על חינוך בכפר האורנים ובכלל

[איילת עידו]

חינוך בכפר האורנים../images/Emo4.gif

מהירהורי אמא ששולחת 2 ילדים ,אחד לגן המכיל 36 ילדים וילדה לכיתה א' לכיתה עם 35 ילדים. תחילה אציין כי דברי אינם טרוניה (חלילה וחס) אלא תסכול גדול שאני מרגישה ובדברי אילו (ולא רק) אולי נוכל לשנות לשנים הבאות. בהגדרה הבסיסית שלי לאיכות חיים אצלי זה קודם כל חינוך. בעבר כבר העתקתי את מקום מגורי כשהסיבה העיקרית היתה החינוך והסביבה בה הם גדלים. אני חושבת שנושא החינוך צריך להיות בראש סדר העדיפויות של הישוב שלנו. הישוב מתפתח בצורה נפלאה אבל ברגע שהמצב כזה במערכות החינוך השונות אצלינו אני מרגישה שפיספנו את הדרך במרוץ האישי והכללי (ושוב , חשוב לי להדגיש שחלילה אין פה האשמה כלפי אף אחד). אני מאוד מקווה שנשנה את המגמה ונציב את הנושא הזה בראש ונדאג לסביבה הולמת לילדינו. לצערי , אין לי פתרונות קסם (מכאן התיסכול) אבל אני בטוחה שאם נשנה מגמה (ואולי אפילו רק זווית) יצמחו פתרונות יצירתיים מכל מקום . וזה דרך אגב קורה בהרבה מקומות יותר ותיקים. אני מאוד מקווה שדברי הובנו כפי שציפיתי וכי יש עוד אנשים שחושבים כמוני וביחד נצליח לשנות.

 

[מושי אשר]

חינוך בכפר האורנים ובכלל ../images/Emo99.gif

קראתי בעיון את הפרסומים בנושא החינוך ואני מבקש להביע את דעתי ולהשתתף: הדיון צריך להיסוב על ה"מה" ולא על ה"איך"! ובמילים אחרות: בכדי להתחנך צריך לדון על התכנים והערכים המונחלים ולא על מספר התלמידים בכיתה. צריך להקפיד על דיון אמיתי ואמיץ על החינוך ולא על הוראה והישגים לימודיים.

 

[נטע איזנברג]

../images/Emo82.gif../images/Emo63.gif גם אני מרגישה כמוך

החינוך הוא הדבר החשוב ביותר בישוב, פשוט ככה. אני אשמח להתגייס ולסייע. אולי כדאי להתחיל בתהליך של מפגשים ולמידה מישובים אחרים, ותיקים יותר, שהצליחו להקים מערכות חינוך מצוינות ? אולי כדאי לארגן הרצאות וערבי שיח, על מנת לגבש תפיסה קהילתית ולחזק את המחוייבות והמוטיבציה של כלנו לנושא ? נדמה לי שכל אחד מכיר לפחות פרסום אחד מתוך המחקרים הרבים שהוכיחו מעל לכל ספק כי כמות הילדים בגן ובכיתה היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר לקביעת איכות החינוך, תחושות שביעות הרצון ויכולת הלמידה של הילדים - ולא פחות חשוב, של אנשי המקצוע המחנכים. ודרך אגב, אין מחקרים שהוכיחו את ההיפך. כמויות של 35 + ילדים בקבוצה מכתיבות מראש תנאים בלתי נסבלים. נכון שהמדינה לא מצליחה לספק תנאים טובים מספיק. אז מה ? האחריות היא שלנו ורק שלנו. אני משוכנעת שיש לנו יכולת להשפיע ולשנות ! לכן איילת אני מצטרפת אל פנייתך ואשמח לשתף פעולה ולפעול לשיפור המצב. נטע

 

[איילת עידו]

