../images/Emo7.gif
הצלחתי.. הפסדתי.. כל הלילה התהפכתי במיטה. לקח לי שעה וחצי להרדם, ועד שנרדמתי הגיעו חלומות הזויים, קצת מפחידים אפילו. מזל שבאו להעיר אותי. שש שעות של שינה טרופה.. כל היום אני על הרגליים, ריצות, עניינים, לימודים. חזרתי הבייתה גמורה. אבל קבענו, אז so what עייפה. יש תכניות. חיכיתי שהוא יתקשר, כי הבטיח לפצות על אתמול. כמובן שהוא היה עסוק בעבודה, לחץ עניינים.. טוב. אחלה, אז ב20:45 צלצלתי. רק עכשו הוא מגיע הבייתה, שפוך מעייפות. הפעם זה כבר באמת נמאס לי. "מה אתה רציני?!" -שותק "גם אני עייפה, מהבוקר אני על הרגליים. אבל קבענו. וכמו שאני מכבדת את הזמן שלך, הייתי רוצה לחשוב שגם לך אכפת מהזמן שלי. אתה רואה שדברים לא מסתדרים? סבבה, אז תרים טלפון, שלח הודעה מצידי. אבל תגיד לי. זה לא שאני יושבת בבית ומחכה לך. גם לי יש דברים לעשות. במיוחד חזרתי הבייתה בזמן מהלימודים כדי שאני אספיק להגיע בזמן לצאת". "לא יודע מה להגיד לך.. אני מצטער". וזהו.. אני מדברת והוא שותק. אחלה.. הכי טוב. חחח.. והוא עוד מעז להגיד לי: "תשקיבי.. זה כבד לי.. נדבר על זה מחר. חחחח.. וואלה.. אז עשיתי משהו שבחיים לא עשיתי קודם. החלטתי שזה מספיק חשוב לי ואני לא רוצה לעזוב את זה ככה. אני יודעת שהוא באמת זן נדיר.. לא רציתי לוותר כל כך בקלות. רציתי לשמוע אולי פנים אל פנים הוא יוכל להגיד משהו. התקלחתי, התארגנתי, תוך פחות משעה כבר הייתי אצלו. התקשרתי, "הי.. צא שניה החוצה, אני פה". יוצא, כולו שפוך ומבולבל.. נותן לי נשיקה חטופה על הלחי ומתיישב במרחק של דיסטנס מולי. "תקשיב", אני אומרת לו, "בחיים לא עשיתי דבר כזה. אז או שאני ממש מטומטמת, או שאתה באמת זן נדיר כמו שהייתי רוצה לחשוב, כדי שאני אעשה דבר כזה". והוא יושב שם על המדרכה, ברכיים לכיוון החזה, ידיים שלובות ובתוכן הראש שלו, ושותק. "אין לך מה להגיד לי? חח.. וואו <מגחגחת לעצמי> אתה אפילו לא מעז להסתכל עליי.." "לא יודע מה להגיד לך.. אף פעם לא השקיעו בי ככה" "אתה לא נותן שישקיעו בך. ואני כל כך מנסה.. וואו.. כל כך. מזמן לא רציתי ככה משהו, ולא עשיתי כל כך בשביל משהו שאני רוצה". והוא שותק.. אפילו לא מעיף מבט. אני מסתכלת עליו, מדליקה סיגריה שלישית <11 להיום>, מחכה שהוא יפלוט משהו. "לא יודע אם מתאים לי קשר עכשו.. אני חושב על זה הרבה.. " "אני לא מצפה שתדע. אתה גם יכול להיות עם מישהי שנתיים ולא לדעת. אבל אתה לא נותן לי לנסות. אתה אומר משהו אחד, ואז מחבק אותי כל כך חזק ומרגיע, נותן לי לעשות צעד, ואז דוחף אותי ומרחיק ב200 אחורה". סיימתי ת'סגריה, בשתיקה, חשבתי אולי הוא ינסה להגיד עוד משהו. אבל הוא השאיר את הראש בין הידיים, וכלום.. אז אמרתי לו שהוא יכול ללכת לישון. הוא לא ענה. לקחתי את הקופסא, המפתחות, אמרתי לו ביי. הסתכלתי עליו לשניה, ציפיתי לתשובה. אבל הוא נשאר ככה, לא הביט בי ולא ענה.. אז במה הצלחתי? כנראה שבלהבריח אותו. חח.. הוא אמר לי: "את נותנת כל כך הרבה, ואין לי מה להחזיר לך בתמורה". "בולשיט! יש לך כל כך הרבה מה לתת.. כל כך הרבה!" ברור.. הוא לא ענה. מה הפסדתי? קסם של בן אדם. באמת באמת סוג של מושלם.. הוא פשוט בורח מדברים ומטביע את עצמו בעבודה. לא רוצה לתת לעצמו להפתח ולנסות להכניס לעצמו לחיים משהו שיכול לעזור לו להפסיק לטבוע ולהתחיל לצוף לאט לאט בחזרה.. ואני לא מדברת ספציפית על עצמי..
