החברים של נטשה - רדיו בלה בלה
חדש כאן. הנה סיפור. הייתי בן 15 בערך והצלחתי להגיע לגיל הזה בלי להקשיב למוזיקה כמעט בכלל, חוץ מדברים אקראיים שהיו מתנגנים אצל אח שלי (בעיקר אלקטרוני ודאנס של שנות ה-90). חבר של אחי הגדול החליט לברוח מהארץ (ובאותה הזדמנות לערוק מהצבא) בהתראה של שבוע. הוא מכר את כל הדברים שהיו לו, ואת מה שלא הספיק חילק בין החברים. יצא שאח שלי קיבל (בין השאר) אוזניות ממש טובות ו-4 קופסאות של קלטות. מאחר ולא הבנתי כלום במוזיקה חיפשתי את המעט שהיה כתוב עליהן בעברית, ואחת מהן הייתה רדיו בלה בלה (ובסוף האלבום שאריות של The Wall). מי שמכיר את האלבום בטח זוכר כמה שהוא מגוון (4 חלקים, שנשמעים מאוד מאוד שונה אחד מהשני, קטעי מעבר עם שדרני רדיו אמיתיים, "פרסומות" וכו'). התחלתי לשמוע את הקלטת מהאמצע, העברתי צד, העברתי קדימה / אחורה - וזה נשמע לי הדבר הכי מוזר בעולם, להקה אחת שנשמעת כמו 10 להקות שונות. מאוד מבלבל. (אז גם לא כל כך הצלחתי להבין ששאריות The Wall לא קשורות בכלל, וזה עוד עם הצעקות "That one looks Jewish" - אלוהים אולי הסיפור הזה מאיר אותי באור טיפש מאוד). בכל מקרה, אחרי כמה זמן כבר עשיתי סדר והתחלתי להקשיב לאלבום מההתחלה ועד הסוף (היו חסרים כמה שירים שהופתעתי לשמוע שנים מאוחר יותר כשקיבלתי את האלבום המלא מחבר). ממש אהבתי אותו ועד היום אני חושב שהוא די מבריק (למרות שברמת ההפקה לא אחיד). בעיקר לאור המיעוט באלבומי קונספט ישראליים. עוד קלטת שהייתה שם שהשאירה עליי רושם מאוד עמוק ומאוד מוקדם היא השני של אביב גפן. בערך לקראת אמצע האלבום הייתי עם דמעות בעיניים, בכל פעם שהקשבתי לו.
מה היתה האהבה הראשונה שלכם במוסיקה (הישראלית)? האם אתם שומרים לה אמונים עד היום? שפכו בסיפורים
ועד היום אני מת על משינה..