מושי אתה צודק בהחלט

ואני הבנתי שבבית הספר כבר התחילו קבוצות דיון לגבי "חזון בית הספר". מעבר לכך אני יודעת שהצוותים החנוכיים בישוב נהדרים . עניין ההשגים פחות מדאיג אותי , חשוב לי שננחיל לילדינו סביבה הולמת וחוויות חיוביות ממערך החינוך הכללי . כמות הילדים שקיימת היום בגנים ובבית הספר מהווה מכשול גדול לכך . צוות נהדר ככל שיהיה אינו יכול להשתלט על כמות כזו של ילדים. מי כמוך יודע את הוצאות החינוך הקיימות במגזר הדתי על חינוך זה לא רק בשביל ה"מה" זה גם בשביל ה"איך". כוונתי היתה בראש ובראשונה להעלות את נושא החנוך באופן כללי לסדר היום הציבורי בישוב כי מבחינתי הוא מקום ראשון. הנהגת הישוב עושה את המקסימום בכל דרך אפשרית ומכל כיוון אך הנושא צריך לבעור לכולנו כל הזמן.

 

[נטע איזנברג]

גם ה"איך" וגם ה"מה" חשובים מאוד !

אני חוזרת וטוענת, שעלינו להיפרד מסגנון החשיבה של "או או" (או שה"איך" חשוב או שה"מה" חשוב) ולאמץ חשיבה של "גם וגם" : גם האיך חשוב וגם המה חשוב! צריך לפעול בשני האפיקים ולא לבחור ביניהם. חינוך הילדים, מושפע ומעוצב גם בבית וגם במסגרת החינוכית, גם מהידע המועבר וגם מהאופן בו הדברים נאמרים, וכך הלאה... הטענה שלי שעלינו לפעול למען הקטנת מספר הילדים בגנים ובכיתות לא מביעה חוסר שביעות רצון כללית. להיפך, אני מאוד מרוצה מפעילויות התרבות בישוב ומהאנשים שאני פוגשת כאן. זה לא שאני "או" מרוצה מהכל "או" לא מרוצה מכלום. זה "גם וגם" : אני גם יודעת להעריך הרבה דברים וגם חושבת שיש מה לשפר. לגבי חשיבות מספר הילדים בגנים ובכיתות, אין מדובר בגחמה או בעניין שולי ופעוט. מחקרים שמעידים כי קבוצות קטנות מדי מזיקות - חיפשתי אך לא מצאתי שום מחקר כזה. לעומת זאת, מצאתי הרבה מחקרים שמעידים על כך שמחנכים ומטפלים שפועלים בתנאי עבודה בעיתיים (וביניהם מודגש שוב ושוב גודל קבוצת הילדים שתחת אחריותם) מסוגלים פחות להעביר את ה"מה". אני מצרפת לכאן ציטטה מעבודת מחקר חדשה יחסית (2002). יש כמובן עוד הרבה מאוד מחקרים בנושא, ובוודאי גם שיחה קצרה עם גננת או מורה, או עריכת תצפית פשוטה על המתרחש בגן / בכיתה יוכיחו את חשיבות התנאים, ה"איך". מתוך "מרכיבי ההכשרה המקצועית והשפעתם על רגישות המטפלת באינטראקציות עם ילדים במסגרות חינוכיות בישראל". מאת: תמר בר . עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך בגיל הרך (2002). המחקר מודד איכות טיפול בדרכים מגוונות, אך משתני האיכות שנמצאו משמעותיים במיוחד לטיב הטיפול המוענק לילדים הם: גורמים תהליכיים המשקפים את ההתנסות הממשית של הילד במסגרת החינוכית (אינטראקציה מטפל- ילד, אינטראקציה בין ילדים והשתתפות בפעילויות שונות, למשל), והתייחסות לגורמים מבניים ומאפייני המטפל (יחס מספרי מטפל: ילדים, גודל הקבוצה, השכלה והכשרה של המטפל). במחקרים שמדגישים את חשיבות המאפיינים המבניים (גודל הקבוצה ויחס מספרי מטפל: ילדים) נמצא, למשל, כי כאשר היחס המספרי מטפל: ילדים הוא נמוך (כלומר, קיים מספר קטן של ילדים למטפל) המטפל משקיע פחות זמן בניהול הילדים, הוא מעורב יותר, מספק טיפול יותר תגובתי, חם ותומך, מציע להם יותר גירויים ומעודד יוזמות. הילדים במחקרים אלה היו פחות אדישים ופחות במצוקה, הם היו עסוקים בפתרון בעיות ופנו לעמיתים בבקשת עזרה (Howes, 1997 ; Howes & Marx, 1992 ; National Institute of Child Health and Human Development [NICHD], 1996 ; Roupp, Travers, Glantz & Coelen, 1979). בנוסף, נמצא כי מטפלים העובדים עם מספר קטן של ילדים הם יותר תגובתיים, פחות מגבילים, ומספקים לילדים גירויים חברתיים (NICHD, 1996 ; Roupp, et al., 1979). ממצאי מחקר אלה הובילו לקביעת מדדים אופטימליים לגודל קבוצת הילדים לפי גילאים וליחס המספרי מטפל: ילדים (American Public Health Association, 1992 ; Ricciutti, 1977).

