baby blues קל אומתמשך???

[טלטול4האחת]

../images/Emo7.gifbaby blues קל אומתמשך???

"דיכאון קל שלאחר לידה" baby blues אופיני, לאחר לידה, כתוצאה מ"נפילת הורמונים" ושינויים פיזיולוגיים . שינויים אלו גורמים לדיכדוך, עצבות שינויים רגשיים כמו בכי לא מוסבר, הסתגרות ועוד. בדרכ" מופיע ביום השלישי ללידה ונימשך מ"ס ימים. יש שהדיכון מתמשך מעבר, לתקופה הראשונית, יכול להמשך חודשים ואף יותר, זהו דיכאון קליני ומתבטא ב: הפרעות שינה קשות, הפרעות אכילה, חוסר מוטיבציה, מחשבות קשות שונות ופגיעה ביכולת הטיפול בתינוק. מקרים כאלו , זקוקים לייעוץ וטיפול מיקצועי. איך היה אצלכן? דכדוך קל או מעבר...? במי נעזרתן בטיפול בתינוק , בתקופה הראשונית?הכוונה לטיפול הפיזי בתינוק ובבית. הורים, אחים- אחיות, בעל, חברות.עברתי לבית- ההורים לתקופה ? עזרה פרטית (אופר, אחות פרטית ועוד) לא נעזרתי פיזית באיש, אך נעזרתי ביעוץ וסייוע ווירטואלים (פורומים וקבוצות תמיכה)תמיכה בהנקה,טיפול ביילוד ועוד..

לכן. על שיתוף הפעולה.. ,

 

[משוש30]

לא היה לי בייבי בלוז בכלל

לא מעבר ולא מתמשך. חוץ מהרגע בו יצאנו מבית החולים. היה קור אימים בחוץ שיא החורף ובעלי לא חיבר את הסלקל מראש והתסבך עם זה והחזקתי את הילד בחוץ על הילדים ואמרתי לו כמה דברים לא יפים ובכיתי קצת. אמא שלי בעלי והמוני חברות היו אצלי בשבוע הראשון ואני רק שכבתי במיטה והנקתי... אחרי השבוע הראשון לא הייתי צריכה כמעט עזרה. אמא שלי המשיכה לשרוץ אצלי אבל בעיקר בשבילה...כמובן כל השאלות הופנו ישר לפורומים...נעזרתי פעמיים ביועצת הנקה. אבל תמיכה נפשית אדירה הייתה לי מכולם החל מבעלי וכלה בהורים וחברים

 

[lulyK]

היה ביום השלישי.

בכיתי בלי הכרה תוך שאני ממלמלת "זה נורמלי... זה נורמלי....". אח"כ היו קשיים אוביקטיביים של ההנקה, וכשעברתי לשאיבות, התחלתי להרגיש נפלא ממש. בשבועיים הראשונים אמא של יריב היתה אצלנו, וזו היתה עזרה אמיתית

 

[אפרת12]

אני לא יודעת אם היה או לא היה

פשוט ביום השלישי אחרי שסיון נולד אשפזנו אותו עם התיבשות, הכניסו לו אינפוזיה בקרקפת והסתבר לי שאין לי חלב. אז בכיתי. השאלה היא האם בכיתי בגלל בייבי בלוז או בגלל שיש לי ילד בן שלושה ימים במצב קצת קשה ויש לו אינפוזיה בראש...

 

[ayush]

לא היה...במשך 3 ימים בכיתי בכל פעם

שראיתי אותו, אבל זה היה בכי של אושר, פשוט לא שלטתי בעצמי (אצלי זו לא חוכמה גדולה, אני בכיינית ידועה) ה"עזרה" הכי גדולה בטיפול בבר היתה בתינוקיה- חזרנו לביה"ח לאשפוז עקב צהבת ונשארנו ל 3 ימים...זה נשמע מצחיק אבל הימים האלו כל כך עזרו לי להתאפס על עצמי ולהבין מי נגד מי ולמה..

 

[Joy107]

דכאון ממש אני לא חושבת...

בכי קל ביום של הברית ובכי הסטרי עם קפיצת הגדילה הראשונה.. (לא הבנתי מה זה וחשבתי שמעכשיו מור יגור לי על הציצי..)

