היציאה לחופשי

[נורית הדרי]

../images/Emo66.gifהיציאה לחופשי

יש מספר שיטות טובות להחלמה מכפייתיות. כל שיטה שתבחרי , כל עוד היא ממוקדת בהתמודדות ישירה ומודעת עם התמכרות שלך, היא שיטה טובה ומומלצת. במסגרת זאת, אני רוצה להציג שיטה מאוד יחודית להתמודדות עם כפייתיות: זו השיטה שאיתה עבדתי על האכילה הכפייתית הפרטית שלי . "היציאה לחופשי" - שיטה זאת מבוססת על רעיון שנשמע מבהיל מאוד : במקום ההימנעות, את נותנת לעצמך חירות מוחלטת וטוטלית בכל מה שנוגע לאכילה שלך. כן, לא טעיתן, את אוכלת כל מה שאת רוצה , כל מה שאת אוהבת . וכן, לא טעיתן גם הפעם : בחודשים הראשונים לישום השיטה את גם עולה יפה במשקל..... אז היכן ההגיון? במהלך החודשים שאת מניחה לעצמך לאכול מה שתרצי , את ממלאת אחרי שני חוקים בסיסיים בלבד: א. לאכול רק כשאת רעבה - ולחדול כשאת חשה שובע. ב. לאכול רק את מה שאת רוצה . מה שנפתח כאן הוא תהליך מדהים: כשאת אוכלת רק כשאת רעבה - את מגלה שיש תחושות גוף טבעיות שהתעלמת מהן במשך שנים. מטרת החוק הזה הוא לחבר אותך חזרה למנגנון הטבעי של הרעב והשובע. כשאת אוכלת רק מה שאת רוצה, נפתח עולם חדש בפנייך: את מגלה שעד היום הגדרת את מה שאת רוצה לאכול על בסיס אחד בלבד: העובדה שהוא היה אסור. כשאני התחלתי עם זה אז "רוצה לאכול" היו גלידות, בצקים, עוגות , צ'יפס ופיצה. העליתי 7 קילו כשאני מתמכרת בחדווה למאכלים הללו. אבל אחרי מספר שבועות כאלה התחלתי לרצות דברים אחרים: פתאום גיליתי את עצמי מבכרת מקלות סלרי עם גבינה על הצ'פס שכבר נמאס עלי לחלוטין. לאט לאט גיליתי מה באמת אני אוהבת לאכול ומה שחשוב מזה, גיליתי שמעולם לא ידעתי באמת מה אני רוצה לאכול. אחרי שגמרתי לזלול מהאוכל האסור התברר לי שמה שתמיד היה משאת נפש - התברר כלא טעים בהכרח....האוכל איבד את המיסטיקה שלו , את הכוח והעוצמה שהענקתי לו כשהוא היה "אסור". הדהים אותי לגלות שבורקס אגדי וקסום הפך פשוט לעוד אופציה ברשימת אופציות שהלכה והתארכה. מה מתרחש מבחינה נפשית בתהליך הזה? למי שבוחרת בשיטה הזאת (בידיעה שהיא כרוכה בעליה במשקל בראשיתה), צפוי תהליך רגשי עמוק של חיבור עצמי. כשאת נותנת לעצמך את החירות לאכול מה שאת רוצה את בעצם אומרת דבר מה חשוב מאוד לעצמך : את אומרת איש לא יאמר לי מה לאכול!!! איש לא יאמר לי מה אני רוצה ואוהבת!!!! את מעבירה את משקלן של החלטותייך אל עצמך בלבד! מהאוכל נדדה הטקטיקה הגאונית הזאת גם לשאר תחומיי חיי. ואספר לכן אם תבקשנה.... יום נהדר!!!!! ממציאת השיטה היא ג'נין רות והיא כותבת עליה בספרה "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה".

