images/Emo63.gifחפר"י אמצע שבוע../images/Emo63.gif

השרשור הראשון של חפר"י יוצא לדרך
תתחילו לפרסם את הנובלות
 
../images/Emo180.gifאהבה חרוטה בנשמה-פרק 1../images/Emo180.gif

לרשימת הדמויות לחצו כאן
סיגל נשואה למיכאל העשיר – הוא מאוהב בה בצורה אובססיבית אך היא, לעומתו לא מרגישה כלפיו כלום. "בואי למיטה, אהובתי" מבקש ממנה מיכאל אך היא עונה לו "עכשיו אין לי כוח, אני הרוסה". מיכאל מתעצבן ויוצא מהבית. אפרת מחכה לו בדירתה והוא אכן מגיע. "מה קרה הפעם, עוד פעם היא זרקה אותך אלי?" שואלת אותו אפרת בערמומיות. הוא עונה לה בכעס "כן, לפעמים אני כבר לא סובל אותה. היא עולה לי על כל העצבים". "עזוב אותה, בוא אלי דובדבן..." עונה לו אפרת כאשר היא שוכבת במיטה בצורה סקסית.
חופים הם לפעמים געגועים לנחל ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן והאדם והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף. גם הצדפים כמו חופים, כמו הרוח, גם הצדפים הם לפעמים געגועים לבית שתמיד אהבנו אשר היה ורק הים שר לבדו שם את שיריו כך בין צדפי לבו של האדם שרים לו נעוריו.
פרק 1
דניאל מתארגן לקראת יציאתו מהבית. "אתה תשלם על כל מה שעשית לי, בקרוב מאוד אתה תשלם על כך" אומר לעצמו דניאל מול המראה. הוא מתלבש בחליפה מכובדת ושם עניבה על צווארו. "אני נשבע שאתה תשלם על כך". מיכאל ואפרת מתמזמזים במיטתה ולפתע הפלאפון של מיכאל מצלצל. אפרת מבקשת ממנו לא לענות אך הוא רואה שאמו, יהודית היא זו שמתקשרת. הוא עונה לה והיא מתחילה לפטפט ולפטפט, כהרגלה. "את מוכנה להגיע לעיקר, אמא?" הוא שואל אותה. יהודית מספרת לו "אני וקרן דיברנו לפני רגע וקבענו לערוך ארוחה אצלה בבית, כמובן שאתה צריך להגיע. גם אפרת מוזמנת ואסור לך להבריז". מיכאל מבטיח להגיע לארוחה ואומר לה שהוא צריך לנתק. אפרת שואלת אותו מה היא רצתה והוא מספר לה על הארוחה המתוכננת. משה, אביה של סיגל, מגיע לבקרה באחוזה. "מה נשמע?, מזמן כבר לא התראינו בתי" אומר לה משה. "אבא..." נדהמת סיגל. "מה פשר ההפתעה הזאת? ממתי אתה מגיע לבקר אותי באחוזה?" שואלת אותו סיגל. "ברצוני לדבר איתך על נושא חשוב מאוד עבורי. איפה נוכל לדבר מבלי שאף אחד ישמע?" שואל אותה משה. מריה, המשרתת, מאזינה לשיחה. סיגל ומשה נכנסים למשרד. מאיה מגיעה לביתו של קובי כדי לצאת איתו לקולנוע, כפי שקבעו בפגישה הקודמת שלהם. קובי עדיין לא סיים את ההכנות בשביל לצאת ומבקש ממנה לחכות לו בסלון. מאיה שואלת את אלכס, אחיו של קובי, על היחסים בינו לבין אגם. "היא ממשיכה בהתנהגותה הקרירה כלפי. לפעמים היא מראה לי שהיא אוהבת אותי אבל לפתע היא משנה מעמד..." עונה לה אלכס. מאיה מאזינה לדבריו ואומרת "תן לה זמן, המסכנה עובדת כמו חמור ובנוסף לכל אין לה אפילו הורים שיעצו לה מה לעשות". קובי חוזר מהחדר ומאיה מתקרבת אליו. "הגיע