 

[ronpel]

לא בטוח שזה מכשול או בכלל משפיע

ממליץ לקרוא את הספר המדהים FREAKONOMICS של STEVEN D LEVITT לא מצאתי גרסה בעברית עדיין. לויט הוא כלכלן צעיר שזכה בפרסים רבים. הוא איש מוזר שבודק שאלות שונות ומשונות של חיינו. בספר הוא בודק את נושא ההורות ובינהם מה הם הגורמים להצלחת החינוך של ילדינו. אחרי מחקר מספרי של מערכת החינוך השלישית בגודלה בארה"ב באיזור שיקגו הוא מגיע למסקנה חד משמעית: שני הגורמים העקריים לתוצאה החינוכית של ילדינו הם: 1. גנטיקה 2.החברים (סביבה) בבית הספר. חד משמעית אין שום קשר לגורמים פיזיים כמו עלות הלימודים, גודל הכיתה או מבנה בית הספר. לכן בישוב כמו שלנו בו הרמה הסיציואקונית גבוהה אצל התושבים והסביבה בבית הספר בהתאם ההשפעה של גורמים פיזיים שולית. ממליץ לקרוא בחום את הספר גם לגבי יתר הנושאים שנחקרים שם. רונן

 

[נטע איזנברג]

פורשת מהדיון בשלב זה ../images/Emo176.gif../images/Emo180.gif

מאחלת לכלם שנה טובה, שנה של צמיחה ולמידה מהנה, אושר וכושר.

נטע

 

[TakeOne]

ממליץ להכנס יותר לפרטים -

אני מרשה לעצמי "להתפרץ" לדיון החשוב הזה, לאו דווקא כשכן מלפיד, אלא קודם כל כאבא וכמי שסבור שהחינוך הוא באמת בנפשנו. מעבר לכך, כמובן שהנושא "חוצה גבולות" ומשותף לכולנו כהורים וכאזרחי המדינה. אני מציע להתייחס ל"איך" ול"מה" מקרוב. לא ממסקנות החוקרים אלא מההתבוננות האישית של כל אחת ואחד מאיתנו, כהורים. בואו ננסה לפרוט את הנושא לפרוטות - לגעת בתכ'לס. הדרך או "המבחן" לפיו אני ממליץ לבדוק את הדברים פשוטה מאוד: הצגת השאלות הבאות ונסיון של כל אחת ואחד מאיתנו לענות עליהן בכנות, בהתייחס לילדים שלנו הלומדים בבית הספר או בגנים (וזה באמת לא משנה אם זה בכפר האורנים, בלפיד, במודיעין או בכל מקום אחר בארץ): 1. האם אני רואה במורה/ גננת של ילדי גם דמות של מחנכת? איך זה בא לידי ביטוי? האם המחנכת של הילדים שלי מקנה להם ערכים? איזה ערכים? איך היא עושה זה? האם היא נותנת להם דוגמא אישית? האם מדובר בערכים "ממלכתיים" בלבד (אהבת המולדת וכד') או גם בערכים בסיסיים של התנהגות ודרך ארץ (יחס לזולת, תרבות דיבור וכד')? 2. כמה קרובה המחנכת/ מורה/ גננת לילד שלי ואלי, כהורה? האם היא באמת מכירה אותו? האם היא מכירה אותי? האם אנחנו בקשר קבוע? האם היא ביקרה בביתנו? 3. האם הסביבה בה הילד שלי מתחנך (בה"ס/ הכיתה/ הגן) היא סביבה נעימה ורגועה? צועקים שם או מדברים? באיזו "שפה" משתמשים שם? 4. האם בסביבה בה הילד שלי מתחנך יש יותר דגש על תחרותיות והשגיות או יותר על מיצוי הפוטנציאל האישי של כל ילד, בלי קשר להישגים של הילדים האחרים? האם הילד שלי רגוע ונינוח במערכת החינוך בה הוא נמצא, או שהוא מתוח? 5. האם המחנכת/ מורה /גננת מצליחה "להגיע" לילד שלי? האם היא מכירה את אופיו, נטיותיו, אהבותיו, פחדיו? האם הילד שלי מרגיש איתה פתיחות? הוא רואה בה כתובת לשיחה אישית? 6. האם הילד שלי נהנה ללכת לגן/ לבית הספר? אם כן, מדוע? 7. האם הילד שלי מפיק הנאה מהתהליך הלימודי? 8. האם אני כהורה שותף לתהליך הלימודי שהילד שלי עובר בגן או בבית הספר? האם אני יודע מקרוב מה עובר על הילד כשהוא בגן או בבה"ס? האם הסבירו לי בתחילת השנה איזה מן תהליך חינוכי הילד שלי עומד לעבור? הם הגדירו לי מה התוצרים והתוצאות המיוחלות של התהליך הזה? אפשר כמובן להמשיך. המדדים רבים וחשובים ועל אלה שהעלתי כאן חשבתי רק בזה הרגע. אני חושב שהתשובות על השאלות הללו ועל שאלות חשובות נוספות, יסייעו לנו להעריך בצורה טובה יותר את הסביבה החינוכית של הילדים, בבית הספר או בגן. מכאן גם ניתן יהיה להסיק את מידת החשיבות שיש לגודל הכיתה, איכויות המורה והגננת והיכולת שלהן לתת לילדים שלנו את מה שהיינו אולי רוצים לתת להם במסגרת החינוך המתבצע מחוץ לכותלי הבית.

