Bike

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif Bike ../images/Emo79.gif

השיר האחרון שהוקלט לאלבום, היה גם אחד האחרונים שסיד כתב עבור האלבום. Bike נחשב בזמנו לשיר שטותי, מועט-חשיבות. אחד מטכנאי ההקלטות זוכר שעם הפלויד באולפן היו כמה בנות, ש"ניסו לעוף" בזמן ההקלטה. זו סצינה שלא היה אכפת לי לראות...

הנה הדברים שנכתבו על השיר בסיבוב הקודם. יש עוד הרבה שניתן לומר על השיר הגדול הזה... מה דעתכם? ציףציף1000: כמו במרבית שיריו, בארט עושה כאן שימוש בדימויים מעולם הילדות כדי לדבר על דברים לא ילדותיים בכלל. בכל שיריו יש, לצד ה"תמימות" הילדותית-לכאורה, גם אלמנטים של פחד או איום, ואי-רציונליות, המבוטאים או דרך המילים עצמן, או באמצעות המוסיקה. זהו מעין זרם תת-קרקעי, זדוני, הנמצא כל הזמן ברקע. עד היום לא יודעים אם הכוונה של בארט היתה לאיום הקיים בבגרות או בילדות - ולצערנו לא ניתן לשאול אותו. Bike הוא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. זהו שיר גאוני (באמת; זו לא הגזמה לשם ההגזמה). ה"עולם" של בארט הוא העולם הנפשי, הפנימי. בארט מושך אותנו לתוך העולם הזה, שבו תמימות, אי רציונליות, פחד, אהבה ואבדן מצויים זה בצד זה. והוא עושה זאת בדרך שרק מעט כותבים מסוגלים לה, תוך שילוב - פשוט מדהים - של מילים ומוסיקה, לשם יצירת אפקט זה. זה יקח יותר מדי מקום לנתח כל שורה, מה גם שזה עלול לשעמם רבים. בואו נאמר כך: הדובר בשיר מציע לחברתו את ה"אוצרות" שלו, הדברים הכי יקרים לו, כביטוי לאהבתו: האופניים (שאינם שלו. הוא סחב אותם ממישהו), את הגלימה שלו (שיש בה קרע, ולא ברור מאיפה השיג אותה), את העכבר שלו, ג´רלד (שהוא מזדקן, ואין לו בית) ואת חדר המנגינות שלו - המלא ברעשים, שעונים, וצלילים מפחידים. מחד, זהו עולם תמים ומשעשע, אך מאידך זהו עולם פנימי "סגור"- הדובר אומר על חברתו "את סוג של בת שתתאים לעולם שלי". זהו גם עולם לא יציב (האופניים אינם שלו, העכבר חסר בית, הגלימה קרועה (וכמו כן "גלימה" היא מילה המתקשרת לעולם המאגיה, האי-רציונליות) ולכן נראה מאיים, במיוחד כאשר הדברים מוצגים כאילו הם מושמעים מפיו של ילד. הצלילים המוזרים בסוף נשמעים, באזני רבים, לא רק כמאיימים אלא גם כמסמנים אי-שפיות כלשהי (אם כי, הניתוח נעשה כמובן בדיעבד, כאשר אנו יודעים מה קרה לבארט). בארט גם עושה שימוש יחודי במקצב, כשהוא שובר את המשקל 4/4 (הוא עשה את זה הרבה בשירים שלו, והיה בין הראשונים לעשות זאת), תוך ויתור מוחלט על הריתם´נ´בלוז שהיווה את הבסיס לכמעט כל הרוק הבריטי עד לזמנו. השיר נחשב לאחד משיאי יצירתו, ושל הפלויד בכלל. לא בכדי הוא נכלל לא רק ב-Relics (שיצא בתחילת שנות השבעים) אלא גם באוסף Echoes, שיצא לפני כשנתיים, ואמור לייצג את המיטב שלהם, מכל התקופות. NaVe: "השיר שסוגר את Piper at The Gates of Dawn, הוא שיר שמשלב בתוכו הרבה מאוד מהמהות של בארט ככותב מילים: מטורף,ילדותי וצורח ויחד עם זאת משנה כיוונים רבים,נוגע ותמים... מדובר בשיר שבשמיעה ראשונית,פשוט פחדתי ממנו.חד וחלק... אבל לאחר מס´ שמיעות התברר לי שמדובר בעוד אחד הקסמים של פינק פלויד-הידע להפתיע ולרגש גם בדרכים לא קונבנציונליות. מבחינה מוזיקלית,Bike הוא שיר פשוט מאוד.בלי יותר מידי סיבוכים ואפקטים...הקצב,שקיים בבית מאוד בנאלי ורגיל,הגיטרה והקלידים גם הם שטחיים מאוד בבית.השינוי המשמעותי בפיזמון מזמן קטע פסנתר יפה שלא ממש מתאים לשיר(זו בעצם הנקודה).לגבי השירה,מדובר ביותר נאום מאשר בשירה,מלבד הניסיון ליצור מעט מלודיה בפיזמון." trancelover: זה קטע חזק. ------------------------------------------------------ מישהם גם רוצים לתת את המילים ולתרגמן?

