אני פה, מנסה להגיב כבר פעם שניה...
כתבתי מגילה במשך קרוב ל20 דקות ופתאום המחשב נכבה ומה שרשמתי היה ממש חשוב לי ועד שאני אשחזר,עצבים. קודם כול אורנית טיסה נעימה ותחזרי עם המון חוויות לספר
אני כנראה סופית לא אטוס השנה לחו"ל,עד אתמול זה עוד היה בספק אם להצטרף לחופשה בבולגריה עם כול המשפחה מה10.8 ועד ה17.8, בהתחלה אמרתי שלא כמו שאני אומרת בשלוש שנים האחרונות אבל בגלל המצב ההורים שלי ביקשו ממני שאני אשקול שוב את הנושא בעיקר כשאין לי ממש איך ולאן לברוח כי סבתא שלי גרה בחיפה והשנייה בבת ים לא בנויה לארח וגם מבחינת חברות שגרות באיזורים בטוחים (נכון לדקה זאת)כנראה שנתקעתי כי הן לא בחופשות אם בכלל באותן תאריכים,נסיבות מסוימות הובילו אותי להישאר בארץ מתוך השלמה שאולי דברים מתחילים לזוז אחרי שאני מנסה לקדם אותם מתחילת המלחמה.... אני מרגישה שבני שירות לאומי צריכים לעשות משהו חיוני במיוחד לתושבי הצפון,קשה לקלוט שאין לי שום צורך בפרסום העניין ושום אינטרס לזכות במשהו ממישהו,גם אני נמצאת באיזור מסוכן עם אזעקות חוזרות ונשנות ואפילו נפילת קטיושה במקום לפני שבועיים ככה שאני באמת לא צריכה בכלל לטרוח לחשוב על אלה שבאמת כול הזמן במקלטים,המסקנה שלי היא שחלק מה שרואים אלה ממש לא יוזמות נקיות וטהורות,אין סיבות להאמין לכול הגופים הגדולים,לערוצי הילדים,לאתרי האינטרנט הפופולארים,לעמותות שירות לאומי,לעיתונים,פשוט לא...אני מדברת על הרעיון כבר מתחילת המלחמה,הצלחתי לגייס אפילו עוד 1-4 בני שירות אמיצים נוספים(יש כאלה שהם חברים והולכים איתי ויש כאלה שאני עובדת על גיוסם),לצערי אני מודעת לעובדה שכרגע אין לי יכולות/אמצעים להוציא רשמית לפועל את הרעיון ללא עזרה והתחלתי יחד עם הבת שירות השנייה שאיתי באותו תקן להריץ את הרעיון למי שיש לו את האמצעים ולהתחבר כיוזמה משותפת היחידים שבינתיים ממש שיתפו פעולה אלה "ynet"(הם גם דיי היחידים שטרחו לענות,בעצם היו עוד שניים כשבאחד מהם אתם גולשים כעת ואם תראו יש רמז עבה מאוד לדעתי עליהם בסוף שרשור "מדברים בין הקטיושות"...) שהעבירו את הבקשה תוך אמירה על כמה ריגשנו אותם ופרטים להשגתם לעמותת "רוח טובה", שם השארנו פרטים לפני קרוב לשבועיים ובינתיים כלום לא קרה,זה מצב מלחמה וממש לא הזמן לחשוב על אגו נפגע ולהוציא את עצמי כקדושה מעונה(לכן אני גם לא אפנה בגלוי לכלי התקשורת בתלונות בוטות וביקורת כנה ונוקבת על כול מה שהולך),אבל זה מתסכל אותי,יש לי כוונות לגמרי טובות וחפות מרצונות להרוויח משהו מעבר לידיעה המשמחת שעשיתי מה שיכולתי למען מי שכרגע יכול להיעזר בי ובמקום זה אני אוכלת את הלב על זה שאני לא עושה יותר,זה ממש מציק לי,לגמרי בלי ציניות,אני משתגעת כשאני צריכה להישאר בצד כשאני יכולה ברצינות לעשות משהו שאולי לא יועיל הרבה אבל כן יכול לשמח. איך זה קשור לטיסה לחו"ל? אז ככה...כמו שכבר הבנתם אני לא מסוגלת לשבת ולא להמשיך לנסות גם כשאני מבינה אובייקטיבית שאין לי מספיק סיכויים ולאף אחד לא איכפת במיוחד מהרצונות הכנים ככול שיהיו שלי,במסגרת אותו רצון חזק להוכיח מה שאני מאמינה בו והוא שבדיוק זה התפקיד של שירות לאומי(זאת הסיבה הבולטת שבחרתי שירות לאומי,אני לא מסוגלת להיות לוחמת בצבא וכן יכולה להועיל בחיי היומיום באופן ישיר וזה כולל מבחינתי חינוך,חינוך מיוחד,קשישים,בעלי חיים וכו'...)