" הגיע הזמן, אומרת אימי
הכל כבר מוכן, לזיין ת'אדומים! " כל המחצית אמרתי בלב לשרף: "תכניס כבר את שארפ! תכניס כבר את שארפ!" גם קיטרתי לזה שישב לידי: "אני לא מבין את שרף. הוא רואה שיש בעייה עם עצירת הגבוהים שקולעים, ושסיינה נכנסת כל הזמן לטיילת של מכבי. אז במקום לרדוף אחרי הגבוהים ללא הפסקה, תפעיל לחץ על מובילי הכדור כדי למנוע מלכתחילה אסיסט נוח לגבוה שיקלע." כשגראסיה נכנס, אמרתי: "או, אולי הוא שמע את המחשבות שלי. זה צעד ראשון. עכשיו תכניס את שארפ!" גראסיה סיים עם 19 נק', שארפ עם 17 נק'. כמובן שגם לליאור אליהו מגיע כל הכבוד, על שהחזיק כמעט לבד את מכבי ומנע ממנה להכנס לפיגור של איזה 20 הפרש כבר בתום הרבע הראשון. נרקב על הספסל רוב השנה, אבל במעמד החשוב הגיע למרות הכל. ד"א, היה שלב בו התוצאה הייתה 77-78 למכבי. פתאום עברה לי תחושה מוזרה כזאת של "זהו. אין לסיינה סיכוי. מכבי יקחו את המשחק הזה."