יש לזה כמובן קשר ישיר לעובדה שמבית החולים הגענו ישירות לבית של ההורים שלי. ההורים שלי ומרטין עסקו בכל הענינים הטכניים ואני לא עשיתי כלום מלבד להתעסק עם מור ועם הציצי שלי...

חודשיים בלי הכנת אוכל, בלי נקיונות בלי כביסות בלי סידורים, בית מלון

למי בכלל היה זמן לבייבי בלוז..?

בקשר לעזרה, פרט למפגש אחד עם יועצת הנקה - שעזרה לי מאוד - קראתי המון בפורומים, למדתי המון משיטוט באתרים רלבנטיים והתנחמתי מאוד בכך שבכל בעיה שנתקלתי, עזרו לי הדריכו אותי הרגיעו אותי ושיתפו אותי בנסיון אישי. ללא ספק, הפורומים תרמו לי המון, בעיקר חברות שיצאו מהעולם הוירטואלי ונכנסו לחיים...

 

[מעיןבר]

לא היה בייבי בלוז

הלילה השני בביה"ח היה קשה לאור היעדר השינה וקשיי ההנקה וכמובן שבכיתי, אבל בזה זה נגמר.

 

[1איתן ולהב שלנו]

למרות שהילדים נולדו פגים,

לא היה לי בייבי בלוז בכלל בכלל,הסיטואציה הוציאה את הלוחמת שבי החוצה.

 

[אמא של עופרי]

אני חושבת שבגלל שעופרי נולד פג

בכלל לא היה לי זמן לבייבי בלוז. המדהים הוא שאני יום אחרי הניתוח כבר הלכתי ואני לא ממש זוכרת כאבים בלתי נסבלים של ניתוח קיסרי. במקום לחשוב על עצמי ועל איך אני מרגישה הייתי צריכה לטפל בעופרי ולדאוג לו. עם טלטל זה היה סיפור אחר לגמרי. ועוד איך היה לי בייבי בלוז ואפילו תקופה ארוכה מאוד. בעצם כל עוד הנקתי אותה - בכיתי המון. והיא מצידה לא הראתה שום "התחשבות, במצבי והייתה תינוקות אמוד דורשנית ותובענית (עד היום רק שהיום זה ממש לא מפריע לי) היא הייתה ערה שעות רבות - בגיל שבוע היא כבר הייתה ערה 12 שעות רצוף!!!! אי אפשר היה להשאיר אותה רגע לבד - כי מגיל שבועיים בערך היא כבר התהפכה גם וגם. היום היא עדיין מאוד מאוד פעלתנית אבל היום זה כבר בצורה מקסימה - היא פושטקית רצינית וכבר בגיל הזה עושה מה שבא לה. היא חדת מוח בצורה מדהימה (יש לנו שיח תותי עץ בחצר והיא יושבת לידו וקוטפת לבד את התותים הקטע הוא שהיא יודעת לבחור רק את הסגולים ולא את אלה שעדייןלא מוכנים.... מדהים לא?) אבל עד גיל חצי שנה בכלל לא הבנתי אותה ולא התחברתי. המהות שלה הייתה לי בלתי מובנת לחלוטין. בכיתי המון רביתי עם יוד בלי הפסקה. לצערי הרב צעקתי על עופרי (ויחסית לא מעט) שנאתי את עצמי ואת המצב. לא הסכמתי שאנשים יבואו אלינו. והרגשתי נורא. הדהים אותי ששתינו השתינו מאוד לאחר הפסקת ההנקה. והדהים אותי שהפסקתי אז לאט לאט הדברים היו נסבלים והפכו לנפלאים. המרחק ביני לבין הפסיאטר היה קצר. אני שמחה שיצאתי מזה לבד.... יצא ארוך.... אבל חשוב לא?

 

[גלים של שניים]

שאלה לאמא של עופרי ואמא של איתן?

בימים הראשונים שלאחר לידת הפגים, כשראיתן אותם בטיפול נמרץ עם כל הבילבול והחוסר ודאות והחוסר אונים לא ירדו דמעות? אפילו לא קצת? עם כל ההתגייסות למטרה ועזרת התינוקות - הלב לא נשבר?

