רגע של נוסטלגיה...

[נושי אחת]

../images/Emo82.gifרגע של נוסטלגיה...

לא מעט פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים איך העולם היה ניראה כשהיינו ילדים ואיך הוא ניראה היום כמה שינויים עברנו במשך השנים, מבחינת אוכל, לבוש, בילויים, טיולים, רכבים ועוד... השבוע היתה לי שיחה עם בעלי על זה שפעם שהיינו ילדים לא היה מבחר כל כך עצום כמו היום הבילוי במסעדה עם המשפחה היה באיזו סטקייה אחת קרובה שתמיד אימצנו עם איזה גזוז טוב והבילויים בשבת היו בחיק הטבע, קבוע כל שבע העמסנו את האוכל ויצאנו לטייל עם ההורים לראות טבע ונופים ופיקניקים עם חברים נוספים. ולפעמים אני חושבת המודרניזציה הזאת עולה לנו קצת ביוקר, העולם הולך ונעלם אנשים מבלים בשבתות במרכזי קניות יש כאלו שבכלל לא יודעים מה זה לטייל בטבע להיפרד מהקניון מה זה ללכת ברגל למרחק קצר, תמיד מחפשים חנייה קרובה למקום שאליו רוצים להגיע ופעם כשהיינו ילדים, היינו הרבה יותר ספורטאים, הולכים ברגל שעות, חוסכים כל שקל לפיצה לכל דבר היה ערך ואם תשאלו אותי למה אני הכי מתעגעת אז לימי הלדת המשותפים שכל פעם היינו חוגגים לאחד האחים בבית עם עוגה ולבישולים הפשוטים של סבתא שמזמן הלכה לעולמה. וזה שהחגים היו יותר פשוטים ולבשו צבע של חג בלי הרבה בלגנים ומתנות מפונפנות כמו היום. ואתם? למה אתם מתגעגעים?

 

[עידית רון]

לבת שלי ../images/Emo9.gif

לו יכולתי

לפגוש אותה. ל

ל

X מלאנים. ולחזור. לו...

יש לי זכרונות מאד יפים שצרובים. חיה את הווה ומסתכלת לעתיד.

 

[איילה של ליאור]

../images/Emo201.gif מבינה אותך כל כך

 

[עידית רון]

ממתינה למחר, זקוקקה ../images/Emo24.gif אמיתי ../images/Emo9.gif

 

[שוקלד אגוזים]

קבלי ע"ח ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[שוקלד אגוזים]

זר לא יבין זאת......./images/Emo22.gif

מקבץ קטן מגעגועי........ להסתובב יחפה ברחוב לטעמו של הלחם הלבן עם ריבה וגבינה למפתח שהושאר תחת השטיח או בארון חשמל למכתבים שהיינו כותבים ומתכתבים במקום הSMS והמיילים חסרי הנשמה לציפייה לעיתונים "דבר לילדים" או ל"ארץ שלנו" לריחו של העפרון המחודד לתכנית השבת של רבקל'ה מיכאלי עם דרישות השלום לארטיק המרובע עם ציפוי השוקולד לצבעי הגזוז לריחו של קומזיץ לאש לילה בשכונה בה גדלתי לאוסף הזהבים, המתוחים ומוחבאים בין דפי הספרים וכנ"ל אוסף הפרסים והפרחים המיובשים לוופלים המצופים של ליבר או צֵ דֵ למוניות השחורות הגדולות לשמלות הקלוש עם התחתית המעומלנת מלמטה לרדיו רמאללה עם השירים בטרנזיסטור לתקליטים השחורים הגדולים שהשמיעו בלי סוף את הפלטרס , פול אנקה אלביס וכל יתר אלילי לסרטים הנאיביים של לורל והרדי , צ'רלי צ'פלין וחלף עם הרוח שראיתי אולי 20 פעם לגבעת הפרחים מול ביתנו לנשיקה הראשונה לליל הסדר עם כל המשפחה המורחבת ובעיקר לסובלנות ליושר לצניעות בה חיינו......... ילידי שנות הארבעים והחמישים מוזמנים להוסיף געגועים.....