 

[אלומת האור]

ניסיתי את השיטה הזו, לא הצליח לי

הדבר היחידי שמחזיק אותי בשפיות ונותן לי פתרון גם במישורים הנפשי והרוחני, מלבד הפתרון הפיזי, זה החברותא של אכלני יתר אנונימיים. כשנתתי לעצמי את החירות שג'נין רות מדברת עליה, זה היה פתח לנפילה לבור תהום, והגעתי לעודף משקל של 50 - 60 קילו. אין לי גבולות ואין לי סייגים, כי השתמשתי באוכל לסתום בורות ולדחוק רגשות, וללא פתרון רוחני שום דבר אחר לא עובד. אגב, בדיאטה שעשיתי לפני כמה שנים ירדתי 33 קילו בעזרת דיאטנית וכוח רצון בלבד, אבל קרה משבר בחיי, ועליתי בערך 50 בחזרה, תוך חודשים ספורים. באו.איי הבנתי סוף סוף שאני מכורה, שאני חולה, שלבד אני לא מסוגלת להתמודד עם האוכל. שהאוכל לא היה הבעיה שלי, אלא הפתרון המעוות להמון בעיות, ובכלל, שיש לי נטיה להתמכרות. למזלי, התמכרתי לאוכל ולא חלילה לדברים מסוכנים ולא חוקיים, אבל את הפתרון שלי אני מוצאת רק שם.

ואגב, האם הספר שדיברת עליו הוא בעברית? כי אני קראתי רק את "אם כבר אוכלים מהמקרר אז למה לא לקחת כסא" או משהו כזה, שהיא כתבה. ספר כיס חמוד כזה.

אור

 

[colibri]

גם אני ניסיתי

קראתי את כל הספרים של ג'נין רות. התלהבתי מאוד. (כן, אורי, הספר שנורית כותב עליו - תורגם לעברית, והוא ספר מדהים ומאוד מאוד מומלץ, בכל מקרה) אז אחרי שקראתי והתלהבתי, ממש התחברתי לשיטה וניסיתי ברצינות לעבוד אותה. וזה הסתיים בכישלון חרוץ ונפילה קשה וממושכת לתוך ההתמכרות. ורק בעזרת תכנית 12 הצעדים של "אכלני יתר אנונימיים" - מצאתי את דרכי להחלמה... כי אני, כמכורה - לא יכולה להחליט על עצמי בכוח הרצון שלי בלבד... ורק כשהודיתי בזה - התחילה ההחלמה שלי. נורית - הרבה ברכות לפורום החדש ובהצלחה לכולנו!

 

[נורית הדרי]

בהצלחה לכולנו באמת

העיקר שמצאתן את השיטה שעובדת לכן וזה העיקר והכי חשוב. כל זמן שאנחנו מתבוננות בעיניה של הכפייתיות, בהכרה מלאה יש לנו סיכויי. ויש לי הרושם שאתן באמת במקום טוב מהבחינה הזאת. אני מנסה ככה לחשוב יחד איתכן, מהי לדעתכן שורש הכפייתיות אצלכן?

 

[נורית הדרי]

המשך השאלה

מהי שורש הכפייתיות אצלנו, והאם אתן מרגישות שהיא דומה אצל רוב הנשים ?

 

[האלגנטית]

הכפייתיות שלי מקורה בילדות ובחינוך

גדלתי בבית די אובססיבי (ללימודים, למשמעת ממסדית ועוד) זה שלא יצאתי מזה מיד קשור לרמה נמוכה כללית של התפתחות כך אני רואה את זה. הייתי "חנונית", לא עצמאית ובלי חברים. בשפה גסה אפשר לומר: טפשה. זה כל הסוד של הכפיתיות מזוית הראיה האישית שלי.

 

[נורית הדרי]

ואיך את רואה את עצמך היום?

את כותבת על רמה נמוכה כללית של התפתחות. איך את חשה היום?

 

[האלגנטית]

ברגע שהשתחררתי ממסגרות החינוך

עברתי שינוי גדול. נוצר חלל מסוים, (גם בעקבות פטירתה של אמי היקרה כשהייתי בת 21 ) ואחר כך הדברים החלו להופיע. האמת שתמיד נחשבתי מוכשרת, תלמידה מצטיינת וכו'. אבל בתחום של כישורי חיים הייתי חלשה. וזה התחום שהתפתח. לצערי נשארתי עם חולשות , והאכילה אחת מהן.מקווה לטוב עכשיו. אגב, נדמה לי שבתי הספר היו יכולים לתרום פה הרבה מאד, אם היו עוסקים שם בתחומים של החיים.