 

[אהרון כהן]

אני מסכים עם כל מה שכתבת אלדד,

אבל התשובות ברורות לכולם ,כלומר התשובה "לא" כמעט לכל השאלות ששאלת, באופן העצוב ביותר. המציאות העגומה עוד יותר היא שאין כיום שום דרך או שיטת חינוך שתענה "כן" על השאלות המעניינות ששאלת.

 

[TakeOne]

אהלן אהרון, תתפלא, אבל יש.

אשמח גם להרחיב על כך בהזדמנות. כרגע מעניין יותר לדעתי לפתח דיון באשר למיקוד הציפיות שלנו. מה אנחנו מצפים ממערכת החינוך שלנו ולמה צריך לשאוף. איך עושים את זה, בדיון נפרד שכאמור אשמח לפתח כאן או בכל מקום אחר.

 

[ronpel]

אלדד זה לא לעניין

לא צריך לקדם את עמותת החינוך האנטרפוסופי על חשבון מערכת החינוך. יש יתרונות וחסרונות לכל דבר והנסיון להטיל את כל תחלואי החינוך על מערכת החינוך הוא פתרון קל ונוח אבל רחוק מן המציאות. מכיוון שידוע ש80% מן החינוך מגיע מן הבית ורק 20% ממוסדות החינוך כדאי שכולנו נשאל את השאלות שאתה מעלה, את עצמינו. בטוח שלא תמיד יהיה לנו נעים לשמוע את התשובות. אחת הבעיות הקשות היום במערכת החינוך זה היחס של ההורים. ילד ששומע כל היום שהמורים לא טובים ורואה איך הוריו מתייחסים למורים לא יכבד את המורים ויהפוך לגורם מפריע. כולנו עדים ליחס הכוחני של הורים מול מערכת החינוך שבעבר לא היה קיים. איך הורה שקונה לילד שלו משחק בשם "גניבת מכוניות הגדולה" לסוני שלו יכול לצפות שהילד יבין שוונדליזם זה דבר רע. יש הרבה מה לשפר בנושא החינוך אבל נראה לי שקודם כל צריך לעשות שעורים "בבית" רונן

 

[TakeOne]

חבל ללכת לשם. בוא נחזור לדיון !

