baby blues קל אומתמשך???

[בימבילי]

ובן 4 חודשים (חודש מתוקן), ולגבי

הבלוז: בלידה הראשונה - כמעט כלום. מתקפת הורמונים קלילה ביום השלישי ואושר בל יתואר כמעט כל הזמן. אחרי הלידה השנייה (של הבחורצ'יק מהתמונות) - הכל. בלוז, עצב, פחד, דאגה, דכדוך. וגם הרבה שמחה, הקלה וגאווה. ערבוב רגשות כמוהו לא הרגשתי בחיים (וזה לדעתי מה שהכי קשה)

 

[1איתן ולהב שלנו]

איזה מתוק,מדהים הדמיון בין הפגים

שנולדו בשבועות מוקדמים.(אחים לפגות....)

 

[בימבילי]

נכון? גם אני רואה שהוא ואיתן

(וכל חבריהם מהורים לפגים...) הם מן שכפולים קטנים אחד של השני. בעיקר כשהם עדיין קטנטנים ויש להם מראה "שלדי" כזה (אח, איזה תאור מלבב)

 

[lulyK]

הוא מדהים.

וגם את

 

[בימבילי]

../images/Emo23.gif תודה

 

[mummy]

מדהים, מדהים, מדהים.

לא מקורי, אני יודעת. אבל באמת - תמונות מדהימות. וגם אורי כמובן. והסיפור שלכם, שכל פעם מרגש אותי מחדש.

 

[בימבילי]

תודה. תודה. תודה

גם אני מתרגשת כל פעם מחדש (ומה תגידי על האומץ הוירטואלי שלי???)

 

[mummy]

אין ספק שמדובר בקפיצת מדרגה...

וטוב שכך. את בחברה טובה. ובטח ובטח שאין לך במה להתבייש. נהפוך הוא.

 

[משוש30]

ואו איזו תמונה ../images/Emo12.gif

האמת עוד לפני שקראתי "קנגורו" זה הדימוי שעלה לי. קנגורון קטן זוחל על הבטן של אמא...

 

[1איתן ולהב שלנו]

וחייבת תמונה שלו,בן יותר מחודש

כי לצערי או לשמחתי,לא צילמתי אותו עם כל הצינורות,אמא שלי צילמה קצת בווידאו את איתן בן יומיים... גם בתמונה הזו,הוא בן חודש וכמה ימים,1400 עדיין עם סיוע נשימתי,אבל בגלל הקנגרו,ואחרי אמבטיה,הוא היה בלי שלום על הפנים,וככה רציתי את התמונה.

 

[yaelia]

וואו, הוא ממש דומה לעצמו

נורא דבילי לומר, כי הוא כל כך פצפון, ובתמונות שלו מהיום הוא כזה ילד גדול וצהוב, אבל ממש רואים שזה הוא.

 

[משוש30]

נכון גם אני חשבתי..

איזה אפרוחות פצפון...נורא מפחיד כאלו קטנים וחסרי ישע...

 

[משוש30]

התמונות של הפגים והתמונות שלהם

אחר כך כילדים מתוקים מלאים וחמודים הן פשוט מדהימות

 

[אמא של תומר 1]

היה גם היה...

התחיל ביום הרביעי אחרי הלידה, יום אחרי שחזרנו הביתה מביה"ח ונמשך קרוב לחודש, כשהשבוע הראשון היה ממש קשה ואח"כ רק השתפר. בכיתי המון, במיוחד על חיי החופש שעברו ועל חוסר השינה ועל הכלבים שלי שלא ידעו איך להתמודד עם המצב החדש (ולצערי מסרנו אחד מהם שממש לא הסתדר). ממש לא הגעתי למחשבות על לפגוע בתומר, אבל גם לא הייתי מטורפת עליו כמו היום. אמרו לי שנשים שעברו טיפולי פוריות עוברות את זה יותר קשה ושזה יעבור, אבל לא האמנתי. הפלוס היה הירידה המסיבית במשקל... מה שמאד עזר לי היה לצאת מהבית.

 

[גלים של שניים]

היה בעיקוב

נולדות לי תאומים פגים. בניגוד למה שאחרות כתבו ביום השלישי שעיקלתי בעצם עד כמה מצבם לא טוב התחילו לרדת דמעות ולא הפסיקו במשך 48 שעות. הייתי יושבת לידם ובוכה, מתקלחת ובוכה, לא ישנתי בכלל, רק הלכתי במסדרונות של הבי"ח וכאשר איפשרו לי ביקרתי את התינוקות. אחרי שיבשו הדמעות פשוט הייתי ממוקדת אך ורק לעזור לילדים לגדול ולהבריא ולהוציא אותם מהב"יח. הדכאון הגדול הגיע דווקא כשהם הגיעו הביתה. חשבתי שכל החרדה והלחץ יירדו אבל הם נשארו עם תוספת של מחסור שינה חמור, שאיבות חלב וטיפול אנטנסיבי מאוד בתאומים פגים. הרגשתי בודדה ומותשת לגמרי לא הבנתי איפה ההנאה בהורות - זה רק לחץ וחרדות. מבחינתי נגמרו לי החיים. עזר לי מטפלת שבאה לארבע שעות ביום בשביל שאוכל לישון קצת, וטיפול מקצועי לעצמי.

 

[גלים של שניים]

ככה נראנו אחרי הוצאת מכשיר ההנשמה

 

[גלים של שניים]

שניהם דקה לפני השחרור

 

[yaelia]

לא היה

לא היה לי זמן לבייבי בלוז וגם לא לדכדוך משום סוג. מה שאמא של עופרי ואמא של איתן ולהב תארו מאוד נכון, ההתמודדות עם פגון, באמת הוציאה את כל הכוחות שלא חשבתי שיש בי. בשניה שיכולתי, קמתי מהמיטה אחרי הקיסרי ולא חשבתי עליו עוד. בכיתי כמובן כשחזרתי הביתה והלל נשאר בתינוקיה, בלי שאף אחד נתן לי דד-ליין לתקופה הזאת. ובכיתי פעם נוספת, באחת הפעמים שבאתי לתינוקיה והוא שכב ובכה, והיה כל כך פצפון ועם בכי כל כך חלש ליד כל התינוקות הז'לובים האחרים... שאף אחות לא שמעה אותו ובאה. ריחמתי עליו כל כך שעולות לי דמעות עכשיו בעיניים כשאני נזכרת בזה. בבית ש. ואני השתלטנו מהר מאוד על העניינים. בסך הכל היה לנו תינוק שרק רצה לישון והיה מאוד קל לתפעל אותו בחודשים הראשונים (להעיר ולהניק). גיסתי עזרה לי מאוד עם ההנקה (הלא מאוד מוצלחת שלי), הורי ואחותי עזרו המון עם לעשות סופר ואוכל ולבוא כדי לתת לי לישון בקיצור מעולים.

 

[בזזזזזזז]

היה בלוז קשה אבל קצר. לא רוצה לפרט.

נעזרתי ועדיין נעזרת המון המון המון באמא שלי, ובאיש שהוא בדרך כלל אבא ובן זוג נהדר (חוצממתי שלא - ואז הוא גם יודע מזה).

 

[nonaa]

לא היה

מטבעי אני די בכיינית... אז היו כמה רגעים של בכי (חלק מאושר וחלק מתסכול שקשור להנקה)