שאלה לבני נוער

[Rivendell]

../images/Emo63.gif שאלה לבני נוער

(אבל גם למבוגרים) - בהמשך לדיון הקודם - על מה כן הייתם רוצים לקרוא בספרים? מה לדעתכם צריך להיות בספרים שמיועדים לנוער? למשל, האם אתם מעדיפים שהעלילה תהיה בחו"ל או בארץ?

 

[ערפל מיסטי כסוף]

מה צריך להיות בספרים לנוער?

אני חייבת לציין שאני כבר כמעט ולא קוראת ספרות שמוגדרת כ'ספרות נוער'.אני מוצאת שבד"כ כשספר נושא את התווית הזאת הוא מעיד על כתיבה ותכנים רדודים.אפשר להגיד שספרות לנוער מותאמת לנוער ולכן גם רמת הכתיבה לא צריכה להיות גבוהה,בכל זאת,לא הייתי מתנגדת לספר שכן יעסוק בתכנים שמעניינית אותי כנערה-התבגרות,גיבוש זהות,השתלבות בחברה וכו'-בצורה יותר ריאליסטית ו\או רצינית.אני לא מאמינה שאני יכולה להגיד מהי 'ספרות לנוער',אבל אלה,פחות או יותר,הספרים שהייתי רוצה לקרוא.

 

[Rivendell]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

תוכלי לתת דוגמה לספר כזה? ולמה רמת הכתיבה לא צריכה להיות גבוהה? דווקא לדעתי האתגר הופך את הקריאה אולי לקצת יותר קשה - אבל גם ליותר מעניינת. לא קשה ברמה לא סבירה, אבל גם לא קל בצורה מוגזמת. מה גם שזה מאוד אינדיווידואלי.

 

[ערפל מיסטי כסוף]

אני מניחה

ש'איש ילדים זיגזג' ו'מישהו לרוץ איתו' של גרוסמן בהחלט יכולים להיכנס תחת ההגדרה הזאת,אבל לא מצאתי הרבה כמוהם. הכוונה ב'רמת כתיבה לא גבוהה'-אני מניחה שהשתמשתי במילים בעייתיות.התכוונתי שאפשר להגיד שספרות לנוער,בתור ספרות שמייעדת את עצמה לגיל מסויים תצא מנקודת הנחה שצורה מסויימת של כתיבה מתאימה לגיל הזה ושבגללה קשה יהיה לו להתחבר לתכנים 'למבוגרים'.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מאוד מעניין מה שכותבת ערפל מיסטי

ונורא עצוב לי לשמוע שאת חושבת שכשספר נושא את התווית הזו של "ספרות נוער" הוא מעיד על כתיבה ותכנים רדודים. זה לא מדויק וצריך לדעת מה לחפש. אני לא חושבת שספריו של אורי אורלב לנוער כמו "רוץ ילד רוץ", או הספר "קבקבי העץ של אנדרה" מאת צרויה להב, הם ספרים רדודים ובעלי תכנים כאלה. אלה ספרים ברמה, ערוכים היטב וכתובים בשפה נהדרת. הנושאים שלהם נהדרים ואני קראתי אותם באופן אישי ונהניתי מאוד. הבת שלי בת 12, והיא קראה לא מזמן את הספר של סמדר שיר, "וילון נע ברוח", ספר חדש שיצא בהוצאת ידיעות אחרונות. זהו ספר על ילדה שאביה רצח את אמה בהתקף של אלימות. אני מאוד חרדתי לעובדה שהילדה קוראת ספר כזה, אבל היא קראה אותו כמו ספר מתח מההתחלה עד הסוף ואחר כך היו לנו שיחות מאוד בוגרות ומועילות בעניין. נכון, היא נערה צעירה בתחילת גיל ההתבגרות אבל התכנים האלה מדברים אליה בגלל שהיא שומעת חדשות וכבר התחילה לקרוא עיתונים. ילדים ונוער מתעניינים בספרות במציאות שקרובה אליהם. אם זה על מלחמה, על השואה, על אלימות במשפחה, על דחייה והשתלבות בחברה ועל מקובלות בכיתה. בישראל יש סופרים רבים שכותבים יפה מאוד ובשפה ראויה גם לבני נוער. לא צריך להכליל שהכול רדוד ולא בוגר.

