[ליזי38]

../images/Emo7.gif

בוקר טוב (ממש לא) לכולכם. אני שוב כאן לאחר הסוף שבוע והפעם אני חנוקה מדמעות כרגיל היתה צריכה להיות פגישה בין בן זוגי לילדה ביום שישי, מסיבות שלא תלויות לא בו ולא בה נדחתה הפגישה לשבת בבוקר (לאחר שבועיים שלא ראה אותה) הסיכום היה בדשא של אמא שלו עם האחיינים שלו (תנאי של ה

) היא לא תהיה נוכחת, ואם הילדה תסכים תעלה לאכול צהרים בבית של סבתא. בן זוגי כל כך התרגש שחבל"ז. הגענו בזמן הוא אני פיסטוק והאנדיאנים הפרטיים שלי. הם הגיעו כעבור רבע שעה (ראינו דרך החלון) ואז ירד בן זוגי עם האחינים שלו למטה לקבל את פני הילדה. ה

כמובן הייתה חייבת לשבת למטה ליד הילדה למשך חצי שעה (כך עפה לה חצי שעה) לבסוף עלתה לבית של אמא שלה (שכנות עם אמא שלו) וקבעה תחום משחק שרק בו מותר להם להיות (מתחת לעץ מול החלון) שעה הם היו למטה כשהיא משקיפה מהחלון הכל רגע נתון, בשלב מסויים בן זוגי שואל את הילדה: את רוצה לאכול איתנו צהרים? התששובה הייתה אני לא יכולה. ואז הוא שואל אותה: את רוצה לעלות לסבתא לכמה דקות לראות את אח שלך החדש? (לא ראתה את פיסטוק בכלל) והיא עונה: אסור לי. בן זוגי בחשש מה מרים אלי טלפון בנימת קולו אני חשה שהוא חושש לשאול את מה שהוא רוצה ולבסוף זה מגיע: איכפת לך אם אני אוריד את פיסטוק למטה לכמה דקות על מנת שהיא תראה אותו? לא יכולתי לאכזב ונתתי את העולל בידייה של ביתי הגדולה שתוריד אותו למטה ברגע שפיסטוק נגיע למטה ובפעם הראשונה שהילדה התחילה להתקרב אליו נשמעה צעקה, תעלי מיד אני צריכה לדבר איתך (

לילדה). פיסטוק הוחזר לאחר כבוד מיד למעלה (הוא היה כולו חיוכים ואושר-ראה את אבא שלו) ואני ליבי פצוע וכואב על מראה פניו של בן זוגי. בערב הגענו הבייתה וראיתי שהוא קרוב לפיצוץ אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה, ואז זה קרה: הקטנה שלי שרה להנאתה בסלון והוא צופה במשחק הכדורגל ואז פתאום שמעתי ממנו: די תסתמי כבר עופי לחדר שלך" שתקתי וחיכיתי והקטנה המומה נעמדה מולו ושאלה: למה מה עשיתי הוא שוב עופי לחדרך כאבתי את העלבון שלה לקחתי אותה לחדר וחזרתי לסלון ופעם ראשונה מאז שאנו יחד פרץ בינינו ריב על "הילדים שלי הילדים שלך" נכון לעכשיו ברוגז מוחלט ואני כאן דומעת ועצובה. ככה מתחיל השבוע שלי

 

[diana1973]

משתתפת בכאב שלך ולא יודעת מה

לעשות או להגיד בשביל להקל עלייך שיהיה לך רק טוב ומקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר, אולי כשהוא ירגע? שיהיה לך שבוע טוב

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo24.gifאין מילים

הילדים הם הקורבנות של התסכולים שלנו

 

[יונה לבנה 1]

