היום ב- אנשים

[Apikachu L]

טוב, אני אשתדל...

 

[Digi Lista]

היום האזעקה תפסה אותי באוטובוס עמוס

 

[Apikachu L]

חרא.

אבל הכל בסדר, נכון?

 

[strawberrys]

תגובה+מגילה../images/Emo3.gif

אחותי שמעה על היוזמה בפורום שירות לאומי בתפוז.. בקשר להתנדבות אני ממש שמחה שמצאת מקום להתנדב בו שמתאים לך.. זה בטח גם מעביר את הזמן ממש טוב.. ואז במקום להיות עסוקים בלפחד מתעסקים בלעזור לאחרים ומתגברים על הפחד בעזרת עזרה לאחרים.. או משהו כזה, לא? אני ממש רוצה להתחיל להתנדב בבית חולים, ואני בינתיים מחפשת דרך מתאימה לעשות את זה, כי זה נראה לי בכלל לא דבר פשוט.. כי צריך קצת הדרכה והסברים בכל זאת זה אנשים במצבים רגישים וכל המערכת הזו רגישה ובקיצור יקח זמן עד שאני אתחיל לעשות את זה, אבל אני ממש בטוחה שזה יקרה, זה ממש בוער בי. זה בטח נשמע כאילו שזה בגלל שהתאשפזתי בעצמי לפני כמה זמן אז אני רוצה לעזור לאחרים להתמודד כמו שהיה לי ובלה בלה קיטשי כו', אבל זה לא ממש קשור.. פשוט בתקופה שהייתי בבית חולים (וגם עכשיו שאני נמצאת שם בערך פעם בשבוע) גרמה לי להכיר את המערכת הזו וגם לרצות להיות רופאה. קצת קשה לי להסביר את זה אבל משהו במערכת הזו מושך אותי ומעניין אותי ואני רוצה להיות חלק ממנה מהצד החיובי (כלומר להיות בצד שעוזר ולא בצד שזקוק לעזרה). למשל אתמול הייתי במחלקה האונקולוגית ויש שם ילדים במצב הרבה הרבה יותר גרוע ממש שאני הייתי וזה פשוט קורע לי את הלב. הייתי צריכה לעשות אתמול סיטי איזה יום מוזר ומפרך. אמרו לנו ללכת למחלקה כדי לעשות עירוי ואחר כך ללכת למקום שעושים בו סיטי- שנמצא בבית חולים צמוד. אז הלכנו לשם ואמרו לנו שכתוב שלא צריך להזריק חומר- זאת אומרת שלא צריך עירוי. אז הלכנו למקום שעושים בו סיטי וגם שם שאלנו שוב אם צריך עירוי ואמרו שלא. היו שם הרבה ילדים ולכולם היה עירוי והרגשתי קצת רע עם עצמי שאותם דקרו ואותי לא. חיכינו בתור איזה חצי שעה ויצאה אחות ואמרה שכן צריך להזריק חומר. היא רמזה לנו שהיא לא אחות כזו טובה ושכדאי שנחזור למחלקה לעשות עירוי. אז עלינו לשם ועד שמצאנו אחות שתעשה עירוי וחיכינו ובלה עבר גם עוד זמן.. ואז נכנסתי לחדר והאחות נראתה ממש נחמדה, בניגוד מלפני שבועיים שהייתה אחות ממש רעה (היא כעסה עלי כי ביקשתי עירוי בכף יד לא בזרוע, וכעסה עלי כי פחדתי מהדקירה), האחות הזו ישר אמרה שכדאי לעשות בכף יד, וגם שאלה אותי איזה צבע תחבושת אני רוצה. אבל בסוף היא לא הייתה כזו טובה בדקירה עצמה, בדרך כלל זה שתי שניות והיא חיטטה למרות שהורידים היו ממש בולטים (למרות שבעצם פעם קודמת כשהוציאו את העירוי דיממתי יחסית הרבה וגם נשארה בלוטה כזו, והפעם לא) לא משנה, עברתי את זה. לא יודעת איך הסתבכתי בכל התיאורים האלה. חזרנו לסיטי ועכשיו עם העירוי הרגשתי שייכת