 

[TALf2007]

אומנם צוציקית אבל

מאוד מתגעגעת לטייל עם חברה, שבאה מירושלים, בחופש הגדול על שפת הים בבית ינאי

לטפס על עץ בחצר ולהרגיש שכל העולם שייך לי - ממרום מושבי

לנסוע על האופניים לנחל עם חבר ולחזור (אחרי חצי יום) לפני שמישהו ירגיש שנעלמתי

לשבת לאכול עם סבא וסבתא ארוחת בוקר מיוחדת של טוסט ושוקו

מורתח על הגז

לטייל עם הכלבה שלי בכל המושב

לתפור עם סבתא בגדים לבובות, ולהשכיל לסבתא את החוט במחט

ללבוש שמלה שסבתא תפרה במיוחד בשבילי

לקטוף תפוזים, רק "וושינטוניה", עם סבא בפרדס של המושב

לנסוע באוטובוס לגן-בית ספר- קייטנה ולשיר בטרוף עם כולם

זה היה כיף טל

 

[maybesure]

אפשר גם ילדי שנות הסיקסטיז?

מתגעגעת ל..

יום חופשי ממנוחת צהרים בקיבוץ, היינו מנצלים לגנוב ביצים מהלול ולהכין חביתות על גחלים במחבת ששכחנו לשים בה שמן

לשתות חלב ישר מהחליבה ולא איזה מים לבנים שקונים היום בסופר

שיא החוויה הקיצית: להתרחץ בממטרות בדשא המרכזי של הקיבוץ - לפני שהקימו את בריכת השחיה.

לראות סרט ב"פנס קסם" מכשיר ידני שהעביר גליל סרט, בדומה לשקופיות - הרבה הרבה לפני שהביאו את הטלויזיה הראשונה. ואח"כ לראות סרט במסרטה חשמלית שרק מהרעש שעשתה בקושי ניתן היה לשמוע את הסרט - והיה נקרע כל 20 דקות בערך בדיוק באמצע המתח, היו מדליקים את האור מדביקים בסלוטייפ וממשיכים וככה סרט של שעה וחצי נמשך לפעמים גם 3 שעות

קלאס, חבל, חמש אבנים, גומי, קליקקלאק, משחקי קופסה

 

[רונה 2346]

תוספת למשחקים שהזכרת maybesure

בשעות אחר הצהריים, בשבת וחג מונופול/קנין, דג מלוח, קלפים - משחקי רביעיות, טאקי, ארץ עיר חי צומח דומם...... סימני דרך, חפש את המטמון, מחבואים/תופסת גרתי בתל אביב, ובימי שיש הכיתה אירגנה לילות שישי - (בשד' קק"ל) היום שד' בן-גוריון. בימי שבת - הלכנו בבוקר לירקון - שטנו בסירות ובערב היינו הולכים לתנועה - קן התנועה היה ברחוב אדם הכהן - היום קניון. אש לילה בבית הקברות המוסלמי שהיה ליד גן העצמאות - מפחידדדדדדדדד חגגנו ימי הולדת בבתים עם כיבוד צנוע - עוגת שוקולד שתיה קרה ושקית ממתקים לדרך. גם המתנות היו צנועות בהתאם. לא אהבתי ירקות. היום במבט לאחור - געגוע לריח ולטעם. התוכניות לילדים בטלויזיה היו מעניינות - וכמובן איך אפשר לשכוח את בתיה עוזיאל - הכינותי מראש........ נעים תמיד להיזכר - זוכרת את המתנה שקיבלתי מהנסיעה של אבי למשפחתו בחו"ל - קלמר אדום ורדיו טרנזיסטור - לא להאמין. ולבת המצווה - קנו לי טבעת זהב בצורת לב - עליה רשום היה השם. שעון קיבלתי שנה לאחר מכן. זכרונות וגעגועים - בהחלט יש

 

[maybesure]

אוהו.. הזכרת לי..