זה ממש חולני

כל הסיפור עם המפגשים ... אני רוצה לשאול שאלות וקצת לא נעים כי אולי זה אישי. ליזי יקרה,כן לפעמים מביאים את בעיות העבודה הביתה,לפעמים בעיות עם השכנים,ולרוב את כל פצעי הילדות,ובמקרה שלכם את בעיות האקסית והילדה האומללה. הסביבה הקרובה לא פעם סובלת ובמקרה הזה בתך הפרטית ,שממש לא אשמה בכל הסיפור,אך היא חלק מהמשפחה . ליזי שימי את האגו בצד והשתמשי באהבתך ותבונתך,אני בטוחה שגם אם בתך היתה ביולוגית לבן זוגך ,אחרי יום שכזה היא היתה מתבקשת לשתוק או לעוף לחדר. אל תקחי זאת אישית ,תביני באיזה מצב מטורף נמצא בן זוגך,ותנסי להסביר גם לקטנה שלך. אני בטוחה שברגעים אחרים ויותר אנושיים הוא מפצה את כולכם.....נכון? עיזרי לבן זוגך לשחרר את הכאב על ידי הבנה ואהבה והרבה קבלה ,למרות התפרצותו אמש, כך בדיוק הייתי רוצה שיבינו אותי,ואולי גם את?..... זה לא זמן להתחשבנות ,זה זמן לתמוך ולהבין. זאת דעתי האישית מקווה שעזרתי.

 

[ממונט התותחית]

ינתי אני בעד מה שכתבת-שנה טובה../images/Emo42.gif

 

[פרח 11]

ליזי ../images/Emo24.gif

מאוד כואב לשמוע את הסיפור, אז על אחת כמה וכמה לחוות אותו. אני מציעה לחכות שירגעו הרוחות ולשבת לשוחח על מה שקרה. לחשוב ביחד איך בפעם הבאה הוא גם יוכל להוציא את התסכול והזעם שלו וגם בלי לפגוע באף אחד בדרך. מנסיוני, הדרך הטובה ביותר להוציא הזעם זה לדבר מיד עם מישהו לא להשאיר בבטן ולתת לזעם להצטבר כי אז זה נעשה קטלני. אם הוא לא יכול לדבר, תנסי להתחיל את השיחה את ואז בעצם זה מה שיתן לו את הדחיפה. מאחלת לכם ולך במיוחד הרבה כח ותמיד תלכו בעקבות הלב.

 

[הפרי האסור 2003]

אוי..אוי../images/Emo24.gif

עם כל הכבוד הוא צריך לעשות הפרדה.. אין זו אשמתה של הילדה ששרה ונהנתה מול הטלויזיה כאשר הוא לא במיטבו. אין אפשרות לערב גורמים חיצוניים בקשר לביתו? מה זאת אומרת "אני לא יכולה" זה נורא ואיום. אמא שלה מצטיירת כמפלצת והקנאה שלה פוגעת בבת שלה. אני מקווה שכשהיא תגדל ולא תהיה נתונה לשליטתה של אמא היא תראה נכונות להכיר אתכם יותר. לפחות היא אמרה שהיא לא יכולה במקום לא רוצה. זה מראה הרבה. אולי אפשר להגיע אל הילדה ולהוציא אותה משם..

 

[ליזי38]

עכשיו

חזרתי מפגישה עם עו"ס במקום מגורינו,שמעתי עצות וביום ג יש פגישה עם פקידת הסעד שמינה בית המשפט, עדיין מקווים, לא מרימים ידיים. ועל מנת שיהיה כאן טוב לכולם התנצלתי בשמו בפני הילדה בבוקר ושלחתי לו הודעה לנייד שאני מצטערת שצעקתי עליו אתמול בערב. התכופפתי בשביל כולם אבל השקט חזר לביתי המורכב

 

[ממונט התותחית]

ליזי חמודה../images/Emo45.gif

ישר כוח ואל תרגישי שהתכופפת .עשית זו למען ובשביל האהבה וזו סיבה מספיק טובה. ליבי עם כולכם .רק אל תתנו לרוע לחדור למעונכם .שנה טובה ו...

