אין לי רעיונות טובים
אבל אני חושבת שהרבה מאיתנו מרגישות כמוך. אני ממש בקלות מתחברת לאותה העייפות, חוסר הכוחות וכו'. זה רק נראה לך שכולן מסביבך מתפקדות נפלא. על עצמי אני יכולה לספר לך שפשוט כי אין ברירה: לעבוד חייבים, ללמוד - אני תקועה באמצע (טוב, גם אוהבת את זה), לגדל ולדאוג זה כבר חלק ממני. אל תהיי עצובה, תנסי לחשוב בצורה פרודוקטיבית - אולי באמת להיפגש עם חברה, או במשחקייה? והעיקר - תרגישי טוב