The Nile Song

[ציףציף1000]

../images/Emo79.gif The Nile Song ../images/Emo79.gif

השיר השני באלבום More, ואחד משירי הרוק ה"כבד" הבודדים של הפלויד. למרבית ההפתעה, זהו שיר של ווטרס, הכתוב בסגנון שונה מאוד מהשירים שכתב לפני כן ואחרי כן. פינק פלויד בתפקיד לד זפלין, אולי? השיר יוצא דופן גם בנושאו: שיר אהבה, שוב על אשה בלתי מושגת, מרוחקת וחידתית, שכמו שהיא מושכת את הדובר, היא גם מפחידה אותו.

I was standing by the Nile When I saw the lady smile I would take her for a while For a while Light tears wept like a child How her golden hair was blowing wild Then she spread her wings to fly For to fly Soaring high above the breezes Going always where she pleases She will make it to the island In the sun I will follow in her shadow As I watch her from my window One day I will catch her eye She is calling from the deep Summoning my soul to endless sleep She is bound to drag me down Drag me down​

עמדתי ליד הנילוס כשראיתי את הגבירה מחייכת הייתי לוקח אותה לכמה זמן לכמה זמן דמעו קלות בוכה כמו ילדה שערה הזהוב התעופף פרוע ברוח ואז פרשה את כנפיה לעוף לעוף ממריאה גבוה מעל הרוחות הולכת תמיד לאן שבא לה היא תגיע אל האי בשמש אני אלך אחריה בצילה כשאני מביט בה מחלוני יום אחד היא תראה אותי היא קוראת מהמעמקים מזמינה את נשמתי לשינה נצחית היא תהרוס אותי בסוף תהרוס זה אינו מהשירים החביבים עלי של הפלויד, גם בגלל שהוא לא נשמע "פלוידי", אין לו את האיכויות והדקויות של שיריהם הטובים. הוא נשמע שטחי, כמו תרגיל בכתיבת להיט (המתאים לתקופתו), ולא נסיון ממשי לחדשנות. מה דעתכם?

 

[DOCTOR ROBERT]

נשמע דפינטלי

כמו לד זפלין, לפי מה שקראתי-שיר אהבה כבד עם מוטיבים פנטזיונריים.

 

[vegetable man]

גם אני, כמה מפתיע, מסכים

משהו כנראה לא בסדר אצלי, אבל מעולם לא הבנתי את הקונספט של זפלין, כפי שהוא בא פה לידי ביטוי. או. קיי. אז אתה לא/רוצה את הבחורה. מה עוד? כלום. אכן שטחי. גם הצעקות של די גילמור לא מוצאות חן בעיני - הוא פשוט לא נשמע טבעי. לא יודע אם ניסו לעשות להיט, או שסתם נתנו לעצמם יד חופשית באותו אלבום. כשהייתי קטן, הגעתי לפלויד דרך אחותי הגדולה. אני אהבתי את הפלויד, היא אהבה את הזפלינים. ניסיתי לתת לה לשמוע את השיר הזה כדי שתאהב יותר את הפלויד חחח התוצאה - אני והיא נותרנו אדישים לשיר הזה, היא לא אהבה. המסקנה - תנו לזפלינים להיות זפלינאים ולפלוידים להיות פלוידיאנים.

מישהו כן אהב את הנסיון הזה של ווטרס?

 

[פינקי החזיר המעופף]

לא מת על השיר

למרות שתמיד רציתי לשמוע שיר של פינק פלויד בסגנון הזה (עד ששמעתי תשיר הזה והתחרטתי) מי שאוהב שירים כאלה לא צריך להקשיב לפינק פלויד... בשביל זה יש את לד זפלין

 

[wish i was here]

סלח לי אבל

אתה לא חושב שהפסקנות שלך היא טיפה נחפזת ולא נכונה? אני מאד אוהב רוק כבד של שנות השישים שבעים ואפילו שמונים,וגם את השיר הזה.ואני כן מקשיב ונהנה מהחומר היותר אופייני של פינק פלויד,יש משהו רע בזה? בכלל,פתיחות מוזיקלית היא לא מילה גסה,אפשר גם וגם וגם

 

[wish i was here]

אני דווקא מאד אוהב

אני חובב רוק כבד מושבע(לד-זפלין,אייסי-דיסי,בלאק סאבאת',ג'ודאס פריסט,דה הו,הקינקס ועוד) ואני חושב שבין שירים כמו sweet leaf,back in black,whole lotta love,pinball wizard,you really got me,helter skelter ועוד הייתי מכניס את השיר הזה לרשימת השירים הכבדים האהובים עלי.נחמד לראות את הפלויד מנסים לעשות רוק כבד כפי שבאותה שנה התחילו זפלין לעשות,והם עושים את זה יפה מאד,הנושא הוא לא שטחי-מדובר פה על אהבה נכזבת,הבן אדם אוהב אותה ועקב אחרי,אך היא לא שמה לב אליו-הנילוס מפריד ביניהם.שוב מבחינת מוזקי גילמור נותן קולות אנרגטיים ובסוף סולו מאד יפה סטייל ג'ימי פייג' שמותיר טעם של רוק כבד אמיתי-למרות שעשתה אותו להקה שזה לא עיסוקה. מראה ללא ספק את הרבה גוניות של הפלויד.כל מי שלא אוהב-מפסיד

