בלתמוס וברוך.

[nick at noon]

אחלה ציור ../images/Emo189.gif ../images/Emo23.gif ../images/Emo189.gif

אני לא רואה את הספרים כהטפה נגד הכנסייה. לא בגלל שזה לא שם אלא ששזה פשוט לא מה שאני מסתכל עליו. איך שאני רואה את זה פולמן הכניס את זה כדי להעביר איזשהו מסר לגבי אהבה - כהקדמה מסויימת לסיום הספר. לפי הנצרות, ולא רק לפיה, אהבה היא דבר שיש בין גבר לאישה. לא רק גבר וגבר (או אשה ואשה) נדחים על ידי מבנים שמרניים אלא גם אהבה בין אנשים מדתות שונים, אנשים מ"אתניות" שונה. הטענה הקבועה של ארגונים כאלו מתבססת על עליונות של המין האנושי, של בני הדת, של הגזע. המין האנושי הוא נבחר ואולי רק העם הזה וזה מפני שהוא הולך לפי הקדושה שראשי הארגון קבעו. פולמן לא סתם מראה שיש זוגות הומוסקסואלים, הוא מראה שזה דבר יותר מאנושי. זו היא לא חולשה אנושית אלא מצב קיים של יצורים שנוצרו מאבק. אין שום חשיבות לחיצוני כשכולנו בסופו של דבר ברואים מאותו דבר.

 

[Dubie]

../images/Emo90.gif בהסבר שלך,

אני רואה רק חיזור לגבי מה שאמרתי. גם אהבה אצל גברים יכולה להיות טהורה [והוספת משהו מאוד נכון: אפילו "דבר יותר מאנושי"]. גם לדעתי הספרים של פולמן לא נכתבו בשביל להטיף נגד הכנסייה, אבל ללא ספק יש בספרים כמה הטפות נגד דרכי הפעולה של הכנסייה [ואחת מהפעולות היא להדיח הומוסקסואלים מהקהילה]. גם סיפור האהבה של בלתמוס וברוך הוא לא הטפה מלאה נגד הכנסייה ואני בטוחה שיש בו הרבה יותר מזה, אבל זה יכול לשמש גם כעוד הטפה. [אני מקווה שהבנתי נכון את מה שרצית להגיד, ואם לא - תקני אותי

].

 

[Arnon Reichmann]

רק כמה הערות...

האם מדובר באהבה הומוסקסואלית? זה לא כזה ברור (לדעתי). המיתולוגיה היודאו-נוצרית מלאה בסיפורי אהבה א-מינית בין שני אנשים מאותו המין (דוד ויהונתן, ישו ופאולוס, רות ונעמי, וכן הלאה). פולמן לדעתי מדבר בדיוק על הנקודה הזו- היכולת האנשית לאהוב מישהו בעוצמה כל כך גדולה עד שהמיניות לא משחקת בכלל. הנצרות הקתולית, שכנגדה פולמן יוצא (בעיקר), שללה את האיזכור של קשרים שכאלה ואם תרצו, הפכה אותם לעניין פסול. המונח "אחוות לוחמים" במובנו הפשוט הוא דגומא אפשרית למצב שכזה, והנצרות לא מכניסה אותו ללקסיקון שלה- ובמקרים אחרים, כמו הטמפלרים לדוג', היא משתמשת בו למטרות פוליטיות ברורות (האשמה בכפירה- הומוסקסואליות- כדי לזכות בכח ועמדה כלכלית).

 

[סֵג]

נראה לי שפולמן מושפע מבלייק

הייתי רוצה לצטט את ויליאם בלייק אבל אני לא מוצא את השיר הזה בספרים כרגע. בכל אופן, זה הולך בערך ככה.. 'אתם, דורות האוהבים של העתיד, זיכרו נא שפעם אהבה - אהבה טהורה! - הייתה אסורה!'.. לבלייק היו חזיונות של מלאכים והוא האמין בישו. הוא היה פורטסטנטי והאמין שהכנסיה הקתולית.. והמסגרות החברתיות הרבות שהיו קיימות אז, חונקות בני אדם ולא מאפשרות להם לאהוב כמו שצריך. אני מתאר לעצמי שפולמן מרגיש שאיכשהו לאורך השנים לא נפטרנו מהרעה הזו.. גם אם אנחנו חילוניים.. וגם היום יש כל מיני איסורים מטופשים (גזעיים\מיניים\דתיים..וכו') שמונעים מאנשים לממש את האהבה שלהם. נראה לי שהוא מביע את ההרגשה הזו לאורך הטרילוגיה.