הזמן שנצא, אהובי" אומרת לו מאיה. הם יוצאים ואלכס חושב על דבריה של מאיה. דניאל מגיע למשרדיו של מיכאל ושואל את המזכירה מתי הוא יגיע. "אין לי שמץ של מושג" היא עונה לו. "אתה תצטרך לחכות אם אתה באמת זקוק לו אבל אני לא מבטיחה שהוא יגיע בכלל" היא ממשיכה לספר לו. דניאל עונה לה "תודה בכל אופן", הוא נותן לה את מס' הפלאפון שלו כדי שתיתן למיכאל ויוצא מהמשרדים. בחוץ הוא מדבר לעצמו "לא מעניין אותי כמה אני יאלץ לחכות לך, אבל אנחנו עוד ניפגש". משה וסיגל נכנסים למשרד שבביתה בו בזמן שמריה מאזינה מאחורי הדלת. "בתי, את צריכה לשכנע את יונת להפסיק את הקשר שלה עם תומר. את חייבת לשכנע אותה שהקשר הזה רק פוגע בה" אומר לה משה. סיגל מתעצבנת ושואלת אותו "למה? למה שאני ישכנע אותה בכך? בגלל שאתה שונא את תומר או בגלל שאתה ממשיך לאהוב את יונת בכל הנשמה?". משה משתתק ויוצא מהמשרד בזעם, הוא נתקל במריה העומדת מאחורי הדלת וגורם לכך שהכוסות אשר היא מחזיקה נשברים. "את הקשבת לשיחה?" שואלת אותה סיגל. קרן ויגאל ממשיכים לריב. "אתה תסתום את הפה שלך, אם אפרת רוצה לצאת עם מיכאל היא תצא, ואם היא לא רוצה היא לא תצא" צועקת עליו קרן. "למה את לא מסוגלת להבין שמיכאל הוא לא הטיפוס המתאים עבור בתנו. מיכאל הוא לא מספיק גבר שיכול לספק את צרכיה. גם אם יש לו מלא כסף זה לא אומר שהוא הכי מתאים עבורה". "כאילו שאתה יודע מי הכי מתאים עבור בתנו". "אני יודע הרבה יותר טוב ממך". "איך אתה יודע? כמו שידעת שאני האישה ה"מתאימה" לך?" היא עונה לו והוא כתגובה סוטר לה. היא עוזבת את הבית. מיכאל מתקשר לדניאל ושואל אותו מה הוא רוצה. "אני כבר די הרבה זמן מחכה לתשובתך בנוגע לאיזשהו עסק שאני מתכוון להציע לך. אני רוצה להיות השותף שלך ואשמח אם תוכל לקבל אותי בביתך כדי שנדון בנושא" מספר לו דניאל. מיכאל מתעניין בדבר ומסכים שדניאל יגיע לביתו עוד היום בערב. דניאל מאושר על שלבסוף הוא יכול להתחיל בנקמתו.
השמש שוקעת...
"ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן..."
מאיה וקובי נהנים בקולנוע. "מעולם לא הייתי מאושרת יותר ממה שאני עכשיו לצדך" מתוודה בפניו מאיה. הם מתנשקים. דניאל מגיע לכתובת שמסר לו מיכאל בפלאפון ומצלצל בדלת הכניסה לביתו. מריה פותחת לו את הדלת ושואלת "את מי מבקש?". הבעת פניה מבשרת אהבה ממבט ראשון וכאשר סיגל יורדת במדרגות כדי לקבל את פני האורח היא נדהמת למראה עיניה – בחור יפה תואר אשר מזכיר בכל חלקי גופו את אהוב לבה מן העבר. את אהוב לבה שלא הצליחה לשכוח ולא תצליח לעולם.
נהנתם
 

soy rebelde

New member
אלמוג ../images/Emo24.gif

נהנתי מאד לקרוא את הטלנובלה שלך.. בטח סיגל נשארה בהלם, כשהיא ראתה את אהוב ליבה האמיתי.. אבל ממתי גבר סוטר לאישה בטלנובלה? זה היה מפתיע
ומעניין איך דניאל ייתנקם במיכאל... נהניתי לקרוא ומחכה לפרק הבא
 
