sharon.sherry
New member
דיויד ואני
דיויד קשור אליי מאוד בעקיפין, אבל עדיין כשאני נזכרת בסיפור הזה כל פעם מחדש.. אני מצטמררת. לפני 16 שנה, בן דודי היקר (שהיה אז בן 17) רכב על הקטנוע שלו בשעת לילה מאוחרת, חזרה מהעבודה. אישה שלא צייתה לאור אדום נכנסה בו עם רכבה בחוזקה, העיפה אותו כמה מטרים טובים, הוא נפגע באורח קשה מאוד בראשו.. ומאז, הוא בקומה (תרדמת). כן, 16 שנים הילד גדל בגוף, אבל בנפש נשאר ילד.. מאכילים אותו, משכיבים אותו לישון, מרוקנים את צרכיו, מדברים אליו ומנסים לקבל איזה אות חיים, לחיצה קטנה ביד, חיוך קטון על השפתיים. בן דודי אהב מאוד את דיויד ברוזה, את השירים, הגיטרה (גם הוא ניגן על גיטרה), המשפחה יצרה קשר עם דיויד והוא הסכים להגיע לשיר מספר שירים עם הגיטרה ליד מיטתו של בן דודי. חשבו, קיוו, ציפו.. שאולי זה יעיר אותו מהתרדמת, אולם גם זה.. כמו עוד דברים רבים שניסו לפני ואחרי דיויד, לא עזר. אני הייתי אז רק בת 7, אבל כבר מאז השם הידהד בראש.. לימים, כשקצת גדלתי, הייתי מקשיבה לשיר "מתחת לשמים" ובוכה, השיר הזה תמיד העציב אותי והזכיר לי את בן הדוד היקר שלי שכל כך אהבתי לשחק איתו, ועכשיו אין עם מי. אני מקווה שאולי היום, אפילו שעברו 16 שנים.. בן דודי יקום מהתרדמת העמוקה בה שקע, ויחזור להיות חלק מהמשפחה שכל כך אוהבת אותו.
דיויד קשור אליי מאוד בעקיפין, אבל עדיין כשאני נזכרת בסיפור הזה כל פעם מחדש.. אני מצטמררת. לפני 16 שנה, בן דודי היקר (שהיה אז בן 17) רכב על הקטנוע שלו בשעת לילה מאוחרת, חזרה מהעבודה. אישה שלא צייתה לאור אדום נכנסה בו עם רכבה בחוזקה, העיפה אותו כמה מטרים טובים, הוא נפגע באורח קשה מאוד בראשו.. ומאז, הוא בקומה (תרדמת). כן, 16 שנים הילד גדל בגוף, אבל בנפש נשאר ילד.. מאכילים אותו, משכיבים אותו לישון, מרוקנים את צרכיו, מדברים אליו ומנסים לקבל איזה אות חיים, לחיצה קטנה ביד, חיוך קטון על השפתיים. בן דודי אהב מאוד את דיויד ברוזה, את השירים, הגיטרה (גם הוא ניגן על גיטרה), המשפחה יצרה קשר עם דיויד והוא הסכים להגיע לשיר מספר שירים עם הגיטרה ליד מיטתו של בן דודי. חשבו, קיוו, ציפו.. שאולי זה יעיר אותו מהתרדמת, אולם גם זה.. כמו עוד דברים רבים שניסו לפני ואחרי דיויד, לא עזר. אני הייתי אז רק בת 7, אבל כבר מאז השם הידהד בראש.. לימים, כשקצת גדלתי, הייתי מקשיבה לשיר "מתחת לשמים" ובוכה, השיר הזה תמיד העציב אותי והזכיר לי את בן הדוד היקר שלי שכל כך אהבתי לשחק איתו, ועכשיו אין עם מי. אני מקווה שאולי היום, אפילו שעברו 16 שנים.. בן דודי יקום מהתרדמת העמוקה בה שקע, ויחזור להיות חלק מהמשפחה שכל כך אוהבת אותו.