תראה, אם לא אכפת לך אני אענה לך בתור אשה
אני לא יודעת כמובן מה הספור הספציפי שלכם, אבל מהנסיון שאני עוברת כרגע, אני יכולה רק להגיד לך שלאשה מאד מאד קשה להיות אופטימית כשיש בעיות. אני למשל מודעת לכך שהיו לנו זמנים מאד טובים יחד ואני גם מודעת לכל המעלות שיש בבן זוגי, שחלקן ממש נדירות ונחשבות בעיני, אבל למרות זאת, ההרגשה שלי היא של יאוש טוטלי- אני פשוט לא מסוגלת לשים את הבעיות שלנו בצד, כשזה מגיע לפסים אישיים. אני לא מסוגלת לתת לו מעצמי כלום למרות שאני יודעת שהמצב בעצם לא עד כדי כך סופני. לנשים לדעתי מאד קשה להרגיש כמה דברים ביחד- אנחנו קיצוניות בקשר לכל דבר ופה במיוחד אני מרגישה כמה שאני קיצונית לעומת בעלי. אז לכן לדעתי הדבר הכי נכון בשבילכם זה פשוט ללכת ליעוץ זוגי- לא לדחות את זה כי הדחיה רק תעמיק ת'קרע. ואם אתה תיזום את זה , היא , בטוחתני, תעריך את זה הרבה יותר מאשר את השיר שכתבת. לי למשל בפשטות אין את האנרגיה ליזום יעוץ וללכת- יותר קל לי לשקוע ברחמים עצמיים ולכעוס על כל מה שזז, אבל אם בעלי יקבע לנו תור אני אהיה כ"כ מרוצה!!!! תראה, אתם הייתם מאושרים מאד בהתחלה, נכון? אשתך נראתה לי אחלה אישה ואתה בעיני אישיות רומנטית ואכפתית ומלאה תוכן, ואתה אהבת אותה, לפחות כך זה היה נשמע לפי הפרטים שקצת סיפרת, אז אתה חייב לנסות לתקן את זה ולא לחכות שהיא תעשה את הצעד הראשון. כי אם היא לא עשתה את זה עד עכשו היא כנראה לא הטיפוס היוזם. סליחה שאני נשמעת כמו איזה יועצת עם דיפלומה.... תתייחס לזה יותר כמו קבוצת תמיכה....
האמת היא שלאור זה שחלק פה יודעים מי אתה (-מכירים אותך) זה מאד מאד מפתיעה אותי החשיפה הזאת שלך- אני בתור אשתך, רק על זה לבד הייתי רוצה לקרוע לך ת'צורה!!! חשבת על הנקודה הזאת? אני לפחות אנונימית!!!!
