ציףציף1000
New member
../images/Emo79.gif Cymbaline ../images/Emo79.gif
וכעת אנו מגיעים לאחד השיאים של הפלויד בסוף שנות השישים ואחד משיריהם הטובים ביותר בכלל, לטעמי. Cymbaline הוא שיר שפתוח להרבה פרשנויות. ב-The Man and the Journey הציג אותו ווטרס - כותב השיר - כ"שיר על סיוט". בבית החוזר הוא קורא "Please wake me".
וכעת אנו מגיעים לאחד השיאים של הפלויד בסוף שנות השישים ואחד משיריהם הטובים ביותר בכלל, לטעמי. Cymbaline הוא שיר שפתוח להרבה פרשנויות. ב-The Man and the Journey הציג אותו ווטרס - כותב השיר - כ"שיר על סיוט". בבית החוזר הוא קורא "Please wake me".
The path you tread is narrow and the drop is shear and very high The ravens all are watching from a vantage point near by Apprehension creeping like a tube train up your spine Will the tightrope reach the end; will the final cuplet rhyme And it's high time Cymbaline It's high time Cymbaline Please wake me Butterfly with broken wings is falling by your side The ravens all are closing in there's no where you can hide Your manager and agent are both busy on the phone Selling colored photographs to magazines back home And it's high time Cymbaline It's high time Cymbaline Please wake me The lines converging where you stand They must have moved the picture plane The leaves are heavy around your feet You hear the thunder of the train Suddenly it strikes you that they're moving into range Doctor Strange is always changing size And it's high time Cymbaline It's high time Cymbaline Please wake me And it's high time Cymbaline It's high time Cymbaline
השביל עליו אתה צועד הוא צר והתהום תלולה וגבוהה מאוד העורבים צופים כולם מנקודת תצפית קרובה החרדה מטפסת כמו רכבת תחתית במעלה חוט השדרה האם החבל המתוח יגיע לסופו? האם צמד השורות האחרון יתחרז? והגיע הזמן, סימבליין הגיע הזמן, סימבליין אנא העירו אותי פרפר עם כנפיים שבורות נופל לידיך העורבים סוגרים עליך, אין היכן להסתתר המנהל והסוכן שלך עסוקים בשיחות בטלפון מוכרים תמונות צבעוניות לעיתונים במולדת והגיע הזמן, סימבליין הגיע הזמן, סימבליין אנא העירו אותי הקווים נפגשים במקום בו אתה עומד כנראה שהם הזיזו את מישור התמונה העלים כבדים סביב רגליך אתה שומע את רעם הרכבת פתאום אתה תופש, שהם מתקרבים לטווח דוקטור סטריינג' כל הזמן משנה גודל והגיע הזמן, סימבליין הגיע הזמן, סימבליין אנא העירו אותי ------------------------------------------------------------ חלק מהביטויים בשיר הם דו משמעיים: high time למשל, הוא אמנם ביטוי שפרושו "הגיע הזמן", אך בסלנג פרושו משהו כמו 'להיות מסטול'. ויש עוד ביטויים, עליהם עמדתי בהמשך. למרות שווטרס הציג את השיר כ"סיוט", לדעתי נושא השיר קצת שונה. השיר - לדעתי - מתאר אמן בריטי בסיבוב הופעות בחו"ל, החווה התמוטטות עצבים מאסיבית כשזו נגרמת – לפחות בחלקה – ע"י שימוש בסמי הזיה ובשל הלחצים המופעלים עליו מצד תעשיית המוסיקה. מן