 

[אמא של עופרי]

עופרי בסך הכל נולד גדול יחסית

הוא נולד 1.400 בשבוע 35+6 ככה שסכנת חיים לא הייתה הוא גם נשם לבד. סכנת החיים של עופרי הייתה החודש האחרון לפני הלידה שבו הוא לא ניזון בכלל ולא עלה במשקל. הרופא שבא אלי למחרת אמר לי שהיה מזל גדול שהוא יצא. לא היה לי בלבול וחוסר ודאות - כאילו היה ברור לי מה אני צריכה לעשות - וזה הכל כדי שהוא יצא מהפגיה כמה ששיותר מהר - ואצל עופרי זה התבטא בעיקר בעלייה במשקל. הוא נשם לבד מלחתילה. כדי שתביני הוא נולד מאוד גבוה 50 ס"מ ועל זה התפרסו כל ה 1.400 ולכן הוא היה פשוט מאוד רעב... בכיתי המון ביממה שהייתי בבית חולים עד שהוציאו אותו. ואז כבר לא...... התרגשתי מאוד שיוד בא אלי ואמר לי הוא מקסים ואז קצת בכיתי אבל מאושר על זה שהוא בחיים והכל בסדר. והאמת? שיחסית לפג היה לו את הפרצוף הכי מתוק שראיתי ואפילו הוא היה יותר יפה מאיך שטלטל נולדה. ואני מצרפת תמונה של עופרי שבוע אחרי שהוא נולד לא כדי להשוויץ אלה כדי שתבינו....

 

[אמא של עופרי]

ורק בשביל שתראו איך הוא גדל

אז מנהלת ויסלחו לי ... אני מקווה. אבל זו תמונה שלו כמה ימים אחרי שהגענו הבייתה כמעט בן חודש

 

[אמא של עופרי]

וזו תמונה

שצולמה חודש וחצי אחרי שהוא הגיע הבייתה תודו שגדל יפה ופה כבר לא רואים שהיה פג - כאן הוא כמעט בן 3 חודשים

 

[shuly1]

מקסים

איזה חומד ממש גבר אמיתי תגדלו אותו בנחת

 

[משוש30]

מדהים פשוט ילד מדהים

וכל כך שונה מהפג הרזה והפצפון שהוא היה...

 

[1איתן ולהב שלנו]

הפעם היחידה שבכיתי אחרי שאיתן נולד

הייתה שבוע אחרי הלידה בערך,כשהתפתח לי חום שלא ירד,וארבעה סוגי אנטיביוטיקה שונים,כולל סוג שבגללו נאלצתי לשפוך את החלב ששאבתי. בכיתי כי כ"כ רציתי כבר הבייתה,למיטה שלי ולבית שלי,כי כבר הייתי מאושפזת מעל חודש,כולל 11 יום אחרי הלידה,וכבר לא הייתי בשמירת הריון,לא הצלחתי לישון בלילות בביה"ח,וכשלא הצליחו להוריד לי את החום-בכיתי (לא הרבה,אני מאוד לא בוכה בקלות,אולי חצי שעה) על כתפי בעלי,שאני רוצה הבייתה.... (וואו,איך נהיה לי עצוב אפילו להעלות את זה על הכתב

)

 

[גלים של שניים]

YOUR A BETTER PERSON THEN

I AM! אני כנראה ממש רכיכה....

 

[1איתן ולהב שלנו]

מה זה השטות הזו?../images/Emo123.gif

אנחנו פשוט שונות.

 

[בימבילי]

אני איתך בקבוצה...

את מספר הפעמים שבכיתי מאז שהילד שלי נולד (פג רציני במיוחד) אי אפשר לספור. כמות הדמעות בכל פעם נעה בין 20 ל - 20,000. עכשיו אנחנו חצי שנה אחרי הלידה, ועדיין אני בוכה הרבה (אם כי הסיבות השתנו). נראה לי שאני מקום ראשון בבכיינות (ואי לי שום בעייה עם זה)

 

[בימבילי]

גם חייבת תמונה (לראשונה בהסטוריה)

בן חודש וקצת, עלי בקנגרו