 

[One Echoe]

תרגום(לא חופשי):

Pink Floyd - Bike I've got a bike. You can ride it if you like. It's got a basket, a bell that rings and Things to make it look good. I'd give it to you if I could, but I borrowed it. You're the kind of girl that fits in with my world. I'll give you anything, ev'rything if you want things. I've got a cloak. It's a bit of a joke. There's a tear up the front. It's red and black. I've had it for months. If you think it could look good, then I guess it should. You're the kind of girl that fits in with my world. I'll give you anything, ev'rything if you want things. I know a mouse, and he hasn't got a house. I don't know why. I call him Gerald. He's getting rather old, but he's a good mouse. You're the kind of girl that fits in with my world. I'll give you anything, ev'rything if you want things. I've got a clan of gingerbread men. Here a man, there a man, lots of gingerbread men. Take a couple if you wish. They're on the dish. You're the kind of girl that fits in with my world. I'll give you anything, ev'rything if you want things. I know a room full of musical tunes. Some rhyme, some ching. Most of them are clockwork. Let's go into the other room and make them work. תרגום: יש לי אופניים, את יכולה לרכוב עליהם אם את רוצה. יש להם סל, פעמון שמצלצל, וקישוטים שעושים אותם יפים. את הבחורה שמתאימה לעולם שלי. אני אתן לך כל דבר, הכל, אם את רוצה דברים. יש לי שעון, זו קצת בדיחה. יש דמעה בחזית. הוא אדום ושחור. יש לי אותו חודשים. אם את חושבת שזה יכול להראות טוב, אז אני מניח שזה יכול. את הבחורה שמתאימה לעולם שלי. אני אתן לך כל דבר, הכל, אם את רוצה דברים. אני מכיר עכבר, ואין לו בית. אני לא יודע למה. אני קורא לו ג'ארולד. הוא מזדקן, אבל הוא עכבר טוב. את הבחורה שמתאימה לעולם שלי. אני אתן לך כל דבר, הכל, אם את רוצה דברים. יש לי שבט של עוגית זנזביל. הנה אחד, שם אחד, הרבה עוגיות זנזביל. קחי זוג אם את רוצה, הם על המדיח. את הבחורה שמתאימה לעולם שלי. אני אתן לך כל דבר, הכל, אם את רוצה דברים. אני מכיר חדר מלא במנגינות. כמה צלילים, כמה "צ'ינג'", רובם מנגנון השעון. בואי נלך לחדר השני, ונתקן אותם. ____________ אני מקווה שהתרגום נכון. אני כבר אכתוב את דעתי על השיר.

 

[One Echoe]

אוי שכחתי משפט בבית הראשון...

הבית הראשון במלואו: יש לי אופניים, את יכולה לרכוב עליהם אם את רוצה. יש להם סל, פעמון שמצלצל, וקישוטים שעושים אותם יפים. הייתי מביא לך אותם אם הייתי יכול, אבל סחבתי אותם.