חיכינו שם גם כמה זמן עד שנכנסתי לעשות את הבדיקה. יצאתי משם ושתיתי בשני שלוקים בקבוק חצי ליטר ואכלתי שני סנדויצ'ים שביחד הם שלושת-רבעי בגט (כי לפני הבדיקה צריך להיות בצום, וגם נראה לי שהדבר המוזר שמזריקים מצמיא.) אחרי כמה זמן נתנו לנו את הצילומים על דיסקט ואמרו לנו לתת את זה למחלקה. אבל הקטע במחלקה המזדרגגת הזו שעד שהם יפענחו את זה ועד שיעשו את הישיבה ויזמנו אותנו יעבור עוד שבוע. אז אבא שלי עם המוח השועלי שלו, התקשר לדודה שלי שעובדת קרוב לבית חולים ואמר לה שאנחנו תיכף נגיע למשרד שלה לצרוב אצלה דיסק. הלכנו אליה, אחד העובדים שם שהיה ממש נחמד צרב בשבילנו את הדיסק, והחזרנו לבית חולים את הדיסק המקורי. את העותק נתנו לרופא אחד שמטפל בי כבר שנתיים מאז שגילו אצלי "אסטמה", שהוא עכשיו מקשר אותנו עם בית חולים אחר, והוא ישב שם היום עם כמה רופאים וכבר היום אמר לנו כבר בערך את התוצאות (הכל טוב). קיצור היה יום מוזר.. למרות שיותר מוזר היה ביום שני שאני ואבא שלי גנבנו מהבית חולים מדבקות לאוסף מדבקות-ילדים-חולים שלי, אבל אין לי כוח לכתוב גם על זה. ויצא ממש ארוך אז אין לי שום מושג אם מישהו קרא את זה בכלל, אבל גם לא אכפת לי, כי ממש נהנתי לכתוב.

 

[strawberrys]

אהההה נהייתי כמו סטטה../images/Emo2.gif

 

[Digi Lista]

מגילות זה טוב../images/Emo13.gif,בריא לנפש../images/Emo70.gif../images/Emo152.gif

אם היא שמעה בפורום שירות לאומי כאן בתפוז אז זה בטוח קשור אליי,אני כתבתי את ההודעה בפורום(הרוב נלקח ממה שכתבתי בפורום כי במילא סיפרתי לכם הכול),לא הרבה ראו אותה כי היא ירדה עמוד אבל מישהי אחת הגיבה בפורום ואז פניתי אליה בפרטי והיא לא חזרה אליי והיו עוד שתיים שפנו אליי בפרטי אבל לא הגיבו לי כשעניתי חזרה,זה לא משנה כי כשיהיה לי משהו ממשי לעדכן אני אפנה שוב,לא ויתרתי