מחניים, 21, עמודו כיבוד בימי הולדת היה אצלנו כריכים מגוונים, ועוגה וסוכריות טופי. מתנות היינו מעבירים יד2, מה שכבר לא שימש אותנו עטפנו יפה והעברנון הלאה- ספרים/משחקים/צעצועים/חפצי נוי/ אפילו חיות בית

ופעם אחת אחד הבנים בקבוצה קיבל מתנה מדוד שהגיע מחו"ל...שוקולד לבן. הרבה הרבה לפני שהתחיל בארץ. שנים נשאר לי טעם של עוד מרבע הקוביה שזכיתי לה. באחד מימי ההולדת שלי, 8 בערך..קיבלתי...מטריה!

ולחשוב שבקושי היינו משתעממים למרות ששידורי הטלויזיה היו מוגבלים לשעות מועטות וערוץ אחד בלבד, ועל מחשבים בכלל לא היה מה לדבר - הם עוד לא היו בתכנון. פעם אחת התגנבנו בלילה לראות סרט שהוקרן בחוץ לחברי הקיבוץ : כוכב הקופים. "למבוגרים בלבד" נאמר לנו.

 

[kdr]

שוקו, עשית לי ריגושים

לחכות למכתב מה- PEN PAL אי שם בארה"ב, מכתבו האחרון הגיע שבועיים אחרי שנהרג ואיך יכולתי לדעת כשכתבתי "שמח שאתה מרגיש טוב". השוק ה"ימאים" בעיר התחתית בחיפה, כשה"ימאים" מכרו "ישר מהאוניה" מוצרים שלא נראו בארץ או שאתמול היו בבית של מישהו. ה"ריאליטי" הכי מרגש היו התסכיתים ברדיו (מישו זוכר את "פול טמפלר" ?). אולי פעם יעשו לזה "קאמבק". לצפות במצעדי צה"ל ביום העצמאות, לצפות מעל גדר או מרפסת ולא מול המרקע. לשוטט בסקאלת הרדיו על FM ולשמוע את הBFBS כי הם היו היחידים ששידרו שם. לחייג 5 ספרות בטלפון, למי ממורמי עם או שחיכה 10 שנים שיהיה טלפון. להספיק לקנות מול בית הספר במכולת שי יעיש לחמניה עם חרדל לפני הצלצול. כשהגיע מישהו לביקור מחו"ל ופתאום כל הבית התמלא באנשים שלא הכרתי ובאו לראות את ה"חוצן" שהגיע. שההורים התגאו במה שהילד הגאון, העילוי כתב חמשיר ב"עיתון" - שני דפים מקופלים, היום זה "הילד עשה תוכנה" - הילד התקין תוכנת פאזל או משהו כזה במחשב. כשחרטנו "פורפרות" במקדחה ידנית (מנואלה) מרגל שולחן שמצאנו. אחח, היו ימים ועכשיו שאלה: מי זוכר/ת שהיה לחם בסגנון הבגט אבל בצורת ירח ?

 

[שוקלד אגוזים]

גרמת לי לצמרמורית....../images/Emo9.gif

איך הייתי מחכה לפול טמפלר .....ולמחפשים את המטמון....ולקפד ראשו....שיווווווווווו איזה נוסטלגיה היבית פו הייתי אלופת הפורפרות כי אבא שלי היה חרט עץ והיה לי אוסף!!!!!!! של פורפרות מכל הגדלים ...והייתי אלופת חמש אבנים, קלאס וקפיצה בחבל, ואני חושבת שאם הייתה מתקיימת בזמנו אליפות הארץ הייתי לוקחת בסבוב את כל שלושת המקומות הראשונים!!! אחר כך עברתי להולה הופ , אבל ברכיבה על אופניים הייתי חלשה , ולמדתי בגיל נורא מאוחר...בושה! כתבתי המון בעיתוני הנוער ולא ישנתי לילה לפני שיצאו לאור מרוב התרגשות לראות את שמי מודפס, והיו לי המון חברים לעט מכל הארץ .....אחחחחחחח...תעצרו את הזמן אני רוצה לרדת....