 

[yotamn9]

מסכים

אני לא חושב שאם פינק פלויד בד"כ לא עושים שירים כאלה, ואז פתאום הם כן זה רע. להיפך, אם השיר טוב, אז מה זה משנה? אם לד זפלין היו פתאום יוצאים עם שיר מפוצץ בסגנון פינק פלויד, אז אני לא חושב שיש סיבה כלשהי לא לשמוע אותו בגלל שהוא לא בסגנון שלהם. השיר הזה הוא יפה, גם אם הוא מזכיר את הסגנון המרכזי של אותה התקופה.

 

[פינקי החזיר המעופף]

פינק פלויד די גיוונו בסגנונות שלהם

בגלל זה קשה להשוות בין הפייפר לחומה כי זה נשמע כל כך שונה אבל תשיר הזה למרות שהוא נחמד ופשוט יחסית אני לא מחבב במיוחד (אפילו שאני כן אוהב רוק כבד)

 

[crazy diamond 84]

מסכים, נסיון מוצלח לרוק כבד

ואם כבר ציף הזכירה את השטחיות בשיר איפה העומק בשיר "הגמד" של בארט, חוץ "מהורייי" לא יצא מזה כלום. שיר טוב מבחינת הליריקה ומילודית, אחחחח זפלין זפלין תודה שיש לי אותך לדברים כאלה -"שיר המהגר". אבל למה על הנילוס? יש מצב שהוא נדלק על בדואית משם???

 

[vegetable man]

הלו הלו עד בארט! ../images/Emo6.gif

התעסקת עם בארט התעסקת איתי. מרחב הכתיבה של בארט כמעט אינסופי, מה שאי אפשר לומר על רוג'ר. בארט כתב בשיר הזה על גנומים, מתוך אגדות ילדים נורא ספיציפיות וכמו כל שיריו, יש לשיר הזה השלכה על החיים עצמם. היכולת המקורית הזאת היא נדירה, ווטרס אף הושפע וחיקה אותה שנים, מתוך הערצה. אני לא נגד הנסיונות של הפלויד בשיר הזה, או בכל שיר. אני רק חושב שזה לא הצליח (עניין של טעם, לא אהבתי לא את המילים ולא את הלחן גם), וזה אולי מלמד שהם צריכים להתמקד במה שהם טובים בו. אגב, יש שיר אחר דומה באלבום, Ibiza Bar, שהוא ניסיון יותר טוב, לפחות מוסיקלית לדעתי.

 

[crazy diamond 84]

בוא נזהר קודם שהויכוח

לא יהפוך למשהו כמו "מי היה חבר יותר קרוב לסיד?" בין ווטרס לגילמור. אז תחזור שניה לאותו שרשור שבו ניתחנו את ג`נום, לא יצא מהשרשור משהו שאפשר ללמוד על אותה יכולת כתיבה מדהימה של בארט שאני לא מתכחש לה חלילה אבל אי אפשר לראות את מה שכתבת למעלה בשיר ג`נום, אם אתה רוצה להראות לנו אז בכיף. וחוצמזה בעמוד הזה אמרת שהמילים של סיד קשות להבנה, אז...

 

[vegetable man]

למה אי אפשר

לראות מה שכתבתי פה בשיר the gnome? אני לא מתכוון לנתח מחדש את השיר ההוא פה, אבל בגדול, קודם כל נושא השיר ההוא מקורי. הוא כתוב בצורה משעשעת, של סיפור מעשיה, על גנומים ששותים ייו, ישנים ואוכלים - זה יפיפה בעיני. רשמתי פה בשרשור אחר שהטקסטים המאוחרים יותר של בארט נעשו יותר אסוציאטיביים בחלק מהשירים (להלן, octopus), אבל אין זה גורע מהם - להפך - זה רק עושה אותם רב משמעיים, מסתוריים יותר וכן, מה לעשות, קשים יותר להבנה, אבל זה לא דבר רע בהכרח.