דיברתי לא מעט,התקשרו במקרה לאגף החינוך ואמרו שמארחים משפחות מהצפון באיזה מעון בעפולה והם צריכים לסדר תשתית באופן דחוף כדי שלא תהיה סכנה לשוהים ותוך כדי שיחה יצא שאמרתי לזאת שהתקשרה(מנהלת מעונות,או ככה אני לפחות זוכרת שהבנתי מההגדרה הבלתי נגמרת שלה)שאני אשמח לעזור אם צריך הפעלות וכו' ונתתי לה את הפרטים שלי,במקביל כאמור המשכתי לפנות לכול מי שהרגשתי שיכול לעזור ולחצתי חזק על אנשי האגף לתת לי ולבת שירות השנייה לקחת חלק בפעילויות המיוחדות לאור המצב לילדים עפולה והסביבה(גם כשבסך הכול העניינים בעפולה נמשכים יחסית כרגיל),עשיתי מלא פרצופים שאני תקועה באגף במקום איפה שאני מרגישה שאני צריכה להיות ולכולם ברור שאני באגף(עוד חודש אני עוברת לביה"ס לילדים עם שיתוק מוחין,ואני מנסה לסדר גם בתי ספר רגילים עם ילדים ליקויי למידה/הפרעות התנהגות,זה תקן קצת חופשי אז יכול להיות שלפי התקן החדש אני אצליח להרוויח מכמה כיוונים) רק כי אין לי ברירה ואני לא רואה בזה שליחות או אתגר כאדם וכבת שירות לאומי,איכשהו החליטו בעפולה לפתוח מוקדים מיוחדים של מקומות עם מקלטים ולעשות הפעלות עם ילדים לאור המצב,משהו כמו המשך הקייטנות ולשמחתי דברים פשוט הסתדרו לטובתי והחל מאתמול מצאתי את עצמי בגן מוגן עם משהו כמו 30 ילדים ו4 סייעות שהפכו לצורך העניין לגננות ואני אהיה בו כמעט עד הסוף של ההפעלות(נכון לכרגע הגן התחיל ב31.7,אני הצטרפתי ב1.8 והגן יפעל עד ה18.8) במקום באגף ומה שיותר כיף זה שבגלל שהשיבוץ נעשה מטעם האגף אני רושמת שעות שירות כרגיל ואפילו מעבר(הבת שירות השנייה לא באה כבר כמה ימים ולכן לפי מה שהבנתי היא תישאר באגף,אני פשוט לחצתי מאוד וגם דפקתי נוכחות...),הייתי שם והיה לי באמת טוב להיות עם הילדים(4 עם ריטאלין להרגעה והשאר סתם ילדים עם עודף אנרגיות),לשחק,לשיר,לרקוד,לקבל חיבוקים בלי הפסקה,לספר סיפור ובעיקר להרגיש שיחסית אני כן עושה משהו...הסיבה שזה קשור לנסיעה לחו"ל היא שהתאריכים מתנגשים,אז נכון שמה13.8 עד ה20.8 אני מבחינת האגף בחופש אפילו שהקייטנה עוד עובדת(אלא אם אני אחליט לוותר על החופש ולבוא בכול זאת ואז אני מסתכנת בזה שב1.9 אני מתחילה שנה חדשה-עמוסה מאוד עם כמעט אפס חופשים)וזה קצת דופק לי את עניין הטיסה עם המשפחה,אבל האמת שזה לא כזה מטריד אותי כול עוד חלק ממה שאני פועלת להשיג קורה בפועל ואני מאמינה שבמקרה כזה 'המטרה מקדשת את האמצעים'...
ב-17:00 במסגרת התוכנית "מה שלומך?" נעסוק בנושא המלחמה. את התוכנית תנחה איריס פרחי, ואת הייעוץ תקבלו מחגית ורד, יועצת חינוכית, מטפלת זוגית ויועצת ב"דלת פתוחה". אתם מוזמנים להעלות שאלות, בעיות, סיפורים, חוויות וכל מה שיעלה על דעתכם בהקשר של נושא התוכנית. כמו כן, בפינת "האורח הטלפוני" יתארח עברי לידר http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/communityEvent.asp?id=40978
רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, בואו להתעדכן איך אתם יכולים להגן על הילדים שלכם מתאונות, בבית או מחוצה לו שירלי אורון-שהרבני, נציגת ארגון "בטרם" למען בטיחות ילדים, תגיע לאירוח Live ב-BlogTV הערב בשעה 18:00 שירלי אורון-שהרבני תענה לשאלות הגולשים בפורום הורים לילדים ביסודי http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=310&msgid=82963882 ל-BlogTV: http://www.tapuz.co.il/blogtv/
רוצים לפגוש את כוכבי השמיניה וערוץ הילדים בפסטיבל דרך חיים בראשל"צ? השתתפו בחידון הטריוויה ואם תהיו בין העשרה שיענו הכי נכון הכי מהר - תזכו לכניסת VIP ולמפגש עם הכוכבים מאחורי הקלעים! הפסטיבל יתקיים בתאריך 7.8 החל מ-18:00. לפרטים נוספים הקליקו כאן: http://www.tapuz.co.il/festival/triviaSignUp.asp?REF=
FLIX אחד לסיום: בואו להיזכר בפתיח התוכנית המקורי של "רחוב סומסמום" http://www.tapuz.co.il/flix/showVideo.asp?m=892187