 

[*יערית]

ליזי יקרה../images/Emo20.gif

הסיפור כואב לכשעצמו מה שעובר עליו בפרט ומה שעובר על כולכם...אבל.. יש דרך ארץ גם כשהג'ננה עולה לנו לראש, הדרך שבה הוא התפרץ לא מקובלת עלי, לא בפני ילדיי ולא בפני ילדיו..זה בכלל לא חשוב, המילים הן קשות..לפעמים סליחה אני עצבני לא תמיד יכפו על מה שכבר נאמר. אז או קיי מה שחשוב הוא שלום בית ושלא תהיינה מריבות, מסכימה גם שבשעת כעס לא שופטים אדם.. אבל בכל זאת אנחנו מנסים להיות המראה של ילדינו משפט כמו שהוא אמר בהחלט ייתן לגיטימצייה למשפט אחר מכיוונה ביום מן הימים, את התנצלת זה מצויין...הוא צריך לתפוס שיחה עם ילדתך ולהתנצל גם כן....היא לא אשמה בלחץ שלו ובטח שגם לא את,איפוק למרות הכל מאוד היה מומלץ.. אתה כועס ומרגיז לך...לך תשאף אויר צח בחוץ! עכשיו אחרי שיבוא השקט...על הדברים האלו הייתי מקיימת שיחה, לא הייתי רוצה שהדברים האלו יחזרו על עצמם לעולם, הפעם זו הילדה..מחר זו תהייה אני! זו רק דעתי האישית ליזי..שמחה שבכל זאת ידעת ל"התכופף" למען הבית כולו

 

[פרח 11]

גם אני בדעתך יערית ../images/Emo45.gif

תמיד אני אומרת לעצמי, לבעלי ולכל מי שרק אפשר הילדים הם בני אדם בפני עצמם, עם רגשות, כעסים,רגישויות וכו'... תמיד לפעול על פי זה.. לתת להם את הכבוד שמגיע להם, אותו כבוד שאנו מצפים מהם לתת לנו.

 

[יונה לבנה 1]

יערונת

שאלונת אליך לא קרה לך אף פעם שאת עצבנית ומבקשת מכולם לעוף לך מהעינים? דרך ארץ מקובלת עלי מאד אבל אנחנו לא בסרט ואין מצלמות ביתנו מבצרנו ולכן אחרי יום שכזה רק ריקודים מול העינים חסרים.... לגבי ההתנצלות,תמיד היא חיובית ויכולה לתרום.

 

[*יערית]

בטח נשמונת...בטח

אני ..אני כמעט רוב הזמן מעצבניםאותי... אבל לומר לילדים "תעופו לי מהעיניים" תשמעי את הטון של זה מבלי לשמוע....זה קשה! את יודעת יש גם דרך לומר לבן הזוג שלך במצב שאתה כועס"תאמרי לילדה לא לשיר לי מול העיניים כי אין לי סבלנות לאף אחד היום" עיניין של תרגול,עיניין של התחשבות,עיניין של סובלנות ואיפוק גם גם גם גם גםגם גם כשהג'ננה עולה לנו לראש, ואני כמה פעמים מצאתי את עצמי מפליקה,צועקת,כועסת.. ואחר כך מתנצלת על הדרך שבה התפרצתי.... לא חיכיתי ליומיים של ברוגז,לא חיכיתי שיגידו לי שטעיתי בדרך הידיים שלי רעדו מעצמם,הראש שלי היה חייב להתנצל! ויונה..האם הילדה אמורה לדעת את מצבו של בן זוגה של ליזי? כשמכירים את בן הזוג שלנו נדע איך להרחיק כל דבר מכעיס מעיניו, אני נוטה לעשות זאת עם הילדים מול מעוף....ואני יודעת שהוא לעולם לא יתפרץ בצורה הזו למולם....זה לא מאפיין אותו גם בשיא הכעס, הוא בטח לא ירצה שיתפרצו עליו כך! אין כאן עיניין של טלית שכולה תכלת..יש כאן עיניין של מודעות.

 

[יונה לבנה 1]