1. לא הזכרתי במילה שום שיטת חינוך, להפך. אז חבל שאתה מעביר לשם את הדיון! קרא שוב את הודעתי האחרונה. הבהרתי בפירוש לאהרון שאני מעדיף לעשות את זה בדיון אחר. בקלות אני יכול להסביר כאן מדוע שיטת החינוך הזו מעולה ומתאימה לכל בית - הורה וילד. אבל זה לא הנושא אז חבל שלמרות שאני מתאפק מ"לשווק אותה" דווקא אתה לוקח את זה לשם. 2. אני לא יודע מה זה 80% ו - 20% ואיך אתה מכמת את זה. אני מסכים שיש משקל גדול לחינוך בבית אבל יש גם משקל עצום לחינוך המוסדי כי שם הילדים שלנו מבלים חלק ניכר אם לא את מרבית שעות היום. לטעמי לפחות, הדרך חשובה לא פחות מהתוצאה. ואם הילדים שלנו מבלים כל כך הרבה שעות ושנים בתוך מערכת מסויימת, חשוב שהם יפיקו ממנה את המקסימום האפשרי ויהנו מתהליך הלמידה! על אחת כמה וכמה עבור מי שחושב שללא השכלה, מדע וחינוך לערכים, לא נוכל להבטיח את העתיד של הדורות הבאים במדינה הזו. 3. זה בטח לא סותר, עדיין כולנו מחוייבים לשאול את עצמנו כיצד אנו מחנכים את ילדינו, למה אנו חושפים אותם ואיזו דוגמא אנו נותנים להם בבית. אבל אני חושב שהדיון בשירשור החשוב הזה הוא אחר - הדיון הוא לא "איך לחנך את ילדך" אלא מהי איכות התנאים הניתנים לילדים שלנו - ילדי כפר האורנים (במקרה הזה של יוזמי הדיון) ומבחינתי גם ילדי לפיד שהרי אין בעצם שוני מהותי בין המערכות. 4. אני חושב שכצעד ראשון כולנו, כהורים וכאזרחים, צריכים לעודד את הדיון הזה לגבי רמת הציפיות שלנו ורמת המוכנות שלנו להשקיע במערכות החינוך הישוביות. זהו חלק חשוב ביותר במה שאנחנו נוהגים לכנות "איכות חיים" שבגללה מרביתנו הגענו לאזור הזה. אני באמת מאמין שיש לנו דרך ויכולת להשפיע, כל אחד בגיזרה וביכולות שלו, על מנת לשפר ולו במעט. מי שמסתפקים "במה שיש" עושים לדעתי טעות גדולה כי בסופו של דבר מערכת החינוך המשותפת לכולנו (להבדיל מזו של החרדים למשל) נמצאת לצערי בתהליך נסיגה מעורר דאגה ממש.

 

[ronpel]

מדוע תהליך נסיגה?

האם יש עובדות מספריות שמצביעות על כך? רונן

 

[TakeOne]

בבקשה:

1. ב- 4 השנים האחרונות תקציב החינוך קוצץ 16 פעמים (!) בסך כולל של למעלה מ - 3 מיליארד שקלים. 2. כל התלמידים בחינוך הממלכתי (ולא בחרדי ולא בממלכתי-דתי) לומדים היום בממוצע 7-8 שעות שבועיות פחות ממה שלמדו לפני 4 שנים. 3. בשנה שעברה משרד החינוך בנה 600 כיתות חדשות בסך הכל, לעומת 2600 כיתות שנבנו בממוצע בכל שנה בתקופה שלפני 4-5-6 שנים. האוכלוסיה כמובן גדלה בקצב גבוה אף יותר, כך שהבינוי החדש אפילו לא מספק את הגידול הטבעי, שלא לדבר על הצורך לרווח כיתות ולהפחית את מספר הילדים בכל כיתה. המשמעות ברורה וכואבת: בשנת הלימודים הקרובה הצפיפות בכיתות תגדל, כפי שהיא גדלה בשנה שקדמה לה, כפי שגדלה בשנה שקדמה וכו' - אנחנו הולכים בעקביות אחורה במקום קדימה. 4.יש קיצוץ מתמשך וקבוע בתקציבים שהוקצו בעבר למקצועות שיש בהם הרחבת דעת והומניזם. 5. עקב הבעיות בפניהן המחנכות והמנהלות בבתי הספר עומדות (מספר רב מידי של ילדים בכיתה, למשל), אין להם היום כמעט יכולת לחנך. המערכת מסתפקת לפיכך בהוראה. התוצאה היא העדר הולך וגובר של יכולת לתת לילדים שלנו כלים להיות סקרנים, הומניים, שואבי דעת וביקורתיים. תחת זאת המערכת - בגלל האילוצים הבלתי נסבלים שלה - מעדיפה ילדים צייתניים. זה בדיוק הפוך ממה שהחברה שלנו צריכה. (חשוב להבין את המשמעות של כיתה עמוסה: אין כמעט אפשרות של המחנכת לקיים דיאלוג בכיתה. אין דגש על תהלכים חינוכיים עמוקים וארוכי טווח, כפי שהכרחי שיהיה. מרבית המורות נאלצות להסתפק ב"העברת החומר". לא בכדי הבורות אצלנו חוגגת. לא במקרה סקרים בקרב הנוער מגלים תשובות מבישות לשאלות בכל התחומים -הסטוריה, גאוגרפיה, מתמתיקה ועוד). 6. תקציבי המחקר באקדמיה קוצצו בשנים האחרונות במקום שיעלו. מחלקות חשובות נסגרו, חוגים אוחדו. 7. בתקופת רבין (ואני באמת לא נכנס עכשיו לפוליטיקה, רק מציין את זה על מנת לתת את הפרספקטיבה של נקודת הזמן) תקציב החינוך היה זהה כמעט לתקציב הבטחון! והיום.....? 8. אני לא מנסה לדכא אף אחד ולא מנסה לייצר כאן דמורליזציה. אבל אם נסתכל על העובדות בצורה ישירה וקרה אזי המסקנה שלי היא שמערכת החינוך שלנו חולה מאוד והילדים שלנו רחוקים מלקבל את מה שאני חושב שהם צריכים לקבל, לפי סולם הצפיות והערכים האישי שלי.

 

[ronpel]

עובדות לא בדיוק נכונות וגם אין קשר

1.תקן ל40 ילד בכיתה קיים כבר 40 שנה - גם אני למדתי בכיתה כזו בבית ספר שנחשב סביר ומעלה בגבעתיים כך שהצפיפות לא גדלה או קטנה. 2. למדתי בדיוק עד לאותה שעה שלומדים כיום. 3.בנית כיתות - אומנם משרד החינוך בנה רק 600 כיתות אבל זאת בהתאם לסיכום עם מפעל הפיס שבנה עוד כ2900 - בעבר מפעל הפיס לא בנה בתי ספר אז צריך לחבר את שני הנתונים. 4. מה הקשר של סגירת מחלקות מחקר מיותרות באוניבסיטה ללימודים של ילדינו. מצד שני נפתחו עשרות מסגרות לימודים לתארים גבוהים שמאפשרות להרבה מאד סטודנטים להגיע לתואר ומקצוע שבעבר היו בהישג ידם רק של האליטה. 5. הבעיות העקריות שעומדות בפני המנהלות והמורים זה חוצפה ואלימות של תלמידים. כולם עוסקים בזה ובונים תוכניות - המקור לבעיה היא לא בית הספר - זה הבית. כפי שכבר הסברתי בהודעה הקודמת. כאשר להורים אין גבולות או כבוד לבית הספר זה ממשיך אצל הילדים. 6. לתקציב אין בכלל קשר לתוצאה - תקציב בטחון ענק לא מבטיח בטחון ותקציב חינוך ענק לא מביא חינוך -ראה יישום דוח דברת - כולם מקבלים יותר כסף והתוצאה -חוויה מפוקפקת. חשוב איך מנוצל התקציב. אחד הקיצוצים הגדולים בתקציב נבע מתקצוב על פי מספר תלמידים ולא לפי מספר כיתות. זה פגע בעקר בחינוך החרדי שהיה רגיל לכיתות קטנות במיוחד. 7. כפי שכבר הסברתי הוכח שאין קשר בין גורמים פיזיים לרמת החינוך ולכן הנתונים הנ"ל לא רלוונטיים. אצלי לפחות אחרי 4 שנים במערכת זה הוכח חד משמעית. 8. לגבי חלוקת הזמן- תבדוק כמה שעות בממוצע יושב ילד מול הטלויזיה או המחשב- תגלה שזה יותר מאשר הוא יושב בכיתה. כמה מאיתנו בודקים איזה תוכן הוא מקבל שם? או עושים משהו בנידון? רונן