 

[Silviya Bammper]

בתשובה לשאלתך

אני חושבת ששורש הכפייתיות דומה אצל רוב הנשים, בחברה שלנו נהוג להתעסק באופן אובססיבי במראה החיצוני, אצל נשים בעיקר. רב ההתמכרויות של נשים שייכות לתחום הזה, אנחנו משתעבדות למראה, חושבות ללא הרף איך אנחנו נראות בעיני אחרים. באופן כללי הסטטוס אשה הוא "בעייתי", כביכול יש שוויון, ונשים כיום יוצאות לעבוד אבל הן גם אלו שמטפלות בילדים, מבשלות, מנקות וכד'. יש מהנשים ציפיות רבות להיות אם טובה שדואגת לילד ומכינה סנדוויץ' כל בוקר, שומרת על בית נקי ומסודר לתפארת, צריכה להראות תמיד במיטבה, גם אם זה מצריך מריחת צבע על הפנים, מצפים ממנה להיות אשת קריירה מצליחה... זה לחץ עצום, לא פלא שנשים רבות כ"כ מתמכרות להרגלים מסויימים, לאוכל וכד' באופן כפייתי. ומכאן החשיבות לפורום התמכרויות שמיועד לנשים. לפי דעתי התמכרות של גברים והתמכרויות של נשים שונות בבסיסן, גם בגורמים להתמכרות וגם בהתמכרויות עצמן, שכן אין הרבה גברים שמכורים לקניות, וגם לא נשים רבות שמתמכרות לסמים (יחסית לגברים )

 

[joy of existence]

ללא נושא

 

[joy of existence]

לפי התפישה שלי,

אנשים נולדים עם הרצון להרגיש טוב ולהיות מסופקים לגמרי. יחד עם הרצון הזה, ישנה תקווה, תקווה שזה אפשרי. עולם החומר נגיש מאוד לכל אחד. העולם הפיסי שבו יש אוכל, בו יש טלוויזיה, בו יש סמים, בו יש בגדים וכו'... העולם הפיסי עשוי דברים המספקים באופן מידי. אך יחד עם הטוב של העולם הפיסי - יש גם את ה"רע". אם לא יודעים כיצד להשתמש בעולם הפיסי באופן שיהיה לנו הרמוני - ישר מגיע גם הרע (תחושת החוסר אונים, השיפוט העצמי, משקל יתר, הנג-אובר, בריאות מתדרדרת, הכסף אוזל וכו'). אבל, הרצון להרגיש טוב הוא כ"כ חזק! הוא פשוט המניע של הבנאדם. הרצון להרגיש טוב נמצא כל הזמן, המניע (הישיר או העקיף) כמעט לכל פעולה שלנו. אם מכירים רק את עולם החומר, או בעיקר את עולם החומר - אז מחפשים את הטוב בעולם זה. ואז סופו של עניין הוא לקבל "טוב" אבל עם הרבה רע.... התקווה הזאת, שיש טוב אמיתי, היא נכונה! ובתוך-תוכם כל בני האדם יודעים שישנה אפשרות להגיע לאושר הנכסף, לסיפוק האמיתי. הם ממשיכים לחפש.... (הסיפוק אכן קיים, אבל לא נראה לי שאפשר להגיע אליו רק דרך חומרים).

 

[joy of existence]

תוספות

אני לא מכירה אנשים שלא מכורים. ההתמכרות הרי, היא גם לרגשות - להרגשת חוסר האונים/ רחמיים עצמיים /עצב/כעס/תסכול/אשמה/שיפוט/ בלבול וכו'. כן! זוהי התמכרות! לפי תפישתי את העולם - לסבול זאת התמכרות! ובד"כ אנשים בטוחים שבשביל להרגיש טוב הם צריכים לשפוט את עצמם ולכתוש את עצמם /לדאוד- אבל בסופו של דבר זה רק מוסיף על ההרגשה הרעה. התמכרות עדיין נובעת מהרצון להרגיש טוב, שאנשים פשוט לא יודעים איך להצליח בזה.

 

[נורית הדרי]

את צודקת במידה רבה מאוד

האם תחלקי איתנו את השיטה שלך להגיע לשימחה על הקיום? ועדיין, ישנה התמכרות מסוימת שנעשית בולטת וסוחפת אחריה את כל החיים. לדעתי , בניתוח שלך שילבת שני תחומים : הצורך בבריחה (אסקפיזם) והתמכרות. זה לא אותו דבר ואני אפתח לכבוד הדיון הזה שירשור חדש....