 

[חרטושה]

עבודה רבה

עשית בתרגום. זה קשה. תדע לך שתרגום של שירים זה דבר מאד מסובך ואנשים הולכים ללמוד את זה במיוחד, בשונה מתרגום רגיל, מפני שזה דורש המון מיומנות. כל הכבוד! אני ממש התעצלתי. והערה קטנה: cloak זו גלימה. (אולי הוא רוצה להסתיר משהו?

)

 

[One Echoe]

תודה../images/Emo13.gif

אני לא יודע למה חשבתי שזה שעון. אני יודע שזו גלימה!

 

[ציףציף1000]

בבית השני...

מדובר בגלימה - cloak ולא בשעון (clock). בגלימה אין "דמעה" בחזית, אלא קרע. כותבים את זה אותו הדבר, אבל מבטאים אחרת: "טייר" במקום "טיר". עוגיות זנגביל - נכון, אבל כאן הולך לאיבוד הדימוי של "שבט אנשים" עליו מדבר סיד. אולי: יש לי שבט של אנשי עוגיות-זנגביל? קצת מסורבל גם כן.

 

[One Echoe]

אוי נכון.

=\ אוחח איזה בלבול.

 

[ציףציף1000]

לא נורא ../images/Emo13.gif

עשית עבודה יפה

 

[One Echoe]

תודה../images/Emo13.gif

אגב תיקון אחרון זה בבית האחרון, במקום צלילים-חרוזים. אם את מעלה את זה למאמרים או משו תתקני

.

 

[dondons]

לא חושב שהיה לו מדיח אז...

 

[gingerbread men]

כן כן, עוד טעות.

כמובן שהכוונה היא לצלחת..

 

[One Echoe]

../images/Emo45.gif

אכן, עוד טעות.

 

[חרטושה]

יותר מהשיר עצמו

כל הנסיונות לפרש אותו למצוא בו משמעויות- הם משעשעים, וזה לא נכון לגבי כל שיר, אלא לגבי השיר הזה ספציפית, מפני שהוא כל כך עמום, ויש מסביבו כל כך הרבה קסם בארטי עד שרוחו של האיש מאפילה כמעט על המילים והמוזיקה. בגלל שהמילים נראות כל כך פשוטות וילדותיות לכאורה, הן קוראות לחפש משמעויות מתחת לשטיח. נראה כאילו אנשים מרגישים שהם חייבים למצוא משמעויות נסתרות וחבויות במילים מפני שהן כל כך ילדותיות ולא יכול להיות שהאיש פשוט מתכוון למה שהוא אומר שהוא מתכוון.... אולי זה ניתוח קצת מוזר, אבל מבחינה מסוימת הרבה יותר נחמד להביט על מה השיר זה עושה לאנשים שמקשיבים לו, מפני שהוא דורש איזשהו סוג של תגובה מהמאזין. כזו או אחרת. כדוגמה אני יכולה להביא את הויכוח שמתנהל מידי פעם בקרב חוגי פלויד כאלה ואחרים בשאלה עד כמה השיר מתייחס לסקס באופן עקיף ומרומז (או לא). ואם חושבים על איך אנשים הגיעו לדיון בשאלה הזו- זה גם נראה די הגיוני. לפי קו המחשבה המפותל הזה, המילים הבלתי מפוענחות, הילדותיות והתמימות לכאורה בטח מחביאות משהו זדוני מאחוריהן (

) מפני שבעיירות הכי תמימות גרים הסוטים הכי .. אמ... סוטים. או שלא.

 

[vegetable man]

בעצם

אפשר לומר את זה על רוב השירים שלו, לא? נדמה במבט ראשון שהגלוי רב מין הנסתר, אבל מתחת לפני השטח השירים רב משמעיים ולא ברור לא מעט פעמים עד כמה בארט הרחיק לכת במשמעות שלהם, אם אכן התכוון לכך, עד כמה אפלים הם באמת.

