הסבר
אם הייתי מנסה לעשות רשימה של הסינגלים הכי חשובים בהיסטוריה של הרוק אנד רול ל Arnold Layne היה מקום בעשרת הגדולים, שלי. ראשית הסינגל הגיע בתקופה מאוד מעניינת בחייה של פינק פלויד, אם סיד בארט אי פעם ישב לכתוב ביוגרפיה הוא כנראה יקרא לה "החצי שעה בה הייתי שמח...", תקופה שהניבה מלבד השיר המדהים הזה, גם את See Emily Play וכמה שירים מהפייפר, אחרי זה, המסע הפנימי של בארט הוביל אותו למקומות אפלים עד שלא יכל לתפקד יותר, תחילה כחבר בלהקה ולאחר מיכן לתפקד באופן כללי. השירים הללו, מראים על הכיוון שיכלה פינק פלוייד ללכת בו, לולא הייתה נפשו של בארט כה מסויטת, למעשה מהרגע שבארט התחיל לחקור את הצדדים האפלים באישיות שלו ועד לפרוק הלהקה עובר בעיני קו ישר, כה גדולה הייתה השפעתו של סיד עד שגם בלעדיו, המשיכו הצדדים האפלים שלו לרדוף את ווטארס וגילמור יורשיו. מעבר לחשיבותו הפנימית בלהקה, כמיצג כיוון שלא נלקח בעצם, הסינגל הזה הוא אחד הרגעים המעצבים של הפסיכדליה הבריטית, הייתה התחלה של פסיכדליה בבריטניה כמובן לפני ארנולד ליין, היארדבירדס עשו כל מיני דברים (בעיקר שינוי סגנון הנגינה של ג´ף בק) הביטלס הושפעו מאוד מהבירדס ועשו דברים מעניינים. אבל נדמה לי שפינק פלוייד היו הראשונים ללכת עד הסוף ובגדול, גם בנושא הכתיבה, ובעיקר במוסיקה, שאי אפשר לטעות בה, המבנה הלא רגיל, הגיטרות המשונות וגם המקצב המשתנה, כולם זועקים פסיכדליה, לא פחות ואולי הרבה יותר מכל מה שעשו מעבר לים באותה תקופה. הסינגל יצא ב 1967, עם Candy and a Currant Bun כ Bside שלו וזכה להצלחה לא רעה במצעדים הבריטיים, בארה"ב, כמו כל הקרירה של בארט, הוא לא הותיר רושם אמיתי, אולי הסיבה היא נושא שהשיר שהיה קצת מוזר ומאוד לא סטנדרטי, בארט כותב, כפי שיעשה עוד פעמים רבות בעתידו, על עצמו, הפעם הוא עושה זאת באמצעות טיפוס שוליים משונה, באופן מאוד יחודי לתקופה הוא בוחר לתאר דווקא את נוקדת מבטו של איש השוליים ונותן לנו הצצה ראשונית לתוך עולמו הפנימי המסוייט, זה שעתיד להרוס לו את הקרירה ולהפוך אותו לנזקק לשרותי סעד. השיר של בארט מתחיל כמו סיפור פשוט: ; Arnold Layne had a strange hobby Collecting clothes Moonshine washing line They suit him fine On the wall hung a tall mirror Distorted view, see through baby blue He dug it יש כאן בקושי פרוזה אפילו, הוא פשוט מספר סיפור: לארנולד ליין היה תחביב מוזר, לאסוף בגדים, שגנב מחבלי כביסה, הם התאימו לו. על הקיר (הוא) תלה מראה גדולה- עם מראה מעוות, תכלת שקוף. בארט לוקח כאן את הצד של האיש העצוב שיש לו פאטיש מוזר, דמות בשוליים של שולי החברה, וכותב על מעשיו, בפזמון הוא אפילו מגלה אמפטיה ואולי יותר מזה: Oh, Arnold Layne It’s not the same, takes two to know Two to know, two to know Why can’t you see? Arnold Layne, Arnold Layne, Arnold Layne, Arnold Layne מעניין אותי כאן במיוחד הביטוי it’s not the same, takes two to know זה לא אותו דבר, צריך שניים בשביל לדעת ו why can’t you see?שאפשר להבין אותו כ "למה אתה לא מבין?" ו "למה אתם לא מבינים?". לדעתי, וזו אחת הדרכים להבין את השיר, בארט מזדהה עם מושא השיר, ואולי אפילו מגיש את השיר מנקודת מבטו של אותו ארנולד ליין (המקרה אגב, כידוע אמיתי) אני הייתי מתרגם את הפזמון כך: אוו ארנולד ליין/זה לא אותו דבר/ שנינו יודעים, שנינו יודעים, שנינו יודעים.../למה אתם לא רואים... כלומר, אני (בארט-הכותב) ומושא הכתיבה (ארנולד ליין) שנינו מוזרים שעושים דברים משונים, ואף אחד לא מבין. בהמשך הוא מדבר על העונש שהחברה מעניקה לאנשי השוליים: Now he’s caught - a nasty sort of person They gave him time Doors bang - chain gang - he hate it הכלא, הלעג, והזעם של ליין: עכשיו הוא נתפס- איזה איש מגעיל/ שלחו אותו לכלא/ דלתות נעולות - עבודות כפייה- הוא שנא את זה. ואז חוזר הפזמון: Oh, Arnold Layne It’s not the same, takes two to know Two to know, two to know Why can’t you see? Arnold Layne, Arnold Layne, Arnold Layne, Arnold Layne הזהות של בארט עם דמות השוליים העצובה היא מוחלט, takes two to know שחוזר לאורך כל השיר, לדעתי (ואני מודע לזה שאפשר להבין את השיר אחרת לגמרי) מדבר על הכותב ועל מושא הכתיבה, כאילו השנים חולקים סוג של מוקצים מהחברה, נדמה לי שכאן, אם בוחנים את שיריו המוקדמים של בארט, הוא מתחיל לחטט בתוך עצמו ולגלות שם דברים מפחדים. בסוף השיר מגיע המשפט: Arnold Layne Don’t do it again, שוב יש כאן שניות, ושוב אני בוחר להמשיך עם צורת ההבנה שלי של השיר, מהמקום שלו, כמי שמרגיש מוזר, קורא בארט, לארנולד ליין, ובעצם לעצמו, להסתיר את המוזרויות שלו, לא לעשות שוב את אותם הדברים שגרמו לו להיעצר, או במקרה של בארט את אותם דברים שגורמים להרגיש במבוכה עם עצמו.