לדעתי

ברגע שאת יכולה לכעוס להתפרץ ולהג'דנן,גם לו מותר,כן כן אנחנו בני אדם. אם אנחנו כמורכבים נחליט שלנו מותר כי הם ילדנו ולהם אסור כאן אנחנו שמים את הסמכות בצד ואת הרצון שהמשפחה תתפקד רגיל,ואחר כך הילדים מרגישים מיד את ההבדל ומרגישים גם הם פחות חופשי עם החורג ,זאת דוגמה קלסית כדי לשים את החורגות בצד ולאפשר לכולם להרגיש שהמשפחה היא משפחה לכל דבר. אין ויכוח על הצורך להתנצל ולהסביר,זה עושה תמיד טוב לכל הנוגעים בדבר. לגבי הילדה אם היא צריכה לדעת את המצב? תלוי בת כמה היא,ואם היא קטנה ולא יודעת ,אז יש מקום להסביר את סיבת הלחץ לפחות ברמה שהיא תבין או לפחות לומר סליחה הייתי עצבני לחוץ ומג'ונן ואני מתנצל אם פגעתי.... כל ילד מקבל לפעמים דלי מים קרים שלא באשמתו הישירה,או כוונתו הזדונית,והתנצלות מסדרת את הכעסים. אצלי למשל,כשכוס נופלת הילדים אומרים בהומור,אנחנו אשמים וצוחקים,מפני שבעבר כשהיו קטנים תמיד חיפשתי להפיל על מישהו את האשם בכך שנפלה לי כוס או ...כל דבר אחר......לא לדאוג יעריתוש זה תמיד נגמר בפרץ צחוק על מצבי המוטרף.

 

[*יערית]

צודקת יונה..

זה בדיוק מה שניסיתי לומר בהודעה שלי שלא צריך לעשות הבדלה בין החורג להורה הביולוגי בכל מישור ...כמעט. אבל שוב אני דווקא חשבתי על העיניין מלחתחילה, אדם שנמצא במצב לא נעים ויש לו סיבה מוצדקת לכך צריך להכיר את עצמו ולנתק את עצמו לכמה שעות מפעילות המשפחה ..שמא הוא יתפרץ מכל שטות קטנה. אבל אפשר לדון על כך הרבה..מה את חושבת שהילדים שלי לא מיד אומרים"זו לא אשמתי"

באמת מה שחשוב בסיפור של ליז הוא שהיא התנצלה על התנהגותה {בטח לא בשביל הילדה...} ולגביו....זה כבר עיניין שלהם,כל אחד וההתנהלות שלו בקרב משפחתו

 

[יונה לבנה 1]

ובאנו על סיפוקינו../images/Emo8.gif

יערית אם את כבר כאן ,אולי תעזרי לי רגע. (וכל מי שבסביבה ולא נח עכשיו ) היום בערב אני מוזמנת לחינה של חבר טוב טוב טוב(ממש משפחה). אני הבנתי שהמסיבה אצלו בבית במרפסת על הג. ברגע זה ממש התקשרתי כדי לוודא את השעה עם אחותו המקסימה הלו היא מיכל חברתי הטובה,ומה מתברר,שהחינה באולם

. אני הרוסה כי לא תכננתי ארוע היום באולם......את יודעת שחי,שפם,ופדיקור

. ירד לי כל החשק ללכת וזה לא נעים.בנוסף הבנים בדרך הביתה ואני עוד צריכה לאסוף אותם מכל התחנות בסביבה,רכבת וכו. לא נישאר אפילו זמן לנוח. מה עושים? בבקשה עזרה דחוף,כל תירוץ יתקבל באהבה .

 

[עלמה 3]

יוניץ'... נו מה הבעיה מתארגנים../images/Emo3.gif

צ'יק צ'אק.....וגם מספיקים לנוח...סומכת עליך. לחינה לא חובה להגיע בזמן... אפשר לאחר....

 

[יונה לבנה 1]

עלמתי ,אמרתי

שתירוצים יתקבלו באהבה.........................

 

[*יערית]

יו יו יו יו יו....

מסכנה שלנו...את בטח מה זה לא מרגישה טוב, יש לך צמרמורות?

מה כאבי הבטן לא פוסקים

הראש ..המיגרנה הזו,בילתי אפשרי לצאת מהבית למקום הומה..ממש כך....

"תגידו יש לכם שעוונית במיקרה באולם"?

אומנם באיחור....אבל תמיד תירוץ הוירוס עובד{תיזהרי מחיקויים}

 

[יונה לבנה 1]

יעריתוש

קצת באיחור? כבר התקשרו מהאולם וגמגמתי משהו שאפילו אני לא הבנתי,אך בזכות המוסיקה החזקה לא שמעו אותי

בכל אופן תודה על שלל התירוצים אהבתי במיוחד את הוירוס הטורף טפו טפו טפו מלח שום ושמן זית