 

[vegetable man]

שיר חזק ביותר

השיר הזה, אם תרצו הוא הבוטום ליין של האלבום כולו, ואולי של בארט בכלל. הוא פיצוח הצופן שממנו בנוי עולמו של בארט: הילדות הנצחית, הכמיהה לבחורה שתתאים לעולמו, העניין הבלתי פוסק שלו במיסטי, בלא מוכר. הוא מכיר במוזרויות שלו, כל פעם מספר בכל בית באופן הומוריסטי עליה, אבל מיד מגן על עצמו ביכולת שלו לתת לבחורה אהבה ללא תנאי (המוסיקה מצטמצמת לפסנתר, ושירה נוגה של סיד, ובכל פעם בסוף יש 2 תופים חזקים שמחזירים אותנו לעוד בית עם סיפור הזוי חדש). והפאנצ' של האלבום כולו, שלדעתי בא ממש "לחגוג" את הקיום של בארט: I know a room full of musical tunes Most of them are clockwork Let's go into the other room and make them work נגינה ביחד מסמלת דבר שמח, אך תקתוקי השעון הוא אסוציאציה לשגעון בעיני, כמו הצלילים מגוונים והמטורפים שיש בתוך אותו החדר. הוא קורא בעצם להיכנס איתו לחדר ולחגוג את הקיום שלו, עם כל הצלילים והתקתוקים האלה (ואת השורה הזאת הוא שר עם רייט, כאילו הם מזמינים את כולם). השעונים והתקתוקים בסוף מסמלים בעיני את הטירוף ואותו עולם של דמיון של בארט, אחרי שכל המילים נאמרו, ואז מגיעים הקולות הברווזיים האלה שהם באמת מפחידים והזויים (אני זוכר עוד מהפעם הראשונה שהקשבתי).

 

[ציףציף1000]

מוצא חן בעיני הרעיון

שהשיר הוא סיכום 'עולמו' של סיד. אולי בגלל זה הוא מופיע גם ב-Echoes, ועוד כשיר הסיום. ללא ספק שיר חזק מאוד.

 

[thezanani]

סיכום עולמו של סיד?

Jugband Blues. אני לא מוצא מונולוג אמיתי וכנה יותר של סיד מהקטע הזה,שנקי מכל השטיקים הפסיכדלים ומסכות הליצן שהיו כה נוחות ומחוייכות בpiper. את החלילן עוד לא קניתי,אולי אולמרט יעזור בעניין,ולכןיש סיכויים רבים שפיספסתי קו מחשבה שנותנת האוירה בדיסק, אך נדמה שאנחנו לא מסתפקים בהבנה הפשוטה בשירי הילדות הקסומים,ותמיד מחפשים את "הצד האפל" של סיד,גם אם החיפוש נהפך למאולץ. אין כאן ביקורת על ניתוח הטקסטים של השירים שהוא עניין חשוב ומרכזי במוזיקה בכלל,אך יש כאן שאלה על איך אנו תופסים את סיד. אז כבר אם מחפשים את סיכום התקופה של סיד,את לא חושבת שכדאי שניקח את השיר שיותר מכל הוא סיד שאנו כה מחפשים מאחורי הצלילים העמומים ואלף המשמעויות שנתנו לג'רלד העכבר? Jugband Blues.

 

[avki]

לדעתי הם מעורבים אחד בשני,

התחלת תקופה וסוף תקופה מסויימת אצל סיד. תקרא את הפירוש שלי על בייק וגם את הפירוש שלי על ג'אגבנד ותבין.

 

[avki]

אני מסכים עם כל מילה ב100%.