תגובה../images/Emo9.gif

אני שמח שנהנת מהפרק הראשון
אכן כן, סיגל ראתה את אהוב לבה האמיתי מלפני 4 שנים שנרצח כביכול ע"י בעלה אבל אין לה שמץ של מושג והיא לא יכולה להבין שזה לא אחר מאשר הוא עצמו. הרי בשבילה ובשביל כולם הוא קבור מתחת לאדמה. השאלה היא האם היא תתאהב בו ותכפיש את אהבתה לאהובה ה"ישן" או שהיא לא תסכים לאהוב אותו בגלל אהובה הישן מלפני 4 שנים שנשאר בליבה. ממתי גבר סוטר לאישה בטלנובלה? עם אישה כזאת אין מה לעשות, יגאל לא יכל לשתוק, הוא היה חייב לעשות את זה כי היא עלתה לו על כל העצבים. וחוץ מזה, אולי בטלנובלות זה לרוב לא קורה, אבל באמיתי זה דווקא קורה הרבה... שמח שמחכה לפרק הבא ואני מאמין שהוא יפורסם בשבת
 

soy rebelde

New member
אני מקווה שסיגל תזהה

את אהוב ליבה "הישן" ושתעזוב כבר את מיכאל.. בקשר ליגאל, פשוט חשבתי שהוא יותר שקול כי הוא בין היחידים שמבין שבשביל להתחתן ולחיות יחד צריך אהבה [במיוחד עקב הניסיון המר שלו] ולכן הופתעתי לגלות שהוא סטר לקרן.. שאלה: כתבת כבר הרבה טלנובלות כאלו?
 
תגובה../images/Emo13.gif

הבעיה היא שסיגל לא מסוגלת לחשוב על הדבר הזה שדניאל לא מת אז היא לא מתארת לעצמה אפילו שזה הוא, ולעזוב את מיכאל זה קצת בעיה... בגלל סטירה אחת שיגאל "העניק" לקרן זה לא אומר שהוא רע או משהו... זה אומר שהוא כבר לא יכול לסבול אותה יותר. למה הוא לא מתגרש? זה כבר סיפור אחר... תשובה לשאלה: איזה טלנובלות? שאני כתבתי? כן, הרבה ובסיום הנובלה הזאת אכתוב עוד נובלה
 