...לקחתי גם את העצה שלך וכתבתי בפורום "ליצנות רפואית" למישהו שמארגן מסר עם כול הפרטים ובינתיים לא קיבלתי תגובה אבל גם לא ראיתי שאותו שם משתמש כתב בפורומים מאז ככה שיש תקווה... זה לגמרי נכון שכשמרגיעים מישהו אחר בעצם עוזרים לעצמנו,ביום חמישי כשהייתה את הצפירה באוטובוס איזו חיילת שישבה לידי דיברה בפלאפון וניסתה להרגיע אותי,עניתי לה שאני לגמרי לא מפחדת כי אני גרה באיזור עם אזעקות כול הזמן והיא אמרה לי ולמי שאיתו/ה דיברה בפלאפון שהיא בעצם מנסה להרגיע את עצמה ואמרתי לזה שאם זה עוזר לה היא מוזמנת להגיד לי להירגע כמה שהיא רוצה. אם בוער לך להתנדב בבתי חולים אין שום סיבה שתמנעי מעצמך,יש מספיק מחלקות ילדים למשל ששמחות לקבל מתנדבים(דוגמא מוכרת היא ביה"ח "דנה" בתל אביב) ועוד כאלה שלא צריכים לשלם עליהם(על שירות לאומי למשל משלמים לעמותה...),יש בתי חולים עם בתי ספר לילדים שנמצאים בתוך המחלקה לזמן ממושך,שם אפשר לספר לילדים סיפורים,לשחק,לצייר איתם וכו'...השאלה היא רק אם את מרגישה חזקה נפשית לראות פגיעות קשות ומחלות סופניות...וכמובן כול המכשירים המצפצפים וריח התרופות...לי אישית קשה עם זה,בשנה שעברה כשהיינו הרבה בבית חולים בגלל אחי ביום הראשון כשהוא עוד היה במיון לפני הניתוח כמעט התעלפתי מהצפצופים ונהייתי חיוורת עד כדי כך שאמא שלי אמרה לי לצאת להתאוורר כי אחרת היא תאלץ לאשפז שני ילדים במקום אחד...אני זוכרת שהייתה מישהי משירות לאומי שבאה לעשות פעילויות לילדים ויצא לי לדבר איתה והייתי מוקסמת,אם כי ברוב המקרים תוקעים את המתנדבים בבתי חולים בתפקידי משרד ולדעתי זה בזבוז עצום(אבל הרוב נהנים אז אולי רק אני חושבת שהתועלת הרבה יותר במחלקות עצמן...),אני דווקא כן חושבת שיכול להיות שהאשפוז שלך גרם לך לרצות לעזור בבתי חולים,לחלוטין יש קשר בין דברים,אנחנו עוברים חוויות שמעצבות אותנו ומנתבות אותנו למקומות שכבר בצעירותנו חשבנו עליהם גם אם לא ברצינות,זאת מין אמונה שאנחנו נהיה בסוף איפה שאנחנו צריכים להיות גם אם זה יקח שנים עד שנגלה מה אנחנו רוצים ועד שבפועל נשיג אותו,אם למשל אנחנו צריכים להיות במקצוע אומנותי אבל משיקולים שונים(לחץ מהמשפחה,פרנסה וכו'...) נוותר ונבחר בעריכת דין למשל נרגיש קבורים ומתוסכלים כי לא נמצה את עצמנו ולא נהיה שלמים עם עצמנו ולכן מותר לפעמים להתפשר(אני מלמדת את עצמי את זה כבר שנים...)רק עד שנשיג מה שאנחנו מיועדים לו לפי המסלול האישי שלנו. אגב,אני אשמח לקרוא עוד הודעות ארוכות,כולל אחת שמפרטת עלייך,על אבא שלך ועל אוסף המדבקות,אל תתקמצני במילים

נחזור שנייה לנושא כי פחדתי שאני אשכח את הערה בעניין המדבקות,לדעתי כבאים ורופאים למשל הם אנשים מיוחדים,זה מדהים שיש לך כוח כזה עצום לעזור ואתה באמת עוזר למי שזקוק,אחד מהתחומים שאולי אני אעסוק בהם בעתיד קשור לטיפול(אולי מטפלת בדרמה או קלינאית תקשורת או אפילו עו"ס לADHD,הייתי אומרת גם פסיכולוגית כמו שתמיד אומרים לי אבל לשבת כול היום לא מתאים לי,יותר בקטע של פסיכולוגית נודדת אם כבר...),אומרים שיש לי גישה טבעית לנושאים טיפוליים(וזה עוד לפני שיודעים שבלי כול קשר למזל עקרב,כמו גם לשור ועוד כמה יש יכולות טיפוליות בולטות),אני חושבת שלהצליח לטפל במישהו ולפעמים אפילו להקריב את עצמך לטובת הצלחת הטיפול(כבאי שמזנק לאש למשל)זה משהו מדהים ולא כול אחד היה מוכן לעשות את זה,בדבריפ פחות חזקים אנשים לא מוכנים לוותר על משהו שלהם אז כשמדובר בחיים ולצערנו גם במוות(חלק מהחיים,אי אפשר להפריד...) בכלל לא מתלהבים... רופאה כמו שאת רשמת אני לא אהיה כי קשה לי לראות חלקי גוף פנימיים,דם והקאות מבלי לרהרגיש בעצמי בחילה וגם מבחינה לימודית אני לא מצליחה לקלוט כאלה דברים אבל אני בהחלט מבינה את התחושה הזאת של לעזור למישהו ולהרגיש באמת מועילים בחיים,זאת תחושה מדהימה שצריך להשקיע כדי להשיג אותה,אני בטוחה שתתעסקי במשהו דומה בעתיד בגלל שתמיד הייתה לך הבנה במדעים ובנושאים כאלה,תתחילי בקטן נגיד במד"א ובגיל מאוחר יותר תלמדי מסודר ואני מאחלת לך