 

[TakeOne]

עירבוב בין הדברים

1. התקן אכן קיים, כי גם כשהיו תקציבים הרבה יותר גדולים אף אחד לא "הסתכן" בשינוי התקן, שמשמעותו התחייבות שהמדינה לא יכולה לקחת על עצמה בשעה שהתקציבים מקוצצים ללא הרף. אבל בשנת 2000 למשל, למרות שהתקן הרשמי היה 40 ילד בכיתה, בפועל הכיתות היו קטנות יותר, היו הרבה יותר שעות לימוד מהיום ומשכורות המורים שופרו מהותית. מאז כאמור, חלו קיצוצים קשים, שלוקחים את המערכת אחורה. 2. אם הסטנדרטים שלך הם כאלה שמה שהיה לפני 20 - 30 שנה ראוי שימשיך גם היום, אזי יש לנו מחלוקת עמוקה. העולם מתקדם. השיטות אמורות להשתנות, ואם אתה ואני למדנו בתקן של 40 ילד בכיתה, אזי היום התקן צריך להיות נמוך בהרבה כי זה התנאי לקשר אישי בין המחנכת לתלמיד וזה התנאי שיכול להבטיח שהמחנכת "תוכל להגיע" גם לנפשו ולרוחו של הילד ולא רק לבדיקת מחברותיו! 3.כנ"ל לגבי שעות הלימודים. העולם מתקדם. מקצועות חדשים נוספו במשק. הצרכים גדלו כי העולם משתנה. אתה ואני לא היינו צריכים ללמוד על גלובליזציה ולא על אינטרנט. ומי אמר שמה שאנחנו למדנו הספיק? אנחנו גם לא למדנו מספיק הסטוריה, ולא מספיק מתמתיקה, ולא מספיק שפות זרות, ולא לימדו אותנו מוזיקה כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים ולא יצאנו מספיק לטבע ולא למדנו אקולוגיה ומיחזור... ועוד ועוד חוסרים שאז לא היו וגם היום לא, וזה לא טוב! ובכלל, ממתי מה שאנחנו קיבלנו מתאים למה שצריך היום? מה שאתה אומר משקף בדיוק את העצירה במקום והרגרסיה עליה אני מתריע. 4. למה שאתה קורא "מחלקות מחקר מיותרות" אני קורא מחלקות מחקר חשובות. אני התכוונתי לכל אותן מחלקות שעוסקות במדעי הרוח - חקר הפילוסופיה, ההסטוריה, המקרא ועוד. "עם הספר" שסוגר מחלקות אקדמיות, שעניינן מחקר ופיתוח חשיבה רחבת אופקים כי הן "לא כלכליות", יש לו לדעתי בעיה קשה! אני מכיר היטב את הרפורמה של פרופ' רובינשטיין בתחום המכללות ועשרות המסגרות שנפתחו ללימודים גבוהים אכן מבורכות וחשובות. אבל אלו הם מוסדות לימוד שמכשירים לקבלת מקצוע. אכן חשוב ביותר, אבל בטח לא מהווה תחליף לחוגים שעניינם השכלה רחבה. זה יופי שרבים לומדים מינהל עסקים ומשפטים, אבל אוי ואבוי לנו אם זו תהייה מפת ההשכלה היחידה שלנו. אתה חייב להבין שיש קשר הדוק בין המשבר בו מצויות האקדמיות בישראל לבין חינוך ילדיך. מי שמסתכל על מערכת החינוך רק כשלב הלימודים בבית הספר היסודי, מסתכל על המערכת בצורה לא נכונה. 5. להסתכל על בעיות האלימות והחוצפה של ילדי ישראל רק בהיבט של הבית זו טעות לטעמי. לבית יש חלק מרכזי, אבל לא מספיק. על מנת שהמורים (שים לב, אנחנו בכלל לא משתמשים במינוח "מחנכים") יוכלו גם הם לטפל בבעיות ההתנהגות של הילדים ולחנך אותם (יחד עם ההורים כמובן) הם צריכים תנאים. אם בכיתה היו 20 ילדים ולא 40, המורה הייתה יכולה להגיע אליהם. אם מורה מתחילה הייתה מרויחה למשל 12,000 ש"ח ולא 3500-4000 ש"ח, ואם דרישות ההכשרה שלה היו כוללות (למשל) תואר ראשון כמינימום והתחייבות לתואר שני בזמן מוגדר ועוד כהנה וכהנה דרישות סף גבוהות, אז רבים וטובים נוספים היו הולכים לעשות קריירה בתחום ההוראה ומשביחים את המערכת. זה כמובן לא פותר את ההורים מהאחריות הכבדה שלהם, אבל גם ההורים הם תוצר של מערכת קלוקלת. יש כאן סימפתום של ביצה ותרנגולת... 5. לתקציב יש קשר ישיר לאיכות החינוך, כי רק תוספת משאבים יכולה לצמצם כיתות, להשביח את המורים ולתת סביבה נעימה ואיכותית יותר. רוצה דוגמא? אני יכול לקחת אותך (ואת יתר חברי ועד כפר אורנים, אם רק תרצו) לביקור בכמה בתי ספר שפתרו את הבעיות הללו. מנסיוני, אתם צפויים להנות שם מאוד ממה שתראו! 6. אם אתה חושב שדו"ח דוברת - ביישום הנוכחי שלו השנה - נותן "לכולם עוד כסף" אתה טועה טעות מרה! עזוב אותך מהפרסומות. הנתונים שונים בתכלית. כפי שציינתי קודם - השנה יש פחות תקציב, פחות כיתות ואם זה מעניין אותך, אז גם פחות הזנה לנזקקים. תאמין לי שיש לי את הנתונים ואף טרחתי לבדוק ולאמת אותם במקומות הכי מוסמכים. 7.לא הוכח שאין קשר בין תנאים פיזיים לרמת החינוך. נהפוך הוא! יש קשר הדוק בין מספר הילדים בכיתה ליכולת של המורה להגיע לילדים ולקדם אותם, גם ברמת ההישגים הלימודיים וגם ברמה של פיתוח מיומנויות אישיות. ואני עוד לא מדבר על אוירה רגועה ושקטה בכיתה של 40 ילדים מול כיתה של 20 ילדים. אתה יכול להמשיך להתווכח על כך עד אין סוף, או לבדוק את הנושא לעומקו ולא להסתמך על "מחקר" אחד שאינו מייצג את הגישה הרווחת, לא רק בארץ אלא בעולם כולו. לא בכדי המורים תמיד מלינים לא רק על תנאי שכרם אלא גם על תנאי עבודתם, ובראש ובראשונה מס' התלמידים בכיתות. 8. אני שמח שלפחות בנושא הטלויזיה והמחשב אין לנו מחלוקת.