הסתם שאב ווטרס השראה לשיר מסיבוב ההופעות של הלהקה בארה"ב בשנת 1967 שנקטע לאחר שבוע, לאחר שבארט התמוטט (זו גם דעתו של קליף ג´ונס בספרו על שירי הפלויד). השיר הוא לדעתי אחד משיאיו של ווטרס כתמלילן (וכמלחין, אם הוא באמת אחראי בלעדית גם למוסיקה). ווטרס מצליח כאן להעביר את תחושת אבדן הקשר עם המציאות, והחרדה הקיצונית הנלווית לכך של האמן לשפיותו ואף לחייו, בצורה כמעט מושלמת. ווטרס בחר בחירה מעולה בדימויים לתאור מצבו של האמן: הוא מתואר כמי שהולך על חבל מתוח של לוליינים, כמו בקרקס, כשהתהום פעורה מתחתיו. צעד אחד לא נכון יגרום לאבדנו. העורבים – סמל עתיק-יומין למוות – כבר מחכים לנפילתו, כשהם נמצאים בעמדת יתרון (ווטרס משתמש בביטוי vantage point שיש לו משמעות כפולה – וזו בחירה משמעותית). האמן מודע למצבו, והוא חרד לחייו ולגורלו: האם הוא יגיע לצד השני של התהום? האם יצליח לסיים את השיר? השורה האחרונה בבית כבר מרמזת על הלחצים המופעלים על האמן, ככותב שירים, לספק "את הסחורה". אגב, צמד השורות האחרונות בשיר באמת אינו מתחרז (לעומת הבתים האחרים), ולדעתי מספק רמז נוסף להתמוטטותו של האמן. בבית השני, תחושת המחנק והחרדה אותם חש האמן מתגברות. המוות נהיה ממשי – הפרפר הנופל לצידו – ואין לאן לברוח מפניו. ווטרס מצמיד דימויים אלו לתאור המנגנונים של תעשיית המוסיקה – המנהל והסוכן, המוכרים תמונות "צבעוניות" שלו למגזינים בריטיים - ובכך מאשים אותם, למעשה, במצבו של האמן. בבית השלישי מתאר ווטרס את אבדן הקשר של האמן עם המציאות, הנובע בין היתר משימוש בסמי הזיה: "הקווים מתכנסים במקום בו אתה עומד הם בטח הזיזו את מישור התמונה העלים כבדים סביב רגליך אתה שומע את הרעם של הרכבת פתאום אתה תופש שהם נכנסים לטווח ד"ר סטריינג´ כל הזמן משנה גודל" האמן כבר אינו בטוח שמה שהוא חווה הוא אכן המציאות; עצמים משנים מרחק, גודל ופרספקטיבה. צלילים ומראות מקבלים עוצמה גבוהה מהרגיל – הרכבת נשמעת כ"רעם", העלים הם "כבדים". חוויות אלו נתפשות כמאיימות: "פתאום אתה תופש" במקור זה “suddenly it stikes you”, ביטוי הניתן לתרגום גם כ"פתאום זה מכה בך...". ד"ר סטריינג´ המוזכר בבית זה, הוא דמות מקומיקס: קוסם בעל כוחות מאגיים על-טבעיים (הוא מופיע גם על עטיפת Saucerful of Secrets). גם בבית זה ווטרס משתמש בכפל-משמעות, כאשר השורה הראשונה - the lines converging - ניתנת לתרגום גם כ"הקווים מתכנסים" וגם כ"השורות מתכנסות" - רמז לשורות בשיר, אותו מנסה האמן לכתוב. השיר מצליח להעביר את תחושת הטשטוש בין המציאות והחלום/סיוט, כשהמוסיקה משלימה את התמונה ונותנת לנו להרגיש את תחושת המחנק והחרדה שחווה נשוא השיר. העוצמה הרגשית של השיר מושארת לפזמון החוזר (“and it’s high times, Cymbaline..”) כאשר בסופו מבקש – מתחנן – האמן: "אנא העירו אותי". הלחן של השיר - ויותר מכך, הביצוע שלו - משרתים נהדר את המילים. במיוחד בהופעות, הפלוידים בנו את השיר כך שישרת את התימה הדרמטית שבו: התחלה שקטה, ועוצמה שהולכת ומתחזקת עד קרשצ'נדו לקראת הסוף ואז, השיר מסתיים בקול דממה דקה. חברים, ככה כותבים שירי רוק. האזינו והפנימו.