כבר עכשיו וסומכת עלייך שתגיעי לאן שתרצי

.

 

[strawberrys]

וואי, סטטה, התגובה שלך ממש

עשתה לי טוב על הלב עכשיו, אין לך מושג כמה

בעיקר בגלל כל הדברים שכתבת אבל גם בגלל שאני מרגישה קצת רע עכשיו, אני חושבת שעשיתי משהו גרוע ביותר, גם כן אני והפה הגדול שלי (חוסר טאקט, דיברנו על זה כבר? אז עכשיו זה מקרה קיצוני ביותר שאפילו גרם לבכי). ואני לא יודעת מה לעשות ומה לגמרי יעשה מי שפגעתי בו. אוישששש [טוב אני אכתוב בקיצור מה קרה. אמרתי לאמא שלי משהו שהרופא שלי אמר לי עליה(משהו נכון), ולא ידעתי שהיא תקח את זה כלכך קשה, והיא גם התחילה לבכות, ונראה לי שעכשיו היא ואבא שלי חושבים שהרופא שלי לא בסדר במה שהוא אמר, אבל הוא בן אדם טוב ומיוחד שעוזר לי ולהם המון!והוא גם צדק לגמרי (לדעתי) במה שהוא אמר] מה שכתבת על ההתנדבות ממש נתן עוד יותר מוטיבציה ונראה לי שכבר מחר אני אתקשר לכל מיני מקומות לברר (עד עכשיו רק בדקתי באינטרנט). תודה על מה שאמרת

בקשר למה שאמרת על הריח והצפצופים זה לא מפחיד אותי או משהו כזה.. בקטע הזה באמת זה נכון שמקומות מוכרים מפחידים פחות. מזכיר לי שפעם ראיתי בטלוויזיה ניסוי שעשו- הכניסו שתי קבוצות של ילדים בני 4-5 לחדר טיפול נמרץ של פגים, (או משהו כזה). בקבוצה הראשונה היו ילדים שנולדו בלידה רגילה, ובקבוצה השניה היו ילדים שנולדו בלידה עם סיבוכים. ולהפתעתם הרבה של החוקרים- הילדים בקבוצה הראשונה הרבה יותר פחדו ונרתעו מהמכשירים. מעניין, לא? (אגב, עוד לא אמרת לי את השמות של הספרים והסופרים שדיברת עליהם) מגילה (או חצי מגילה) בקרוב

 

[strawberrys]

מדבקות, אבא, וסחיבות מבית חולים.

אוקיי,תחילה אני אספר קצת על מדבקות של בית חולים. בכל פעם שהולכים לבית חולים לבדיקה/שיחה עם רופא/מה שלא יהיה, מקבלים גיליון מדבקות עם כל הפרטים שלך, התאריך ושם המחלקה. בנוסף על המדבקה יש ברקוד, שדרכו אפשר להגיע לתיק האישי של המטופל. וכך כל פעם שרופא כותב איזה טופס או מסמך, במקום לכתוב את כל הפרטים של החולה הוא פשוט מדביק מדבקה. עכשיו, מה ילדים אוהבים יותר מאשר מדבקות?