 

[crazy diamond 84]

בוא נתמקד בנושא

זה יפה ומקסים והכל מסכים, אבל איפה ה"עומק" בשיר? התשובה לדעתי תשאר אצל בארט עצמו, לך תדע על מי\מה הוא חשב באותו הרגע? "שיר הנילוס" הוא שיר חמוד ביותר והנושא גם

 

[vegetable man]

הנושא הוא כזה

עזוב לרגע את בארט, הוא לא הנושא, לא אכפת לי אם לשיר ההוא היה בוטום ליין או לא. אני אסביר בדיוק מה מפריע לי אחת הסיבות שאני (ויש לי הרגשה שעוד כמה פה) אוהב את פינק פלויד, ולא אוהב הרבה להקות אחרות בתקופתם, היא שפינק פלויד נמנעה כמעט מכתיבה על סקס, שירי חרמנות פנטזיונריים מחוספסים שכאלה, ונמנעה ממסרים מצ'ואיסטיים/שוביניסטיים ע"י כך. שיעשה לי טובה רוג'ר ווטרס ושיחסוך את זה. זה לא מתאים לו, הוא הכי אנטי-סמל-סקס, ומהבחינה הזאת תודה לאל שהוא מכוער. גילמור אולי ההפך, אבל הוא תמיד נתפס ג'נטלמן שכזה וזה לזכותו. כך, זכינו לשמוע פינק פלויד אקספרימנטלית, הזוייה, אינסטרומנטלית לא מעט, עם טקסטים עמוקים שנוגעים בנושאים מגוונים ומעניינים, ביניהם משמעויות החיים (או המוות). לעומת זאת, נמנענו לשמחתנו מעוד להקה ששרה רק שירי "אני אוהב אותה והיא לא שמה עלי" מטופשים ובנאליים, שבאים מה*** ולא מהראש. גם אין לרוג'ר את השובבות לכתוב טקסטים כאלה. ומראש סליחה, אני פשוט לא מתחבר לשירים מסוימים של אמנים מסוימים מהזן הזה, כזה אני. למרות זאת הנסיון הזה מבורך, ובאמת סבבה שאתה ואנשים פה אוהבים אותו (ואכן היו נסיונות מוצלחים יותר, בין היתר בחומה). אגב, גם לזפלינים יש שיר שבו הם נשמעים במיוחד כמו פינק פלויד, ואותו דווקא אני מחבב, NO Quarter מתוך האלבום houses of the holy.

 

[חרטושה]

טוב,

אם להיות הוגנת, אתה צודק בהרבה דברים לדעתי, למרות שאני חייבת להגן על עמדתי פה. בשנות ה- 80' לפיטר גבריאל היה קליפ ענק לשיר ענק שנקרא Sledge Hammer. בשיר הוא בעצם צוחק על כל הדימויים המיניים של שירים בשנות ה- 70'; אם להעביר את רוח הדברים: את קיר ואני פטיש אוויר. נכון שמגיע להם ושבמבט לאחור זה נראה מצחיק, אבל כמו שסבתא שלי אומרת: זו הייתה אז האופנה.

 

[vegetable man]

אוי...איזה שיר

היתה תקופה שחגגו עליו בערוץ 2 - שידרו אותו בכפייתיות. גם פורטיס הגיח משום מקום וניסה לחקות את הקליפ הזה...

 

[ציףציף1000]

השיר הזה יצא לי מכל החורים

ובקליפ אני לא מסוגלת לצפות. גבריאל כאמן סולו עשה דברים יפים בסוף שנות השבעים - Solsbury Hills, למשל. באמצע שנות השמונים הוא עבר להפיק "מוסיקת עולם" כפי שקוראים לזה באמריקאית, ונשאר שם כמדומני.

 

[חרטושה]

הוא באמת נטחן עד דק.

כמדומני, איפשהו באמצע בין שנות ה- 80-90' מוסיקת עולם הפכה לאופנה מחייבת. אני חושבת שגם החבר בוב גלדוף אשם כאן במשהו, משום שמוסיקת העולם הזו ניסתה להיות גם סוג של הצהרה פוליטית. בעבור פול סיימון זה דווקא עבד יפה לדעתי. בזמנו הקליפ של גבריאל נחשב כסוג של פריצת דרך בתחום, בהתחשב בעובדה שוידאו קליפים הם המצאה חדשה יחסית, וש- MTV לא היו קיימים עד שנות ה- 80' - תרומתו של הקליפ המדובר מובנת, כמו גם הסתייגותך ממנו.

 

[vegetable man]

פחח חופשי!

אני גם לא הבנתי על מה הרעש. השיר, כמו הקליפ, נראה לי מטופש. אבל כנראה שבאמת הוא היה פורץ דרך, ועשו שם עבודת אנימציה מדהימה, יחסית לתקופה. גבריאל גם הופיע 9 שעות רצוף באילת בתחילת הניינטיז...לא?

 

[DOCTOR ROBERT]

כן, נו קוארטר באמת נשמע פלוידיאני

ובכלל, את השירים של לד זפלין כיף לשמוע לא בגלל המילים, כי הם בד"כ מדברים על מייקינג לאב (הול לוטא לאב, לדוגמא) אלא בגלל המוזיקה הנהדרת. אבל יש כמה שירים שאפשר לקחת ברצינות, לדוגמא- סטיירווי טו האבן. ובכלל, נו קוארטר נשמע פלוידיאני, אולי בגלל הקלידים החלליים והגיטרה העמוקה של פייג'. בכלל, לרוברט פלאנט יש קול מדהים, אז זה עוד יתרון של הלהקה המופלאה הזו. ולסיום-תיקנו את האוזז אוף דה הולי, דאמט!