ortal herrera

New member
Las Florĕs del eliteway- פרק 1

זה היה לילה סוער במיוחד... הגשם לא הפסיק לרדת ואפילו התחיל לרדת ברד. הרוחות היו חזקות נורא והכול התעופף בחוץ. סוניה ריי הייתה בחורה צעירה בת כ-20 שלפני כ-9 חודשים נאנסה. היא הייתה ענייה נורא וגרה בצריף רופף ביחד עם הוריה ו-2 אחיותיה. *בבית ההורים של סוניה* סוניה: אמא עזרי לי אני כבר לא יכולה יותר... אנדרי(אבא של סוניה): תתאפקי עוד טיפה חמודה אמא שלך הלכה לחמם מים.תנשמי עמוק אל תדחפי עדיין. סוניה: אני מנסה אבל היא כבר יוצאת. לוחן(אמא של סוניה): הנה הגעתי חמודה אני פה... תנשמי בציר הזה וציר הבא תדחפי טוב? סוניה: טוב...אני דוחפת... לוחן: חזק יותר אני כבר רואה את הראש סוניה: אני לא יכולה כואב לי... לוחן: עוד דחיפה אחת חמודה אני רואה אותה יוצאת.. אנדרי: קדימה חמודה את יכולה. לוחן: מזל- טוב חמודה! ילדת בת בריאה וחזקה הכול בסדר איתה... אנדרי תביא לי את המגבת החמה. קחי אותה סוניה זאת הבת שלך. סוניה: אני לא רוצה אותה תרחיקי אותה ממני..*סוניה התעלפה מהמאמץ הרב* לוחן: קח את התינוקת לחדר ואני יטפל בסוניה. *לאחר כחודש* לוחן: מה נעשה?? סוניה לא רוצה את הילדה, היא מסרבת להתקרב אליה. אנדרי: אני לא יודע ננסה עוד קצת ואז נראה מה נעשה אם היא לא תקבל אותה. לכי תביאי את התינוקת וקחי אותה לסוניה אולי עכשיו היא תסכים לקבל אותה.. לוחן: אני הולכת... * בחדר של התינוקת* אנדרי!!!!! התינוקת לא פה! אנדרי: גם סוניה לא פה אני לא מוצא אותה בכל הבית... *ליד תחנת המשטרה* סוניה: אני מצטערת חמודה אבל אני לא יכולה לטפל בך... אני ישאיר אותך פה במשטרה יטפלו בך יותר טוב ממני.. סוניה אמרה לתינוקת והשאירה את אותה בתוך סלסלה שבתוכה היא השאירה מכתב ובו היה רשום: אני לא יכולה לטפל בתינוקת. קחו אותה ממני.. בכל מקום אחר יהיה לה יותר טוב מאשר אצלי.... שמה הוא מריצה אני מקווה שתטפלו בה טוב. סוניה צלצלה בפעמון של המשטרה וברחה.. חואן(אחד השוטרים): מי זה? מי זה? *הוא רואה שאף אחד לא עונה והוא שמע בכי, הוא פותח את הדלת* מה זה? מאיפה התינוקת הזאת צצה? *הוא רואה את הפתק ולא מאמין שמישהו נטש יצור כה קטן ותמים* אני יקח אותה לביתי היא תוכל לחיות היחד עם התינוק שנולד לי לפני שבועיים למרות שאין לי הרבה כסף אני לא מסוגל לנטוש תינוקת כזאת קטנה. *בבית של חואן* חואן: אהובתי בואי מהר! לוסיה: מה?? מה קרה?* היא רואה בידו סלסלה עם תינוקת. מה זה? מי זה? מה אתה עושה עם תינוקת.. חואן: בואי שבי..*הוא מצביע על הספה* מצאתי את התינוקת בפתח של המשטרה. קחי תקראי את הפתח שהיה מצורף איתה. אני פשוט לא יכולתי לעזוב אותה שם..את מבינה אותי נכון? לוסיה: אני קוראת את המכתב ואני לא מאמינה שמישהו נטש אותה... אבל מה נעשה? אין לנו כסף לעוד ילדים... אני לא יודעת אם יהיה לנו מספיק לגדל את הילד שלנו... חואן: אבל אי אפשר לנטוש אותה.. אני יעבוד ב-2 עבודות ונמכור מה שלא צריך אבל אני לא מסוגל להשאיר אותה ברחוב.. אז מה את אומרת? את מסכימה?
 

soy rebelde

New member
אורטל ../images/Emo24.gif

אהבתי במיוחד את המשפט: "יצור כה קטן ותמים" זה נשמע ממש מרגש!! וחבל על התינוקת שננטשה ע"י אמה
חואן השוטר ממש אחלה שהביא את התינוקת לביתו, על אף שהוא היה צריך לחפש את האמא של התינוק קודם..[כי הוא שוטר]
הוראות הבמה [ככה קוראים לזה, נכון
טובות מאד! אהבתי את ההתחלה, מצפה להמשך
 

eveligne406

New member
הממ..