היום הנכדים שלי מורידים תוכנות מהאינטרנט בשניות והפשושון מאזין ל MP ...... אני חושבת שאני אקח אותם בהזדמנות הראשונה לבקר במוזיאון אוצרות בחומה בעכו , להמחיש להם מה היה בילדותנו , כמה תום ויצירתיות ....כמה חבל שנגמר.

 

[רונה 2346]

היינו, חווינו, שווה ביקור בהחלט

אוצרות בחומה - עכו

 

[noa555555]

לא יאמן, בדיוק צלחת כזו של פסח

מנחושת, כמו אחת הצלחות היותר פשוטות שם בצילומים - מצאה חברתי (שגם שמה רונה אגב

) ב.. זבל. לא מזמן. היא אספה את זה. הביאה לי את זה ואמרה לי: היתה לי הרגשה שתרצי את זה. ואוי כמו שהיא צדקה. הצלחת הזו נוקתה בעדינות ותלויה לי היום על הקיר במטבח. מבחינתי הייתי ממלאת את כל הקירות בפריטים נוסטלגיים בלבד. נפלא.

 

[סתם מבקרת]

איך אפשר לשכוח את "פול טמפל" עם ה"הלז בלס" ?

איזה אושר היה לקבל חבילות מהדודים באמריקה וללבוש את השמלות שאמא היתה מקצרת ומסדרת. ולטפס בשבת על ה"הר" (שהיום באמת נראה בעיני כמו גבעונת) לראות את הכלניות והפריחה ולהתגלגל למטה, או להשקיף משם על משחק הכדורגל (אם לא התפלחנו למגרש). וללכת בימי שישי בצהרים לסרט בהצגה יומית.

 

[כ חיים]

לא בטוח שאני מתגעגע

אבל תמיד נעים להיזכר וגם לזכור שהחיים פעם לא היו קלים ונוחים ואמהותינו וסבתותינו גידלו ילדים לא רק באהבה אלא גם בייסורים ועבודה קשה. ימי כביסה היו ימים של עבודת פרך. להדליק את הפרימוס ולשים עליו דוד עם מים להרתחה. לשפשף את הכבסים עם סבון הכביסה על לוח הכביסה, לסחוט ביד ולתלות את הכביסה. בגיגית זו, כיבסו לא רק כביסה אלא רחצו גם את הילדים.

 

[כ חיים]

אם תרצו להזכר

הנה מקבץ של סבוני כביסה ישנים. לקט משוק הפשפשים.

 

[כ חיים]

אחרי הכביסה - גיהוץ

ובמה גיהצו פעם ? כמובן, במגהצי הפחם. לא פעם ולא פעמיים קיבלו עקרות הבית המגהצות כויות בעת הגיהוץ וגרוע מזה, סימני פחם על הכביסה הצחורה, למרבה התיסכול.

 

[שוקלד אגוזים]

חיימקה פעם לחיים היה טעם אחר

כולנו היינו באותה סירה חיינו פחות או יותר באותה רמת חיים היו ערכים היה מטרה משותפת הכביסה הידנית, למשל היתה חלק מהתנהלות היום יום התכוננו אליה, לא דחפנו למכונה את הכביסה ככה סתם יום כביסה היה טקס שלם הכנו עמילן טבלנו כחול כביסה לנו למשל היתה כובסת פעם בשבוע, היתה מגיעה אלינו לחצר יושבת על שרפרף ומכבסת הררי כביסה היא היתה מרתיחה את הכביסה הלבנה עם פתיתי סבון שאני מוכנה היום לשלם רק עבור הריח המדהים שהשאירו אחריהם!

 

[כ חיים]

את שרוולי החולצות

גיהצו במתקן זה.