המדבקות האלה תמיד עניינו אותי, אבל אם מקבלים אותם בבית חולים משמע- אתה ממש לא במצב רוח או במצב פיזי להתעסקות במדבקות או שטויות מהסוג הזה ואין לך כוח להתעסק עם זה. אלא אם כן... אתה מגיע לבית חולים בערך פעם בשבועיים ורק לבדיקה/ שיחה עם רופא!^^ אז אצלי זה התחיל כשמצאתי בפח מדבקות של ילד אחר בזמן שחיכיתי בתור לצילום רנטגן. נורא רציתי להוציא אותן מהפח, אבל אבא שלי אמר לי "איכס זה מגעיל, פח זבל" וכו'. עזבתי את העניין, ונכנסתי לצילום. יצאתי ומה אני רואה- אבא שלי בא אלי עם המדבקות ואומר לי "הוצאתי לך אותן מהפח"

יום אחר אני מגיעה לבית חולים, אני הולכת בשביל ומה אני מוצאת? גיליון מדבקות בצבע ירוק(!) של איזה ילד בשם יואב. כמובן שלקחתי(= עוד פרט חשוב על מדבקות- בגלל שאפשר דרכן להגיע לתיק האישי, אסור לאנשים אחרים לקחת אותן. בגלל זה ובגלל הסיבה הברורה שאנשים בדרך כלל זורקים את המדבקות, הכי קל זה להשיג מדבקות של עצמך. אז התחלתי לאסוף במיוחד את שלי. ובכן, ביום שני, בזמן שאנוכי מחכה בחדר המתנה לרופא הריאות, אבא שלי מצביע על הדלפק של המזכירות, ומראה לי שיש להן קופסא גדולה שבתוכה הן מניחות את כל המדבקות שיצאו משימוש! ערמה ענקית של מדבקות, ממש תאווה

"רוצה לסחוב אותן?" אבא שלי מציע לי.. אבל אני לא טיפוס כזה.. הוא מעלה כל מיני רעיונות.. אני אסיח את דעתה של המזכירה והוא יקח, הוא יסיח את דעתה ואני אקח, אבל אין לי אומץ. אז אבא שואל את המזכירה אם אפשר לקחת את המדבקות, והיא אומרת לו שאסור. "את רוצה שאני אביא לך מדבקות אחרות?" היא שואלת אותי. מדבקות אחרות יש לי בבית. "לא" אני עונה, "אני רוצה מדבקות של ילדים חולים." עלינו לעשות בדיקת תפקודי ריאות. על הדלפק בחדר היה גיליון של מישהו.. "אני לוקח." אמר אבא לאחראית. והיא לא אמרה לו כלום (היא הייתה באמצע שיחת טלפון) , אז הוא לקח. בדרך ליציאה עברתי ליד חדר ריק שקלטתי עוד בזמן ההמתנה. על השולחן היה מונח גיליון, שמקודם לא יכלתי לקחת כי עמדה אישה במסדרון. נכנסתי ולקחתי. חזרנו לחדר ההמתנה הראשון, ושוב הקופסאות עם המדבקות קרצו לי מאוד. הפעם כבר הייתה מזכירה אחרת. עמדתי ליד הדלפק, וחיכיתי לשעת כושר. המזכירה הסתובבה לקחת משהו, ושלפתי מהערימה שלושה גיליונות ויצאתי החוצה. ועכשיו יש לי אוסף ממש נחמד, והדבקתי מדבקה מכל סוג על הכוננית שלי, וזה מכוער אבל משעשע!

 

[Digi Lista]

קראתי הכול,תגובה ארוכה בהמשך../images/Emo13.gif

 

[strawberrys]

קראתי את השאר.

אז בערך חצי מההודעה הקודמת שלי לא רלוונטית

בהצלחה סטטה

 

[אורנית לנצח]

../images/Emo51.gif רבה!