הסצינה של הלידה נורא אדישה... היית יכולה להכניס קצת צעקות והתעלפויות פה ושם...חחחח.... אבל חוצמזה הכל סבבה מצפה להמשך
 

ortal herrera

New member
תודה! אני

שמחה שאהבת... כבר כתבתי 27 פרקים כי אני מפרסמת בעוד מקום אז יהיה פרק כל יום
 
יפה../images/Emo13.gif

קצת קצר אבל מעניין
זה הסיפור של המורדים? כי אם כן, אז זה לא כל כך מפתיע... למרות שזה קצת שונה...
אני בטוח שלוסיה תסכים לגדל את התינוקת
סוניה
לא יפה שהיא השאירה אותה בתחנת המשטרה
מחכה לפרק הבא ושיהיה יותר ארוך
דרך אגב, קראת את הסדרה שלי
 

ג ב ש ו ש

New member
לכל החברים שמפרסמים את../images/Emo88.gif

היצירות המדהימות שלהם סורי שאני לא קורא ולא מגיב פשוט אין לי הרבה זמן את האמת גם לקרוא אבל תמשיכו אני בטוח בהשאר נהנים ולאט לאט עוד ועוד חברים יתחילו ליצור נובלות משלהם..
כל הכבוד לכם
 

eveligne406

New member
גמאני ! גמאני ! גמאני!

חח החלטתי שגם אני רוצה... אבל תהיו נחמדים כי זאת הפעם הראשונה שאני כותבת נובלה... חח.. חוץ וובנובלה שהעליתי לפורום של אנהי אבל עזבו... אממ..הנובלה שלי היא קצת שונה. בהתחלה יש סיכוי שלא תבינו כלום וזה אפילו ישעמם אתכם, אבל אני מבטיחה שאם תחכו עוד כמה פרקים ותבינו תראו שזה הרבה יותר ממה שזה נראה... אזז... הנה אני מעלה. הדמויות. נתחיל ממעט ובהמשך הנובלה יצטרפו עוד. אמנדה פרון- נערה בת 15 , שיער קצר ,בלונדינית עם עיניים חומות בהירות. רזה, לא כל כך גבוהה. פיטר פרון – אביה של אמנדה. עובד בתור שוטר בעיר santa giovanna אנה פרון – אמא של אמנדה, מתה בתאונת דרכים לפני שנה. תומס פורטניו – החבר הכי טוב של אמנדה. סצינת פתיחה – אמנדה ישנה במיטה . השעה – 3:06 . מהחלון עוברים אורות בצבעי כחול-אדום שמסנוורים את אמנדה. משטרה. אמנדה מסתנוורת ומתעוררת. היא קמה מהמיטה ולוקחות לה כמה שניות להתאושש ולהבין שמחוץ לבית יש משטרה. היא קמה מהמיטה ומחפשת את ההורים שלה בכל הבית אך לא מוצאת. היא יוצאת מהבית ומגלה לתדהמתה את אימה מוטלת על הרצפה כאשר פניה מלאים בדם. ומעליה רוכן פיטר, אביה וממרר בבכי. כאשר פיטר מבחין באמנדה הוא מוחה את דמעותיו ומחבק את אמנדה חזק, וזו מכסה את פיה בתדהמה ובוכה לתוך זרועותיו של אביה. אמנדה : "אבא...מה קרה? מי עשה את זה?" אמנדה יושבת בחדרה ומביטה בחלל. דמעה זולגת מעינה החומה, שפתיה רוטטות. היא מחזיקה בקווצה משיעה הבלונדיני הארוך, ובידה השנייה מספריים. היא פורצת בבכי וגוזרת את השיער. שיר פתיחה . Si Tu No Estas Lik Si ya no puedo caminar, Camina por mi Si te pido mas amor, Dame mas que yo te di Si me canso en el camino, Respira por mi Cuando mi sonrisa ya no se ve Ense񡭥 la tuya y sonrio otra vez Si tengo frio, abrazame Me siento tan perdido sin ti Si tu no estas me va a faltar Tu mirada de amor Un momento que no estas y yo te extra񯠍 En un segundo pasaran mas de mil a񯳠 Ya no quiero pasar los dias so񡮤o en ti Te quiero tener cerca de mi Con mis manos acariciandote asi Pasar las noches envelado en ti Me siento tan perdido sin ti Si tu no estas me va a faltar Tu mirada de amor Si tu no estas mi mundo ya No da vuelta al sol Ohh te quiero descubrir Un momento mas Ohh apaga la luz, Te quiero besar, Te quiero amar Yo no puedo caminar, Camina por mi Yo te pido mas amor, Dame mas que yo te di Si me canso en el camino, Respira por mi, respira por mi Si tu no estas mi mundo ya No da vuelta al sol Si tu no estas me va a faltar Tu mirada de amor Si tu no estas Si tu no estas me va a faltar Tu mirada de amor Si tu no estas mi mundo ya No da vuelta al sol Si tu no estas
 