 

[טבעונית]

לנורית, על שורש הכפייתיות

גיליתי את הפורום הזה לגמרי במיקרה, ואני חושבת שהוא מקסים, והגישה שלך היא חמה ומחבקת. בדיוק מה שאנחנו צריכות... יש לי הרגשה שיהיה כאן רוב למכורות לאוכל. אולי בגלל שאני כזו, כבר 40 (!) שנה... זה התחיל כשנסעתי לבד ללונדון, לתקופה ארוכה, אחרי הצבא. אין לי מושג אם יש קשר לשורש הבעיה. אולי זה היה קורה גם אם לא הייתי נוסעת. מה הסיבה? אני באמת שואלת את עצמי כבר הרבה זמן, ואין לי תשובה. לא הלכתי לטיפול, לא מתאים לי. פתרתי את הבעיה על-ידי החלפתה בהתמכרות אחרת (טובה ובריאה יותר). אכתוב על כך לשרי, אולי יתאים לה לנסות את הדרך שלי. שבת שלום ושנה טובה, נעמי

 

[ramona7]

נורית היקרה

נורית טודה אל המאמר המנין אני לומדת עברית וקל לי ליקרא מה שאת כותבת או שזה מנין כולכך? שנה טובה יקירתי

 

[נורית הדרי]

רמונה יקרה

השתתפות בפורום היא בית הספר הכי טוב לעברית. אני מעריכה שקל לך לקרוא מה שנכתב כאן, כי זה קשור אליך ומעניין אותך. הייתי שמחה להבין מה נגע לך בדברים שנכתבו.

 

[ramona7]

פורקן

זה כןל כך נכון מה שאת כותבת! רק שה קשה לי במיוחד לציין מה בידיוק כי כה כל כול כך לחפס פורקן באוכל! זה הנה של רגע ולאחר מכן היסורי פספון!!! עם לפחות היתי אומרת על הפאטא אכלתי היה טוב! לא לאחר מי כן זה חוזר חלילה מצוקה .,אוכל.,נכיפי מצפון....(שוב סלחה על העברית העניה שלי) ברכות מרמונה עולה חדשה!

 

[ILL take the rain]

מפחיד אותי מדי..../images/Emo29.gif

רק הפחד של לעלות במשקל כשאני נאבקת יום יום לרדת. איך אני מצליחה?אני לא כל כך. אבל אין ספק שאני מרגישה שיפור בנוגע לבריחה הזו לאוכל. אצלי זה מאבקים תמידים בראש. כל פעם שמשהו רע קורה לי (ואצלי כל הערה אלי זה משהו רע) ישר אני חושבת על כמה שאני אלך לאכול ומה בדיוק אני אוכל אבל בזמן האחרון ישר אחרי המחשבה הזו באה המחשבה של "לא". שאני לא צריכה לעשות את זה שזה לא פתרון. זה עובד לפעמים-ולפעמים אני נופלת לאכילה שוב. אבל אני משתדלת ויתרה על זה-אני מרגישה שיפור וזה מה שגורם לא להצליח יותר,כשאני יודעת שאתמול הייתי באותו מצב ולא נכנענתי.

יום טוב

 

[נורית הדרי]

העלית נושא חשוב ומרכזי ביותר

הפחד לעלות במשקל בא לדעתי מהתמקדות יתר במשקל (סימפטום) ולא בכפייתיות (הבעיה). את כותבת "כל פעם שמשהו רע קורה לי (אצלי כל הערה אלי זה משהו רע)" אני קוראת : אני מרגישה בלתי חסינה לכל מה שבא מבחוץ. כשאת מרגישה שאין לך חסינות כלפי העולם שסביבך, קשה לך מאוד לשמוע את הקול שלך (זה שאומר לך גם דברים טובים וגם מרעיש בקולי קולות ביקורת ושיפוט ) וקשה לך לשוחח עם עצמך באופן מעודד ומתגמל. שם , לדעתי, טמונה הבעיה המרכזית. אני אוהבת את השיטה של רות' כי היא מלמדת אותך לחזור ולסמוך על עצמך. היא מלמדת אותך שהמשקל שלך הוא מספר ואת יכולה להתייחס למסע שלך בכבוד גם כשהמספר הזה גבוה מעט לטעמך. השיטה של רות' מסייעת להסות את הקולות החיצוניים ולהגביר את הקול שלך. אוהבת נורית

 

[ILL take the rain]

../images/Emo4.gifאת צודקת..../images/Emo29.gif

ואני יודעת שאת צודקת אבל...נורא קשה לי להגיע למעבר לזה-לפעולה. אולי אני ארכוש את הספר הזה ואנסה גם.