לא יכולתי לבטא את זה בעצמי טוב יותר. רק כמה תוספות: הליווי של הקלידים (שני סוגי ליווי, אם אני לא טועה אחד פסנתר, אחד אורגן עם אפקטים, אחד שחוזר על שני התווים, השני מלווה באילתורים בטון גבוה) מאיים מאד מהתחלה. שימו לב לקלידים, הם מעידים על האיום שבשיר מלכתחילה. כמו כן, אני מניח שכל כלי וכלי שבארט מציע לבחורה הוא מטאפורה לפן אחר בחיים של בארט ש'סרוט' או 'אפל' או משוגע באופן שונה, ואני גם מניח שרק בארט יודע למה הוא התכוון בכל אחד מהתיאורים המטאפורים האלה. המפליא בשיר הזה, וכמו כן הגאוניות שבו, זה הדרך של בארט לשזור באופן מושלם כמעט את הצעקה העמוקה שלו בתוך מעטה של תמימות. לדעתי, כשבארט עשה כך, הוא בעצם צעק את צעקתו הדוממת ושילב באופן מוחץ בין הקריעה הפנימית שלו בין הילדות והתמימות, לבין השגעון וה 'dark forbodings' שמלאו אותו, כמו שהתברר מאוחר יותר. רק הרחבה קטנה: היום ידוע בפסיכולוגיה של גיל הנעורים שהרבה פעמים המקור לשגעונו של אדם שהחל להדרדר בגיל הנעורים נובע מטריגרים מסויימים שהעירו אותו בצורה לא בריאה (נפשית) למציאות הרב גונית והאפורה והמעוותת לעיתים של החיים, ביחס לילדות התמימה והיפה שהיה לילד. התופעה רק מחמירה אם לילד היתה ילדות לא טובה, כי אז בעצם הטריגר, או בלשון ווטרס ה'לבנים' בחייו של הנער יתפוצצו לו בפרצוף, כשהוא יחשף למציאות, ויחפש דרך אחרת בחיים. את הדוגמא הכי טובה לכך, אפשר למצוא בספר הקאלט 'התפסן בשדה השיפון' של ג'.ד. סלינג'ר. למי שלא קרא, רק אסביר שמדובר על ילד בן 16, שגדל בניו-יורק של שנות החמישים (הספר נכתב בשנות ה-70, כשהיה מקובל לכתוב יצירות אפלות ופאסימיות על המציאות האמריקאית). כל חיו מוחבאת בתודעתו של הילד המחשבות על הצביעות של החברה ועל חוסר הבטחון והמירוץ התמידי שהחברה נמצאת בו. בגיל 15, נהרג אחיו של הילד, שהיה בשבילו קרן אור בעולם המבוגרים. הטריגר הנ"ל פותח לנער את עולם המבוגרים הקשה, וחושף אותו לכל מיני מחשבות תורדניות, שכיום מאובחנות כתסמינים ידועים של נערים במשבר גיל ההתבגרות. בכללי, לדעתי הסיפור של סיד והסיפור של הולדן (הנער מהתפסן), דומים, ומי שקרא את הספר, יכול לתאר איך סיד היה דומה להולדן בגיל ההתבגרות, או איך הולדן היה יכול לכתוב יצירות דומות (בעקרון, לא בסגנון היצירה, שהרי לא היה מוזיקה פסיכודלית בשנות החמישים) אם הספר היה ממשיך מעבר לגיל ההתבגרות שלו. אם כבר אנחנו בעיניין, אז אם רוצים תמונת מצב מלאה על הצד האפל של הירח בחיים, כדאי לקרוא את התפסן, לקרוא את המילים של השירים של סיד בארט, לקרוא את המילים של השירים של ווטרס מה

ומThe Wall, ו(נראה אם נחשתם נכון -) לקרוא את קהלת, של שלמה המלך. אחרי שיורדים לעומקם של יצירות כאלה, אפשר לתפוס את את הצד האפל של הירח בצורה הרבה יותר שלמה ואמיתית. ונחזור לסיד עצמו רגע - לדעתי אם רוצים להסתכל על המילים של Bike בצורה נכונה יותר, צריך להתסכל גם על המילים של Jugband Blues, שהם אמנם שונות מאד מBike, אבל שניהם פורסות את נפשו של בארט בצורה כנה, ומראים על תהליכים פנימיים בנפשו.

 

[vegetable man]

השוואה מעניינת

מאוד לתפסן של סלינג'ר, למרות שיש שוני רב. המעניין הוא, שסלינג'ר בחר להתבודד, ולהעלם מהחיים הציבוריים בדומה לבארט.