 

[ערפל מיסטי כסוף]

לא הכל רדוד ולא בוגר

וכמובן שניתן למצוא ספרים מצויינים גם בתחום הזה,אבל הם עדיין מיעוט, או סתם אובדים בים הסדרות הבלתי נגמרות בסגנון 'מסיבת פיג'מות'. אני האדם האחרון שיטען שבני נוער מתעניינים רק בתכנים הקשורים לגיל ההתבגרות,אבל אי אפשר להכחיש שבכל זאת יש עניין בתכנים כאלה.

 

[Rivendell]

אני זוכרת לטובה את הספרים של

ג'ודי בלום, בעיקר את "עיני נמר". כן, זה ספר שמוגדר כספר לנוער, אבל הוא מקסים ועמוק ועצוב. קראת את זה?

 

[Jam89]

../images/Emo42.gifאויש, "עיני נמר" מעולה.

יש לי אותו ליד המיטה, חדש. קראתי אותו פעם, ואח"כ, בשבוע הספר אחותי קנתה אותו לעצמה (אני קניתי את "דור הפרוזק")

 

[Rivendell]

../images/Emo24.gif

 

[Jam89]

../images/Emo42.gif../images/Emo13.gif.

אני לא חושבת שזה משנה איפה העלילה מתקיימת, ולא על מה היא. הייתי רוצה ספר שיהיה בו נצנוץ של גאוניות. ספר שישאיר אותי עם טעם טוב הרבה זמן אחרי הקריאה הראשונה, השנייה וגם השלישית או יותר. ספר שאוכל לקרוא כמה פעמים, וכל פעם להבין אותה מחדש.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

כתבת יפה, ימית.

 

[שרוני101]

כמה שיותר רחוק מן הארץ

לא איכפת לי אם זה יהיה מחוץ למערכת השמש- רק לא במדינה המקרטעת שלנו ( לצורך גילוי נאות אומר שחוץ מעמוס עוז לא קראתי שום ספר של סופר ישראלי, ביחוד לא סופר נוער, שהיה שווה את המאמץ). עוד אומר שאני מעדיפה לקרוא ספרי פנטזיה ומדע בדיוני: ובהקשר זה אומר שהספר "לעולם לא עולם" (NEVER A WORLD של ניל גיימן מומלץ בכל פה (יותר נכון בכל תו).

 

[Rivendell]

מה קראת של עוז?

אני זוכרת שקראתי את "סומכי" ומאוד נהניתי, ואח"כ בתיכון את "קופסה שחורה" וגם הוא היה טוב. אבל דווקא בתחום של ילדים ונוער אני יכולה למנות כמה ישראלים שמאוד אהבתי. את פוסלת את זה כי את מעדיפה להתנתק מהמציאות קצת, או כי את חושבת שאין מספיק סופרים טובים?

 

[שרוני101]

אז ככה

של עוז קראתי כמה סיפורים (לא ממש) קצרים מ"ארצות התן" וגם את הספר האחרון שהוא הוציא ובו מסופר על המשפחה שלו אהבתי (רק שברח לי השם שלו). בקשר לסופרים ישראלים בכלל, וסליחה מראש אם אני דורכת על היבלת הפטריוטית של מישהו, אני לא חושבת שהם טובים (ורובם הרבה פחות מטובים) במיוחד בהשוואה למה שאפשר למצוא בחו"ל- ומתרגמים (ועל איכות התרגומים אני עוד אחבר כמה הודעות שטנה) המון ספרים ממש טובים לעיברית (כך שגם מי שלא יודע שפות זרות יכול להסתדר). ספרות הילדים והנוער הישראלית המקורית עוד יותר דלה מן ההיבט הזה- מדובר בספרים (במיוחד החדשים) שמעטים מהם ראויים לקריאה ואיני יודעת אם נוכל למצוא משהו שיענה להגדרה ספר-ישראלי-מקורי-טוב-לילדים. כך שאני חושבת שהוצאות הספרים יעשו בחכמה אם הם יתרגמו יותר ספרים לעיברית (ואני מדברת על תרגומים טובים) ולא יוציאו כל ספר שכל גננת פלונית תכתוב (וזה לצערי המצב כיום).