הצלחתי.. הפסדתי.. כל הלילה התהפכתי במיטה. לקח לי שעה וחצי להרדם, ועד שנרדמתי הגיעו חלומות הזויים, קצת מפחידים אפילו. מזל שבאו להעיר אותי. שש שעות של שינה טרופה.. כל היום אני על הרגליים, ריצות, עניינים, לימודים. חזרתי הבייתה גמורה. אבל קבענו, אז so what עייפה. יש תכניות. חיכיתי שהוא יתקשר, כי הבטיח לפצות על אתמול. כמובן שהוא היה עסוק בעבודה, לחץ עניינים.. טוב. אחלה, אז ב20:45 צלצלתי. רק עכשו הוא מגיע הבייתה, שפוך מעייפות. הפעם זה כבר באמת נמאס לי. "מה אתה רציני?!" -שותק "גם אני עייפה, מהבוקר אני על הרגליים. אבל קבענו. וכמו שאני מכבדת את הזמן שלך, הייתי רוצה לחשוב שגם לך אכפת מהזמן שלי. אתה רואה שדברים לא מסתדרים? סבבה, אז תרים טלפון, שלח הודעה מצידי. אבל תגיד לי. זה לא שאני יושבת בבית ומחכה לך. גם לי יש דברים לעשות. במיוחד חזרתי הבייתה בזמן מהלימודים כדי שאני אספיק להגיע בזמן לצאת". "לא יודע מה להגיד לך.. אני מצטער". וזהו.. אני מדברת והוא שותק. אחלה.. הכי טוב. חחח.. והוא עוד מעז להגיד לי: "תשקיבי.. זה כבד לי.. נדבר על זה מחר. חחחח.. וואלה.. אז עשיתי משהו שבחיים לא עשיתי קודם. החלטתי שזה מספיק חשוב לי ואני לא רוצה לעזוב את זה ככה. אני יודעת שהוא באמת זן נדיר.. לא רציתי לוותר כל כך בקלות. רציתי לשמוע אולי פנים אל פנים הוא יוכל להגיד משהו. התקלחתי, התארגנתי, תוך פחות משעה כבר הייתי אצלו. התקשרתי, "הי.. צא שניה החוצה, אני פה". יוצא, כולו שפוך ומבולבל.. נותן לי נשיקה חטופה על הלחי ומתיישב במרחק של דיסטנס מולי. "תקשיב", אני אומרת לו, "בחיים לא עשיתי דבר כזה. אז או שאני ממש מטומטמת, או שאתה באמת זן נדיר כמו שהייתי רוצה לחשוב, כדי שאני אעשה דבר כזה". והוא יושב שם על המדרכה, ברכיים לכיוון החזה, ידיים שלובות ובתוכן הראש שלו, ושותק. "אין לך מה להגיד לי? חח.. וואו <מגחגחת לעצמי> אתה אפילו לא מעז להסתכל עליי.." "לא יודע מה להגיד לך.. אף פעם לא השקיעו בי ככה" "אתה לא נותן שישקיעו בך. ואני כל כך מנסה.. וואו.. כל כך. מזמן לא רציתי ככה משהו, ולא עשיתי כל כך בשביל משהו שאני רוצה". והוא שותק.. אפילו לא מעיף מבט. אני מסתכלת עליו, מדליקה סיגריה שלישית <11 להיום>, מחכה שהוא יפלוט משהו. "לא יודע אם מתאים לי קשר עכשו.. אני חושב על זה הרבה.. " "אני לא מצפה שתדע. אתה גם יכול להיות עם מישהי שנתיים ולא לדעת. אבל אתה לא נותן לי לנסות. אתה אומר משהו אחד, ואז מחבק אותי כל כך חזק ומרגיע, נותן לי לעשות צעד, ואז דוחף אותי ומרחיק ב200 אחורה". סיימתי ת'סגריה, בשתיקה, חשבתי אולי הוא ינסה להגיד עוד משהו. אבל הוא השאיר את הראש בין הידיים, וכלום.. אז אמרתי לו שהוא יכול ללכת לישון. הוא לא ענה. לקחתי את הקופסא, המפתחות, אמרתי לו ביי. הסתכלתי עליו לשניה, ציפיתי לתשובה. אבל הוא נשאר ככה, לא הביט בי ולא ענה.. אז במה הצלחתי? כנראה שבלהבריח אותו. חח.. הוא אמר לי: "את נותנת כל כך הרבה, ואין לי מה להחזיר לך בתמורה". "בולשיט! יש לך כל כך הרבה מה לתת.. כל כך הרבה!" ברור.. הוא לא ענה. מה הפסדתי? קסם של בן אדם. באמת באמת סוג של מושלם.. הוא פשוט בורח מדברים ומטביע את עצמו בעבודה. לא רוצה לתת לעצמו להפתח ולנסות להכניס לעצמו לחיים משהו שיכול לעזור לו להפסיק לטבוע ולהתחיל לצוף לאט לאט בחזרה.. ואני לא מדברת ספציפית על עצמי..