eveligne406

New member
חלק שני

עברה שנה מאז. אף אחד לא סיפר לאמנדה פרטים על מה שאירע באותו לילה ארור. כאילו ששום דבר לא השתנה. פיטר המשיך לתפקד כרגיל , העולם המשיך להתנהל. אך אמנדה, איבדה חלק גדול ממנה. חלק עצום. היא כבר לא הייתה מי שהייתה פעם. עכשיו היא הייתה קשה וצינית. הרבה פחות קלת דעת ומפונקת משהייתה לפני התאונה של אמה. בוקר, בית הספר סנטה ג'ובנה. 8:15. אמנדה הולכת לכיוון הכתה כשלפתע רואה התקהלות. אמנדה לתומס : "מה הולך שם?" תומס : " הם בטח שוב מבדרים את עצמם בקטטות וכאלה..." אמנדה:" לא.." אמנדה צועדת במהירות לכיוון ההתקהלות. תומס: "לא! אמנדה חכי! אל תפריעי להם באמת... הם יותר מידי עסוקים , אל תתערבי..." אבל זה כבר היה מאוחר מידי, אמנדה חצתה את הקהל באגרסיביות וראתה את המודעה. " טקס מחזור לשנת 1984" 'מה כל כך מעניין בזה?' היא חשבה לעצמה. צהריים, בית משפחת דה פאמליו. האם – רוסריו דה פאמליו והבת- רגינה דה פאמליו. רגינה – "אמא אני מתחננת אלייך, אל תעשי לי את זה... את יודעת כמה שזה חשוב לי , את לא יכולה פשוט לקחת את זה ממני!!" רוסריו- "בטח שאני יכולה רגינה. יותר מזה, אמא אחרת הייתה נועלת אותך בחדרך לשארית חייך, על אף גילך המבוגר, דברים כאלה לא עושים" רגינה "אמא. אלה החיים שלי. אני כבר למעלה מגיל עשרים וזו זכותי לעשות מה שבא לי! חוץ מזה לא עשיתי שום דבר אסור!" רוסריו - "להתעסק עם גבר נשוי שיכול להיות סבא שלך זה דבר אסור בהחלט!" רגינה – "איי אמא נו אל תגזימי זה לא כל כך נורא! את לא מבינה. את לא יכולה לבטל את תצוגת האופנה שלך את הבטחת לי שאני אדגמן שם!! את לא יכולה לבוא סתם כה ולומר לי את לא מדגמנת שם כי עשית החלטה לא נכוה בחיים, אמא אני.." רוסריו- "אני מבינה בהחלט רגינה. איך את היית מרגישה אם נערה בגיל שלך הייתה מטרידה את אביך? מפרקת את המשפחה?"
 

eveligne406

New member
טרסר פארטה ;]]