 

[Rivendell]

אני אגיד לך מה

בספרות ילדים/נוער עכשווית אני לא מאוד מתמצאת, אז אני מאמינה לך. אבל בספרות מבוגרים אני בהחלט חושבת שיש לנו כמה שלא נופלים בכלום מאף אחד, ואפילו ראויים יותר (אם תרצי, אשמח להמליץ). ואני כן חושבת שיש ספרות ילדים טובה בארץ - אני רק לא בטוחה אם היא עדיין עדכנית. אני למשל אהבתי את דבורה עומר ("אני אתגבר" הוא ספר נפלא ורגיש על ילדה עם שיתוק מוחין) ואת אוריאל אופק. וגם את אסתר שטרייט-וורצל (אם כי מעיון קצר בספר החדש שלה אני נאלצת להסכים איתך - זה כבר לא זה) ובעיקר את "אורי" ו"אליפים" שלה, שאחרי קריאה בהם רציתי להיות: א. ב"הגנה" ב. בפנימיה חקלאית

.

 

[שרוני101]

וזה בדיוק מה ששנאתי בהם...

הספרים של דבורה עומר ואגב גם דברים של לאה גולדברג טובים אכן (בחלקם טובים). מה שאני מתעבת תיאוב נורא זה את הספרות המגויסת: ו"אורי" הוא דוגמא נהדרת. ספר נוער טוב הוא כזה שנותן לקהל הצעיר שלו לבחור. ב"אורי" לעומת זאת יש לך רק שני פנים: פטריוטי (סוציאליסטי) ועוד יותר פטריוטי- אין עירונים זעיר בורגנים(לא בצורה בעלת משמעות), אין יהודים ספרדים ותימנים (אין בכלל עולים חדשים בצורה בעלת משמעות), אין דתיים או חלילה חרידים(באופן שטחי בלבד), אין אנשים התומכים במנדאט הבריטי (והיו כאלה), אין ליברלים (וגם כאלה היו), אין שום אזכור לכך שהאצ"ל והלח"י (שוב מבלי להתייחס להשלכות) היו למעשה טרוריסטים, אין שום אזכור לבריטים כאנשים (אלא רק בתור האויב)- הצבר הוא דמות המופת. לא כך נראית ישראל (לא היום, וכנראה גם לא אז). מדובר בקו מחשבה בן-גוריוני, קו תעמולתי. האם הוא לגיטימי- אולי , האם הוא מועיל? לדעתי הוא מאוד מזיק ולצערי מאוד נפוץ (בעיקר בחינוך). למה? כי את הרבגוניות יש לכבד. פלורליזם הוא מיסודות הדמוקרטיה. ב"אורי" ודומיו, מכבדים רק את מה שנראה לנו- מהשאר פשוט מתעלמים. וזה מה שממש לא בסדר.

 

[Rivendell]

בתור ילדה לא ראיתי את זה

וכשאני חושבת היום אם זה הזיק לי בדרך כלשהי - פגע בתפיסת עולמי או גרם לי להיות "מגויסת" - התשובה היא לא. אולי זה כי אני התחברתי לצד הרגשי, לדמויות, אולי כי בגיל מסוים לא יודעים לחפש את הדברים האלה. אין ספק שיש מגמתיות בספרים - אבל האם ילדים מסוגלים וצריכים לשים לב לזה? כל ספר הוא מגויס במידה זו או אחרת, וכל ספר מטיף לדרך הסתכלות כלשהי. היה דיון דומה מאוד בפורום ספרים על "חמסב"ה". לדעתי, ילדים פחות רגישים לזה ממבוגרים. פחות "מחפשים" את הסופר. אגב, חשוב לקחת בחשבון גם מתי נכתב הספר, אי אפשר לנתק את הספרות מהתקופה והלך הרוח שלה. ואגב, מתביישת בעצמי - שכחתי את נורית זרחי הנפלאה, אחת מסופרות הילדים הכי טובות שלנו.

 

[בבהלובה]

דבורה עומר..?

אני לא נוגעת בספרים שלה אפילו עם מפית

 

[Rivendell]

אני גדלתי על זה ../images/Emo6.gif

"שרה גיבורת ניל"י" ו"אני אתגבר" (את זה אהבתי יותר). אני חושבת שאלו דווקא כן ספרים שמוגבלים בגיל, אולי אפילו בתקופה. אבל אצלנו שרה גיבורת היה קריאת חובה ביסודי.

 

[Jam89]

../images/Emo42.gif

דבורה עמור, ככה-ככה לדעתי. יש שאהבתי מאוד, ויש שלא אהבתי בכלל.