 

[ronpel]

אלדד זה וויכוח סרק

מכיוון שלדעתי למערכת החינוך יש חלק די קטן בעיצוב הערכים של ילדינו גם אם יהיו 10 ילדים בכיתה. יצא לי להכיר מקרוב את המערכת החינוך הפרטית באנגליה שעולה הון (9000 שח לחודש לילד) כיתות של 20-22 ילד בכיתה ואני מבטיח לך שהחינוך שמקנים שם נופל בהרבה מזה שילדי קיבלו בלפיד או בכפר האורנים. רונן

 

[TakeOne]

בירה או ברנדי? ../images/Emo9.gif

שבוע הבא, אצלי בערב, תבחר תאריך. מבטיח גם מוזיקה טובה. נלבן את הנושא ואולי גם אחרים.

 

[ronpel]

קבענו- שלח לי טלפון במסרים

 

[אייל שרוי]

יו"ר ועד משכמו ומעלה

רונן, ראשית גם אני רוצה לאחל לך ולמשפחתך מזל טוב אושר ובריאות. נכנסתי לדיון רק כדי להודות לך על כל פועלך לטובת התושבים, ועל אופן החשיבה שלך בכל עניין הנגזר מראיה כוללת והרבה חוכמה. בכל פעם שאתה שותף לדיון אתה מייצג את דעתי, וכל שנותר לי לעשות הוא לקצור את פרי עמלך ועמל השותפים הנוספים לעשייה בכלל, והחינוכית בפרט בישוב. תודה לכולכם ושנת לימודים מוצלחת. גלית