צהריים- פדרו דה פאמליו. אבא של רגינה ובעלה של רוסריו. המשרד שלו. פדרו בטלפון- "כן רוסריו... אל תדאגי תצוגת האופנה תהיה מוצלחת, אני סומך עלייך יקירתי. כן, כן, אני אהיה שם... להתראות." טטיאנה המזכירה של פדרו נכנסת למשרד. טטיאנה – " אדון פדרו. ולריה מחכה לך." פדרו – "אוי לא... לא היום, אני נורא עסוק תגידי לה שאני אחזור אליה." טטיאנה – "לא, אדון פדרו. היא... היא נמצאת כאן." ביתה של אמנדה שמתכוננת לקראת תצוגת האופנה. אמנדה – "אבא... אנחנו חייבים ללכת? אנחנו אפילו לא מכירים את הגברת דה פאמליו. אין לי מושג איך היא נראית. " פיטר- "אמנדה. אל תתחילי, הגברת דה פאמליו היא גברת מאוד מכובדת, ואם היא הזמינה אותנו אנחנו צריכים ללכת. אני זוכר שפעם הגישה תביעה נגד מטריד אובססיבי שכמעט ורצח אותה ואת בתה, רגינה. ואני ... אפשר לומר שהצלתי את חייה. חוץ מזה, שתדעי לך שללכת לתצוגה של רוסריו דה פאמליו זה חלום של כמעט כל נערה כמוך..." פיטר נשק לאמנדה על המצח ועזב את החדר. אמנדה העיפה מבט אחרון במראה, ועזבה. המשרד של פדרו. ולריה נכנסת. פדרו – " ולריה... מה את עושה כאן?" ולריה-" את לא שמח לראות אותי פדרו...?טטיאנה ת מוכנה לעזוב את החדר?" טטיאנה מהרה לצאת. "מה נשמע יקירי...?" ולריה נשקה את פדרו נשיקה ארוכה. בית משפחת דה פאמליו. רגינה – "אוף נו למה אבא לא מגיע? אנחנו נאחר!" רוסריו – " הוא עוד מעט יגיע... ותזכרי! זאת הפעם האחרונה שאני מוותרת לך, אם לא תגמרי את הקשר הזה בעוד שבוע, זה הסוף שלך, שומעת?" רגינה – "כן... אני אשתדל. נו איפה אבא?" רוסריו – "הוא היה אמור להיות כאן לפני 40 דקות. אולי קרה משהו. יודעת מה? בואי נאסוף אותו כבר מהמשרד, אולי הוא יתעכב." המשרד של פדרו – פדרו – "ולריה, בואי... בואי נעצור לרגע." ולריה – "קרה משהו פדרו?? הכל בסדר?" פדרו – "לא, הכל לא בסדר. מה בסדר בזה שאני מתנשק במשרד שלי איתך בזמן שאני נשוי, נשוי לאישה שאני מאוד אוהב. " ולריה כיווצה את גבותיה. ולריה – "זה לא כל כך היה אכפת לך מתי שהיינו ביחד במסיבת חג המולד של משפחת נבדו, נכון?! זה כל הזמן הולך לפי איך שנוח לך!! נמאס לי מהשליטה שלך פדרו... תחליט עכשיו. או שאתה נשאר איתי, או שאתה יודע... אני עיתונאית. זה ממש לא בעיה בשבילי." פדרו- "חכי, חכי ולריה. לא צריכים להגיע לרמות כה קיצוניות. עדיין... גם לי יש מצפון. אני ... אני צריך קצת זמן, או.קי?" ולריה – "או.קי... אבל תמהר... כי אני לא אחכה לך... " ולריה התקרבה לפדרו ונתנה לו נשיקה ארוכה ועדינה. כשלפתע נפתחה הדלת . רגינה ורוסריו באו לאסוף את פדרו וראו אותו מתנשק עם ולריה במשרד. רגינה – "אבא!" ולריה ופדרו ההמומים הביטו בתמיהה ופליאה על רגינה ורוסריו ההמומות עוד יותר. המשך יבוא....
 
למעלה